שלום, אנחנו עכשיו בהלכה יומית, כמדיום ביומו.
נסיים היום את סימן תקסמ״ב,
נלמד את סעיף יג,
לעבור לתקסמ״ג לסעיף אחד, ותקסמ״ד עוד סעיף אחד. זאת אומרת, לומדים היום
שני סימנים שלמים וסיום של סימן אחד.
טוב, נסיים את סימן תקסמ״ב,
נושא קבלת התענית.
סעיף יג.
יש מי שאומר שמי שנדר ואמר, אם לא ילך למקום פלוני,
אשב בתענית,
מאחר שמה שהתנא הוא דבר הרשות, אבו אסמכתא.
מה זה אסמכתא?
פירוש שאדם סומך בדעתו שיוכל לעשות דבר אחד, ועל סמך זה הוא נוזר, הוא מתחייב בדבר הבא.
אבל אם אמרו לא אעשה מצווה פלונית, אם לא אעשה מצווה פלונית, אשב בתענית.
וכן אם אמר, אם יצילני השם יצאו, אם אצליח דרכי,
לא אבו אסמכתא, ומה שלא אסמכתא, קנאי. אסמכתא לא קנאי.
זאת אומרת, הוא צריך להתענות.
תקסג,
מי שערער בליבו שלא בשעת תפילת מנחה להתענות למחר, לא אבה קבלה.
זה לא עדיף מיוציא בפיו להתענות למחר, זה לא אבה קבלת תענית, כיוון שלא קיבלו בתפילת מנחה.
כל זה שייך לשולחן ערוך, אבל מה שאמר לנו הרמה מקודם,
של לקבל אותו אחרי תפילת מנחה,
אז אולי פה יגיד גם הרמה שיש אפשרות אחרי מנחה.
תקסד, כל תענית שאוכלים בו בלילה, בין בציבור ובין יחיד,
הרי זה אוכל ושותה עד שעלה עמוד השחר.
בסדר? כל התעניות.
והוא שלא היה ישן שנת קבע. אבל אם ישן שנת קבע,
אין לו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא אם כן ניתנה לאכול או לשתות.
זאת אומרת, אדם שלא הלך לישון
עד עלות השחר, ועלות השחר מפסיק לאכול. אבל אם הוא הלך כבר לישון וקם,
הוא לא יכול לאכול כי הוא קם ליום חדש.
אלא אם כן לפני שהוא הלך לישון,
הוא התנה, אני קם בבוקר מוקדם לפני עלות השחר כדי לאכול.
זה אפשרי.
אומר המוות, אמרו שבשתייה אין צריך תנאי.
דמי סתם בדעתו של אדם לשתייה אחר השינה, ואבי כאילו יתנא.
כי אנשים היו רגילים לשתות כל פעם אחרי השינה.
טוב, בעזרת השם שנזכה,
כמו שאמרנו,
לשמחות, לשמחה.
הילולה של בניין בית המקדש, מה יהיה שמה?
תארו לעצמכם איזה שמחה תהיה בבניין בית המקדש.
הולוואי שנזכה.
כל טוב.
שלום.
