אנחנו כמדי יום ביומו מתקדמים בסימן תקמ״ז שהוא דיני אבלות במועד, נלמד היום סעיפים י',
יא' ויב'.
נסיים את הסימן.
עומר השולחן ערוך,
דיני אבלות,
עושים כל צורכי המת בכל המועד, גו זיזים שערו, מחפשים כסותו, עושים לו ארון בחצר שבו מת, כדי שיהיה ניכר שהוא לצורך המת,
אם לא יהיו להם נסרים,
מביאים קורות, נוסרים מהם נסרים בצנעה ובתוך הבית, ומהאדם מפורסם עושים אפילו בשוק,
אבל אין כורתים עץ מן היער,
ננסו ממנו נסרים לארון. ואלה חוצבים אבנים לבנות בהם קבר.
במקום שהיהודים מעט דרים במקום אחד, והכול יודעים, כשיש מת בעיר, הכל חשוב כמפורסם.
במילים אחרות, שלא יחשבו אנשים שמישהו הולך לבנות איזה בניין,
הולך לעשות לו ארון לבית,
כן,
לא ארון לבית, על הבית שהוא ארון,
זה אפשר. זאת אומרת, ברגע שיודעים שזה לצורך הנפטר,
אז אפשר. וכמובן, בארץ ישראל, שאנחנו נמצאים בה,
לא קוברים בתוך ארון,
אלא קוברים על קרקע ארץ ישראל. סעיף יא,
אין חופרים כוכין בחפירה וקברות בבניין
בחול המועד להיות מוכנים למת שימות.
אבל מחנכים אותם, שאם היה ארוך וקצרו, ומעריכו ומרחיבו.
בעולים אחרות,
מה שהביא פה לשולחן ערוך,
יש חפירות בכוכין ויש קברות בבניין.
זאת אומרת, יש משהו שהוא בתוך הקרקע ויש כאלה שהם בכוכים.
שים לב שהשולחן ערוך כבר מדבר על העניין הזה שקוברים אנשים בכוך.
בוודאי שהשולחן ערוך ידבר, כי זה הזמן התנאים.
מי שיראה בקברות הסנהדרין, בירושלים, בבית שערים, בעוד מקומות,
קוברים בתוך כוך בקיר, עושים איזו חפירה בתוך הקיר וקוברים שם.
למה אנשים נבהלים מזה היום? כי לא היו רגילים.
אבל אותו דבר.
סעיף יב אומר לשולחן ערוך, אין לתלוש עשבים ועפר בחול המועד בבית קברות, כמו שנוהגים לעשות בחול.
כן, משליכים אחרי הגב,
יש איזה מינה כזה בבית קברות, ובחול המועד לא תולשים. דיני צידוק הדין במועד, דיין יורד דעה, ת״א, וכמו שאנחנו אומרים תמיד, יום שלא אומרים בו את החנון,
לא אומרים בו צידוק הדין.
זה בעצם ענייני הקבורה וכל מה שקשור לזה בחול המועד.
בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך בדינים הנלווים לדבר הזה. כל טוב ושלום.
