שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, התחלנו
סימן תס״ז,
תבשיל עם חיטה בפסח,
או לפני פסח,
חיטה שנפלו עליה נוזלים ונתלחלחה בחטא עם לחוט.
נלמד היום סעיפים ה״ו״ וז״ן.
תס״ז, סעיפים.
דגן,
שבמחובר, שנתייבש לגמרי ואינו צריך להיניקה,
רואים שהגבעול כבר יבש,
כמאן דמאנח וחד אדמי, הוא מקבל חימוץ אם ירדו עליו גשמים.
זה האסון הכי גדול שיכול להיות לשדה חיטה שמיועד למצות לפסח.
פתאום, ככה,
אחרי פסח,
כמה ימים, גשם.
קורה, קורה.
השאלה היא, מהי דרגת הייבוש של החיטה?
הרי קוצרים את החיטה כשהיא יבשה, כשהגבעון כבר יבש ממש,
ממש קומביין עובר וחותך.
אם הגבעול יבש,
זאת אומרת הגרעינים לא צריכים את הנוזלים שמתוך הקרקע, את הלחות,
אלא תופסים עכשיו יובש בשמש בלי לינוק מהקרקע לחות.
ברגע שירד גשם זה נחשב כאילו קצרנו כבר את החיטה,
וכשקצרנו את החיטה והיא יבשה ונפלו עליה מים,
אז יש לנו בעיה,
זה כבר חימוץ.
זה מה שאומר פה השולחן ערוך בסעיף A. אז נתפלל תמיד
שגשמים יהיו בעיטה.
החיטה תבשיל,
בזמן שהחיטה מתייבשת ומבשילה, אז,
זה אחרי הרבשלה, זה כבר ייבוש,
לא ירדו גשמים, ויהיה לנו מצה שמורה לפסח מלפני הקצירה.
טוב, סביבה.
חיטים שנמצאו בהם מבוקעות,
מטפח משהו.
אותן שאינן מבוקעות, מותרות.
בגלל שהדבר מצאו שבשעת גשמים עליונים,
הנגדיש ותחתיתו מתחמץ ומתבקע, ולמדומים נוגעים באמצע כלל.
יש איזו הגנה של השכבה החיצונית,
תבדוק מה טוב טוב, מה לא טוב לא טוב. היום אולי עושים את זה, אבל
זה הכלל.
סעיף ז', ישראל שיש לו בורות מלאים חיטים וחושש שמא בקרקעית הבור וקירותיו
חיטים מבוקעים מלאכות הבור והארץ,
בביטול בעלמא סאגי.
אני מבטל כל חמץ וכל שיעור שיהיה לי בבית,
זהו.
וכל תחליטים האחרים להשתמש בהם בפסח.
בעזרת השם, אנחנו מחר נמשיך.
כל טוב שלום.
