שלום, אנחנו בהלכות חול המועד,
הלכה יומית,
מתקדמים בעבודת השם, סימן תקמ״ז.
נלמד היום סעיפים ז', ח' וט'.
עובר השולחן ערוך בסעיף ז',
בסימן תקמ״ז,
אין חולצים כתף אלא קרוביו של מת המחויבים להתאבל עליו או על חכם.
זו אחת הדוגמאות
של הלכות שאנחנו לא נוהגים בהן.
בזמנו, כך מופיע בדברי הגמרא,
משנה,
כך מופיע בשולחן ערוך ביורי דעה, הלכות אבלות,
שהאבלים יוצאים ללוויה חלוצי כתף,
מורידים להם את הבגד מהכתף.
מי שאני ראיתי בשנים האחרונות בודדים כבר,
בודדים שנשארו עוד עם ההלכה הזאת,
זה חלק מהתימנים.
טוב, בכל מקרה אנחנו לא באמצע השנה וגם לא בכל המועד, לא יוצאים חלוצי כתף.
פה כתוב שרק מי שהם מחויבים להתאבל עושים את זה, לא יותר מזה.
אבל אני חושב שגם אצל תימנים היום שנוהגים כך במשך השנה,
זה רק באמת האבלים עצמם.
טוב,
אז ההלכה שאנחנו לא נוהגים בה כיום. סעיף ח'
מברין בחול המועד. מה זה מברין? לאחרי הלוויה יש סעודה ראשונה שלאחר הלוויה,
שנקראת סעודת הבראה.
סעודת הבראה היא סעודת מצווה.
מצווה להשתתף בה. אני יודע שאשכנזים מפחדים מזה,
אבל ספרדיהם השתתפיהם, יש זימון מיוחד לאבלים.
אז מברים בחול המועד,
והוא שלא יבואו ברחבה אלא קרוביו שמית.
ולא יבוא האבל בתוך ביתו למיטות זקופות,
כפי שאין כפיית מיטה ברגל כלל. זאת אומרת, האבל הוא לא יושב שבעה על הרצפה בחול המועד,
רק לאחרי החג הוא מתחיל לשבת שבעה.
אבל אבלות יש בו.
לכן סעודת הבראה,
מברים רק בתוך הבית, לקרובים הקרובים.
אני, לדעתי, מנהג ירושלים היום,
שסעודת הבראה עושים דווקא על אב ואם. האחרים עושים את סעודת ההבראה רק לאחר
חול המועד.
טוב, סעיף ט',
על החכם מברים הכל בחול המועד, בתוך הרחבה, כדרך שמברים את האבלים, שהכל אבלים עליו.
חכם, גדול, תמיד חכם,
שכל העם זקוקים לו, שהוא הרב המקום,
או שישיבה,
כן, כולם אבלים עליו, נהנו ממנו תורה,
בין אם למדו פיזית ובין אם לא למדו פיזית.
הוא הרב של המקום, הוא מכניס את
קדושתו של המקום.
בכל מקרה אפשר גם לעשות סעודת הבראה ברחבה. אנחנו היום בדרך כלל, אם עושים סעודת, מי שעושה סעודת הבראה כללית,
עושים את זה בבית לאבלים בלבד,
או מי שמצטרף איתם,
בכל מקרה, בחול המועד, כמו שאמרתי,
המנהג בירושלים לעשות דווקא על אב ואם, וכל השאר
עושים לאחר המועד, ויש כאלה שכולם עושים רק
לאחר המועד.
בעזרת השם, שנזכה לשמחות,
שמחות אמיתיים,
בניין בית המקדש ומערה לימינו.
