שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית,
קובעים עתים לתורה.
הגענו לסימן טקטו,
515. נלמד היום סעיפים ד',
ה' וו',
הנושא של גוי שהביא משהו ליהודי תוך כדי חג.
אומר השולחן ערוך,
אינו יהודי
שהביא דורון לישראל
והביא לו מתנה
מדברים שיש במניין במחובר,
ביום טוב ראשון של ראש השנה שחייב להיות בחמישי בשבת.
שימו לב להרכבה.
שני ימים טובים יש בראש השנה.
זה לא ספקא דיומא, זה לא שיום אחד הוא ספק
האם הוא הראשון או השני. אלה חכמים תיקנו שני הימים.
יום אריכתא, שניהם נחשבים לחומרא כיום אחד.
וכל זה היה ביום חמישי,
כשביום שישי זה היום השני של ראש השנה.
נגיד,
אגב, כן, עשו עירוב תבשילין, ואלה אחר כך שבת.
יש מתירים לאוכלם בשבת בכדי שיעשו, ויש אוסרים.
יש ויש הלכה כיש בתרא, להבדיל מסתם ויש.
זאת אומרת, השולחן ערוך דעתו היא שאפילו בשבת עוד אסור לעשות את אותה מלאכה. זאת אומרת, אסור להשתמש במתנה הזאת.
מתי יהיה מותר להשתמש?
מוצאי שבת בכדי שיעשו.
מה אמרנו בכדי שיעשו?
שילך הגוי ויקטוף, יארגן ויסדר, ויסיע,
ויביא וייתן ליהודי. כל פרק הזמן הזה זה זמן שצריך לחכות, כדי שלא יבוא יהודי להשתמש או לנצל את הגוי בפעם אחרת,
כי כדאי לו להשתמש במה שהגוי עושה.
טוב, חכמים גזרו.
אומר הרמב״ם,
ולדידן, שנוהגים להחמיר בראש השנה.
בשני ימים טובים של גלויות, נא מדינה אחי.
ושים לב, לא רק שראש השנה, שזה לא ספקא דיומא,
אלא שני הימים גם הם,
חובה אחת.
גם ביום טוב שני של גלויות,
שברור לנו שיום טוב אחד הוא חול.
אם נביא ביום הראשון,
אז היה יום טוב, אז למחרת ביום השני יהיה מותר.
ואם היום הראשון היה יום חול,
אז ביום השני יהיה מותר.
בקיצור, הוא תמיד יהיה מותר יום אחר כך, כי הגוי או שהביא את זה ביום מותר, או שלמחרת כבר מותר.
בכל מקרה הוא אומר הרמה שגם ביום טוב שני של גלויות להחמיר כך.
או לעניין הלכתא נראה,
שבשני ימים טובים שירוש השנה יש להחמיר בשבת,
זאת אומרת ביום השלישי,
אבל בשני ימים טובים של גלויות יש להקל בשבת שהיו לאחריהן.
כי בכל מקרה, גם אם ספקא דיומא,
לאחריהם יום אחד היה יכול.
ודווקא בפירות שאין צריכים הכנה ביום טוב שלפני השבת.
אבל דבר שצריך להכין מיום טוב שני לצורך השבת,
אסור, לאחר שנוהגים לאסור ולעירוב תבשילי.
ואפילו לטלטל ביום טוב שני, אם לא לצורך הורכים וכי לצורך הזה אסור.
זאת אומרת,
דבר שדורש הכנה, לא משתמשים עד אחר השבת. ככה מצד אחד מקל, מצד אחד מחמיר הרמה.
טוב, סעיף A עובר על שולחן ערוך.
מה שדיברנו עד עכשיו, סעיף ד', דבר שמחובר, זאת אומרת פרי או משהו בדומה.
סעיף A,
דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידע,
זאת אומרת, לא עוברים פה איזשהו איסור תורה של קטיף או של צדע.
אם בא מתוך התחום,
אם אני מסכם מתחילת הסימן,
אם בא מתוך התחום מותר הכול.
למה הגוי? לא אסור לו לנסוע באוטו בשבת.
הבאת לך מחוץ לתחום, החפץ עצמו עבר את האיסור.
גם עם הגוי.
הוא הביא לך את זה במקום שאתה לא יכול להביא את זה, אבל אם זה בתוך התחום,
גם אתה ביום טוב יהודי,
בלי עירוב,
יכול להביא מתוך התחום,
כי זה יום טוב, זה לא שבת.
ואם באו מחווי יוצא תחום, אסור לאוכלם למי שהובאו בשבילו ולכל מיני ביתו.
אבל מותר לטלטל להם בתוך הארבעה אמות, בתוך עיר מוקפת חומה או מבצר, שידוע שהוקף לדירה.
לאחרים מותר אף לאוכלם, למי שזה לא נעשה בשבילו.
ולערב,
זאת אומרת ליום טוב ראשון בערב,
צריך להמתין מי שהובאו בשבילו כדי שיעשו.
ומותרים אחר כך, אפילו לדידן, שנוהגים להחמיר ביום טוב שני,
כי הם ישאר דברים כמו שהתבאר, פדושים שגלויות וכולי, פה אפשר להקל.
זאת אומרת,
אם למשל
הביא גוי,
אבל יכול להיות,
חבילת בונבוניירה, שוקולדים,
ביסקוויטים,
לא יודע מה, הביא אריזה סגורה של משהו, אוכל מבושק, קופסאות שימורים,
לא נעשה היום, רואים את התאריך ייצור, זה לא נעשה.
לא נלבד בזה האיסור.
חלב עם תאריך ייצור, לא משנה מה, כל דבר שברור לנו שאין פה לא קטיף
ולא עבירה איזושהי פעולה דאורטה.
מביא את זה באוטו, ביום טוב.
אין בעיה, אפשר להשתמש, אפשר להשתמש.
טוב,
סעיף ו', בעיר שרובה אינם יהודים,
מן הסתם כל המביא לצורך הרוב מביא.
אם הגיע משהו
לתוך העיר,
מביא את זה לצורך הגויים.
מחצה על מחצה, אומר הרמה או שידוע שלקרית לצורך שניהם, אסור.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך. ואנחנו רואים פה שהולכים, כמובן,
על פי רוב האנשים שנמצאים במקום,
הדבר נכון,
למשל, לגבי אדם שהוא בבית מלון,
מקום שיש גויים.
הביאו את זה, לצורך מי הביאו?
הביאו את זה לצורך הגויים.
אתה רוצה, תשתמש גם אתה.
אבל אם אתה יודע שגם אתה, קבוצת אנשים פה, לא בית אדם בודד, קבוצת אנשים,
הביאו גם בשבילך וגם בשביל הגויים.
200 איש, 50 יהודים, 30 יהודים.
הרוב פה גויים, אבל הביאו גם בשביל היהודים.
כל אחד פה משלם, כל בן אדם.
אנחנו אומרים, כל הכוח הוא מלך.
יש פה בעיה, אסור. טוב, כל טוב, שלום.
