שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
מתקדמים בהלכות יום הכיפורים.
קביעת עיתים לתורה הזו של כמה דקות כל יום, מביאו אותנו כבר לתרשת א'.
אנחנו אומרים, כמעט הכל אחרינו.
יש עוד לפנינו, אבל כמעט הכל.
תרשת א', סעיפים א' ב', ונלמד גם את תרשת ב',
סעיף א'.
תרשת א', סעיף א', אומר השולחן ערוך, יום הכיפורים,
ללא קיומו לכל דבר.
לא כמו תעניות אחרות שמתחילים להתענות בבוקר,
היום התחיל אומנם מהערב, אבל את הביטויי יום הוא רק מהבוקר.
יום הכיפורים לא, מי לפני השקיעה, דין תוספת,
להוסיף מחול על קודש כמו שראינו,
מי לפני השקיעה ועד צאת הכוכבים, אותו דבר.
כל הנושאים הקשורים ליום הכיפורים, אותו דבר.
אומר על שולחן הרוח בסעיף א' תרשי א'
יום הכיפורים ללא קיומו לכל דבר,
ומהם הדברים האסורים בו?
מה אסור לעשות ביום כיפורים?
מלאכה,
יום שבתון, אכילה,
שתייה, רחיצה, שיחה, נעילת הסדל, תשמיש המיטה.
ואין חיוב כרת אלא על מלאכה ואכילה ושתייה.
זה הדברים החמורים ביותר.
עליהם חייב כרת.
כל השאר אסור.
אומר השולחן העורף בסעיף ב', כל מלאכה שחייבים עליה בשבת,
חייבים עליה ביום כיפור.
וכל שבשבת פתור אבל אסור, גם יום כיפור פתור אבל אסור.
אלא שבשבת זדונו בסקילה ויום הכיפורים זדונו בחרת.
כששואלים אותנו מה יותר חמור,
כמובן שבידי אדם זה יותר חמור מאשר בידי שמיים.
אז לכן מה יותר חמור מבחינת העונש,
וגם מה יותר חמור מבחינת הקדושה?
שבת מעלה הרבה יותר גדולה
מאשר
יום הכיפורים.
אני תמיד אומר שמי ששובת ביום הכיפורים,
אוי, כמה עוד צריך לדעת שהוא צריך לשבות גם בשבת.
הרבה יותר.
טוב.
וכל שאסור לטלטלו בשבת, אסור לטלטלו ביום הכיפורים, והתירו לקנב ירק ולפצוע אגוזים מן המלאכה
ולמעל הקשיחל בכל, והעדנה נהגו לאסור. לא נוגעים בכלום
עד אחרי צאת היום,
תקיעת שופר.
לא נוגעים בשום דבר.
אחר כך אפשר להתחיל לגרום.
אומר הרמאים, נפלה דלקה ביום כיפורים, מותר להציל סעודה אחת לצורך לילה, כמו שמוצאים בשבת, לסעודת מלאכה.
כמו מתברר סימן של עמי ד',
קצת נוהגים בזמן הזה בדלקה בשבת.
ואנחנו נוסיף מה נוהגים בזמן שלנו, לא בזמן הזה של השולחן, של הרמה,
אלא בזמן שלנו, בדלקה.
שכל דלקה יכולה לעשות נזקים,
פיקוח נפש לעוד הרבה אנשים מסביב.
כל דלקה היום מתייחסים אליה כאל פיקוח נפש.
זה לא כמו שמופיע בגמרא,
ששם מצוירנו במשנה, שפשוט תחכה שזה ייגמר ויישרף. וזהו, אין להם דבר כזה.
כולם מחוברים עם כולם.
כל מה שנוהגים בזמן הזה בדלקה ושבת ואוהדים ביום הכיפורים. ונהגו שהתינוקות משחקים באגוזים.
ואין למחות בידם אפילו קודם לכם. נשתרבב המנהג מדין הפצעת אגוזים הנזכר.
לא, תשבור את האגוז, את החטא.
שימה ת' יב' סעיף א',
האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה, כזית וחצי,
חייו.
איסור תורה.
והוא פחות מקבצה מעט.
שיעור זה שווה לכל אדם, בין לננס, בין לעוג, בין לחבשן.
בסדר, מי שאוכל ככותב את הגדסה חייב.
אם הוא אכל פחות,
עבר איסור, חצי שיעור איסור דאורייתא.
אבל לא חייב
בעונש
של מי שחילל ליום הכיפורים.
טוב, בעזרת השם.
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ויתראות.
