שאתם רואים?
דרך האכילה גילוי הפנים בחוץ.
תדע באמת,
אומר רבנו בחיי
שולחן של ארבע,
כי האדם על שולחנו ייבחן מיהו,
ושם יתגלו ויתפרסמו מידותיו.
וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בעירובין דף סמכי,
בשלושה דברים האדם ניכר,
בכיסו ובחוסו ובכעסו,
כי הימשך אחר היין
ויתר התענוגים,
הלוא הוא נופת צופים,
נמשך אחר סם המוות,
ובהיותו אוחז הדרך הזה ימות מיתה עולמית.
והרוצה לחיות יש לו להתרחק מדרך הזה,
ואכל וחי לעולם.
וכן אמרו רבותינו זל במסכת גיטין דף עין
סעודת הנעתך משוך ידך ממנה.
בדומה לזה אמרו קדושים תהיו,
פרושים תהיו.
קדש עצמך בראוי לך.
שים לב מה יש לנו בפסקה הזאת.
אני חושב שכבר דיברנו על זה בשיעורים הקודמים.
אמרנו שבעצם,
אני מסכם וממשיך,
בעצם המזון
זה הדבר שמחזיק את הנשמה בגוף.
זה בעצם המוטו שלנו.
אם אני רוצה לחיות
חיים ראויים, טובים, קדושים,
אמיתיים בעולם הזה,
אני צריך נשמה בגוף, כי אם הנשמה לא בגוף קוראים לזה מוות.
כדי להחזיק את הנשמה בגוף אני צריך אוכל.
היית מישהו שמחזיק את הנשמה בגוף בלי אוכל?
אה, משה רבנו ארבעים יום.
בסדר, איפה הוא היה?
אצל המלאכים שם באיזשהו
עולם עליון,
לא בבית ספרנו.
בסדר?
אבל אם אני רוצה לאכול, כמו שאמרנו מקודם, ויחזו את האלוקים,
ויאכלו וישתו,
צדיק אוכל אסובה נפשו.
כל מה שאנחנו אוכלים זה להתקיים בצורה טובה, בריאה, שלמה,
מתוקנת לעבודת השם.
אז זה משהו אחר.
לכן כשאדם אוכל מהאכילה שלו אתה יכול להבין מי הוא.
הזכרתי את זה, אני חושב, גם בשיעור שעבר.
בסדר, איך אדם פותח שקית של לחם?
ככה או ככה?
גם אמרנו, אתה יודע, מי הבן אדם?
בחוסו, בכיסו ובכעסו.
איך אדם יושב לאכול?
איך קוראים לזה בלעז?
מדחפ?
חוטף.
בסדר, הוא ראה משהו ישר.
מכירים את אלה שולחים גרביים על השולחן,
ומחלקים קוגל.
זה נקרא מדחף.
עוד לא הגיע לסוף השולחן, כבר חטפו לו את הכול.
רבותינו, תמתין.
מה קרה?
מה, לא יהיה לי קוגל.
לא יהיה לך קוגל, אז מה קרה?
אין לך קוגל, מה תאכל?
קובאנה.
הקובע מתחיל בקוב.
גם קובאל, לא אכפת לי, העיקר תאכל.
לא משנה מה.
בסדר.
הפירודים זה הבעיה.
שבמקום שיש קוגל, הם קובאנה.
אדרבה, גם קוגל, גם קובאנה וגם קובל.
וגם קיגל,
לא רק קוגל, גם שם זה
פירודים היום.
אתה יודע,
חסידים ליטאיים.
טוב,
בכל מקרה,
אדם צריך לדעת שכשהוא אוכל, הוא אוכל לחשוב על נפשו.
הוא אוכל כדי להתקיים.
אבל,
טוב, אז אני אוכל עכשיו, אני תולש בשדה שיבולת,
ואני אוכל את השיבולת כי, ידידי, צריך לתקן את המאכלים.
אתה לא בעלי חיים.
בן אדם
תקן את המאכלים.
אחד הדברים המיוחדים שהוא מביא פה, ואני חושב שאמרתי את זה,
שאדם צריך לשים לב שזוג צעיר לא לעשות דבר כזה.
הגמרא אומרת בגיטי,
זה המשברה גם מביא את זה להלכה,
סעודת הנאתך המשך אותך ממנה.
מה פירוש?
הביאו לאדם צלחת, מה זה מנה?
זוג צעיר הנשואים חודשיים,
שלושה חודשים, מה?
שלושה חודשים.
הבן אדם צדיק לבעל השיעור שלי.
שמע איך עולים במדרגות הקדושה,
הולך הביתה.
אשתו מביאה לו, מה זה צלחת יפה,
איזה ארוחה,
סידרה לו, הוא מסתכל,
וואלה באמת איזה יופי של אוכל.
קיבל את הצלחת, מה הוא עושה?
דוחף אותה הצידה.
סעודת הנעתך משוכר ידך ממנה.
מי שדוחף את הסעודה ולא אוכל,
נחשב לו כאילו התענה תענית שלמה.
יכול לאכול אחר כך, אבל קודם כל זהו.
כי הרי מה עושה בן אדם דבר ראשון כשהוא רואה מנה יפה?
מתחיל לקחת.
דחף הצידה. עכשיו, למה לא לעשות את זה בבית שלושה חודשים אחרי החתונה?
תעיף אותי אחוזר.
אני לא יודע מי יש לך בבית,
אבל היא תמלא את הנטלה שנטלת ידיים בדמעות.
כמה טרחתי,
כמה הסתעדלתי, כמה רציתי,
והבחור הזה אוכל כל היום שמן במכון מהיר,
מביאים לו אוכל כמו בן אדם, דוחף הצידה.
אנחנו אומרים, כל דבר צריך את המקום,
את הזמן והמדרגה שלו.
אבל לדעת שהגמרא מביאה את זה,
שכשאדם בא ואומר, כן, אוכל טעים, כמה הייתי רוצה, תזיז.
מי שולט במי?
האוכל שולט ביום, מי שולט באוכל?
אני שולט בכל.
גם אם אני חושב שזה טוב, מתאים,
אנחנו אומרים, יש לי תיאבון לאוכל,
בואו להמתין.
זה פסקת ההתגברות.
זה מה שמביא פה.
