שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית.
אפיית מצות לפסח,
חג המצות.
דיברנו אתמול על הזמן של האפייה שעדיף ביום, בערב פסח אחר שש שעות.
היום נראה שלושה סעיפים ראשונים של סימן תנט,
מקום וסדר לשעת המצות.
אמרנו שצריכים שלא יחמיץ,
צריך שיהיו מים שלנו על מנת שלא יהיו מים חמים, שלא יחמיצו.
אז גם במקום צריך לראות.
אפשר לאפות מצות בחוץ,
תחת כיפת השמיים.
אם אמרנו שאת המים צריכים לשים במקום ממוצע, אז מה עם מאפיית המצות כולה?
הרי ברגע שיש שמש, חום שמש, אנחנו נמצאים בבעיה. הנה, אומר לנו שולחן ארוך,
תנטס, סעיף א',
אין לשין במקום השמש,
וביום המעונן אסור תחת כל אוויר שברקיע,
משום די עיבה,
משום דיומא די עיבה כולה שימשא. זאת אומרת, יום שיש עננים,
הכל כאילו זה תחת השמש.
יש פה, אומנם נכון, לא שמש ישירה, אבל החום מתפצל
מול העננים. ועל כן נהגו להיזהר מללוש נגד החלון הפתוח, אפילו אין שם שמש.
שמא יהיה מעונן ולאו הדעתם. וכן יש להיזהר מלהוליכה מצות לתנור תחת הרקיע המגולה,
וכן המים או הקמח.
כל מהלך האפייה, מהמים,
הקמח,
הלישה,
הרידוד,
הקיטוף, כל מה שיש
עד סיום האפייה לא יהיה תחת כיפת השמיים.
אומר השולחן ערוך ממשיך, ראינו בינתיים את הרמה, ולא יתקרב ללוש אצל התנור, פני חום התנור.
אם אתה להשניר את התנור,
אתה מחמם.
בעת לא יניחו העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד.
וכל זמן שמתעסקים בו, אפילו כל היום, אינו מחמיץ.
ואנחנו מחמירים הרי 18 דקות.
ואם יניחו בלא עסק שיעור מיל,
הווה אומר, 18 דקות, אב וחמץ.
ושיעור מיל אבי רביעית שעה וחלק מ-20 שעה מן השעה, 18 דקות.
ויש להחמיר למהר בעניין עשיית המצות,
כי יש לחוש שהשאיות יצטרפו לשיעור מיל,
או שיהיה במקום חם שממהר להחמיץ.
אחר שנתעסקו בבצק ונתחמם בידיים, אם יניחו בלא עסק, מיד יחמיץ.
ואם התחילו בשתי יסודקה אחת והחמיצה אחת, וידוע שהחמיצה גם השנייה.
אפילו אין רואים בסימני חימות.
ואם החמיצה עד שיש בה סדקים למעלה,
אפילו לא יתערבו הסדקים זה בזה, לאחד הולך הנה ואחד הולך הנה, כל אחד במקום אחר.
האבך חמץ גמור ואכלו חייב כרת, ואם אין בו סדק,
אלא החשיפו,
נראה טיפה כהה,
פניו כאדם שעמדו שערותיו, האוכלו פטור.
ואם המצה עשויה וירא שלא יהיה לו תבוא לידי חיבוץ, מותר לשברה ולחזור לעשותה, כדי שהעסק יבטל לחיבוץ.
מהו טוב להיזהר לכתחילה.
במילים אחרות, אנחנו לא משאירים את המצה רגע,
לא מחכים שזה יטפח, אפילו לא משהו כדי שלא נתחיל להסתבך ולשאול האם קרמו פניה, האם האפירו פניה, האם נהיו בה סדקים,
סדקים זה ממש חמץ, האפירו פניה זה ספק,
זה דרבנן אולי, בכל מקרה,
אבל ככה, באפיית מצות שלנו,
שתיים ורבע, שתיים וחצי דקות מרגע ששמים את המים עד
שמוציאים את המצה מהתנור.
אם זה היה שלוש דקות זה הרבה.
זה הזמן.
עושים בו יסות קטנות וככה זה רץ.
סעיף ג'
אם האישה שאלה שהמקטעים מקטפת במים,
לא תקטף באותם מים שמצננת בהם ידיה, בגלל שהם מתחממים ומחמיצים את העיסה.
אלא אלא כלי אחר מלא מים שתקטף בו. ומי עברה ולא צננה ידיה, מותר.
אבל היום אנחנו לא עושים את זה, מיד. לשים, מרדדים,
לא מחזיקים ידיים במים.
טוב, בעזרת השם אנחנו נתקדם מחר.
כל טוב ושלום.
