שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים בהלכות, סימן תקנט.
נלמד היום סעיפים ג', ד' וה'.
אומר השולחן ערוך וסימן תקנט סעיף ג',
ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפילת המלכה.
עכשיו, אומר הרמב״ם, נהגו לשבע ספסליהם, מיד אחר שיצורים בבית הכנסת שחרית,
ומאריכים עם הקינות עד מעט קודם חצות.
זאת אומרת, אם מאריכים עד חצות,
זה כבר כמעט זמן המלחה, לכן.
ואין מדליקים נרות בלילה, כי אם נר אחד נאמר לאורו קינות ואיכה.
לכן בבית הכנסת מפחיתים את האורות אצל ספרדים, אצל אשכנזים מכבים ומדליקים נר.
כל אחד לפי מנהגו יעשה.
אבל עוברים את הקינות על הרצפה.
המנהג בירושלים אצל ספרדים, שגם בליל תשעה באב וגם בתשעה באב עצמו בבוקר,
יושבים בבית הכנסת על הכיסא. בבית זה סיפור אחר.
בבית הכנסת יושבים על הכיסא, בית השם,
אבל כשאומרים מחאה הקינות,
אז באמת מתיישבים על הרצפה.
סעיף ד' אומר על שולחן ערוך, אין אומרים תחנון
ולא סליחות בתשעה באב, אין נופלים על פניהם,
משום דה מקרה מועד, קרה עליהם מועד,
נשבור בחוריים.
וקוראים בתורה כי תוליד בנים ובני בנים, מופטרים בירמיה, סוף אסיפם לאום השם, וכל הקדישים שירו מחר אחד, שיוצאים למחר את בית הכנסת,
אין אומרים,
תתקבל.
ואין אומרים על ירך אפיים ולא למצך ולא פתאום הקטורת.
אבל אצל, עוד פעם, זה הרמה,
שינויים בתפילה, אצל ספרדים וירושלמים, שוב אני חוזר,
תפילה כרגיל.
תפילה כרגיל, עוברים את כל התפילה,
כולל פתאום הקטורת, כולל אין משבח,
כולל קדיש תתקבע לפני כן,
הכל אומרים, אחר כך אומרים את הקינה. סעיף ה',
אומר השולחן ערוך, בשעת הקינות אסור לספר דבר ולצאת חוץ,
כדי שלא יפסיק ליבו מן ההבל,
נכון שקר שלא לסוח, יום אהובית כוכבים.
ולהוגים לומר קצת נחמה אחרי קינות, לפסוק בנחמה.
אתה יודע, זה באמת,
אנחנו יודעים שבסוף כל הקינות יש פסוקים של נחמה, וכמובן במלאכה,
כן, נחמו נחמו אמי, סדרה של פסוקים אצל ספרדים,
של אשכנזים, תפילה רגילה.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך, כל טוב שלום.