ודומה לזה אמרו, קדושים תהיו, פרושים תהיו, קדש עצמך בראוי לך.
במה שראוי לך תקדש את עצמך, תבדיל את עצמך.
זה שיש לך אוכל בצלחת,
זה לא אומר שאתה שוכח מכל העולם.
אתה מכיר את משה?
ישב במסעדה לאכול, חבר עובר.
משה, לא ראיתי אותך הרבה שנים. מה שלום חיים?
מת.
מה שלום יוסי? מת.
מה שלום אברהם? מת.
כולם מתים.
אבל כשאני אוכל כולם מתים.
בסדר?
אבותינו סדר לדברים.
לא צריך לאבד עשתונות כי הגיעה מנה.
ראיתם את זה בחתונות?
שיש אנשים שמאבדים את העשתונות כי הגיעה מנה?
וואו.
עזוב, עזוב, עזוב, אתה מתחיל עם פרטים, אתה רואה שאני עושה את זה בצורה כללית ביותר בלי לדבר על אף אחד.
לא משנה.
בכל מקום יש הכול.
והתפקיד שלנו זה מכובדות.
מכובדות.
אחד הדברים המיוחדים
שראינו אצל הרב צבי יהודה זכר צדיך לברכה
הוא היה יושב כמובן ליד התלמידים עם מעיל
עליון
מכובדות
הרב לא יושב סתם עם חולצה
יושב עם מעיל
ככה הוא צודק
וכשהיו אוכלים אכנו אצלו בשבת
הוא היה לוקח את הכף הכפות של פעם האירופאיות עם האות K על הידית
זה היה פעם, כל אחד לפי השם המשפחה שלו הוא K כי זה קוק
בסדר?
יפה.
אז זהו,
לוקח את המרק ואוכל.
בגיל 90, אוכל.
מה זה?
איך אנחנו אוכלים
מרק?
אני מרים את האוכל אליי, אני לא יורד לאוכל.
אני מרומם את מציאות העולם.
זה ברור.
אני לא יודע מכמה אתה,
אתה קצת יותר צעיר מהרב צבודה, נכון? בגיל 90?
בוא נראה איך אתה אוכל, צלח את מרק ככה בלי לשפוך על הבגדים.
אתה צריך סינר.
נכון?
זה ברור, זה שליטה.
בגיל הזה, זה שליטה.
אני אומר שגם כשהוא היה צעיר הוא עשה את זה, זה לא התחיל כשהוא היה בן 90.
אנחנו צריכים לרומם את המציאות.
קדש עצמך בראוי לך.
התפקיד שלנו, לא אמרנו לא לאכול טעים,
לא אמרנו לא לאכול
דברים טובים,
לא אמרנו את זה. איך אני ניגש לאכילה?
מה הראש שלי כשאני בא לאכול?
זה מה שהוא אומר, דרך אכילה גילוי הפנים בחוץ.
כל מה שיש בתוך האדם, אתה מגלה כשהוא מתחיל לאכול.
איך הוא אוכל, איך הוא, יד אחת, שתי ידיים,
ביסים גדולים, ויש כתלים, לא יש מאייר אוכל.
מתון מתון,
יותר בריא גם, אוכלים לאט לאט,
לא חוטפים,
לא בולעים,
בסדר?
טוב, אכילה, חיזוק ואימוץ הנפש.
אומר
רבנו בחיי,
כאיברי הגוף, שהם כלי הנפש.
דיברנו על כך בהתחלה, נכון?
שכל התרייג מצוות שלנו זה בעצם
הפנימיות של כל איבר ואיבר שלנו.
רמ״ח מצוות כנגד רמ״ח איברים,
שעשה מצוות לא תעשה כנגד
שעשה גידים.
תפקיד האיבר זה פעולה חיובית, אקטיבית,
תפקיד הגיד זה קשירה,
מתיחה, הימנעות.
בסדר, זה בעצם היסוד שיש לנו בעניין הזה של קיום המצוות.
לכן אומר הרב,
כי איברי הגוף שהם כלי הנפש,
הנפש היא מורכבת מתרי״ג חלקים.
על גבי המולבשים
אברי הגוף.
יקבלו כוח ואומץ בסעודה,
והנפש בכוחותיה תתעורר להם
ותאמץ אותם במחשבה הזאת,
ונתלבש גופו במחשבת נפשו,
ושניהם כאחד טובים ראויים שתשרה שכינה ביניהם.
הנפש מחוברת עם הגוף,
הנפש מתעוררת להיות יותר מאומצת,
יותר אמיצה, לא מתאמצת, יותר אמיצה על ידי זה שהגוף
אוכל
והאדם אוכל עשובה נפשו,
וברגע שהנפש מזה הולכת ומתפתחת גם הגוף מתפתח.
יש לנו פה הדדיות
בין הנפש של הגוף, בין הגוף לנפש.
דרך אגב אני אומר,
מי שרוצה לראות את הדברים,
דומים לדברים האלה, אותם הרעיונות ממש,
אפשר לראות את זה באין היה.
באין היה. הרב מביא את אותם דברים בנושא של
אכילה ובמסכת ברכות.
מהגוף לנפש, מהנפש לגוף.
תמיד יש לנו הפריה
של זה מול זה.
וזו מטרת האכילה שלנו.
להיות יותר חזקים, נאמנים, אמיצים,
בעלי כוחות
שיכולים לשלוט בכל מצב.
מי מביא את הדבר הזה?
כוזרי.
מי הוא החסיד
שואל המלך את החבר, מה הוא אומר לו?
זה שמושל במדינתו נותן לכל אזרח את מנתו הראויה לו, ואז מה שואל המלך?
לחסיד שהלתיחה ולא למושל.
אומר לו החבר, הוא הוא החסיד, הוא הוא מושל.
כל איבריו
מקבלים כל אחד את מנתו הראויה לו,
כשהוא צריך אותם הם מתפקדים.
הוא לא נעלם דום,
והרגליים לא מתאבנות,
והמחשבה לא נעלמת לו, הוא יודע לתפקד. למה?
כי כל חלק וחלק שלו קיבל את מנתו הראויה לו, בין בגוף בין בנפש.
זה חסיד.
מי שמתפקד עשר.
