היום אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדיום ביומו,
סימן תצ״ח, הלכות יום טוב,
שחיטה ביום טוב, מה ראוי לשחיטה ביום טוב, נלמד היום סעיפים י', יא' וי״ב.
אתמול דיברנו על נושא של בכור שנפל לבור,
לא ראוי לשחיטה, אז מביאים לו פרנסה במקומו. היום,
מדבר איתנו על שולחן ערוך, אותו ואת בנו שנפלו לבור.
לא בכור,
סתם שני בעלי חיים,
אותו ועוד בנו, אם זה גם זכר או רק נקר.
בא דיון בהלכה, אבל
אבא ובן, אימא ובן, כן?
נפלו לבור.
גם בת, יכול להיות, זה לא משנה, זכר ונקבה.
בכל מקרה נפלו לבור.
עכשיו, מה אמרנו אתמול?
שאם זה לא ראוי לאכילה, לא ראוי לשחיטה,
אי אפשר להעלות אותו מהבור.
כל מה שמתירים להעלות אותו מהבור זה כמה שהוא ראוי לאכילה. אבל יש איסור בתורה,
אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד.
אז אי אפשר להעלות את שניהם, כי אחד מהם אסור בשחיטה.
אפשר לשחוט שניים באותו יום.
אומר לנו השולחן ערוך, סעיף י,
תצווי ח,
אותו ואת בנו שנפלו לבו, מעלה את הראשון על מנהלת לשוחתו,
ולא שוחתו.
אה, לא נראה לי כל כך.
וחוזר ומערים, אתם רואים, זה הערמה.
ומעלה את השני.
אם רצה זה שוחט, רצה זה שוחט.
טוב, עכשיו מקרוב אני רואה מה יותר טוב לי לשחוט.
בקיצור, אפשר להערים לצורך
צער בעלי חיים ביום טוב. סעיף יא,
בהמה חציה שלנו יהודי וחציה של ישראל יכולים לשחוט ביום טוב.
אפילו אם יש להם שתיים,
יכול לשחוט את שתיהן.
אין בעיה, כי גם הצורך הגוי, אבל אנחנו, למה?
כי לצורך הגוי אסור לשחוט.
מותר לשחוטה כצורך יהודי.
אבל אם זה שותפים, היהודי יכול להשתמש בזה, אז גמרנו. זה אותו סיר, כן? זה שחיטה אחת.
כמו ריבוי אוכלים.
סעיף יב אומר שולחן ערוכה, שוחט בהמה ביום טוב, אינו רשאי לתלושת צמר לעשות מקום לסכין.
למה היו רגילים לתלוש את הצמר, או יש כאלה תלושים תלמוצות מהתרנגולות?
זה לא עושים ביום טוב,
כי זה לא לצורך.
אלא מפניהו בידו, המרטיבים, זה נזיזים הצידה, אפשרי,
ומושכו הילך והילך, והם נתלש נתלש. זאת אומרת, מרטיבים במים, נזיזים משני הצדדים, אפשר לעשות את זה גם
באמצע השבוע. טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
