שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדיום ביומו,
קובעים עיתים לתורה, הלכות חול המועד,
כתיבה בחול המועד.
נלמד היום בסימן תקמ״ה סעיפים ב', ג' וד'.
אתמול ראינו שאפילו להגיע אות אחת בספר אסור.
ראינו את הקולה של הרמה על כתב עגול.
בואו נראה מה מכיננו היום, השולחן ערוך,
תקמ״ה סעיף ב'.
נראה לי,
אומר השולחן ערוך, שאם אין להם ספר תורה כשר לקרוא בו בציבור.
הנה, אתמול התחלנו לדבר על זה.
מותר להגיעו בחול המועד כדי לקרוא בו בציבור.
וכן בספרי מקרא או גמרא שצריך לקרוא במועד.
מותר להגיעם במועד משום דאבד עבר האבד.
טוב, היום אם מגיע ספרי גמרא, הכל בא מודפס.
וכן, כן, ואם אין להם ספר תורה כלל,
אם אפשר לכותבו כולו בחול המועד על ידי סופרים הרבה, יכתבו.
מעמיד,
80 סופרים, כל סופר כותב יריעה,
יריעה,
בסדר? זה כבר יותר מדי.
טוב,
לצורך המועד הוא לקרוא בתורה בציבור, במועד.
יום אחד גומרים ספר התורה. מעניין אם אפשר,
מישהו פעם ניסה לעשות את זה. באותו יום,
להתחיל ולגמור ספר התורה. תושיב סופרים ביחד, כל אחד שיכתוב את החלק שלו, ויתפור כמובן.
ועוד אין שאר ספרים ללמוד מהם.
צריך חומש או משהו בדומה, אפשר.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך,
כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו.
מה,
בחול המועד, מה אתה צריך תפילין בחול המועד?
אה, אם אני לא אכתוב בחול המועד, לא יהיה לי באיסרו חג
להניח תפילין.
או מזוזות לעצמו, מזוזות אני מבין, אבל תפילין הרי זה לא צורך המועד, זה אחרי המועד.
ותובע על יריחות חלק לביגדו, ואם אין לו מה יאכל,
כותב ומוכר לאחרים כדי פרנסתו.
כמו שאמרנו, שפועל,
אם אין לו מה לאכול בחול המועד, אז הוא יכול לעבוד.
או שיהיו לו הוצאותיו יותר ברווח לשמחת יום טוב.
לא רק אם אין לו מה לאכול, אלא להוציא בכיף.
הרווחה ליום טוב, גם אפשר, אומר הרמב״ם.
ועם כתבען כדי להניחן במועד,
בכל עניין שרעי, ואינו עשו רק הכתיבה, אבל עשייתן שרעי.
שמים לב מה כותב פה הרמב״ם?
ועם כתבען כדי להניחן במועד, מה מונח פה?
או עכשיו צריך להגיד מה מונח פה.
בחלק מארצות אשכנז היו מניחים תפילין בכל המועד.
היה לנו פה תלמיד שאמר לי, מהולנד,
השנה זה פעם ראשונה שאני לא מניח תפילין בחול המועד.
עלה לארץ ישראל, בארץ ישראל, אוי ואבוי, גם בחוץ לארץ רובם לא מניחים. אבל היו מנהגים של כאלה שהיו מניחים בחול המועד, על זה וכותב פה הרמב״ם.
סעיף ד׳ אומר על השולחן ערוך, מותר לכתוב חשבונותיו
ולחשוב יצירותיו,
צריך לדעת מה יש לו, מה אין לו, כדי להוציא את ההוצאות.
ואוהדין הכתבים שכותבים כשמלווים על משכונות, מותר.
בן אדם רוצה, כסף עכשיו רוצה ללוות, כדי שיהיה לו צורכי שבת, צורכי המועד.
אפשר, צריך לחתום אשכון.
אפשר לעשות את זה במועד, כי זה צורך המועד.
בעזרת השם, שלא יצטרכו עמך זה לזה ולא לעם אחר, כל אחד יהיה לו את שלו, בשפע, בברכה.
לא יצטרך להשתכר, כן, בכל המועד,
ונזכה כולנו לשמוח את שמחת החג
במרום הר בית השם לכשייבנה, בעזרת השם. כל טוב.