וחסיד שהלתיחה ולא יהיה לו מושל.
כי מה זה חסיד מבחינתנו?
ספודיק ופאות.
נכון?
ספודיק ופאות.
נכון?
ספודיק זה השטרמל הגבוה.
בסדר? פאות, אתה יודע מה זה.
פאות
וגרטל
יפה זה חסיד ידידי זה חוסיד
אמרנו פעם
מה ההבדל
בין חסיד של המסילת ישירים לבין החוסיד
להגיע להיות חסיד של המסילת ישרים צריך הרבה ללמוד והרבה לעבוד
עבודה קשה במידת החסידות
פרק כ' כא'
כל זה לא רק ללמוד גם לקיים
לבצע
ממידת הזהירות, זריזות וכו'.
זה כדי להיות חסיד של המסיעת ישרים.
כדי להיות חוסיד, מה צריך?
קנס חדוד בגאולה, קנה חגורה עדיין שלוש גאטל,
עשרה שקלים.
לא, שחור, עוד בחזות בשחורה.
בסדר? חמש, אני יודע, כל אחד יפה ממש לא?
ברור.
ואז מה אתה נהיה?
חוסיד. זה בן גדול.
בסדר?
נכון שאנחנו רוצים שהחוסיד יהיה גם חסיד.
טוב, אז עושה שם פעולות, ככה, בסדר, בוודאי. אם כולם יודעים את זה, אני השתווט עם כולם.
שכל המטרה היא בסופו של דבר,
כמו שאנחנו אומרים תמיד, דוד המלך אומר, קרבת
אלוהים לי טוב, זה מה שאנחנו חופשים.
זה מה שאנחנו צריכים.
לכן הוא אומר ככה, כי אברי הגוף שהם כלי הנפש
יקבלו כוח ואומץ בסעודה,
והנפש בכוחותיה תתעורר להם ותאמץ אותו במחשבה הזאת,
ונתלבש גופו במחשב את נפשו,
ומשניהם כאחד תובעים ראויים שתשרה שכינה ביניהם.
וזו הייתה כוונת משה והזקנים בסעודת יתרוהו, שכתוב
ויבוא אהרון וכל זקני ישראל,
וכן יצחק אבינו במטעמים ששאל,
גם משאר המקומות שמצינו סעודות לצדיקים.
זו הייתה תכלית כוונתם".
אתם מבינים למה בכל מקום יש סעודה אצל הדתיים?
רוצים לחבר את הגוף עם הנפש,
להעלות את המציאות למציאות שלמה.
מה עושים בהילולה של צדיקים?
אוכל!
כמה שיותר, יותר טוב.
אבל לא כי הבטן שלי ריקה.
כי עכשיו אני מבין שצריך לעשות עילוי לכל דבר ודבר.
את כל המציאות לעלות למעלה.
זה בעצם היסוד שיש פה.
זה היסוד הרוחני הגדול. ולכן,
עוד מעט מגיעים בפרשיות שבוע.
נכון? יצחק רוצה לברך
את בנו.
מה הוא מבקש?
שים שולחן.
מה, הוא לא יכול לברך אותו ככה?
הקיום הממשי של העולם
ומתוך זה שיש שפע וברכה.
איפה מתבטא השפע והברכה? במה שמחזיק
כלי הנפש על ידי איברי הגוף.
איברי הגוף על ידי כלי הנפש.
כשאדם רעב
הוא לא שמח.
נכון?
הוא לא שמח.
כשרעבים לא שמחים.
אבל כשמתמוללים מתפוצצים
גם נפלים.
מתי כן אנחנו שמחים?
צדיק אוכל, השובה נפשם.
אוכל, השובה,
מזון איכותי טוב.
וזה הפסקה הבאה.
מזון איכותי לאדם איכותי.
ועוד, בכלל מה שיצטרך האדם להתכוון באכילתו,
היא תועלת גדולה לתכלית כוונתו.
שיחזור אחר המאכלים הדקים,
אשר לפי דקותם יזדקח השכל ויתפקח הלב,
כמו שאמרו חז״ל, חמרה וריחניה פגחי,
וצריך שלא יתכוון בהם אלה לפקוח עיני שכלו,
כמו שהזכרתי למעלה.
הוא לא אוכל כדי למלא בטן,
לצאת מפוצץ מהארוחה.
פיצה מטר,
סלטים חופשי,
פלאפל חופשי. מכירים את ה...
קח כמה שאתה רוצה תאכל.
ואז הוא אוכל כמה שהוא רוצה
או כמה שהוא מצליח.
כמה שהוא רוצה או כמה שהוא מצליח.
יפה!
כמה שהוא מצליח.
אז מה עשו הרומאים?
מכניסים אצבע. לא נגמר הזמן.
יש עוד זמן?
לבלע. המילה המוות לנצח.
בסדר? עוד לאכול.
תקיא, תחזור לאכול.
מכסים עצמם, לא לומד את ההיסטוריה.
טוב מאוד, אל תלמד יותר טוב.
בסדר?
לכן הוא אומר ככה,
שיחזור אחר המאכלים,
וצריך שלא יתכוון בהם אלה לפקוח הנסיכלו,
כמו שהזכרתי למעלה, וייזהר מהמאכלים הגסים,
כפי כוחו,
שהשכל יתעבה בהם וישחט מצלילותו וזכותו.
שמים לב,
כשאדם אוכל האוכל עצמו צריך שיהיה אוכל עדין,
מעודן,
לא חצי בשיעול, לא רבע בשיעול,
לא מבושל.
מה אמרנו? יש כאלה שאוכלים
ניירות סופגים.
איך קוראים לזה?
סאנו סושי.
בסדר, נייר ספק. אתה מכיר את זה?
כן, כן, נייר ספק כזה.
אמשל.
סאנסו לא.
לא.
כשרים רק, אני לא אדבר על זה.
הרי מה אמרנו בתחילה?
אדם צריך לאכול אוכל מעודן.
סיפרתי שפעם רציתי לתת לכלב בשר חי.
הבעל אף לא הסכים.
אמרתי לו, זה בשר חלק.
מה אדוני? ולא רק שזה חלק, כי חלקתי את זה גם עם שמן.
אני לא מאמין את זה.
למה?
