שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
מתקדמים,
הלכות יום טוב,
סימן תקטז,
כמה אני צריך להגיד, פעם היינו סימן א', סימן ג', תקטז.
תקטז זה אומר שאנחנו בסימן מספר 516. מאז שהתחלנו אנחנו כבר לומדים, זה הסימן ה-516.
טוב,
נלמד את סעיפים א', ב', ג', כמובן אנחנו עדיין בלכות יום טוב.
איזה דברים מותר לשלוח ביום טוב?
מה פירוש? אומר לנו על שולחן ערוך, בתקטז, סעיף א',
מותר לשלוח לחברו ביום טוב, בהמה, חיה, ועוף, אפילו חיים.
תארו לעצמכם, מי שמגיע אליכם לסעודה ביום טוב, באים לפעמים התלמידים, אחד יביא בקבוק יין,
אה, זה היה מרבה,
הביא איזה עוגה טובה שהוא,
שאשתו עפתה.
אבל בא אחד התלמידים להתארח ביום טוב. מה הוא מביא לסעודת יום טוב?
בהמה, חייו העוף, בה נגררים כבש, בה עם איזה צבי, ככה טעים, ממוגן,
תיזהר,
ותרנגולת מתחת האמתחת.
למה?
אפילו הם חיים.
ויינות, שמנים, סלטות, קטניות,
אבל לא תבואה.
מדוע?
בהמה, במקום, במקום, זה פשוט, אפשר לשחוט אותה
ואפשר לאכול.
נבדוק ככה פנים,
ניקח מחלקי הקדמי לפני ניכור של האחורי,
צ'יק צ'אק,
20 דקות מרגע שהביאו אותה אפשר לעשות מנגל.
אפשר לעשות מנגל ביום טוב? אפשר.
ואפילו הם חיים, למה? באותו רגע זה הוציא שקי שחיטה ונשחט.
רבותינו, כל זה על פי דרכי ההתנהגות של כל דור ודור.
אם מישהו יביא אליך הביתה עכשיו תרנגולת בלתי שחוטה,
הרי אם אתה תרצה לשחוט אותה בבית, אשתך תגיד, ידידי, תחזור לפנימייה.
לא מציאו אותי.
אבל בזמנו זה היה מציאותי, אבל כי תבואה למה לא?
לפי שמחוסרת תחינה,
שהיא מלאכה אסורה ביום טוב, למה אסור תחינה? זה צורך אוכל נפש.
זה בדיוק מה שאנחנו מדברים. מתחילת הלכות יום טוב.
אנחנו מדברים על צורך אוכל נפש שאי אפשר לעשותו
לפני כן, להתקלקל, או דבר כזה שלא רגילים לעשותו יום-יום.
בסדר, עשו שתי דרגות, אי אפשר כי התקלקל או לא רגילים. תבואה לא טוחנים כל יום.
תבואת אוחנים, איך אימא שתהיה בריאה, אומרת, היו מביאים בסוף הקיץ, ככה, אמצע קיץ, לקראת הסוף, מביאים שקים של חיטה,
מאחסנים אותם טוב, כי חלק מזה גם משמש למצות לפסח,
ופעם בחודש, פעם בשלושה שבועות, חודש ומשהו,
שולחים שק לטחינה, זה הקמח של החודש.
ומאחסנים אותו במקום קריר, במחסן כזה שהוא כמו מקרר,
וזה מה שמשתמשים.
זאת אומרת, לא טוחנים כל פעם, ולכן גם טחינה אסורה ביום טוב.
אפילו
שזה צורך אוכל נפש.
אני רוצה עכשיו לעשות חלות, לחמניות, לכבוד החג.
איך יהיה לי לחם לסעודה?
אסור.
מה שאנחנו לא רגילים, לא עושים. מה שלא עושים, אסור.
ממילא יוצא, אמרנו את זה בתחילת הלכות יום טוב,
יוצא שאנחנו לאט לאט הולכים ואוסרים על עצמנו עוד דברים,
ככל שאנחנו יותר מתעסקים עם חומרים, מוצרים מוקפאים,
בשר קפוא, עוף קפוא,
כל מיני דברים שפחות לעשות.
טוב,
סעיף ב' אומר השולחן ערוך,
כל דבר שמותר לשלוח ביום טוב לא ישלחנו בשורה.
דהיינו, שלושה בני אדם ויותר זה אחר זה נושאים כולם מין אחד.
אבל אם כל אחד נושא מין אחר, מותר.
למה?
שלא ייראה בסופו של דבר שכאילו זה נראה, אתה שולח לך את הפועלים שלך למכור בשוק.
הולכים בשורה, שלוש משאיות, מה שנקרא, שלושה פועלים,
כל אחד סוחב,
כולם סוחבים גזר,
אפיש, כוח, כולם סוחבים גזר. לאן כמות כזאת של גזר?
רק למכור בשוק.
אי אפשר מילתא. זאת אומרת, זה עושה כזה יום חול,
אווירה של יום חול. לכן,
שלושה אנשים, אחד מביא קוגל,
השני מביא הרינג והרביעי מביא בורקס,
חמנדוס, אין בעיה.
למה? הולכים לעשות קידוש.
זה דבר שהוא שייך ליום טוב.
סעיף ג' אומר על שולחן הרוח, ושלחים כלים אף על פי שאינם תפורים,
שהם רואים להישעין עליהם. זאת אומרת, אנחנו מדברים על בדים,
בדים שהם גזורים,
כלים, כלים בכוונה היא בגדים.
ואפילו יש בהם כליים, אם הם קשים,
לאמה כי לשבת על מצע קשה,
שטיח דק, לא כזה ששוקעים בתוכו, שהוא כלאיים, אין בעיה.
בעיי ספה שאני שוקע בתוכה ותפרו את הבעד עם כלאיים, צמר ופשתים יחדיו, זה אסור.
או משלחים תפילין.
גם תפילין אפשר להעביר למישהו ביום טוב, אין בעיה של טלטול, אמרנו, מתוך
שהותר לצורך, הותר שלא לצורך.
בסדר, בכל מקרה מותר לשלוח תפילין שראויים להניחם בחול.
בכל קרקע יוצא בזה, אפילו דרך רשות הרבים, מותר לשלחם.
בסדר, זאת אומרת,
ברגע שיכולים להשתמש בהם בחול, אין לנו שום פעולה נוספת לעשות.
אפשר לשלוח גם תפילין. דרך אגב,
המשנה ברורה מביא שמי שיוצא לדרך בשבת,
רוצה לקחת איתו תפילין כקמע,
ששמור עליו,
אפשר לקחת בשבת.
בסדר? ולשים לב למה שכותב המשנה הברורה.
טוב, בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שנשמור שבתות,
בימים טובים, נזכה לגבולה שלמה, ומעלה בימינו הרבה.
כל טוב. שלום.
