שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
התחלנו עם סימן תס״ז,
אתמול, היום אנחנו עומדים על סעיפים ב', ג' וד'.
אומר לנו השולחן ערוך, דגן זה,
דיברנו אתמול על דגן שנטבע וצריך,
נפל עליו מים, נפל לתוך נהר,
צריך להודיע למי שקונה, תגמור את זה לפני פסח.
ממשיך, השולחן ערוך ואומר, דגן זה שנטבע בנהר או שנפלו עליו מים,
אף על פי שלא נתבקע,
פתחנו אותו, הסתכלנו, ייבשנו במקום, אסור.
דקבע, דמנח, נייחר, הייתה לידי חרימות.
קבע שהיה מונח להתייבש, הוא בא לידי חרימות. ולכן
יש להיזהר שלא יבואו מים או גשמים מזלפים על החיטים,
כי אז אפילו לא ידבקו אסורות.
ודגן שהיה מונח בעלייה וירדו גשמים דרך הגג במקצת המקומות ונתלכלכו,
אותן שנית לחברות סורות, אבל שאר המקומות מותר להשאותן כוח ספיק ספיקה, שמא לא ירדו עליהם גשמים.
ואם תמצא לומר עודו שם גשמים, שמא לא נתחמצו,
אבל לאוכלן בפסח אסור,
זה לא מאני ספיק ספיקה, בפסח עצמו אסור.
אם עבר את זה הפסח, זה כבר בסדר.
סעיף ג' אומר השולחן ערוך, חיטים שבאו בספינה,
אם הן יבשות וקשות ולא נשתנה מראיהם,
אחזו כאיסור, הלא מחזיקינן.
הגיעו לנו חיטים באונייה מחוץ לארץ,
ורואים שהם טובים, וימשים נראים טוב מאוד. לא צריך לחשוש, אולי נרטבו במים.
שנה, סעיף ד', שנה שרבו גשמים וירדו על ערימות שבשדות,
עד שהיו קצת מהשיבולים שעל ערימות מעלים צמחים,
אין חוששים לסתם חיטים
של אותה שנה.
מה הכוונה אין חוששים לסתם חיטים של אותה שנה?
הולכים אפילו אחר הרוב.
ואם הרוב לא החמיצו,
לא, גם המיעוט הזה לא החמיץ.
ואם זה היה בשדה, הכוונה היא שכבר זו תבואה בשלה,
אפשר להשתמש בה באותה שנה.
בעזרת השם, שנזכה שכל הקמחים שלנו, החיטים שלנו,
יהיו תוצרת הארץ,
ויהיו יבשים, ונוכל לקצור אותם בזמן, ולא יביא להם גשם,
ולכשהם התבשלו אלא גשמים בעיטם,
נזכה בעזרת השם,
פסח כהלכתו, כל טוב שלום.