למה? למה? תגיד לי. יכול להיות שאתה מונה מספיק.
לא, לא, בדיוק.
הוא אומר לי, אתה הופך את הכלב שלי לאכזרי.
אם הכלב מבשר חי
נהפך לאכזרי.
בן אדם שאוכל לא מבושל, מה יהיה ממנו?
זה ברור מה אני מדבר?
עזוב עכשיו מה איפה יש, אני יודע, לא ענייננו.
לא רוצה, אחר כך אנשים ילכו לשם,
יקבלו תאווה.
עזוב פה, יש כמה אנשים שמקשיבים לנו.
בסדר? אנחנו רואים בסוד בפנים, אף אחד לא שומע, אבל יש חלק שכן.
ברור? יפה.
לכן הוא אומר כך,
וייזהר מהמאכלים הגסים כפי כוחו,
שהשכל יתעבה בהם וישחט בצלילותו וזכותו.
כבר היה בקדמוננו, כפי מה ששמענו,
מי שלא היה אוכל בשר בהמה לגסותה,
והיה רוב אכילתו בשר עופות קטנים דקים,
היה מגדלה אותם בבית ונותן להם מזונות ידועים,
היו מוכנים להם
כדי לזכך בהם את המוח ולהישיר האיברים שהם כלי הנפש,
כדי שתתעלה הנפש ותמצא תכונה לקבל
התורה ולהתבונן בדברי השם יתברך.
לפי שהשכל מתחדד ומזדכך, כפי דקותו מאכל וזקותו".
שמים לב,
החידה בספר לדוד אמת,
ספר לדוד אמת, אחד משילויים ספרים שכתב החידה, עוד יצאו מחייהם,
מתעסק בנושא ספר תורה,
כתיבת ספר תורה,
כשרות,
כל מיני מנהגים.
כותב שם
שסופר סתם
שרוצה לעדן את כתיבתו,
קצור קליגרפיה עדינה,
שיתרגל לאכול בשר
רק משבת לשבת.
אתם מבינים מה כתוב פה?
הרי בחיי הרבה קודם.
אחי דר כותב את זה.
אם אתה מתרגל לאכול בשר רק משבת לשבת, למה אתה אוכל בשבת?
מצווה לאכול בשבת.
אכילה של מצווה. אכילה של מצווה מזיקה?
לא.
עוד שנייה נראה את זה בעמוד 8. אנחנו נקפוץ לעמוד 8. כן? הלוא הם... סליחה. ודבר זה בחון ומנוסה
מאנשי הערים האוכלים למעדנים,
והמשקים שלהם דקים וזקים.
הלוא הם המשכילים בכל חוכמה ומביני מדע על נקלה ומעט טורח.
יותר מבני הכפר אוכלים השעורים והבצל ושאר המאכלים".
מה קורה היום?
היום זה בעיה אחרת.
היום האוכל מעובד.
ברגע שהאוכל מעובד, עם כל מה שיש בו, זה באמת מביא את ה...
הוא דופק את המוח.
אבל בזמנו, מה היו אוכלים
אנשי הכפרים?
לא חיטה, אלא שעורה, חיטה, מאכל,
אדם.
שעורה, מאכל, בהמה,
נכון?
ובצל יבש,
ועוד כמה דברים גסים, זה מה שנשאר מהם.
ואנשי העיר היו אוכלים דברים זכים,
מעדנים, מבשלים, מתקנים את המזון.
היום הגיע למצב שמרוב תיקון מקלקלים,
מקלקלים,
מעובד בתוספת לא יודע מה,
הורמונים, אנטיביוטיקות ולא יודע.
ודאי, בעדינות.
עם אוכל מתוקן.
עם אוכל מתוקן, בוודאי.
גם אנחנו עשינו את זה.
היו תרנגולות בבית, כל בוקר ביצים.
קומה שלישית בתוכה.
כאן.
אתה ראית רמב?
היה לנו בושה.
שנתיים.
לא, זה נקבות בלבד, הן לא מפריעות.
זה מוזרות.
בסדר?
עכשיו תשימו לב לעניין זה שזה לא מפריע לאור. תראו בעמוד 8. אני קופץ, תחזור אחר כך
לאכילת בשר בעליכם.
הפסקה הזאת היא מאספת אמת פרשת ראה
שנת תרמ״ו שפת אמת הרי מורכב מדרשות
לפי שנים.
תרמ״ו. כמה שנים זה? לפני כמה?
תרמ״ו.
כן, שלושים ושלוש.
אבל מה שלושים ושתיים וקצת, כי זה פרשת ראה, זה בקיץ.
בסדר?
ברור?
יפה. אספת אמת,
האדמו״ר מגור הראשון,
שכשאני נפגש, הבן שלו עם הרב קור,
ונפגשים שש שעות,
הוא אמר, בינתיים אני רואה בן אדם אחד שיגן את אבא שלי.
זו שפת אמת.
כי אני חושב שזה שפת אמת, זה דרשות, מוסר,
עמקות שבעמקות.
אני, כתוב פה, הפסוק אומר, אסר תאסר את כל תבואת זריך, רואים עמוד 8?
היוצא השדה שנה שנה, ואכלת לפני ה' אלוהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם,
מעשר דגנך תירושך ויצריך,
עורכות בקרחיו וצרונך למען תלמד ליראה את השם אלוהיך כל הימים".
מה כתוב פה בפסוק?
אתה בא לאכול.
כשאתה אוכל לפני השם אלוקיך,
במקום אשר יבחר,
מה אתה אוכל?
מעשר שני.
נכון?
כל מה שמותר לך לאכול בתור מעשר.
לפני השם, בירושלים.
מה יהיה לך?
למען תלמד ליראה את השם אלוהיך כל הימים.
זאת אומרת,
שמזה שאני אוכל מעשר, מה קורה לי?
מקבל יראת שמיים.
ברור?
שתראו את ההסבר
של שפת אמת.
וכשאני ראיתי אותו, אני אומר לכם את האמת,
כמעט כמו ארכימדס, קפצתי מהבית,
לא מהאמבטיה.
אני לא ארכימדס.
אה, מה זה מהבית?
למה?
אני אגיד לכם מה היה.
היה יהודי באזור של בית הכנסת של הרב משה בן טוב, זכר צד גדוח אב שמואל הנביא.
