בפעם הקודמת סיימנו את היסוד הרוחני לנושא של האכילה, אמרנו שכל דבר שאדם אוכל
נכנס אליו,
ברגע שהוא מרומם את האוכל,
האוכל מתרומם מדרגת צומח או מדרגת חי לדרגת ישראל,
ואם חס ושלום הוא רץ אחרי האוכל, אז הוא יורד יחד עם האוכל למה שהוא.
במקום לרומם, האוכל מוריד אותו.
ואז, ברגע שאדם אוכל דברים שאינם ראויים,
זה משפיע עליו,
משפיע על הנפש שלו, ובפרט אם הוא אוכל דברים שהם יסוד של בעלי חיים, כמו שראינו,
מביא רבנו בחיי מלך.
מלך זה מוח לב כבד.
מוח לב כבד זה היסוד שמחיה את בעלי החיים.
אם אתה אוכל משהו לא תקין, אוכל מזה יותר מדי, אתה במקום לעלות אתה מוריד.
זה בעצם היסוד לכל.
פה אומר לנו מקור החיים,
ואנחנו נתחיל לראות את הצד ההלכתי,
וגם בצד ההלכתי אנחנו נבין.
אני אומר את זה,
נקדים ונאמר,
מקור חיים השלם,
הרב חיים דוד הלוי, זכר צדיק וקדוש לברכה,
כל הורתו הייתה במיוחדות.
זאת אומרת, אני אספר את הסיפור,
ההורים של הרב חיים דוד הלוי, רבי משה הלוי,
תסדר פה ספסל קדימה,
במקום לגרור אחד,
יעזור לעוד.
הנה ביחד גל, יפה, מצוין, מצוין.
טוב ההורים שלו חיו אולי 11 שנה, 12 שנה בלי ילדים.
והחליטו, זה כבר לפני 90 שנה,
החליטו שאם אין ילדים אז נתגרש ואולי כל אחד או מי מאיתנו ייבנה ממקום אחר.
אז ניגשו לאחד הצדיקים שאלולה שלו הייתה בטז בחשוון,
רבי בן ציון קווינקה
היה ראש הברות בבתי הדין, היה הרב של ירושלים.
ניגשו אליו לבית הדין,
ישב באותו בית דין גם השו״ת יסכיל עבדיה, הרב עבדיה עדייה.
גם הוא ישב
ואמרו להם רוצים להתגרש.
אמר רבי בן ציון קווינקה רוצים להתגרש אנחנו צריכים לבדוק את זה, בית הדין צריך לבדוק.
בדק.
אחרי כמה ימים אומר להם תבואו.
הם היו בטוחים, באים לבית הדין, בשביל מה?
גט.
מסדרים גט.
הגיעו לבית הדין,
יושבים שם, שניים אני יודע,
הרב עובדיה עדיין והרב בן ציון קוינקה,
השלישי אני לא יודע מי היה,
ומוציא הרב בן ציון קוינקה גזר דין,
ואומר להם, שלושת הדיינים חותמים,
שנה הבאה בן זכר.
זה עדיף על גט, נכון?
יפה.
שנה אחר כך מי נולד?
הרב חיים דוד הלוי.
עכשיו, אני תמיד אומר, מי שנשמה כזאת שירדה בציווי מלמעלה,
נשמה מיוחדת. ובאמת זה מה שהוא עשה.
ולא בכדי ההסכמה היחידה על הספר שלו, מקור חיים השלם,
היא המכתב שנתן לו הרב צבי יהודה,
זכר צדיק לברכה.
כתב לו, אתה עושה כהוראת מרן הארי החי, אדוני מורי ורבי הרב זצל,
לחבר את האגדה עם ההלכה.
מי שרואה את הספר, ואנחנו נתחיל עכשיו פרק נט,
זה החלק החמישי,
כן, של מקור חיים השלם.
קודם כל, החמישה כרכים האלה מכנסים בתוכם עולם ומלואו. מה שאנשים עושים בשלושים ארבעים כרכים, הוא עושה בחמישה.
עכשיו הוציאו הוצאה חדשה, אז עושים, איך אומרים, קצת יותר גדול.
חמישה כרכים קטנים יחסית.
הכול יש שם.
והכל מוסבר מיסודה של תורה.
גם בצד הרוחני וגם בצד הלימודי.
ואחר כך, את ההלכות.
אז אם תשימו לב, יש לכם את הדפים ביד?
אנחנו נתחיל, למשל, פרק נט, זה עמוד 191, זו הרצאה ישנה.
בסדר? אנחנו רואים פה הסברה.
הסברה,
ורק אחרי שנגיע לעמוד,
הנה,
194, תהפכו שני דפים,
פתאום אנחנו רואים א', ב', ג', ד', ה', בכתב יותר גדול.
קודם כל ההסברה, ההבנה,
מה יש פה בנושא של
כשרות, אכילה, טרפות וכולי,
כמו שאנחנו עשינו בשיעורים הקודמים, שנתנו הסברה מה זה בכלל האוכל,
מה אנחנו עושים באוכל.
גם הוא נותן הסברה לחלק ההלכתי, ואז הוא נותן תהלכות.
ואז הוא מגיע לנושא נוסף, הוא נותן תהלכות.
ועוד פעם הסברה.
הרב ציודיה מאוד נהנה מזה,
כי זה בעצם דרכה של תורה,
בפרט במי שרוצה לקדם ולקרב את ביאת המשיח.
הרב באורות הקודש, בחלק הראשון,
פסקת עת זין, ממש בהתחלה, עמוד כג,
מביא שם כמה פסקאות בעניין הזה של
לימוד ההלכה עם הפן הרוחני שבה.
בקיצור, ההלכה עם ההגדה.
הוא אומר שמי שמגדיל את האמונה על ההלכה,
כי בעצם צריכים לראות את ההלכה מתוך האמונה,
מי שמגדיל את האמונה מעל ההלכה זו צרת הגלות.
