שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בענייני
שחיטה ביום טוב, על אף שאמרנו כבר
שאנחנו לא רגילים לשחוט ביום טוב, כי בכל מקרה לא אוכלים את מה ששוחטים באותו יום מבחינת החוק.
אומר השולחן העורך בסימן תצדיח, סעיפים י' ג', י' ד' וט'ו'.
השוחט את העוף לא ימרוט את הנוצה כדי לעשות מקום על שכין.
את אותו דבר ראינו לגבי הצמר אתמול.
זה סעיף יב', סעיף יד',
ולשחוט אדם חייו ועוף ביום טוב, אלא אם כן יש לו עפר מוכן מבעוד יום.
למה? כי חייו ועוף צריכים כיסוי דם ועפר.
ברגע שצריכים לכסות דם ועפר, אם אין לך עפר מוכן, איך אתה תכסה?
מצוות תכסה מהתורה.
ואם עבר ושחט.
אם יש לו דקר,
מברהל משהו,
אומר פירוש כי הגאון יתד של ברזל שחופר בו את הקרקע, נעוץ מבעוד יום בעפר,
תכרח מכסה בו. למה? תרים את הדקר,
ואז ההפר הטיחוח יוצא, אפשר לחסות בו.
אפילו אם היה צריך כמה דקירות, גם מותר.
זאת אומרת, הוא אומר שאפילו לדקור מותר. מה שראינו בשולחן ערוך, שאם הוא היה תקוע,
הרמב״ם אומר, גם אם כמה דקירות זה מותר.
סעיף טו אומר על שולחן ערוך, אפר קירה שהושק מערב יום טוב,
זאת אומרת, הדליקו בערב יום טוב, אבל נוצר האפר עכשיו,
מותר לחסות בו, אבל אם הוא שק ביום טוב, אסור,
אלא אם כן הוא חם שראוי לצלות בו בצה,
כי אז זה מוקצה.
ואם שחט, מותר לכסות בו, אף על פי שאינו ראוי לצלות בו בצה, מדוע כי כבר הוא עומד לפני איסור תורה, ואת הדה רבנן הזה אנחנו נתיר את העניין של המוקצה. אומרים לו, עדיף תווה לכסות בדקר נעוץ ועפר תיכרוח,
אם יש לו, מאשר באפר קירה שנוצר היום.
ככה מביא הרמה. טוב, בעזרת השם.
שנזכה לשמור ימים טובים כחתם, ואני מניח
כך שלא קיים בינינו מי ששוחט ביום טוב.
כל טוב, שלום.