שהבן שלו בא אליו,
חזר משנתיים בהודו,
הגיע ב...
לא יודע, נמצא השבוע, לא יודע מתי,
כבר עם כרטיס טיסה חזרה ליום שני שאחר כך.
מה קרה?
אני באתי להיפרד מכם, כבר יש לי את מקומי בהודו באיזה מקדש,
הגעתי למה שצריך, אני מוצא את עצמי במקום,
ובסך הכל באתי להיפרד, גם אתם...
אבא, כדאי שתיקח את התפילין,
אני יודע שהשקעת בהם הרבה כסף,
אני, אין לי מה לעשות איתם יותר.
חבל שיזרקו אותם באיזה פינה.
בהודו,
קח את זה, תשאיר את זה אצלך.
המשמעות ברורה,
משמעות ברורה.
יפה.
הבן אדם בא לרב בן טוב.
אמר לרב בן טוב, שמע,
אתה תדאג לזה
שהבן הזה יאכל אתכם סעודת שבת,
תיתן לו לאכול ביצה מהחמים.
הצלחת לתת לו לאכול ביצה מהחמים,
קיבלת את הבן במתנה.
נכון?
אבל הוא הרב, אנחנו אוכלים חמין עשר וחצי אחרי איזה תפילה, אחת עשרה, יגעת,
הבחור קם בשתיים,
ער בלילה, קם ביום.
תזכרים את זה, ישן ביום.
יפה.
העולם הפוך.
לא משנה.
תעשה מה שאתה רוצה.
בקיצור, הבן אדם הלך,
אמר למשפחה, חייבים עכשיו לעשות סעודה,
כבר אימא בוכה, כבר זה, כבר קוברים אותו, כבר ישבו עליו שבעה, אני יודע מה,
אנחנו צריכים לעשות הכל, השבת הזאת תהיה הפוכה.
הוא אוכל ביצה של חמין.
זו המשימה.
טוב, עשה את זה.
עשה את זה.
הצליח.
בוא תשב איתנו פעם אחרונה,
חמין של אמא, תאכל ביצה,
שם לו מלח פלפל כמו
ספרדים טובים,
תאכל ביצה.
אכן,
יום ראשון בערב,
הבן אדם מבולבל,
לא ידע איפה הוא נמצא.
פשוט לא היה שייך שהוא עולה ביום שני למטוס.
לא היה שייך.
היו עוצרים אותו במקום, מאשפזים אותו.
זהו.
אתה לא יכול לעלות ככה.
כרטיס, כרטיס, אתה לא יכול.
יצור נשאר ליום שני, שלישי,
רביעי ככה
התחיל להתאפס על עצמו.
אמרת לו, אם לא נסעתי, אני נשאר.
אני אגיד לכם מה היה לי עם זה אחר כך.
ישבתי בתור סנדק.
איתמר יוסף, אתה זוכר אותו, רמי?
אצלו.
בן שלו.
ישבתי סנדק.
והיום יש מודה
שבאים לסנדק לקבל ברכה. כולם עומדים בשורה, זה לא היה לפני עשר שנים.
זה היה משהו חדש.
כן, כן, זה...
כן, אפשר לקבל ברכה, יש את בסעדה.
סנדק, מוהל, אבי הבן. בסדר. אבל היום זה נהפך להיות כזה, נכון?
אין אחד שמוותר על זה, זה בלתי אפשרי.
טוב, אז הוא צריך לאכול, נותנים לו,
תברך אותנו.
בסדר? בסדר.
בקיצור, אנשים עוברים, עוברים, עוברים, תברך, ופתאום מגיעה איזו אישה, כיסרי ראש,
אין הרייט ליבת.
חמיש, חמישים, טוב, מה אתה מברך אישה כזאת לפני שהיא פתחת את הפה?
שבעזרת השם כל הילדים שלך יהיו בדרך ילדת שמים,
אין לנחת מהם,
ילכו בדרך השם,
עבודת השם, מה צריך?
מה צריך היום, נכון?
כל השאר שטויות.
שילכו בדרך ישרה.
מסתכלת האלה ככה, אבא, אבא, אני צריכה לברך את הבת שלי שתחזור בתשובה.
אמרתי לו, בסדר, בירכתי.
בירכתי או לא בירכתי?
אמרתי שכולם יהיו עובדי ה' ולשמיים.
מה צריך יותר?
אמרתי לו, לא, אמרתי לו, בת כמה היא?
היא אמרת לי, 17. אני נראית משפחה ככה ספרדית-חרדית.
17.
אמרתי לו, תגידי לי,
את עושה בבית חמין בשבת?
בטח, מרוקאית ככה.
בטח. את שמה ביצים בחמין?
בטח, אז תני לו לאכול ביצה מהחמים.
אי, איך וירה לי את הלבנה.
מה קרה? היא היחידה בבית שלא אוהבת לאכול ביצה מהחמים.
זה ברור.
עכשיו בוא תראה איך שפת אמת מביא את זה.
אני עם הסיפור הזה הלכתי, התגלגלתי.
לא מזמן פתאום אני מגלה את השפת אמת.
זה ברור, מי תף רש,
מי וו.
תראה מה כותב בשפת אמת.
בואו נקרא את הכל.
בפסוק עשר תעשר ואכלת לפני ה' אלוקיך
למען תלמד ליראה.
אמר אדוני מורי זקני זל,
כן, למה הוא מביא בשם זקנו?
כי אביו נפטר כשהיה צעיר, סבא שלו גידל אותו,
לימד אותו תורה.
להוכיח מזה כי אכילת מצווה מביא יראת שמיים.
על איזה אכילת מצווה? מה אמרנו? של מה?
מאסר דגנך תירושך ויצריך,
נכון?
בירושלים.
וכמו כן באכילת שבת שהיא אכילת מצווה,
מה בבעירת שמיים?
מבחינת מצווה.
מה זה אכילת שבת?
מה המיוחד באוכל בשבת? החמין.
ומה המיוחד בתוך החמין שלא עושים אף פעם באמצע השבוע?
ביצים של חמין.
חום כזה ככה.
ומה מיוחד בחמין?
בהבצה?
שימו לב, נכניס כמה דברים ביחד.
מה מיוחד בביצה?