ביטוי של הרב.
זה צרה של גלות.
אנחנו רוצים גאולה.
איך נביא את הגאולה?
שנלמד הלכה מתוך הבנה.
הבנה פנימית, מקור. וזה מה שעשינו.
לכן התחלנו בשיעורים הקודמים בצורה הזאת, וגם עכשיו פה.
אומר לנו הרב חיים דוד הלוי, פרק רנט,
קודם כל הפסוק שהוא מצטט בתור מה שנקרא פתיחה לכל העניין,
אנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו,
לכלב תשליכון אותו. אם אתה רוצה להיות איש קודש,
אם אתה רוצה להיות אחד שהוא נבדל
מהרמה הנמוכה ומחובר לקדוש ברוך הוא,
בשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשלכון אותו.
אתה צריך לדעת
מה אתה אוכל.
זה היסוד.
אומר לנו רב חיים דוד הלוי
שבע הגבלות
הטילה התורה על אדם הרוצה לאכול בשר בעלי חיים.
שים לב למניעה זה ממש יסדר לנו את הדברים ואז תבוא ההסברה.
א',
לא הותר לו לאכול אלא מבשרם של אותם מינים
שהוגדרו בתורה כמפריסי פרסה ומעלה גרה.
ולא רק שהם מפריסי פרסה, אלא שהפרסה גם שסועה.
כאילו מחולקת לשתיים, הפרסה.
בסדר? כל מי שראה פעם כבשה, עגל, פרה,
פרסה היא מחולקת לשניים.
מפריסת פרסה ופרסה שסועה.
לכלב יש פרסה?
לא, מה פתאום?
יש לו לא.
יפה רגע?
בסדר?
ברור.
יפה.
א', לא הותר לו לאכול אלה מבשרם של אותם מינים שהוגדרו בתורה כמפריסי פרסים ומעלי גירה,
ועוד הגבלות במיני דגים ועופות.
בסדר.
מה במיני דגים?
נאמר את זה במילה, כי הוא קיצר פה, כי הוא רק נותן את הקו הכללי.
איך?
סנפיר וקסקסת.
סנפיר וקסקסת. בסדר?
זה אפשר.
ובעופות?
שהוא לא טורף, הרגל שלו מתחלקת, האצבעות.
בקיצור, הוא לא דורס,
והיום אנחנו, עזבו את ההלכה למעשה, כי נראה את זה אחר כך,
באופן עקרוני, היום הולכים לפי מסורת.
יש הרבה דברים שהולכים לפי מסורת,
וזה אחד היסודות הגדולים שלנו, של לימוד תורה, שהולכים לפי מסורת.
וגם אם רוצים איזשהם דברים לחדש, הנה, יש לנו.
לא יודע אם אתם יודעים שהיה פעם מחלוקת,
לפני 150 שנה.
מחלוקת ענקית, ארוך השולחן מביא אותה.
היכל הברכה, השולחן הטהור,
הרב ספרין, האדמו״ר מקומרנה, גם הביא את זה.
אודות ההינדיק,
פרסיס דוס הינדיק?
איזה תרנגול?
הודו.
עד היום לא אוכלים את זה
לפי היחד ברכה.
אין לזה מסורת.
חדש,
תרנגול הודו.
בסדר,
אנחנו אוכלים.
יש כאלה שלא.
בודדים.
כמה דברים ככה, שהיו מחלוקות גדולות,
ואחר כך...
אין דבר כזה.
מה, מה, מתי יש לך אפשרות לאכול את זה?
כן, זה מה שאני אומר, עזוב.
אז
אני לא חושב שזה,
יש לי להשיג בארץ,
אלא אם כן ביפו מישהו בטעות דג?
בטעות. בטעות?
יפה, בסדר.
טוב, חלק ב'.
לא,
כללית אנחנו אומרים הרבה דברים עושים לפי מסורת.
אם המסורת אמרה שזה כן כן, אם המסורת אמרה שזה לא לא, אפילו שיש לו את הסימנים.
אב שלמה משה עמאר שחלק מהם טובים הוא מאוד בעניין הזה של מסורת.
אני לא דרמתי. לא, לא קיים.
לא קיים.
לא קיים.
ודאי, ודאי. לצד של ההחמרה.
בואו, עכשיו תראו, מה זה צד של החמרה?
זה יוצא פה כאילו אנחנו באיזשהו מקום מגזימים.
לא.
אם אנחנו למדנו,
עכשיו אנחנו שיעור רביעי, נכון?
בסדרה הזאת.
אם אנחנו למדנו
מה המשמעות של האוכל
על גוף ועל נפש האדם,
אני הייתי בורח מכל דבר שאפילו יש בו איזשהו קמצוץ של חשש.
איך אמרנו לפני שני שיעורים?
סכנתא חמירא מאיסורא.
פירוש.
אם איסור בטל בשישים,
נכון?
בטל בשישים בדרך כלל.
אז אם יגידו לבן אדם, תשמע, יש פה 150 בקבוקים,
אחד זה רעל, שתי.
שוטר או לא שוטר?
לא שוטר!
אבל בטל ב-60,
דידי.
בקבוק אחד זה רעל, מתים.
שלוק אחד ומתים.
אפילו 200, לא?
הוא עולה את הרוסית.
אתה הולך לקצר, הוא עולה את הרוסית.
פעם עשיתם עולה את הרוסית?
לא. אתה יודע מה זה?
אתה לא יודע מה זה עולה את הרוסית?
לא, אני לא אלמד אותך. חס ושלום, אני לא אקלקל אותך. בסדר, זה ברור.
השם ישמור.
אדם לא...
סכן תחמירה מאיסור.
לכן יש כל מיני דברים שראו שיש חשש,
סכנה. גם זה יש פה בסוף.
דברים שאסורים משום סכנה.
