שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו,
מתקדמים בירכויות יום טוב.
נלמד היום בסימן תצ״ח סעיפים ז',
ח' וט'.
שלושה סעיפים כרגע.
אומר השולחן ערור בסימן תצ״ח סעיף ז'.
אם שחט בהמה בשדה לא אביאנה במות או במותה כדרך שעושה בחול,
אלא אביאנה בידו איברים איברים.
למה? שלא יראה כעובדין דחול, הולך למכור, לשים במקולין,
הולך למכולת, הולך לשים את זה באטליז,
לא, להביא איברים איברים,
להביא את הכל כמו שצריך כדי שיהיה מוכן לאכילה ביום טוב, הרי לא שחטים לו לצורך יום טוב,
שחטים לצורך יום טוב.
סעיף ח, עוף שנדרס ברגליים ויש לחוש שנתרסקו איבריו.
לכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה.
מותר לשחטתו ביום טוב ולא יאכל אישינן שמא ימצא טריפה אף על גב,
דאיטיאלית ברעותה, אפילו שיש בו דבר שהוא בעייתי,
זאת אומרת, התיילדה בו רעותה ואומרת משהו לא טוב, משהו רע,
בכל זאת שוחטים ביום טוב,
ונבדוק אם תקשר כשר ונטרף טרף.
סעיף ט, אומר שולחן ערוך, בכור בזמן הזה שלא יכול לשוחטו בלא מום,
אין חכם יכול לראותו ביום טוב אם יש בו מום.
כי אחרי שהוא מסתאב,
הרי אם נולד בכור ואסור שיקרה דבר כזה,
בערב פסח, כשאנחנו עושים מכירת חמץ,
בעלי המשקים שיש להם רפתות ודירים,
הם
מוכרים גם את המבקירות שלהם,
כדי שלא ייווצר מצב שיש להם בחור בעדר.
טוב,
בכל מקרה, אם הום הוא בעל מום, אז אפשר לשחוט אותו. יראה עד שיסתאב, יסתאב.
אז אפשר לשחוט. אפשר לראות האם יש בו מום או לא ביום טוב, אומר לנו על שולחן הרוח שלו.
ואפילו אם עבר ורעהו מצא שיש בו מום, אינו יכול לשחטו.
אבל אם נולד במומו ועבר ורעהו, הוא נשחט על פיו. זאת אומרת, אם הוא נולד עם מום
ובמקרה הוא רואה אותו, אז כן, אז נשחט על פיו. למה? כי כל עוד לא ראו את המום,
אז הוא לא נקרא מוכן לשחיטה.
ואם ראה המום מערב יום טוב, ראה שהוא מום שראוי לשחט עליו, יכול לחקור עליו ביום טוב. אם נפל במום מאליו, הוא מתירו.
אם לא, מישהו בא ועשה את הדבר הזה, בחבלה.
אומר הרמב, אם נפל בחור לבור, אסור להעלותו,
בהין לא ראוי לשוחתו,
אלא עושה לו פרנסה במקומו, תוריד לו אוכל לתוך הבור.
טוב, בעזרת השם מחר אנחנו נמשיך. בינתיים ראינו דברים שכנראה אנחנו לא כל כך
נהיה עסוקים בהם ביום טוב הבא שאנחנו נלמד את ההלכה,
אבל יש פה המשך עוד להתראות.
