שלום, אנחנו רואים שוב בהלכה יומית, כי מדי יום ביומו,
מתקדמים בסימן תרכט, אתמול דיברנו לגבי
דבר שמעמיד או דבר שמאבטח,
האם יש אפשרות שהוא יהיה דבר שמקבל טומאה.
היום נלמד בתרכט את סעיפים ט', י' וי' א'.
אומר השולחן ערוך בסעיף ט', כל מיני מאכלים,
סליחה, כל מיני אוכלים מקבלים טומאה,
ואין מסככים בהם.
דבר שהוא אוכל, הוא מקבל טומא.
י.
ענפי תאנה
ובהם תאנים וזמורות ובהם ענבים,
אם פסולת מרובה על האוכל, הם מסככים בהם,
ואם לאו, הם מסככים בהם.
ואם קצרם לאוכל,
הוא כתב את הענפים עם הענבים,
קצרם לאוכל, יש לידיים תורת אוכל לקבל טומאה. מה זה הידיים? הענפים עצמם.
זה היד של האוכל.
אוכל.
וצריך שיהיה בפסולת כדי לבטל האוכל והיד.
ואם קצרם לסיכוך, אז אין לידיים תורת אוכל, ואדרבא, הם מצטרפים עם הפסולת לבטל האוכל.
למה? כי לא כתבתי את זה בשביל הפרי שיש פה, הפרי מבחינתי לא טוב. אני כותב את זה, בוצר,
חותך את הענפים, גוזם את הענפים,
רק בשביל הסיכוך.
ואם קצרם לאוכל ונמלח עליהם לסיכוך,
אין המחשבה המוציאה את הידות מתורת אוכל,
עד שיעשה בהם מעשה שניכר שירוצו אותם לסיכוך,
כגון שידו שתה.
ברגע שבן אדם אחד קצר או חתך
לטובת משהו מסוים, זהו זה.
כדי להוציא את זה מהדבר,
זאת אומרת, מדברים פה על ענפים שלמים,
צריך לעשות פעולה מעשית, הווי אומר,
לרוח אותם.
טוב,
סעיף יא' מסכרים בפינוג'ו,
הנקרא בערבי שומר,
והוא מאכל בהמה ואין בני אדם אוכלים אותו אלא לרפואה.
אם זה השומר שלנו, אז היום הרבה אוכלים אותו.
קוראים לזה, החבר'ה, בישביש.
אם זה אותו שומר, מאכל בהמה,
בידם אוכלים אותו רק לרפואה, טוב.
אם זה זה, אנחנו אוכלים אותו בתור סלט, זה טיים.
כמובן שצריך לדאוג שהוא יהיה פרווה,
לפתוח עלה עלה.
אז זה לא תפרווה.
בסדר? אנחנו מדברים רק על העניין הזה של אם אפשר לסכך בזה.
טוב.
בעזרת השם,
מחר אנחנו ממשיכים.
כל טוב, בסדר.