אני יכול להגיד לך שיש צדיק אחד,
זכר צדיק לברכה,
זכר צדיק לברכה. הרב יעקב יוסף,
בנו של הרב אוהדי יוסף,
הבן הגדול.
בת יותר גדולה, במי הבנים הוא הגדול.
זכר צדיק לברכה.
הוא היה אומר
שהיום
מי שמעשן
אחרי שהתברר מעל ומעבר לכל ספק,
ברור לכולם
שזה היה מזיק,
אז הוא פסול לעדות.
כי זה כמו משחק בקובייה שלא אכפת לו מהעולם.
אה, יש את העניינים שמעשנים, טוב, אז בואו נגיע.
בסדר?
כי הוא, לא אכפת לו מהחיים, אצלו זה זורם.
הוא עושה דברים שהם, בסדר? אסור לאדם לסכן את עצמו.
בסדר, לא בסדר.
בכל מקרה, לשים לב לפסק הזה.
הוא אמר את זה בשיעור.
כן, עכשיו אמרנו שהתזונה מבחינתנו,
איך תמיד אנחנו חוזרים ואומרים?
מה מחזיק את הנשמה בגוף?
האוכל.
איך בלי אוכל?
הנשמה עוזרת.
אז לכן החשיבות שלנו במציאות החיים שלנו זה כמה שיותר,
עוד פעם, להדר.
כי אני מהדר בעצם באיכות החיים שלי.
זה בעצם היסוד. טוב, ב',
חוץ מזה שיש להם סימנים של כשרות,
כשהם בריאים ושלמים באיבריהם.
כאמור, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.
מה זה טרפה?
חיסרון פיזי,
פיזיולוגי.
בסדר, יש סוגים שונים של טרפות,
ואנחנו רואים סימנים רבים נכתבו על העניין הזה.
ג',
לשוחתם כפי שציוותה תורה.
כאמור, וזבחת מבקריך ומצרניך כאשר ציוותיך.
והסביחה זו שחיטה.
ויש לשחיטה הלכות.
לא לוקחים סכין ומעיפים ראשים.
זה לא עובד ככה.
גם כשאתה שוחט אתה צריך לראות
את הדרך הטובה ביותר כפי שהתורה מביאה אותה.
ד.
החובה לנקר הבשר בחלקי החלב שבו,
שאסורים באחידה. מה זה לנקר?
לא אמר לך.
כמו שציפור מנקרת, היא לוקחת ומוציאה מבפנים.
זה הכוונה ניכור, להוציא מבפנים.
דהוריית הגיד הנשה,
חלבים, יש כל מיני דברים שאסורים באכילה,
אנחנו את כל ההלכות נראה, רק פה המסגרת.
בסדר, זהו.
ה',
זה ניסור מחלבים,
בסדר? אני הקדמתי את המאוחר.
ד', החובה לנקר הבשר מחלקי החלב שבו.
ה', חובה לנקר את גיד הנשה.
זה הלכה בפני עצמה.
הקל לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה.
וו, האיסור הוא לאכול דם.
ברגע ששחטנו, יש דם בלוע באיברים,
חייבים להוציא.
איך מוציאים את הדם?
אפשרויות שונות,
אבל צריך להוציא את הדם.
זין,
האיסור לבשל או לאכול בשר וחלב או ליהנות
מבישול של בשר וחלב.
זאת אומרת,
לא רק שאסור לבשל,
לא רק שאסור לאכול,
גם אסור ליהנות.
מישהו היום שאל אותי, היום, נכון, זה לא בשר וחלב.
אחד התלמידים התקשר, הוא עובד באיזשהו מקום,
וטוב,
אמרתי, אחר כך לברר, יתברר שהכל בסדר.
לדעתו היה שמכניסים שם ירקות ללא בדיקה,
והתעודה לא בתוקף.
והוא לפעמים, לא רק שהוא נמצא במטווח, הוא גם מגיש לאנשים.
מותר?
בטח שעשו.
מותר לתת למישהו אוכל לא קשה?
לא.
בואו נאמר יותר מזה.
האם מותר לבשל בשביל גוי בשר וחלב?
אמרתי בשר וחלב?
אסור. למה?
כי אסור גם לבשל.
עצם הבישול הוא אסור, לא משנה לי למי. אתה יודע מה? בואו נלך
לעבדי.
כלב,
יש לו צלחת,
שמים בה חלב, צלחת ששמים בה גם בשר, התערבב חלב ובשר ביחד, וחיממנו את זה.
מותר?
אסור.
אבל זה בשביל כלב, לך אסור לבשל את זה.
שים לב,
אסור לאכול,
בוודאי, כולנו יודעים,
אסור לבשל, לא משנה בשביל מי,
אפילו בשביל
הכלב של השכן הגוי,
בסדר? והדבר השלישי אסור אפילו בהנאה.
איך נהנים? נותנים את הטרף
לכלב של הגוי ששונא אותי.
לא.
נותנים
את הבשר, את הבישול של בשר וחלב, בטעות.
זה נטרף.
בסביבה, לא ביז'לתי בכוונה, בטעות.
לכלב של הרשע הוא גם אסור. למה?
אולי בגלל זה הוא פעם יחזיר לך טובה.
הרי אתה נותן לאור, אתה לא נהנה מזה.
כי יש לך ברור שאתה נהנה.
הרווחת צהריים.
אבל הכלב של הגוי הרשע,
של ערפאת, לא יודע, בסדר?
גם אסור.
אולי
מישהו ירוויח מזה.
באמת השאלה הטובה, למה?
בסדר, אסור בהנאה.
לשים את זה בתור קומפוסט בשדה?
גם אסור.
אתה נהנה מזה.
ביוב.
זרוק את זה.
מקום שאין לאף אחד...
הנאה, פתאום יבוא אולי איזה
טאן ממירון לרמות נפתלי? בסדר, מה אני אעשה?
