שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
נכנסנו לסימן תרשי״ב. אתמול למדנו סעיף א', היום נלמד
בתרשי״ב סעיפים ב', ג' וד'.
אומר השולחן ערוך בסעיף ב' בתרשי״ב,
כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה. אמרנו אתמול
שמי שאוכל ככותבת הגסה הוא חייב.
זאת אומרת, עבר אל האיסור תורה, עבר,
עונש כרת הוא יום הכיפורים.
כן. אבל אם הוא אכל קצת מזה, קצת מזה, קצת מזה,
כל האוכלים מצטרפים לשיעור זה.
אפילו מלח שעל הבשר וציר שעל הירק
מצטרף לאכילה.
אבל אכילה או שתייה אינן מצטרפות.
אם הוא אכל חצי שיעור ושתה חצי שיעור, לא מצטרף.
אף שבסוף הוא יוצא שיעור שלם, אם אני לוקח
את המידה של שני הדברים ביחד.
אכילה לבד ושתייה לבד.
סעיף ג' אומר השולחן ערוך, אכל וחזר ואכל,
אם יש בתחילת אכילה ראשונה
עד סוף האכילה האחרונה כדי אכילת פרס מצטרפים, ואי ואי ואי ואי מצטרפים.
זה דבר שאנחנו משתמשים בו,
כן,
במי שצריך לאכול, ואנחנו לא רוצים שהוא,
נאמר ככה,
מבחינתו אין יום הכיפורים בכלל. אנחנו רוצים שהוא אומנם יאכל,
מצד אחד לא יעבור על השיעור אז הוא לא מתחייב,
מצד שני,
אבל גם אסור לאכול כלום, בגלל המצב שלא מתירים לו.
אז כמה זמן זה שיעור אכילת פרס.
ברגע שעבר פרק זמן של אכילת פרס,
והוא אומר חצי כיכר לחם, עוד רגע נראה מה הוא,
אז זה לא מצטרף אחד עם השני.
כמו שאמרנו שאכילה ושתייה לא מצטרפים ביחד, גם שתי האכילות
לא מצטרפות ביחד עם עבר הזמן הזה. כמה הזמן הזה?
אומר השולחן נור בסעיף ד',
שיעור אכילת פרס יש שומרים ארבע ביצים ושומרים שלוש ביצים.
כמה זמן אדם אוכל?
176-174 גרם לחם,
לבין מי שאוכל 220 ומשהו, 260. 56 כפול 3, 56 כפול 4. בסדר? זה הזמן. ברגע שמפרידים בין זה לזה,
זה לא נחשב שהוא צרף את האכילה.
אנחנו טוענים שיטות שונות בין
שתי דקות לבין תשע דקות.
יש כאלה מחלוקים על קורא המערכת, יש כאלה מכירים על קורא המערכת.
אנחנו רואים שבאזור שבע דקות, וזה הזמן שהוא כדי אכילת פרס.
בעזרת השם, שלא נצטרך לשיעורים האלה, אבל מי שצריך,
לא ישחק עם זה.
בריאות לא משחקים.
אשרי עשה אותו מהאדם וחי בהם.
כל טוב, שלום.
