שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני ראש השנה, ברכת השופר.
עוד מעט גם נראה את סדר התקיעות, מי ראוי וכולי, אבל קודם כל ברכת השופר.
תקפה, סעיפים א', ב' וג', אומר השולחן ערוך,
צריך לתקוע מעומד,
מי שתוקע צריך לעמוד.
ונוהגים לתקוע על הבימה במקום שקוראים, חשיבות, כבוד הציבור.
קודם שיתקע, יברך מי שתוקע לשמוע קול שופר, כי המצווה היא לשמוע קול שופר, לא עצם התקיעה, לא כל אחד מצווה לתקוע.
מצווה לשמוע תקיעת שופר במי שמחויב בשמיעת קול שופר.
כן? יברך לשמוע קול שופר ויברך שהחיינו.
ואומר הרמה, ואין חילוק בין אם יברך לעצמו שכבר יצר ומברך להוציא אחרים.
אפילו אחי התוקע מברך שתי ברכות הנזכרות.
יכול לברך עוד פעם שהחיינו, כי הוא מוציא את האחרים בידי חובה.
ויתקע, מיד אחרי הברכה,
תשרת ג' פעמים, תשת ג' פעמים ותרת ג' פעמים.
תקיע השברים תרועה, תקיעה שלוש פעמים,
תקיע השברים
תקיעה שלוש פעמים, תקיעה תרועה תקיעה שלוש פעמים. סך הכל שלושים קולות.
וטוב לתקוע בצד ימין אם אפשר לתקוע בכך.
וכן יהפוך השופר למעלה, שנאמר עלה אלוהים ותרועה השם בקול שופר. מידת הדין נהפכת למידת הרחמים.
לתקוע ולא יכול להשלים, ישלים אחר.
ואפילו שלושה וארבעה.
וידי בברכה שברך הראשון.
והוא שיהיו שם התוקעים האחרונים בשעת ברכה.
הם יוצאים ידי חובה.
ואפילו אם ברך ולא יכול לתקוע כלל,
ברך ולא יוצא לו אפילו קול ראשון.
השני תוקע בלא ברכה, ולא אהבי הברכה לבטלה. למה? כי מישהו היה צריך לברך ולהוציא את כולם ידי חובה.
אבל אם הוא התחיל,
ברור לנו שזה שממשיך לא צריך
לברך וגם אם הוא לא תקע בכלל, לא צריך לברך.
רק להדגיש דבר אחד,
שברכי עד שהחיינו לפי השולחן ערוך זה דווקא ביום הראשון, ביום השני לא, ולפי הרמה,
ברכים שהחיינו עד פקיעת שופר בשני הימים.
כל טוב. שלום.