לא, לא, שוב, זרקתי את זה, אף אחד לא נאמר את זה. אדרבה, זה לא טוב.
מתרגלים לבוא למקום מישהו, אתה זורק.
בסדר?
אלה הם שבעה חלקים,
שבעה עקרונות
שהם מבססים לנו את כל ענייני האכילה.
טוב,
אומר לנו הרב חיים דוד הלוי,
לאיסורים ולהגבלות הנ״ל ניסו חכמינו לחכמי ישראל לדורותיהם
לתת טעמים ונימוקים הקשורים לשמירת הבריאות,
זהירות ממחלות המצויות כביכול במינים האסורים,
עובד דם וכלב וכדומה,
והדברים ידועים ומפורסמים במידה שיותר לצטטם.
ומה אגב שכל זה אינו אמת כנראה.
אני תמיד אוהב את הדבר הזה. למה אני אוהב?
כל פעם מביאים לך הסבר אחר.
אל תאכל ככה, הנה מצאנו שזה לא בריא.
מצאנו ש... רבותינו,
אני לא אוכל או כן אוכל, למה?
הקדוש ברוך הוא ציווה.
אתה רוצה עכשיו להסביר לי כל מיני הסברים? תן.
אני אומר את זה תמיד
טעמים למצוות.
איך זה נקרא?
אמר הרבב,
חובה עלינו לחפש
טעמים למצוות.
לא כתוב
סיבות למצוות, אלא טעמים.
איזה טעם אתה אוהב?
תלוי.
בבוקר אני אוכל מלוח, אחרי הצהרעי מתוק.
נכון?
זה בדיוק אותו דבר.
מישהו שואל שאלה, הרב, למה ככה?
זרוק מה שיש לך.
למה?
זה טעם.
זה הטעם שעכשיו יש לי בפה.
היה טעים, הבן אדם לקח,
אכל, טעים, יופי. מחר הוא אומר, תשמע, הרב, נראה לי שזה לא מסתדר.
טוב, נביא טעם אחר.
זאת אומרת, גם טעים שכתובים
הם לא סיבה לקיום.
הם לתת לנו טעם לקיום,
אבל הם לא סיבה.
התבטל הטעם, התבטלה ההלכה?
לא.
אחד הדברים שתמיד אני חוזר,
הרב נעים בן אליהו
זכר צודק לברכה, האח הגדול של הרב מרדכי אליהו.
תראה, תראה, כל יום בבית הכנסת,
כשמגיעים לסוף התפילה,
ועוד תענה בר כפרה.
אילו היה נותן בה קורטוב של דבש,
אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה.
נכון?
אם נוסיף
לקטורת דבש,
מה יקרה?
On the face.
אדם לא יכול לעמוד, נשכב.
על הפנים.
אז למה אין מערבית בדבש?
לא, על מה היה צריך להיות כתוב?
כי אם אני אוסיף דבש
אז כולם ישכבו, לא יהיה כהן שיקטיר את זה אחר כך.
כולם יפלו.
אבל מה כתוב?
ולמה אין מרבין בדבש?
בגלל שהתורה אמרה.
יש לך סיבה הגיונית, נורמלית,
חריפה, חזקה.
אנשים לא יחזיקו מעמד,
השתגעו.
ומה התשובה? למה לא עושים?
כי התורה אמרה.
כי כל שעור וכל דבש לא תקטירו מאליו. זה הסיבה.
זה יסוד. הוא תמיד,
אני הייתי עושה ככה.
ולמה אין ערבים בדבש,
זה היה משפחת אליהו?
בגלל שהתורה אמרה. כי כל שעור וכל דבש לא תקטירו מאליו של עושים.
אני אעשה את זה כי תורה אמרה.
בסדר, לשים לב לדבר הזה. לכן הוא אומר פה,
כן, הדברים הידועים ומפורסמים,
מה שגם שאינו,
זה נראה שאינו אמת כנראה.
וצדק מי שאמר שחלילה להאמין
שאיסור המאכלים הוא פני בריאות הגוף ורפואתו.
שאם כן היה ספר תורת אלוקים בדרגת ספר קטן מספרי רפואה.
ואין זה דרכה של תורת אלוקים
ועומק כוונותיה.
וגם איננו רואות
האומות האוכלות בשר חזיר, השקץ, העכבר,
דורבנים.
ראית?
חולים דורבנים, לא?
לא היית בצבא?
אה, לא הייתה לך חבר'ה טובים.
חולים דורבנים.
אתה מנגל אותם.
בסדר?
אתה תורא גויים, אוכלים לחמה ולבנה.
עברית שלנו,
מה זה לחמה?
בשר, בשר, בשר, בשר, בשר, בקר.
ולבנה זה לבן,
שמנת.
בסדר? אוכלים לחמה ולבנה.
עם אורז.
מה זה?
קיבה של ברזל יש להם.
ברור.
ואנחנו יהודים פעם אחת מנסים לאכול משהו.
כי מאיפה מתחיל הכול?
זה מה שהסברנו כשהואים קודמים, זה הנפש.
הכל מתחיל ממה נתן לך הקדוש ברוך הוא.
לפי הרמה שלך,
זו העדינות שלך, האצילות שלך.
ומי שיש לו נשמה של יהודי,
זה משהו אחר.
והם כולם היום חזקים ובריאים,
גם כי יש בריאות אחרות שזה כאן מפורסם,
כמו אפן, לחש וכדומה, גם הסבים המזיקים מאוד,
לא נזכרו בתורה.
וכל זה מורה כי לא באה התורה האלוקית
לרפא את הגופות ולבקש בריאות הנפש וכו',
אלא שרשאים אנו להוסיף
שאף כי עיקר כוונת התורה ומגמתה הייתה בריאות הנפש וקדושתה,
זה כל השיעורים שנתנו מקודם,
הנה במידה ולהתברר שיש במצוות המאכלים האסורים גם בריאות הגוף,
נאמר שמשפטי ה' צדקו יחדיו.
