שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
התחלנו לראות את החומר שבו ממנו עושים את המצה,
איזו מצה יוצאים בידי חובה. עכשיו נתחיל, סימן תנ״ה,
שלושה סעיפים ראשונים,
א', ב', ג',
בדין נושא מים שלנו.
מים שלנו, לא הכוונה, מים שאינם שלנו, מים גזולים, כמו שראינו בסוף הסימן הקודם,
מצה גזולה. אלא מים שלנו, הכוונה היא שהם ישנו.
לנו, בביתנו.
ישנו בביתנו. למה צריכים מים שלנו? כי איך הם חוששים,
מים שעמדו בשמש,
מים שהיו במקום שהוא קצת יותר חמים,
הם יחמיצו את העיסה מהר, כי מים חמים מחמיצים את העיסה.
היום גם עושים כך, שמים מים פושרים,
לא חמים וחמים, מים פושרים, ואז הבצק
טופח יותר טוב, שמים אותו במקום חם, הוא טופח יותר.
אחרת צריכים מים כאלה שהיו לילה.
היו לילה, נחו בתוך כלי,
הצטננו כמו שצריך, ועכשיו אפשר.
לאפות בהם עצרמן, לא שולחן ערוך בתנוני סעיף א.
אין לשין אלא במים שלנו, בין שהם מי בורות ומעיינות, בין שהם אין נהרות.
ושואבים אותנו בעוד יום, לפני השקיעה שואבים, ולמחרת בבוקר אפשר לאפות.
או סמוך לבין השמשות.
או בין השמשות עצמם.
ואין לשין בהם עד שיבוא הלילה כולו.
ויכולים לשאוב יום אחד לימים הרבה,
ועם הזמן חם ינחם במרתף שהוא קר.
ועם הזמן קר ינחם באוויר,
כי המרתף הוא חם,
ויצריך להשכים ולהכניסם לבית קודם שיזרח השמש, ואפילו ביום המעונן.
ברגע שזה נמצא בחוץ, זה קולט שמש, אפילו יום מעונן. עדות שמש, גם ביום מעונן קצת יש מים חם.
ואם לא יכניסם בהשכמה,
הם לא עמדו כל כך עד שהוא חם או אינו מזיק.
ויותר טוב להעמידם תחת התקרה אשר הם ישכח להכניסם בהשכמה,
וכשמוליך המים תחת אוויר הרקיע, ישתכס אותם.
כשחייל פסח ואחד בשבת, מוצאי שבת, יש לשאוב במים או יג', דהיינו בליל חמישי.
כן? ולכתחילה יש לשאוב מן הנערות ולא מן הבארות. אבל כשהנערות גדולים מהפשרת שלגים וגשמים, טוב יותר לשאוב מהבארות.
בין לשפוך מים שלנו מכוח מת, התקופה הנופלת.
ומכל מקום טוב לכתחילה לשים בהם ברזל.
גם אסור לשאוב מים על ידי אינו יהודי למצות שם מצווה.
ואף בשאר המצות תשאב ישראל, אם אפשר, ונהוגים ליטול מים מיוחדים למצה של מצווה,
נהוגים לקחת כלי חרס חדש, ואין לשנות את המנהג.
אבל בשל עץ אין להקפיד.
בכל מקרה אנחנו רואים את ההקפדה של מים שלנו,
ומי שרופא היום מצות, לא יודע אם יש עוד אנשים הרבה שרופאים מצות
לצורך מצת מצווה בליל הסדר,
אז לדעתי מים שלנו אפשר לקחת
מי מעיינות
שלוקחים אותם הביתה
מלפני השקיעה של יום אחד ולמחרת בבוקר
עופים או שיהיו כמה ימים בבית ולראות באמת מה מוכרים בשוק בבקבוקים של ליטר וחצי, שני ליטר
מי מעיינות.
כמו שאדם לוקח אותם, אז כמו שהוא שאב אותם.
כן, אף שאני יודע שהמכשירים הם שואבים אותם, יכול להיות שכדאי להגיד לרבנות שנותנת הכשר שיקפידו שיהודי ילחץ על המשאבה,
לא גוי, כדי שיהיה שאיבה של יהודי.
בסדר, אבל זה בסדר. סעיף ב׳ אומר על שולחן ערוך השומרים שמים מכונסים בסיסטינרה.
סיסטירנה.
מותר ללוש בהם סמוך לשיבתם ואין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק.
כן, זה מכל של מים.
אז אפשר ללכת, מי שיש לו מכל גדול של מים,
אפשר גם ממנו לקחת.
טוב, סעיף ג׳.
אין ללוש במים חמים, אפילו לא נתחמור אלא בחמה,
ולא במים אגרופים עידוד גדול שנחושתו עבה ותלוי אל מקום האש,
ומים שבתוכו פושרים.
אפילו כשאין האש תחתיו, ואם עבר ולש,
בין במים שלא לנו, אסור.
ויש חולקים ומתירים בלש ובמים שלא לנו. ויש אומרים שבשוגג מותר, ובשטותך יש לסמוך עליו.
אמר אמר, אפילו בלודיך יש להתיר עם עבר ושוגג ולש ובמים שלא לנו.
אבל מים חמימים, זהו, אין מצע. כי זה ברגע זה, זה לא צריך לקחת 18 דקות.
זה מחמיץ.
טוב, בעזרת השם.
מחר אנחנו...
נמשיך את הסעיפים הבאים בדין מים שלנו.
כל טוב ושלום.
