שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
נמצאים כבר בספירת העומר.
אמר לנו השולחן ערוך,
בסימן תפט,
סעיפים ג', ד' וה',
המתפלל עם הציבור מבעוד יום,
מונה עימהים בלא ברכה.
ואם יזכור בלילה, יברך ויספור.
זאת אומרת, יש פה איזשהו מקום שהשולחן ערוך אומר,
שמי שספר, נגיד,
התפלל ערבית, אחרי פלאג המנחה, כמו שאפשר,
והציבור סופר, תספור איתם,
כן, בלי ברכה.
ואם יזכור בלילה, יברך ויספור.
ואם לא, אז לפחות הוא אמר את זה, אחרי פלג המלאכה, אחרי ערבית.
ואף הוא ענה אמן על ברכת הקהל, אם היה דעתו שלא לצאת, יחזור ויברך ויספור בלילה.
סעיף ד', מי ששואל אותו חברו בין השמשות,
כמה ימי ספירה בזה הלילה?
יאמר לו אתמול היה כך וכך, למה?
שאם יאמר לו היום כך וכך, אני לא יכול לחזור ולמנות בברכה, כי הוא כבר יצא ידי חובה.
ברכות לא מעכבות,
כי הספירה עצמה היא
הוספרתם לכם,
זה תורה, והברכה היא נרבנן. אבל קודם בין השמשות,
כיוון שאינו זמן ספירה, אין בכך כלום.
אז תשימו לב.
מצד אחד אומר השולחן ערוך, אם זה יתפלל עם הציבור מבעוד יום,
מענה אתם בלי ברכה אם יזכור בלילה לב. הרי מצד שני אומר שקודם בין השמשות זה לא הזמן.
אז מה הכוונה אם היא בעוד יום?
כן? האם זה בין השמשות?
בין שקיעה לצאת הכוכבים? הרי לפני כן הוא אמר, אתמול ראינו,
שאחרי השקיעה לפני צאת הכוכבים יוצאים ידי חובה. בקיצור,
הטוב ביותר, כדי לא להסתבך עם כל זה,
אחרי צאת הכוכבים סופרים ספירת העומר,
לא לפני כן.
אומר הרמה,
וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור.
אדם שעוד לא ספר ספירת העומר אל תשב לאכול.
ספירת העומר דהורטה.
טוב, יש מי שאומר דה רבנן, בסדר.
היום דה רבנן, כשאין עומר זה דה רבנן. בכל מקרה, מחלוקת, דאורייתא ודה רבנן, אבל חיוב.
ואפילו התחיל לאכול, פוסק מסופר. מיהו?
אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן, הם לא צריכים להפסיק, אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך.
כך עושים אנשים שמתפללים בליל שבת, פלאג המנחה.
ובאים הביתה ואוכלים, התחילו לאכול לפני הזמן, זאת אומרת גם לפני השקיעה, כי אחרת יש להם גם קריאת שמע לומר.
בסדר, לא צריך להפסיק באמצע האוכל, יודע, תמיד בסוף האוכל אומר קריאת שמע וסופר ספירת העומר. מה קודם למה קריאת שמע או ספירת העומר? קריאת שמע לכל הדעות זה דאורייתא.
ספירת העומר, יש אומרים דאורייתא, יש אומרים דרבנן,
תדיר ראשינו תדיר תדיר קודם, דאורייתא דרבנן, דאורייתא קודם,
קריאת שמע תמיד נקדם לספירת העומר.
טוב, סעיף ה',
אומר השולחן ערוך, אם אינו יודע, חשבון.
לא זוכר חשבון.
הוא פתח הדעת כדי לסיים כמו שישמע מחברו ושתק עד ששמע מחברו וסיים כמוהו,
יצא לידי חובה. הוא מברך כמו כולם, אבל כמה, מאיפה אני יודע.
אנחנו מתבלבל לו הזמן.
הוא מחכה שיגידו האנשים, הוא גם יגיד, אבל את הברכה אמרים כולם.
כל עוד הוא לא חשב
או לא אמר משהו לא טוב, זה בסדר.
גם אם הוא מברך על דעת מה שיגידו חברים שלו, יגיד לשליח ציבור,
זה בסדר.
טוב, בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
הכל טוב, שלום.