ושני הדברים היו בכוונת התורה,
או שהיה בהתליא,
ואין נפש בריאה אלא
בגוף פרי.
וזה מה שאנחנו מדברים כל הזמן.
שהכל בא בחיבור.
ועל כל פנים, מתוך המקראות, ברור שמטרת ייסורי מאכלות אסורות היא הקדושה.
ואנשי קודש תהיו לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו.
אל תשקצי את נפשותיכם
וכל אשר עץ ויתקה דשתיהם וייתם קדושים כי קדוש אני.
כי העם קדוש אתה לה' אלוקיך לא תאכל כל תועבה לא תאכלו כל נבלה.
כי העם קדוש אתה לה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב עמו. פה מנה הרב חמד דוד הלוי את כל הפסוקים,
אפשר לומר שמתעסקים בנושא הזה של מה לא לאכול.
במתן תורה נאמר,
ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
זאת אומרת,
אם ברור לנו שהמקראות מדברים על עניין הקדושה אז עכשיו הוא מסביר מה עניין הקדושה.
במתן תורה נאמר, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש.
ודרשו רבותינו
קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם.
כך מופיע במחילתה.
וכן על המקרא שהעתקנו לעיל אל תשקצו והתקדישתם.
דרשו רבותינו, כשם שאני קדוש
כך תהיו אתם קדושים,
כשם שאני פרוש ככה אתם
תהיו פרושים.
וכן על המקרא, דבר אל כל אדם בני ישראל ומתי על יום קדושים תהיו. דרשו רבותינו,
פרישות תהיו.
מכאן מתבהר שהקדושה משמעותה פרישות.
מה זה פרישות?
הבדלה,
ניתוק מגע.
ממה?
כל מקום לפי עניינו.
אם פרישות מן האומות,
או פרישות
מאריות,
או פרישות עם מאכלות אסורים וכדומה.
אנחנו מרוממים את המציאות
מכל בחינה אפשרית,
בכלל, בפרט,
בגוף, בנפש.
תמיד למצוא את המציאות הזאת שאני יכול מהמקום שאני נמצא,
איפה אני עולה יותר.
זה כל תפקידנו בחיים.
אשר ברא אלוהים לעשות.
בסדר? תמיד.
לראות איפה אני משכלל את המציאות הקיימת.
ליזום,
לתקן,
לארגן,
לשפץ,
לסדר,
לעלות ברמה.
כל מקום שאני נמצא, איפה אני יכול לעשות פה יותר טוב ממה שיש היום.
בכל התחומים.
כל תחום ותחום של האדם.
פה אנחנו מדברים בנושא של אכילה.
טוב,
כשאומרים על דבר שהוא קדוש,
הכוונה היא פירוש ומובדל.
בין מחמת קדושה, בין מחמת טומאה.
בשר קודש. מה זה בשר קודש?
בני אדם פורשים ממנו לבלי תמור.
כל מקום המקדש נקרא כאן,
משום שטמאים פורשים ממנו.
ואף דבר טמא שבני אדם טהורים פורשים ממנו נקרא קדוש. כאמור,
הנישא איש בשר קודש והכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש.
מה הכוונה היקדש?
יטמא את הכל?
ינוע קודם אמרו לו,
פרשו המפרשים, היקדש היטמא.
מפני שבגלל טומאותו פורשים ממנו.
בסדר, יכול להיות קדושה לטובה ויכול להיות קדושה לרעה, כמו כל דבר בכלל.
כל דבר שיש לנו,
כל מציאות שאנחנו מקבלים אותה, יכולה להיות
לטוב, יכולה להיות
לדבר אחר.
הבחירה אם להשתמש לטוב, להשתמש ללא טוב,
היא בידינו.
כל פיתוח טכנולוגי.
כולנו יודעים, היום צועקים, המכשירים, עניינים, בסדר, הבנתי.
יש דבר כזה מכשיר טמא?
לא.
אה, יש שימוש.
שימוש מקולקל.
אה, בדיוק, בראבו. איפה נתפס היצר הרע?
דווקא בקדושה.
אם אין קדושה, אין טומאה.
מקום שלא יכול להיות קדוש, לא יכול להיות טמא.
מקום שלא יכול להיות טהור, לא יכול להיות טמא.
אין קדושה, אין חול.
לכן, כשמישהו מדבר על כל מה שמפתחים בעולם, זה טוב.
אבל בפיתוח הזה אני יכול מצד אחד להשתמש
לבניין העולם, ובאותו רגע, באותה פעולה,
אני יכול להשתמש
לחורבן העולם.
היעין ערך הטום.
בסדר?
זה עניין של שימושים.
הבחירה של האדם.
וגם פה, או שזה בא קדוש,
הכוונה היא מופרש לטובה, או מופרש לרעה.
טוב,
מעתה ישראל נקראים גוי קדוש בגלל היותם פרושים ומובדלים מאומות העולם.
וכל הפורש ממאכלות או מאריות שתורה אסרה נקרא קדוש וכדומה.
אלא שאין כל ספק שכאשר אסרה תורה מאכלות אלה או אריות אלה,
אבל זה ודאי משהוא טהרת הנפש.
כי יש ללא ספק בכל מה שאסרה תורה כדי לזהם נפשו של אדם.
ולכן נוצר גם מושג מופשט של קדושה,
שכן כל אדם הפורש מדברים המטמאים
הרי שבכך מתאר הוא את עצמו ומתקדש
וזה שדרשו רבותינו
כשהקדוש ברוך הוא מחדש מצווה על ישראל ומוסיף להם קדושה.
ככה מופיע במחילת המשפטים.
