שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
סימן ת׳ רשות ג', נלמד היום את סעיף ד', ה' וו'.
אומר השולחן ערוך בסעיף ד', מישהו איסטניס,
מפונק,
ענין טעם,
ואין דעתו מיושבת עליו עד שקנח פניו במים.
בלי לשטוף פנים, לא זז,
לא מתפקד, מותר.
והרמב״ם נהגו בזה להחמיר, אפילו ברחיצת העיניים שהיא קצת רפואה נהגו להחמיר.
ואסור ללחוץ פיו ביום הכיפורים, כמו שנתבאר, לאל סימן תקס״ז, סעיף ג'.
בסדר? עכשיו על זה בהלכות תשעה באב.
בכל מקרה לענייננו,
לא שוטפים פה, לא נוגעים במים ביום הכיפורים.
סעיף ה',
אומר השולחן ערוך,
ההולך לבית המדרש,
או
להגביל פני אביו, או רבו,
או מי שגדול ממנו בחוכמה ולצורכי מצווה,
יכול לעבור במים עד צווארו, בין בהליכה ובין בחזרה.
ומלבד שלא יוציא ידיו מתחת שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו, אז זו, למה?
שלא יבואו לשחות.
ושלא יהיו המים רודפים,
שאם כן, אף בכל אסור, פני הסכנה.
דברים שאסורים משום סכנה,
מים שוצפים, רודפים, ומעל גובה המותניים אסור להיכנס.
מסוכה.
כל השנה.
אפילו אם אינם מגיעים אל עד מותניים.
בסדר, זה בכל גם אסור.
אבל אם פחות מזה אפשר,
רק שלא ירים את הידיים כדי שלא יבוא לסחול.
סעיףיו אומר השולחן ערוך,
עד ישר היא לעבור בגופו במים מדבר מצווה, דווקא לעבור בגופו במים עצמם,
אבל לעבור בספינה קטנה,
יש מי שעושה את זה.
למה שלא יבוא, להכין כדי שיט.
טוב, בעזרת השם, מחר נמשיך.
