שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו, מתקדמים בהלכות יום טוב,
נמצאים בסימן תקו, שזה דיני לישה ביום טוב. נלמד היום את סעיפים ג', ד' וה'.
בסעיף ג', אומר, השולחן ערוך,
הלש יישא ביום טוב, יכול להפריש ממנה חלל, להוליכה לכהן.
בסדר.
אבל יישא שנלושה בערב יום טוב, אסור להפריש ממנה חלה ביום טוב.
לשים לב, למה?
קודם כול, מותר לאפות ביום טוב.
ואם מותר לאפות ביום טוב אפשר כל כמות, מה זה כל כמות? לא לפתוח פה מפעלים,
אבל כמות שהיא טובה לאנשים שאוכלים ביום טוב, ומן הסתם בית,
משפחה ממוצעת.
אמרנו פעם באזור 14 ילדים,
כמה זה היום משפחה ממוצעת?
אז באמת צריכים להפריש,
זאת אומרת לעשות חלאה יותר משני קילו כמובן,
כי אחרת זה לא יספיק לארוחה אחת.
ואפשר לתת גם לכהן,
טוב, היום לא נותנים לכהן כי אנחנו בטומאה,
יש לנו בעיה אחרת.
אבל עיסה שנלושה בערב יום טוב לא מפרישים מן החלבים, יום טוב כי זה לקרוא שם, להפוך אותה לדבר שאנחנו לא יכולים להשתמש בו ביום טוב עצמו.
אלא אומר הרמב״ם,
לאוכל אינו משער קצת ולמחר מפריש מן המשויר חלה וזה בחוץ לארץ. ומותר לאפות הפת על ידי שיאכל ממנה ואחר כך
יפריש חלב. אם רוצה יאכל ללוש עוד עיסה אחת ביום טוב,
יצרפם יחד ויפריש מאותה עיסה גם למה של עש בערב יום טוב.
פה אני צריך לומר, טוב, סעיף ד' תברך לנו את זה יותר, אבל שים לב שיש הבדל בין ארץ ישראל לבין חוץ לארץ, זה נושא שקשור גם לשבת.
אם שכחו להפריש חלה מלחם שעפו ביום שישי לכבוד שבת, כי המנהג הוא לאפות לכבוד שבת, הרמ״מ כותבת את זה ברשמ״ב,
למדנו כבר את הדברים,
שהמנהג להפריש חלה לאפות לחם לכבוד שבת,
כך המנהג, ואין לשנות.
אז באמת, בבתים אנחנו יודעים שאנשים עופים לכבוד שבת
חלות, זה דבר ברור.
הם עליו עוררין בכלל.
בסדר, אבל הם שכחו להפריש חלה. וחוץ לארץ אפשר להשאיר בצד
חלה ולהגיד אחר כך מבוצעי שבת שחלק ממנה זה החלה.
ארץ ישראל אין דבר כזה,
כי עיקר החיוב בארץ ישראל בבוא החבל לארץ.
ראשית אריסותיכם תפרישו חלה. דווקא זו מצווה בבסיס,
דאורייתא, קשורה לארץ.
טוב, בואו נראה סעיף ד'.
המפריש חלה ביום טוב והיא טמאה, הנה, זה המקרה שלנו,
לא יהפה אותה ולא ישרפנה, שאין שורפים קודשים ביום טוב,
אלא מניחה עד הערב ושורפה.
בסדר? זה דווקא אשר מפריש חלה ביום טוב כשהוא
אופה ביום טוב.
טוב, סעיף ה',
מותר לעשות ביום טוב פיטין גדולים ולא חיישים להם שמתוך ככבו לאפות יותר ממה שצריך. וזה בעצם מה שפתחנו היום, שלא אופים למאפייה, אופים לצורכי הבית,
תלוי בבני הבית, תלוי באורחים שבאים.
כן, לפי מספר האנשים אפשר לאפות.
כבר, כבר, כבר אנחנו אומרים.
שהיום, כבר התחלנו את זה מתחילת הלכות יום טוב. היום, שאופיעים יומיים קודם, יום קודם, יש מקרר, יש פריזר,
יש כל מיני אפשרויות בכל התחומים, זה לא רק באפייה,
גם בשחיטה,
בבשר ובתחינה,
כל מיני דברים שאפשר אולי היה לעשות אותם.
היום קבע שכבר לא רגילים לעסוק כל יום, עושים פעם ב,
כן, אז אין שום סיבה לעשות ביום טוב.
כל טוב שלום.