עוד רבות נכתב ונאמר על המושג קדושה במבונו הפילוסופי,
איך רבי יהודה הלוי
עליו גישתו המחשבתית הפילוסופית לא הסטה מעומק פשט משמעות קדושה,
כהפרשה, הבדלה והתרוממות.
גם חכמי האמת רכיבו והעמיקו לפי דרכם את מושג הקדושה,
ואף על פי כן השאירו את פשט המושגים כפרישות,
כאומרם
כמה פרישן ישראל מכולה
בקדושה לשמשה לקדוש ברוך הוא.
כמה ישראל פרושים בקדושה כדי לשמש את הקדוש ברוך הוא.
הדר ודכתיב זה שנאמר
והתקדישתם
והייתם קדושים כי קדוש אני.
תתקדשו תפרשו על מנת שבעצמכם תהיו קדושים כדי
להיות מחוברים לקדוש ברוך הוא שהוא קדוש.
בסדר? זה מופיע בזוהר הקדוש, פרשת אמור.
טוב,
זה בעצם המושג של קדושה.
עכשיו הצד השני,
הנושא של הטומאה.
אומר הרב
סלידה מטומאה ואיסור.
אלפי שנות איסור
יצרו אצל האדם ישראל תיעוב טבעי כלפי כל מה שאסרה תורה.
דרך אגב,
תשימו לב שהרבה פעמים התיעוב, הסלידה,
הוא לא תמיד מורה על חומרת הדבר.
אני אתן דוגמה.
מישהו לקח ענף של נאנה מהגינה והכניס לפה והחם.
מה החשש? שמה יש שם?
מה?
חרק.
תולד.
חרק.
כמה חרקים?
אחד.
מה הוא מתחייב?
אה... מה מתחייבים?
ארבעה, חמישה לאווים.
מה מתחייבים על כל לאו שעוברים, על לאו שיש בו מעשה בתורה?
39 מלקות.
מעבר לזה שרשום לך שעברת לאו.
39. אז אחד שהוא מתחייב חמישה להבים,
עד לאן הוא מגיע?
עד הקצה, נכון?
39 כפול 5 כמה זה?
39 כפול 5.
195?
5. יפה.
המאה ה-95 בגימטריה זה קצה,
קצה דה, נכון?
אז זה אחד שהגיע עד הקצה.
זה לא חופף, זה מצטבר.
בסדר, אתה מכיר את המושגים בבתי המשפט?
בסדר?
עשרה מעשרי עולם מצטברים, לא חופפים.
בסדר, זהו.
אז רובע, חמש עליהם.
מה הוא אכל?
אחד. כמה שוקל חרק?
כמה גרמים?
אין לו גרם.
אבל זה חרק שלם.
טוב, בואו נלך הצד השני.
הנה, למשל,
לכן הזהיר רבי אלעזר בן עזריה,
מיני שלא אומר אדם, אי אפשי לאכול בשר חזיר.
אני לא יכול לאכול חזיר.
שומעים חזיר ישר?
טוב,
כמה חזיר צריכים לאכול כדי להתחייב בלאו אחד שלושים ותשע מלקות?
כזית.
בסדר?
כמה זמן גרם זה כזית?
מה אתה קופץ על חזיר? חרק יותר, פי חמש, מה זה פי חמש?
חצי גרם חרק,
אני צריך 54 חרקים,
כן? להגיע למה שמתחייב
איסור אחד של חזיר, ואז 54 כפול חמש, כמה זה?
200?
55. זה ברור,
זה ברור.
אז חזיר, מה עם חרק?
חזיר גודל כזה,
וחרה גודל כזה, ופה זה פי חמש.
אתה מתחיל איתי עכשיו,
אתה מתחיל איתי,
לא כדאי.
אבל מה דיברנו בשיעורים הקודמים?
שכל מה שאתה אוכל
משפיע עליך.
אמרנו את הסיפור של הרב צדקה,
נכון?
הרב יהודה צדקה,
זכר צדיק לבך, אמרו ששיבת
תורת יוסף.
הרב צדקה היה מספר, אני שמעתי אותו כמה פעמים,
מישהו הלך פה בשדרות המאירי,
החליק, עכשיו יש בננות, נכון?
החליק על קליפת בננה.
אה, עם כאבים, מה יכול לקום לו? זה, אמבולנס, הצולה, אני יודע מה.
הביאו, לקחו אותו,
על סאן,
בית חולים, כאבי תופת, הרגעה, עניינים,
שלוש שעות עד שהגיע האורטופד, הלך לצילום.
טוב, צילום-צילום, הולכים לצילום,
מחכה עוד פעם,
וניתוחים.
עוד שלוש שעות, מגיע,
אז בזמנו הרב צדקאיו אומר, מסתכל ככה,
היום מסתכלים ככה?
והיום הוא מחשב, בסדר.
חדר גבס,
מה חדר גבס?
הוא אומר, תסתכל מה, אתה לא רואה?
אבל נפלתי בשוגג.
זה ברור.
שוגג, לא שוגג.
בוא נאמר, גם אם אתה שוגג,
לא להרביץ לך.
אבל שבר יש.
אכלת בשוגג,
טוב, אז יגידו שזה היה בטעות.
והכול, תכלס זה בפנים,
תכלס זה נספק בגוף,
אתה שם,
זה ברור.
אז ניצלת מהמלקות, בסדר.
אז צריך עכשיו שיפוץ, תיקון,
ניקוי ראש מנוע,
ברור.
אז שוגג אצלנו לא מפרנס אותנו.
אנחנו מעדיפים שלא יהיה כלום.
וחוץ מזה, אם אתה יודע שיש דברים נגועים,
אבל פרנדונקס עכשיו ישנה לכל ההלכה.
אם יש דברים נגועים,
אז זה פשיעה?
לא לבדוק.
אתה יודע שבדברים האלה כללית, עכשיו פה,
איך כותב האורחיים הקדוש?
כיוון שנזדהמו הארצות
ובכל מקום יש חרקים,
בגידולים.
