שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיון ביומו,
סימן תקה סעיף אחד, ובתקו סעיפים א' וב'.
בסימן תקה סעיף א', אומר השולחן ערוך,
בהמה שהיא עומדת לאכילה,
ורוצה לחלוב אותה לאכול החלב,
אם לקדרה שאין בה אוכלים, אסור,
ואם יש בה אוכלים, מותר, על אף שזה עומד לאכילה.
ככל שבא החלב לתקנור, שיש פרורים והחלב נבלה בהם,
אבל החולב כל צונו לא הותר מפני פרוסה שנותן בה כלי, כן, זה לא הרמה כזו גדולה.
ואינו יהודי החולב ביומה ביום טוב ישראל רועהו, יש להקל.
כשזה נקרא חליבה.
אך נהגו בו איסור ואין לשנות.
מיהו ביום טוב שגלויות? מותר ביום טוב שני.
ואם מותר לומר לאינו יהודי לחלוף ביום טוב בשבת, אין לכמן לעל, כן,
סימן שיני שאיף כף.
ואין לכמן תקויות שאיפה,
אם מותר להעמיד חלב לעשותו גבינה ביום טוב. זאת אומרת,
אם מותר להשתמש בזה ביום טוב, אנחנו אומרים שיש מחלוקת,
אבל כדי שיוכל להשתמש בזה באיזשהו שלב, הוא מסתכל עליו כדי שלא ייווצר מצב שהחלב הוא חלב נוכל.
סימן תקו אומר השולחן ערוך,
אין מודדים קמח ביום טוב כדי ללוש.
הנה, גם אמרנו לפני יומיים שלא מודדים ולא סופרים ביום טוב, אלא ייקח בעומד הדעת.
אומר הרמאו מותר לקחת קמח מן הכלי אף על פי שעושה גומה בקמח.
סעיף ב' אין מרקדין הקמח בתחילה אפילו על ידי שינוי.
אה, שכחנו לנפות את הקמח, בעיה.
אבל אם רקדו מאתמול ונפל בו צרור או קסם ורוצה לנקדור פעם שנית, מותר אף בלא שינוי. למה שיש שקר פה?
העניין של הטרחה ביום טוב.
ויש רואים שמותר לטעול לצרור או הקסם בידו.
אבל יש מחמירים ואוסרים.
ואם לא נפל בו דבר לרוצה להגידו שני כדי שתהיה הפת נאה, צריך שינוי קצת,
כגון על גבי שולחן.
ואוהדין שמותר לעשות על ידי אינו יהודי, אפילו תחילת הרקידה, אם ישנה קצת. זאת אומרת,
לנפות קמח על ידי אינו יהודי בשינוי משהו, יהיה מותר ביום טוב.
אבל כללית מנפים את הקמח אם רוצים לאפות, וכבר אמרנו, מי שלא אופה כל יום חלות,
ומי שלא אופה כל יום עוגות, אלא מוציא מהפריזר, ביום טוב אין סיבה
שהוא יתיר להוציא את הנאפות, לנפות,
כן, בדברים האלה שאנחנו לא נוהגים בהם יום-יום.
כל תו שלום.
