אנחנו רואים שוב בהלכה היומית, כי מדי יום ביומו, סימן תקס״ב,
נושא תענית יחיד, נלמד היום סעיפים י', יא' וי', ב'.
אומר השולחן ערוך בסעיף י',
מטענה אדם תענית שעות,
כן, כמו שהזכרנו בהתחלה. אפשר להגיד, אני רוצה לתאם עד חצות היום.
והוא, שלא יאכל כל היום. כיצד שהיה טרוד בחפציו, הוא מתעסק בצרכיו,
ולא אכל עד חצות, או עד תשע שעות,
ונמלח להתענות בשעות שנשארו מן היום, הרי זה מטענה אותן שעות ומתפלל בהן עננו.
עכשיו קיבל עליו התענית קודם שעות התענית.
ויש רואים שגם זה תענית שעות,
וצריך שיקבלנו עליו מאתמול.
ואיך היא משכחת לה? כגון
שקיבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום.
כשהגיע לחצי היום נמלח הוא גברו, או שקיבל עליו להתענות למחר, מחצי היום ואילך.
ולמחר נמלח ולא אכל גם בחצי היום הראשון.
הרי זה תענית שעות. זאת אומרת, אני צריך לקבל את התענית הזאת לפני כן.
לפני חצות היום או מחצות היום והלאה, לפני תשע שעות עד סוף,
אם הוא יתענק כבר מתחילת היום.
כל דרך אחרת.
חצי יום גם נחשב תענית.
יא,
אם קיבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אחר כך,
או שאכל עד חצי היום וקיבל עליו תענית משם ואילך,
אינו נקרא תענית להתפלל לענינו,
אבל נקרא תענית לעניין שצריך להשלים נדרו.
ענינו, לא, נדר צריך לשלם.
סעיף י״ב, תענית שגוזרים על הציבור,
כן, חוץ מהתעניות הקבועות, עכשיו, לא ירדו גשמים,
צרה שלא תבוא.
ויש אמורים דען ימי בארץ ישראל, שעליהם נשיא,
לפי שגזירתו קיימת על כל ישראל,
אבל חוץ לארץ צריכים כל הציבור לקבל על עצמו כיחידים,
שכל אחד מקבל על עצמו.
זאת אומרת, העים שגוזרים תענית על כל עם ישראל.
בארץ ישראל, כל היהודים בארץ ישראל יקבלו את זה, בעזרת השם.
כן, אז לא צריך לקבל במלחמה, כי כבר גברו על כולם.
אבל אם זו קהילה מסוימת,
הקהילה הזאת, כל אחד מהם צריך לקבל.
טוב, בעזרת השם, שנזכה, שלא נצטרך את העניות, אלא רק
שמחה וברכה,
סעודת גאולה, בעזרת השם, כל טוב, שלום.