מי כותב את זה?
האורחיים הקדוש, לפני כמה שנים,
כבר 250 שנה.
ואז, איך אומרים? אז שואלים למה יש בעיות אחרות?
מחלות אחרות? בדיוק.
בקיצור, קח עין ונשמרת.
לא.
לבדוק.
טוב,
פרש הרמב״ם, סליחה, סליחה, סליחה, כן.
אי אפשי לבוא על ערווה, אי אפשי ללבוש שעטנז,
אבל יאמר, אפשי והאפשי,
ומה יעשה ואבי שבשמיים גזר עליי?
תאמון לומר, ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.
תהא הבדלתכם מהם לשמי,
פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמיים.
זה בעצם היסוד לכל.
הקדוש ברוך הוא הבדיל אותנו,
לא בגלל שזה לא טעים,
אמרו לי אנשים שפסטרמות חזיר,
משהו משהו.
סרטים שאני לא רואה.
טוב, אז למה אתה לא אוכל?
טעים.
דרך אגב, גם יותר נקי מעגלים.
בטח, פעם אמרו, החזיר מלוכלך. היום גידולים, יותר נקי אפילו מרפת של פרעון.
נקי מצוין.
למה הקדוש ברוך הוא גזר?
פרש הרמב״ם שדווקא במצוות אלה ודומהן
שלמלא ציווי התורה לא היו רעות כלל.
לכן צריך אדם להניח נפשו אוהב את אותם
ואל יימנע מהם אלא מכוח מצוות התורה.
ולכן לא אמרו אל יאמר אדם יפשי להרוג ולגנוב,
אלא יפשי ומה יעשה כי באלה לא ראוי כלל להתהוות אליהם.
בסדר? במה מדובר?
בדברים כאלה שאומות העולם עושים אותם וזה נורמלי וזה הגיוני וזה טוב וזה טעים
והכל בסדר והתורה אומרת לך שלא אז לא.
אבל לרצוח,
לגנוב,
בדיוק, אני בטח שהייתי רוצה לרצוח.
תראו, הקדוש ברוך הוא מונע ממני.
תפוסתי של אורויץ, מכירים את זה?
תפוסתי של אורויץ,
לא תפוסתי, ברור.
כן, כן, כן, צריך תיקון, תיקון. אנחנו יודעים.
ואף על פי כן, כאמור, אלפי שנות איסור יצרו רגשי טיעוף וסלידה ממה שעשרה תורה.
ולכן נפסקה ההלכה.
היה חולה שיש בסכנה צריך בשר בשבת,
שוחטים לו.
ואין אומרים להאכיל לנו נבלה.
בסדר?
יש לנו עכשיו פה בשר במקרר של הגוי.
לא כשר.
ויש בן אדם שחולה
שצריך לאכול.
אני לא מבין.
מה שיש פה,
איזשהו איסור.
אתה הולך עכשיו, נטילת נשמה ובישול ואני יודע מה בשבת.
קח, תאכל בשביל הגוי.
לא אומרים ליהודי,
תאכל של נבלה, כדי שלא נצטרך לשחוט בשבת.
כי בעצם מה זה מחלה?
זה דכדוך נפש, נכון?
כשמישהו חולה,
אז עוד יותר דופק לו את הנפש.
כשהוא סולד מנבלה,
אתה נותן לו עכשיו לאכול גם נבלה,
עוד יותר יהיה חולה.
תשחט, תשחט בשבילו.
בשבת.
כי צריך.
אבל לא כל אחד שאומר,
כואבת לי האוזן, שוחטים בשבילו, כן? אבל ברור.
גדרי ההלכה, לא ניכנס לזה.
טעמים רבים נאמרו, ואחד מהם, שמא,
כן, מאה ה-94,
שמא יהיה חולה קץ באכילת איסור ויפרוש ויסתכן.
אלה הם רגשי קדושה המתנוססים בלב כל אדם מישראל,
הדוחה טבעית את בשר האיסור.
ובעצם אנחנו רואים את ההקדמה של הרב חיים דוד הלוי
בכל הנושא הזה של מאכלות הסורים. ועכשיו ניגש להלכה.
א',
כל הנזהר בדברים אלו, מאכלות הסורים,
מביא את קדושיו ואת הארעה היתרה לנפשו
וממרק את נפשו לשם הקדוש ברוך הוא, שנאמר ויתקדישתם וייתם קדושים
כקדוש אני.
ב.
סימנים נתנה תורה להבחין בין בהמה, חיה ועופת דגים וחגבים המותרים באכילה
לבין האסורים באכילה,
ואין כל אדם בקי בהם
פרט למינים המפורסמים וידועים לכל כטהורים.
ולכן אל יאכל אדם מבשר שום מין
שאינו ברור לו ללא שאלת חכם מומחה.
דיני תולעים יוקדש הפרק הבא, ג',
כמו כן עשרה תורה, אכילת גידה נשה,
וכן חלב ודם.
לכן גיד זה,
לכן החלב
וחוטאי דם הטעונים ניכור,
מה הכוונה ניכור?
הוצאה מהבשר, וזו מומחיות גדולה
שנקראת, מה נקרא בעל המקצוע הזה?
מנקר.
זה מישהו שבאמת מוסר נפשו,
עומד על הרגליים כל היום,
וחותך בשר.
בסדר? צריך להיות באמת
ירא שמים בעניין, כי לפעמים יש בזה כל מיני אפשרויות לתקלה.
הוא ניסה למשוך גיד והגיד נקרע באמצע.
אז לך עכשיו תחטט אחריו בתוך הבשר,
הרסת את כל הסינטה.
מה עושים עם הסינטה?
מה זה סינטה?
מותן.
מותן.
מלבן גדול כזה, שישה גידים, שלושה מצד ימין, שלושה מצד שמאל.
צריך למשוך אותם, נקרע באמצע מה עכשיו הוא יעשה.
