שלום, אנחנו בהלכה היומית, כמדי וביומו,
בכרות יום טוב, גוי שהביא ליהודי
איזשהו דבר ביום טוב.
סימן תקטו נלמד היום סעיפים ז', ח' וט'.
כן, אנחנו נגמור את הסימנים.
אבל אין לנו השולחן ערוך, סעיף ז', תקטו.
אם הוא ספק אם באו מחוץ לתחום, זאת אומרת, דיברנו מקודם דברים שבאו מחוץ לתחום אסור, בתוך התחום מותר.
אם הוא אינו יהודי השרוי עמו בעיר ופירות
מצויים בעיר, מותר.
למה? סביר,
הגיוני,
ובין לאו, אסור. אם זה דבר שלא מצוי בעיר,
בטוח ובשבילו הוא הביא את זה,
ואנחנו נוסרים,
אפילו בספק.
סעיף ח', דבר שאין במינו במחובר,
שהובא לישראל ביום טוב ראשון של ראש השנה, מותר בשני.
עברו הדין לשבת ויום תום הסמוכים זה לאלה.
זאת אומרת, גם בראש השנה אנחנו מתירים. למה?
כי בראש השנה היום השני הוא דרבנן.
התורה מצווה עלינו ראש השנה רק יום אחד.
אז זה לא ספקא דיומא, אלא זה דין דה רבנן.
מקלים.
סעיף ט' אומר לשולחן ערוך.
ישראל ששיגר דורון לחברו על ידי אינו יהודי בערב יום טוב,
התעכב עו אינו יהודי בביאם ביום טוב מחוץ לתחום,
מותר אפילו למי שהובא בשבילו לאוכלם.
אבל אסור לכל ישראל לתת עליו חוץ לארבעה מאות, על חוץ לעיר מוקפת חומה,
או חוץ למבצר שידוע שהוא קף חומה לדירה.
דוגמה,
יהודי שהלך עם הגוי חבר שלו, מאמריקה,
לשלוח במטוס
ליהודי אחר. המטוס היה אמור להגיע בחג,
לפני החג, ערב החג בבוקר.
הגיע ערב החג בבוקר, והבן-אדם בא והביא לו את זה רק באמצע יום טוב עצמו.
הוא אמר לנו על שולחן ערוך, אפשר להשתמש.
אומר המוות, דווקא כשהיה דעתו מאתמול, דלית באיסור מוקצה. זאת אומרת, הוא היה בטוח כבר שיובילו את זה לפני כן.
בטח כל רגע הוא ייכנס, כל רגע ייכנס, ואז הוא עושה דבר שהוא נכנס רק בתוך החג.
אבל אם לא היה עליו דעתו מאתמול, אף אגב דלית באיסור תחומין,
כן, קרוב, הוא גר שם באזור,
אסור משום מקצועי, שכל ישראל,
שכל של ישראל צריך הכנה מבו עוד יום,
ואפילו למי שלא הובא בשבילו אסור.
זאת אומרת, אם הוא לא היה ברור לו שזה יעבור ולא חשב שיגיע,
אז
הוא לא יכול להשתמש
במוצר הזה עד אחרי החג.
כל טוב שלום.