במה שונה הביצה מכל שאר המאכלים?
מה המיוחד ביותר בביצה?
אין בשום דבר אחר.
גם עוגה כשאתה עופר אותה היא מתקשה.
נו,
אחדות הבורא.
כמה תאים יש בביצה?
בדיוק. תא אחד.
זה התא הכי גדול בעולם.
כמה תאים יש פה באצבע?
מעלות אלפים קוראים לזה ילדים.
נכון?
אפשר לספור.
כמה תאים יש בביצה?
אחד.
ודאי. תא אחד מתחבר עם תא של זרע ומזה נוצר.
אני לא מבין מה אנחנו פה אחרי מה.
לא למדתם בבית ספר, אתה אחד?
באמת,
רוחנית,
מעשית, ביולוגית, הלכתית, מה שאתה רוצה,
בסדר?
זה המיוחד.
ואחד מיהו?
יחידו של עולם.
שימו לב איך אנחנו יכולים פה פתאום לראות, תמיד מה אתה עושה?
איך אתה מבטל על ביצה?
אני לא יודע איך אנשים מבטלים.
למה 30 מישהו אוכלים אצלכם בשבת?
לא, צריך להתבטאים.
למה? אתה רואה?
כבר אתה נסחף,
טוב לאכול, תמלא צלחת, מה פתאום?
טוב לאכול, תאכל אחד,
אתה מדבר על אחד.
זה ברור?
תראו מה אומר השפת אמת, חשוב, אני חושב,
חשוב לראות אותו.
והעניין כי יש תערובות טוב ורע במאכל וצריך ברור.
דיברנו על זה מתחילה.
כל מאכל, כיוון שהוא בא מהאדמה,
אז הוא מעורבב,
טוב ורע.
מה היה הדבר האחד שלא היה מעובב את העבירה אלא היה רק טוב?
מן ולכן מה הם קראו לזה?
הלחם הקלוקל.
מה היה מקולקל בלחם הזה?
שלא הולכים לשירותים.
איזה מין לא הולכים לזה?
זה נבלע בגוף
ולא יוצא שום דבר החוצה.
סגור את הרגתום.
זה ברור.
במקום להגיד תודה רבה, מתלוננים.
כנראה הם רצו להזכיר שם ה' ולא היתה להם הזדמנות להגיד אשר יצא.
טוב, הבנתי.
זה היה מצפות.
בסדר?
טוב
אבל אכילת המעשר
אין צריך בירור
כמו כן אכילת שבת
כיוון שעיכול המצווה
לכן מביא יראה כי אכילת שבת זה מצווה וזה הכל טוב
ובאור הדברים
כי המזון צריך להיות מזון בנפש כמו בגוף
ורק התערובות מעכב
לכן כשנתברר הטוב מהפסולת
אז עוד המאכל מוסיף קדושה
וכמו כן בשבת קודש, כמו שכתבתי בפרשה קודמת, לא לרעתך נתתי לך את השבת,
כי בשבת הוא כולו טוב.
אין רע בשבת, הכול טוב, מעין
עולם הבא, עולם שכולו טוב.
לכן אתה אוכל ואני נותן לך שכר,
כמו שהמעשר היה מניח קדושה לכל התבואות,
כמו שאמר מורסקניסל, כי התרומה והמעשר מניחים הקדושה
בכל השיריים.
ונראה לי רמז לזה, עשר תעשר,
שיהיה המעשר דבוק בשיריים,
שכל תבואות זרעיך יהיו מאוסרים.
וכמו כן, השבת נותן ברכה כל ימי השבוע.
שמים לב.
לכן מה היה עושה בבא סאלי?
כל יום, עד יום חמישי,
אוכל
שארית מהחמים.
אוכל של שבת,
לא מעורב בטוב ורע, רק טוב.
ויש אנשים, באמת אני לא מבין את זה.
אני ביהו ראשון חמיש זורק.
אתם מבינים מה קורה פה?
האמת שיש עם זה גם עוד דבר, פעם דיברנו על זה, אבל בהקשר אחר.
אבל כתוב שמזוננותיו של ילדים קצובים לו, חוץ מהוצאות שבת.
הקב' ברוך הוא עושה לו אונס, הוא שם רבע סיר,
ועוד נשאר לו לאכול ביום ראשון שני,
והוא זורק את זה.
אם הוא אוכל את זה בראשון שני,
מה מתברר?
שבת, ראשון שני, הוא אוכל לא על חשבון המשכורת שלו.
זה חוץ מהחשבון.
והוא הולך וזורק, ואז הוא שואל למה אין לי כסף.
ואז הוא שואל למה אין לי כסף.
הקב' ברוך הוא שואל לך ברכה,
אתה לוקח את הברכה הזו רק בידיים.
זה, זה, זה, סליחה שאני אומר, זה טיפשות.
שיש שבת. שיש שבת? נכון, לא מאוד זמן. כל המאכלים ששבת תאכל.
בטוח, בטח, אבל
כשאני מדבר השפיץ של שבת, מה המיוחד? חמין, חמין. ואם לא חמין, זה אורץ. אז זה מה שאני אומר, אז עשו שניצלים, אז עשו... בסדר, אפשר כל השבוע לעשות.
לא, גם זה טוב, שום בעיה.
אבל כשנדבר על השפיץ של השבת,
בדיוק זה המיוחד לשבת, וביצים גם לא עושים ביום חול כאלה חומות,
רק בשבת עושים.
בסדר? זה ברור?
מה זה? מה אמרת?
מה זה?
אנחנו לא משתכרים.
בסדר, טוב, בסדר, יאללה.
כן.
והנה גם בזמן הזה יכולים לקבל הערה מדורות הראשונים שהפרישו מעשרות,
שהיו דורות הראשונים,
המעשר וחלק גבוה שניטל מכל דורות בני ישראל.
וכן כתוב בספרי תלמד ליראה
את השם אלוהיך כל הימים
אף בחוץ לארץ
מזה שהקריבו בארץ ישראל.
האין שם שנדחקו בפירושו.