התחיל לחפור.
בוודאי, הגידים המיוחדים שהם אסורים.
בסדר?
עכשיו התחיל לחפור. מה יצא מהסינתה הזאת?
אפשר לעשות סטייקים יפים כאלה?
במסעדה?
אהה, לכלה עזאזל.
בעל הבית כועס.
צריך להיות איש ירי שמים.
זו מלאכה קשה.
לנקר את הטחול,
מבנים,
כל מיני גידים שצריך להוציא אותם.
וואו.
ואם זה לא יצא לו שעליהם הוא לא עשה את זה טוב,
אפשר למלא את הטחול הזה?
אנחנו תכאבים אותו?
זה בעייתי.
בקיצור, יש הרבה ניסיונות.
צריך הרבה מומחיות.
וגם מומחה צריך להיות בן-אדם
מבירת שמים,
שחס ושלום לא יחפף.
זה היה חשוב.
הדברים האלה חשובים.
הכול בסדר.
אם יש כשרות, הכול בסדר.
אבל כדי להגיע לכשרות,
מישהו עבד קשה, זה חשוב עדיין. טוב.
כמו כן עשתה תורה חילת גדען, השפך הן חלב ודם.
ודבר זה אינו מסור בידי כל אדם, אלא בידי מומחים שאומנותם בכך.
ואלה כמאל פרק יסף א' סף ל' ח', ד'.
לכן הקונה בשר אל יקנה אל הקצבים הנאמנים ויראה ה' הזהירים בכל הנעל שיש בידם תעודת הכשר מרבנות המקום.
או היום,
ארוז כמו שצריך.
בסדר? חותם בתוך חותם אם אפשר.
צריך שיהיה.
שתי חתימות.
כמו ביין, שרוצים שני כיסויים.
כן, כן.
לא.
בכל הכשר צריך שיהיו שניים.
בסדר? גם חותמת, למשל, בשר בקר.
גם החותמת עליו
וגם הוא סגור עם פתקית, עם מדבקה.
שתפתח אותה היא נקרא.
יש גם על הבשר.
כוחתין, כחול, אדום, יש כל מיני חותמות.
טוב.
ה', דיני שחיטה רבו
ואין אדם רשאי לשחוט אלא זה המוסמך לכך על ידי רבותיו
ומורשה לכך מרב המקום.
ולכן אין למסור אדם שום בעל חי לשחיטה,
אלא אצל שוחט הממונה על ידי רב המקום בלבד".
צריכים לדעת שכל הדברים האלה הם יסודיים,
א', ב',
בכשרות. וברוך השם, שהיום אנחנו מקבלים
את הכול כבר מוכן.
יש מפעל השחטה,
יש שם הרב למפעל,
יש את הרב של העיר,
רב המפעל,
שוחטים, בודקים,
הכול נמצא שם, אתה מקבל, הכול ארוז
בצורה שלמה וקשרה.
כן.
תראה, בוא אני אגיד לך ככה.
כשנושמים,
כשנושמים,
נכנסים חיידקים מקרובים לגוף.
זה בעיה.
לכן אני מכיר מישהו שהפסיק לנשום.
כי אולי יש בעיה.
הבנת אותי?
אנחנו עושים כל אשר לאל ידנו,
דרך אגב, האוטומציה היא בעזרנו,
כדי שהדברים יצאו הרבה יותר טובים ומתוקנים ממה שהיה.
ותמיד הולכים ומשתכללים,
ותמיד יש עוד מה לשכלל,
ובסוף תהיה תחייה תמידי. אבל זה לא מתקדם.
וברוך השם, זה שירותנו.
סתם ככה, דבר קל ביותר.
מישהו פעם ראה איך מכשירים עוף?
לא ראית.
אימא, הייתה מכשירה עוף, מה הייתה עושה? לוקחת את העוף,
לפזרת קצת מלח.
כמה מלח בעוף,
גג,
מהקרב,
מפזרים מבחוץ ובפנים.
היום במפעל כמה מלח שמים,
דוחפים בפנים ממלאים,
מגלגלים אותו מסביב, כל אחד,
יש סילו של מלח,
ממלאים וגלגלים.
אה, יש אחר כך בעיה במי תהום? אתה צודק.
צריך לעשות כוס מיוחד ושיהיה איסוף של המלח וזה לא יחלחל אחר כך למי תהום. בסדר.
אבל הכול עושים יותר.
פעם שוחדת היה בודק לעצמו את הסכין ושוחדת לכך.
היום אין שוחד שבודק לעצמו.
מישהו אחר בודק לו.
יש מי שמומחה לבדיקה.
יש מי שמומחה להכנת עסקים.
מקצועיות
פי כמה יותר טוב.
והמתכת עצמה
הרבה יותר עמידה.
בסדר?
התנאים נותנים לנו יותר אפשרות.
כן, יש כל מיני דברים.
צועקים בזה. כן, יש. אתה מכיר הרבה צועקים.
השאלה היא מה המציאות.
טוב, זה אמרנו כבר, דיברנו על זה נכון? מה אומרת הגמרא?
שעם הארץ
אסור לאכול בשר.
מה פתאום שישחטו בהמה
בשביל בהמה?
בסדר?
מופרד מהמושכל,
ראינו את זה רבנו בחיי.
בסדר, לא משנה.
אז לכן מי שצועק לא לאכול, בסדר, שלא יאכל.
מי שמחובר אל הקדושה יכול להעלות בקדושה גם את בעל החיים. ומי שלא,
באמת זה בזבוז לשחוט.
אז יש מקום לאלה שאומרים לא לאכול בשר, הם צודקים, להם,
בסדר?
יפה.
טוב, לאן הגענו?
טוב, דיני הטרפה, זה בעזרת השם,
נמשיך שבוע הבא,
הלכה ו',
עמוד 194.
להתראות כל טוב.
