שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיון ביומו,
תפילת מוסף,
סימן תקצצדיה א',
סעיפים ד' ה' ו',
אומר לנו שולחן ערוך בתקצדיה א', סעיף ד',
אומרים עשרה פסוקים של מלכויות,
ועשרה של זיכרונות, כמובן בהתאמה לכל ברכה,
ועשרה של שופרות בכל ברכה.
שלושה מהם של תורה,
שלושה שכתובים, שלושה שנביאים,
ואחד של תורה.
אם רצה להוסיף עלינו עשרה, רשאי.
מי הוא אם לא התחיל בשום פסוק, כך אמרו ומתורתך כתוב לאמור, יצא ידי חובה.
בכל מקרה, מה שעושים זה, עשרה פסוקים בהתאמה לכל ברכה,
שלוש תורה, שלוש נביאים, שלושה תורה, שלושה נביאים, שלושה כתובים ועוד אחד של תורה.
סעיף ה' אומר השוכן ערוך, אין אומרים פסוק במלכויות ולא בזיכרונות ולא בשופרות של פורענות של ישראל.
אין אומרים פסוק בזיכרונות של יחיד.
אנחנו תמיד מדברים על כלל ישראל.
המלכת המלך, כולם ביחד.
מלך, בלי נתינים, שהם מאוחדים, זה בעיה בממלכה.
אנחנו צריכים להיות כולם כאיש אחד בלב אחד.
בסעיף ו',
יש קוראים תיגר על מה שנוהגים להשלים פסוקי שופרות בפסוק וביום שמחתכם,
שאין מזכיר בו שופר אלא חצוצרות.
מה אתה מזכיר לי חצוצרות?
טוב, בבית המקדש תמיד אין חצוצרות וגם שופר.
רק בימים רגילים עם חצוצרות מעריכות שופר מקצר, בראש השנה שופר מעריך חצוצרות וקצרות, תמיד היה ביחד.
שיתוף פעולה מלא בין החצוצרות לבין השופר.
טוב, בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