אבל הפשוט כמו שכתבנו שנשאר מדורות ראשונים מהארות גם לכל הדורות
ובפרט על ידי המצוות שתיקנו חז״ל תפילות במקום תמידים
ועל ידי שמשתוקקים לקיים מצוות המקדש
וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב
ואז מה יוצא? שמי שחוזר לארץ ישראל
יכול לקבל את היערות האלה פי עשר יותר מאשר בחוץ לארץ, כדי לקבל קדושה.
או במקום אחר פירשנו, כי ירחק ממך המקום על דורות אלו,
ונתת בכסף אנו הרצון והתשוקה, כן נראה לי.
במילים אחרות, מה אומר פה
משפת אמת?
כשאתה אוכל אכילת מצווה,
זה הכול טוב.
סעודת מצווה.
תנו לי דוגמאות של סעודת מצווה.
ברית,
שבת,
פדיון הבן,
חנוכת בית בארץ ישראל,
סיום מסכת,
לא,
לא,
נכון, הכשר מצווה,
ברור מה מניתי,
ברית,
פדיון,
בר מצווה באותו יום,
חנוכת בית,
מעון, סיום מסכת,
שחייבים לאכול,
שאלה הם חייבים לאכול, זה דווקא מין הלכתית.
בראש חודש לא, למה? כי עובדה שלא חוזרים, נכון?
כי לא חייבים בסעודה.
אז אחרי לא חוזרים, שכחו להם ויעמרו.
בראש חודש.
ברור שהאזכרות זה לא סעודת מצווה. כולם אומרים בבית הכנסת,
לעיקר סעודת מצווה, אזכרה למישהו,
סעודת מצווה היא כשאתה תעשה סיום מסכת.
בסדר?
תפוס פרופורציה.
כמובן שמי שאוכל בחתונה,
כי זה חתונה ושמחת חתן וקהלה וכולי,
אז בטח שזה מעולה מאשר מישהו אוכל סתם.
אין שאלה.
כשמישהו אוכל עילו נשמת מישהו,
לא בגלל שבא לו סתם כי,
בטח שזה מעלה יותר גדולה.
אתה יכול להגדיר את זה כסעודת מצלח,
זה לא הקדם.
טוב, נחזור לעמוד 6.
אכילת בשר בעלי חיים מכירה את הטוב לאדם,
ועל כן
מצטווה אדם
שיהיה מאכלו ומזונו הטבועה והפירות, כנראה שנאמר, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע הזרע.
אך בזמן שהשחית כל בשר את דרכו ונתחייבו כל בעלי החיים כליה ולא ניצולו אלא בזכותו של נוח,
הותרו בבעלי החיים כירק עשב.
ואז הותרה נפש התנועה, מה זה נפש התנועה?
בעלי חיים.
אמרנו, מה ההבדל בין צומח לדומם?
מה יש בצומח יותר מאשר בדומם?
גדילה.
מה יש בחי יותר מאשר בצומח?
תנועה.
מה יש באדם יותר מאשר,
זאת אומרת, חשיבה.
מה יש בישראל יותר מאשר באדם?
נשמה של עם.
בסדר? זה אין לאומות ולשים.
ואז הותרה נפש התנועה להיותה משמשת לנפש השכלית,
כשהנפש השכלית משמשת לקונה.
אתם מבינים מה הסדר?
יש היררכיה.
נפש השכלית הווי אומר אדם,
אחר כך ישראל.
וכל אחד נועד לשמש.
ויהיו מלכים אמנייך ושרים מליקותייך
ולכן מותר לאכול
עכשיו מי יכול לאכול?
לא סתם אומרת הגמרא
כן
עם הארץ
אסור לאכול בשר עוד רגע הוא יגיד את זה
למה?
כי למה הותר לך לאכול? כי אתה מעלה את הכל בדרגה
נפש
השכלית
אבל בן אדם שהוא עם הארץ
מה הוא שווה?
תמשיכה לשחוט בהמות?
לא חבל?
תאכל ירקות
כי אז ברור שאתה מרומם,
מה אלה?
אומר הרב ככה,
הרב בנו וחליפה, ואז הותרה נפש התנועה
להיותה משמשת לנפש השכלית המשמשת לקונה.
ואם כן, אין זה גירעון לנפש התנועה,
אלא כבוד ומעלה וזכות.
בסדר? הכבש
צריך להשתוקק שנשחט אותו,
כדי שנפש
השכלית תרומם אותו.
ואותו דבר התרנגולת.
אנחנו סיפור אחר, אנחנו משתוקקים לרומם את העולם.
ומצדיק אוכל אסובה נפשו, ויאכל את הדברים הדקים,
עופות קטנים,
לא בשר בקר,
לא מוח לב כבד.
אמרנו נכון?
נכון. בסדר?
לא דיברנו על איסור מותר, דיברנו על מעלה.
כל מה שאמרו פה עכשיו זה מעלה.
אחר כך נראה את ההלכות.
למה מוח לב כבד? כי זה כל יסוד קיום בעלי חיים.
איך הם תפקידים? מוח לב וכבד.
בסדר?
בתרנגולות יש כליות?
בסדר?
עכשיו שני, בכל מקרה אני אומר, נשים לב לדברים האלה
שאנחנו באים לרומם.
ועל כן אמרו חז״ל בפסחים דף מ״ט
עם הארץ אסור לאכול בשר, שנאמר זאת תורת הבהמה והעוף.
כל העוסק בתורה מותר לאכול בשר, בהמה ועוף.
לכל מי שאינו עוסק בתורה אסור לאכול בהמה ועוף.
אז כל הארגונים האלה שאומרים לא לשחוט בעלי חיים,
צודקים,
עמי הארצות,
אבל תלמידי חכמים,
למה לא?
שיאכלו.
ומתי הוא איתך חכם? מתי אוכל?
את הדברים הזכים? רק בשבתות.
יפה.
או בחגים.
בשר.
חסידות שלא לאכול.
שלא לאכול. אמרנו, החידה הביא את זה.
שמי שרוצה לעדן את כתיבתו,
שיתרגל לאכול בשר רק משבת לשבת,
כי המאזון משפיע על האדם.
וביאור זה אצל כל משכילים,
כאשר אנחנו דוחים נפש מפני נפש,
אין זה לנפש התנועה
שאנו מכלים אותה מפני נפש השכלית.
