שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כי מדי וביומו נסיימו את סימן ת'צדית סעיף ה'
בנושא עיבוד בשר
ואור וכו',
ויום טוב כששחטנו,
ונמשיך בסימן ת'קוף את סעיפים א' וב'.
בסימן ת'צדית סעיף ה', עלי, מה זה עלי?
דף עב וכבד
וכליאו אלא שמלאכתו לאיסור לכתוש בו עריפות, כן? על עלי קודשים,
מותר לטלטלו לקצוב עליו בשר,
ולאחר שקצב עליו אסור לטלטלו מחמא לצל,
אבל לצורך גופו ומקומו מותר, כיוון שזה כלי שבו לחתור לאיסור,
אז מותר לנו לטלטל אותו לצורך גופו ומקומו. אבל מחמא לצל, כדי שלא יתקלקל, זה אנחנו,
לצורך עצמו מה שנקרא,
לא מטלטלים אותו ביום טוב,
אבל כדי לחתוך עליו בשר,
חתיכות קטנות, זה מותר ביום טוב. סימן ת״ק,
אמרנו סעיפים א׳-ב,
אין קונים בשר בפיסוק דמים.
מה הכוונה?
הרי היו צריכים ביום טוב לקנות בשר, בפרט אם יש שלושה ימים, למשל ראש השנה יומיים ואחר כך שבת, חמישי, שישי ואחר כך שבת,
צריכים לקנות בשר ביום שישי. איפה יביאו בשר?
יש להם בשר בהקפאה, כמו אצלנו,
שאפשר להשאיר אותו מפסח הזה עד פסח שיבוא, עלינו לשנה טובה,
כן, ומבורכת, לשנה הבאה לשלום.
זה לא עובד ככה.
אז היום אפשר. אין קונים בשר בפיסוק דמים. לומר לטבח, תן לי בסלע או בשתיים. תן לי במאה שקל בשר.
וכן הוא אמר לו, הרי אני שותף עמך בסלע, אלא מחלק לשלעים שלישיות או רביעיות,
כפי החלקים שצריך לחלק בעיר, בלא פיסוק דמים.
אחר כך
מביא שתי בהמות ואומר זו כזו, ולמחר שהמינה נשארת,
או כפי ששווה כך, יפרע לו.
זאת אומרת, הוא נותן לו משהו בעומד הדעת.
יש פטנט שהביא אותו רבי נשחי,
שאם עושים את הגוי, שותף עם היהודי בבהמה.
בעצם הגוי שוקל לעצמו, כי מכל משקל הוא מקבל סכום.
אז השקילה היא של הגוי, לא של היהודי. זה פטנט.
בבגדד כנראה כך היה.
אבל בתנאי שהוא שותף.
אם הוא שכיר זה לא עובר כלום.
אומר הרמב״ם, ויש שאומרים את זה, דווקא ישראל, לגבי ישראל, שארי בחיי גמלא. אבל ישראל עם גוי,
אפילו בחיי גמלא עשו.
בסדר? הוא אומר, אמור להגיד זה כנגד זה, אצל גוי, זה מבחינתו מחיר.
טוב, סעיף ב',
אסור לשקול בשר אפילו בביתו, לדע כמה יבשל.
אמרת תעשה מישהי שהיא רק עכשיו התחתנה
וכל דבר שוקלת במאזניים בכלל אלקטרוניות, בעיה גדולה.
אפילו לתנו בכף מאזניים לשומרון ולעכברים אסורים, היא תלויה במקום שרקילים לשקול בה.
אפילו לשקול מנה כנגד מנה אסור, קילו כנגד קילו סוכר כנגד קילו בשר.
הוא מותר לשקול בידו,
כשלוקח חתיכה בידו משער כמה יש בה.
בסדר? וטבח אומן,
אפילו זה אסור. למה? הוא מסתכל בעין, הוא אומר לך כמה קילו,
כמה מנות יש פה.
פתיחתו לחתך ליטרה או חצי ליטרה,
חותך כדרכו ואינו חושש.
כן, מכירים את זה, תביא לי קילו מתוך, הוא חותר, הנה קילו דלת. בסדר.
זה מותר,
אבל להגיד את המשקל קילו, לא, אבל הוא יודע את הכמות, אז הוא חותך כמות
לפי מה שהוא רוצה, זה מותר. במילים אחרות, לא שוקלים
ולא סופרים ולא מודדים,
כן, ביום טוב, אפילו שזה לצורך אכילה.
כל טוב שלום.
