שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדירום ביומו,
בנושא מקום, זמן, החמצה של המצורת.
סימן תנט, מלמד היום סעיפים דה-ו, מסיים את הסימן.
אומר השולחן הרוח, חמלה שחר זמן איסור חמץ,
אחרי שש שעות, כמו שאמרנו שזו המצווה לליל הסדר,
אלו המים, עם שאר המים
שרוחצים בהם הערבה,
לא אשפכם אלא במקום מדרון.
כדי שלא יתקבצו במקום אחד ויחמיץ.
רוחצים את הכלים.
איפה אתה שם את המים?
טוב, ברוך השם, יש לנו ביוב,
הכל רצה ביוב, הכל זה וזה קדימה,
אבל אז היה מקום שמתכנסים מים, התכנסו מים, יהיו לך פה כל מיני פורים של בצק,
מי השטיפה, חמץ.
טוב, אנחנו משתדלים לעשות את זה בחד פעמי,
אבל בוא נאמר במפעלים.
הכל הולך למקום המים האפורים,
ועם זה זה ממשיך.
אומר הרמב״ם והכלים שמתקנים בהם המצות והסכין שחותכים בו העיסה יגררם תמיד בשעת עשייה
שלא ידבק בהם הבצק.
ולאחר עשייה ידיכם וינגבם היטב לחזור ולתקן בהם פעם שנית.
וזהו עדיף תפאים ממה שהם נוהגים לגררם כי אי אפשר נקותם היטב על ידי גרירה. והמחמיר גררן ואחר כך ידיכם
וביום טוב מותר לעשותו על ידי אינו יהודי ואם אינו יהודי יתילם
ואם אין אינו יהודי, את אילם לצונן או את נם לתנור עד שיאפר בצק שעלם.
והעריבות, הקערות,
שאפשר לתת דבר בתוכו, מותר להדיח.
וכל כך יוצא בזה.
יש להדיח בעריבה של השימבה שלא יהיה בו שום גומה,
ויש להיזהר בעריבה של השימבה שלא יהיה בה שום גומה או צדק, שלא יוכל להם לקרוא אחר הלישה ויחמיץ,
ותחמיץ.
ואחר כך, כשחוזר ולאש בו, מתערב בבצק.
ולא ייתן עריבה על קר או על כסת צמר בשעת אלישה שמחווה מהעריבה,
אבל על שעור מותר.
טוב, היום אין לנו את הדברים האלה.
כלים חלקים לחלוטין,
בלי חריצים, בלי שקעים, בלי קישוטים,
בלי בליטות, שום דבר. כלים חלקים, נירוסטה,
לא רוצים נירוסטה, פלסטיק,
המערוכים,
המערוך יהיה מנירוסטה, מאלומיניום, כאלה שאתה יכול לנקוט אותם בקלות,
ואין עליהם שום חריצים, שום דוגמאות, שום דבר.
חלק, חלק, חלק.
בזה אתה פותר את כל הבעיה. סעיף ה' עברה ולשטחת השמש,
הפת מוטלת.
הרי מה אמרנו בהתחלה, בסעיף הראשון?
לא עושים במקום שיש שבעים.
סעיף ו',
אם העיסה רכה,
לא יוסיף בה קמח,
אלא עושה עיסה קטנה מגיבול קשה ויערבנה עם העיסה הרכה.
אני זוכר שהיינו עופים את המצות, בזמנו לא היו משקלים, עושים לפי
כמות של כוס את הקמח, פעם רך, פעם קשה.
החכם נעים היה אומר, טוב, הפעם תעשה יותר קשה ונערבב ביחד.
כמובן, שולחן ערוך.
וירחיק המצות מהקמח,
כי הקמח הנדבק בהם נדבר אחר כך בתבשיל, הוא מתחמץ.
נשים לב לדבר הזה.
צריכים לשים לב, יש מקום של קמח,
יש מקום של מים,
מי ששם את הקמח לא שם את המים,
מים לא שם את הקמח, לא הולך אחד לשני.
זה בא מצד ימין, זה בא מצד שמאל,
לתוך הקערה שמים קמח, עליה שמים מים,
פלשים עוברים לרידוד, אחרי הרידוד
וחורצים כדי שלא יטפחו המצות, ואחר כך
בסוף בסוף נמצא התנור.
וזאת השם שנזקה לאכול מצות כהלכתם.
כל טוב ושלום.