אבל כיוון שהוא עם הארץ ואין לו נפש שכלית,
הרי בוודאי אסור לאכול בשר לפי שאין לדחות ולכלות נפש התנועה מפני מי שאין לו נפש שכלית.
זוכרים מה אמרנו?
למה כשקוטפים פרי לא שומעים שהוא צועק?
כשרוצים לשחוט
כבש או תרנגול הוא צועק?
כי הפרי יודע שכל מי שיאכל אותו, אין לו אותו בדרגה,
כי הוא צומח.
אבל הכבש, מה הוא צועק?
מי יודע על הצלחת של מי אני אפול, אולי אני אשאר בימה,
אז למה שחטו אותי?
זה בדיוק מה שכתוב פה.
אבל אם אני אפול לצלחת
של מישהו רציני, שקיים בי את כל המצוות,
אם זה עוף מכיסוי אדם וכו',
אז אני מועלה בדרגה.
טוב, בינתיים הוא לא יודע איפה הוא יפול,
מי יקנה אותו בסופר.
אז הוא צועק, אולי לא כדאי.
טוב.
אומר הרב, אכילה עבודת השם עילואית,
נמצאת על המד כי כשאדם עומד על שולחנו
ואוכל על המחשבה הזאת,
הנה האכילה היא עניין גופני ופעולה טבעית.
בוודאי.
פותח את הפה, סוגר אותו.
זה, אמרנו, האכילה הדמיונית.
אחר כך, האכילה הוודאית ברמה של הגוף
זה הפירוק, העיכול.
זה נעשה כבר שלא בידיעתו.
והנה היא חוזרת לעבודה עילואית שכלית,
וזה טעם שכתב בכל דרכיך דאהו כאשר יזכר.
גם כשאתה אוכל, תדע שאתה יושב בפני הקדוש-ברוך-הוא.
שולחנו של אדם
מכפר עליו,
ועל שולחן שבת כמזבח.
האוכל זה קורבן.
שולחן מזבח, אוכל קורבן.
ואם כן, הרי אכילתו נחשבת עבודה גמורה
כאחת מן העבודות האלוקיות
או כמצווה אחת מן המצוות.
וזהו עיקר הכוונה בסעודת השולחן
שהגוף ניזון בו
ונוטל חלקו הגופני מן האכילה הגופנית.
והנפש
במחשבה הזו דשנה ורבה ושבעה כמו חלב ודשן
מן האכילה הוודאית
בדרכי ה'
ובנעימותו יתברך.
ועל זה נאמר ונחת שולחנך מלא דשן".
כשאתה יודע למה אתה אוכל,
מה אתה אוכל,
מה המטרה,
מה אתה רוצה לעשות בזה,
כל האכילה שלך היא אכילת מצווה.
זה בעצם יסוד לכל העכייה.
עכשיו, ברור לנו, וזה בעזרת השם בשבוע הבא אנחנו נראה,
למה כל כך צריכים להיזהר ולדקדק
בסוגי המאכלים,
באיכותם
הגשמית והרוחנית.
למה אני מהדר במוצרים שאני קונה?
לא קשה או זה טוב,
אבל אם אתה רוצה לעשות עבודה של עילוי העולם,
מה אתה צריך?
להדר, ולכן זה נקרא הידור,
הידור ולא הקפדה.
אנחנו לא מקפידים, אנחנו מהדרים,
הוד והדר.
רוצים להעלות את הכול לרמה יותר גבוהה.
זו הכוונה מהדרים.
מה עושים מזה היום?
אתה יודע, כמו כל דבר בחיים.
מה עושים מסמארטפונים?
סרטים כחולים.
אה,
בשביל זה זה נוצר?
זה שאנשים עושים את זה אחרת זה בעיה?
מה המטרה שלנו?
אנחנו נמצאים עכשיו בהבנה רוחנית מה אנחנו עושים בכל דבר.
זה היסוד לכול.
בסדר? אז בעזרת השם,
סיימנו.
בכל זאת עכשיו נמשיך עם זה עוד
בדרך את הנושא הרוחני הראשון של הבנה בכלל מה זה כשרות.
כשאני צורך אוכל אני צריך לדעת שהוא צריך להיות מעודן,
רוחנית וגשמית,
גשמית ורוחנית.
שניהם ביחד, לא זה לפני זה וזה אחרי זה.
שני הצדדים, גוף ונפש.
זה מפריע את זה וזה מפריע את זה.
הדדיות.
וזה בעצם מה שקורה כשאנחנו רוצים מזון,
לצרוך מזון איכותי,
איכותי בגוף, איכותי בנפש.
איכותי מבחינת
איכות מזון עם חומרים טובים,
בריאים ולא דברים מקולקלים
ולא דברים מזיקים,
וגם מבחינה הלכתית,
שיהיה הכול מה שצריך.
כשרות מהודרת עם אוכל של
רמה לא יודע כמה,
כימיקלים ולא יודע מה, לא אצלנו.
אוכל מעודן שלא נשחט,
לא אצלנו.
מה אני צריך?
אוכל
מעודן עם כשרות מעודנת, זה גם מה שאני צריך.
ועכשיו, בעזרת השם, בשבוע הבא אנחנו נראה את כל הפרטים,
נקרא לזה כך.
יורדים לפרטי ההלכות.
עזוב, עכשיו אתה ירד איתי לכל מיני בלאגנים של חיי המעשה.
עזוב, עוד לא התחלנו ללמוד.
נתנו את הקו הכללי, הבנת אותנו, נכון?
מה אנחנו מחפשים?
עכשיו, בוא נראה מה לחפש.
בשיעור הבא נתחיל ללמוד למעסיק, כמו שאומרים.
בסדר? אני אתן לי את החוברות, צילום מתוך,
אנחנו נלמד מקור חיים השלם.
למי שיש, מקור חיים השלם,
הרב חיים דוד הלוי, חלק ה',
שם זה מסודר כמו שצריך.
רוחני, גשמי, הוא תמיד הולך ביחד, צמוד.
כמו שהוראונו רבותינו, אנחנו ללמוד הלכה.
בסדר? אין קיצורי דרכים.
לומדים?
כסדר.
הבנה,
מעשה, הבנה, מעשה.
פנים חוץ, פנים חוץ.
טוב, בעזרת השם,
בשבוע הבא ממשיכים, כל טוב.
