שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו.
אתמול התחלנו את סימן תנ״ה בדין מים שלנו, היום נסיים אותו.
סעיפים ד״ה וו׳.
אומר השולחן ערוך, מים שלא לנו,
שנתבטלו,
1 בתרי במים שלנו, זאת אומרת,
שניים, שני חלקים, מים שלנו, שליש
מים שלא לנו, נשים בהם.
סעיף ה' נוהגים שלא ליתן מלח במצב, ונכון הדבר.
ואפילו בדיעבד יש לי איסור, אומר הרמה.
לא שמים שום דבר במצה,
כלום.
סעיף ולש המצה
בקצח
ושומשומין ומיני תבלין כשרה.
כיוון שיש בה טעם מצה.
בכל מקום אין ליתן בתבלין, לפי שהוא חד הוא מחמם העיסה.
כן, כל דבר כזה הוא ככה, מה זה הכוונה החד? יש בו טעם.
יש בו טעם, הוא מחליץ את העיסה. הוא אומר, הוא אמר, פלפלין אפילו בדיעבד עשו.
וכן אם נפל בסיד,
כן, זה דבר שהוא גורם להחמצה מהירה,
אז לא שמים.
אבל השולחן הערוך בעצמו אומר שקצח וסומסום,
כן, או מיני תבלין, אפשר, לא נעגור.
מים וקמח, קמח ומים, אפילו השיר אומר,
כן,
אחת ושתיים קמח ומים, לא יותר מזה.
טוב, בעזרת השם.
שנזכה שיהיו לנו מצות כהלכתם, כשרות ומודעות.
ליל הסדר,
לפי החובה, מצה שמורה משעת הקצירה.
כל טוב של.
