שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי וביומו, קובעים עתים לתורה, מתקדמים בעבודת השם
כבר בסימן תקנח, 558 סימנים.
סעיף אחד יש, בואו נלמד אותו.
ובתקנט סעיפים א' וב'.
אומר השולחן ארוך בסימן תקנח בתשעה באב לעת ערב הציתו אש בהיכל
ונשרף עד שקיעת החמה ביום העשירי.
זאת אומרת, הגמרא בתענית אומרת שעיקר שריפת בית המקדש היה בעשירי בו.
אמר רבי יוחנן מלא, אני הייתי באותו דור, הייתי קובע אותו בעשירי. אז למה קבעו בתשיעי?
כי תחילת השריפה
זה העיקר.
אחר כך זה כמויות.
התחלתא דפורענותא עדיפה,
ככה אומרת הגמרא. זאת אומרת, השנייה שבה הצליחו לשרוף את בית המקדש,
כמה נשרף, עד מתי זה המשיך.
השנייה הראשונה, זהו, הצליחו.
הצליחו להוריד לנו את הרמה,
להביא אותנו למצב שיד גוי יכולה לגעת
במרום בית השם.
זה המצב.
מפני כך, מנה כשר,
שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, בליל עשירי ויום עשירי.
על אף שבאמת אנחנו צמים בתשיעי, כי ההתחלה הייתה בתשיעי,
אבל גם ביום עשירי,
כן? בליל עשירי ויום עשירי לא אוכלים.
ואם בשנה ש...
כמו שהיה שנים קודמות, שתשעה באב חל ביום
שבת, ואז ממילא צמים בעשירי.
זה יוצא שמוצאי
התענית כבר אפשר לאכול בשר.
לא כמו בשנים אחרות.
בעזרת השם, השנה כבר, כל זה כבר לא יהיה, בעזרת השם.
אומר הרמה אבי יש מחמירים עד חצות היום ולא יותר.
זאת אומרת, חצות היום בעשירי ולא יותר.
אם חל תשעה באב ושבת ונדחה ליום ראשון,
מותר לאכול בשר לשתות ים יום שני,
אבל בלילה אסור מפני האבילות של היום. אתם רואים הרמה פה מחמיר?
באמת עד חצות היום בכל עשירי, אבל כיוון שכבר התנתנינו בעשירי,
טוב, בערב לא נשב לאכול בשר אחרי התענית.
תקנט אומר השולחן ערוך, אם חל תשעה באב במוצאי שבת,
או בשבת ונדחה, אין אורית צדקתך במלאכה בשבת,
ומבדילים בלילה בתפילה כשאר מוצאי שבת,
עתה חוננתנו,
ואם שכחנו להבדיל,
העין לאל סימן רצי ד' סעיף ג',
מי שלא הבדיל,
מה מותר לו לעשות, מה אסור לו.
ומתפעלים בנחת ודרך בכי כאבלים, וכן נוסעים בקריאת איכה.
ובכל איכה מגביה קולו יותר. כל פעם שאומרים לך, עוד יותר בכי.
כשבגיע החזן את הפסוק השיבנו השם אליך ונשוב, אחדש ימינו כקדם.
אומרים אותו הקהל בקול רם, ואחר כך מסיים החזן.
וחוזר הקהל ואומרים,
וחוזר הקהל ואומרים,
השיבנו בקול רם וכן החזן.
פעמיים חוזרים על הפסוק.
סעיף ב׳ אומר השולחן ערוך, בליל תשעה באב מתפעלים ערבית ואומרים איכה וקינות.
ואומר אחר קינות ואיכה סדר קדושה.
הוא מתחיל מוועת הקדוש.
וממחל מוצא שבת אין אומרים ויהינועם.
הוא רק וועת הקדוש.
ולא לא מנצח בנגינות ולא וייתן לך, כל הפסוקים שאומרים לפני תפילת ערבית.
ומסירים בפרוכת מלפני אהרון השם ביצע אמרתו.
ומנהג הוא שבתשעה באב
אין פרוכת
בארון הקודש,
כהן מוסרה עטרה.
בעזרת השם שנזכה לבניין בית המקדש, כל טוב שלו.
