שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדיום ביומו, סימן תקמ״ז,
עניינים של אבלות במועד.
נלמד היום סעיפים ד', ה' וו'.
סעיף ד' הוא בר שעה נערוך. מי שבא לו שמועה בתוך 30,
יום קודם הרגל,
נראה לי שמותר לספדו, ואף על פי שהיא רחוקה.
זאת אומרת, אדם,
הגיעה לו שמועה שמישהו נפטר, לא כמו היום שבאותו רגע כבר יודעים.
אז אם זה היה,
לפני שלושים יום קודם הרגל, מותר לספדו.
עברו כבר השלושים, עברה אבלות, אז זה לא כל כך צר במועד,
אפשר להספיד.
סעיף ה, נראה לי שמה שאנו נוהגים בתשלום השנה לספוד המת
או להזכיר נשמתו,
אינו בכלל זה, ומותר לעשותו בתוך שלושים לרגל.
בסדר? בתוך שלושים לרגל, לא ברגל עצמו, ברגל עצמו אי אפשר.
סעיף ו, אין קוראים על המת בחול המועד,
אלא לקרוביו שהם חייבים להתאבל עליו,
וכן על חכם או על אדם כשר או אם עמד שם בשעת יציאת נשמה.
ועל קרוב שחייב להתאבל עליו החכם קוראה אפילו אינו בפניו, אלא שבאה לו שמועה במועד אם הוא בתוך שלושים יום.
ועל אדם כשר אינו קוראה אלא אם כן ידה בין מיתה לקבורה.
כן, ויש חולקים אומר ארמ״ר ונהגו בני אשכנז שלא לקרוע במועד כי אם על אביו ואמו
והשאר המתים קוראים לאחר המועד ובמקום שאין מנהג יש לקרוע על כולם.
ובאמת, גם הספרדים בירושלים נוהגים שקוראים במועד רק על אב האם,
וגם עושים סעודת הבראה,
אחרים לא עושים,
רק אחרי המועד.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
