אנחנו נתחיל.
שיעור שני, הקדמה בענייני כשרות.
תמיד אנחנו אומרים
שאי אפשר ללמוד את ההלכה
בלי להבין מאיפה היא נובעת.
זאת אומרת,
כל הקיום המעשי הוא בא על גבי איזה שהם,
נקרא לזה, רבדים רוחניים.
הגוף בא על גבי נפש.
יש כוחות שמחיים את הגוף.
אני לא יכול לבוא ולהתעסק רק בענייני גוף,
בלי להבין שיש מאחורי זה נפש.
היום ברוך השם העולם מתקדם
ומבין שכל דבר ודבר
שקורה לאדם, גם מבחינת העולם הרפואי,
יש קודם כל השפעה נפשית.
קראו לזה בעולם מחלות פסיכוסומטיות.
ואנחנו קוראים לזה רוכנוסומטיות.
מה זה רוכנוסומטיות?
במילה שלי, כן?
דברים רוחניים, כל דבר יש בו את המעגל הרוחני שלו.
לכן גם כשאומרים לנו ורוצים להתחיל ללמוד, ובעזרת השם נלמד את ההלכות, אני לא יודע אם כל ההלכות,
ההלכות הנוגעות לכל הנושא של כשרות,
בין מה אנחנו אוכלים, בין מה יש בסביבתנו,
אז אני צריך קודם לדעת איפה זה מופיע.
וראינו בשיעור הקודם,
שהיה השיעור הראשון,
עמוד 1-2 את המקורות שהבאתי
לגבי העניין הזה של האכילה שמטמטמת את הלב, זאת אומרת
האוכל של האדם יכול לפתוח
את הדרכים הרוחניות שלו ויכול לסגור אותן.
יכול לפתוח אותו ולצמצם אותו.
זאת אומרת, התזונה שבה האדם
משתמש
יכולה לגרום לו להטבה, יכולה לגרום לו להרעה.
אז כמובן שהיום אומרים לך, תשמע, תאכל אוכל, אוכל טבעי, אוכל מעובד, והורמונים,
והקיצור, ריסוסים וכל מה שיש.
ודאי, ודאי, ודאי.
אנחנו מדברים על פאזה יותר עמוקה, יותר פנימית.
העניין של נפש המוצר.
כשאדם אוכל דברים מקולקלים זה נהפך לחלק ממנו,
וחס ושלום הוא נהפך להיות מקולקל. כשאדם אוכל דברים טובים, דברים מעולים, דברים ראויים,
אז גם הנפש שלו מתקדמת בעניין הזה.
זה מה שמביא פה, אנחנו בעמוד 3,
המסילת ישרים, פרק יא.
כמובן זה לא הכול, אני לקחתי רק חלק.
הוא מביא שלושה דברים שאדם מתאווה להם,
והתאווה הזאת יכולה מה שנקרא בלשוננו לטמטם אותו
כן ונטמטם בה מה זה ונטמטם בלי אלף
אלופו של עולם הלך מה זה נהיה?
טום טום אטום סטום חטום לא יכול לפתוח את הראש לשום דבר
משהו קלקל אותו משהו סגר לו
את המחשבה את
הכישור הנפשי לדברים
אדם אטום
אז אמר לנו מסיעת ישרים המדרגה השלישית
אחר הגזל והאריות לעניין החמדה.
אדם מתהווה לממון,
לא אכפת לו לקחת שם מישהו אחר.
יש בזה תאווה,
אני יכול להגיד יותר מפחות, אבל יש בזה תאווה, כסף.
העולם היה צריך להכריע כסף, לא?
בוודאי.
והדבר השני זה האריות.
אין אפוטרופוס לאריות.
לא יודע, לא מזמן סיפרו,
בשבוע שעבר,
שמישהו נכנס לעבוד באיזשהו מקום,
פיטר את הנהגת, הוא רוצה רק נהג.
כל העולם קפצו עליו,
עזבו אותי,
לא רוצה להסתבך.
אתם מבינים את הרשעות שיש היום?
מה, אתם לא מבינים לבד שיכולה להיות בעיה?
נהגת אישית צמודה של מישהו,
הרי נמצא יותר שעות איתה מאשר מחלק נמצא בבית.
למה צריך את זה?
אז הבן אדם,
הוא לא בן אדם דתי,
החליט שהוא לא רוצה.
רוצה נהג,
קפצו עליו. הדרת נשים.
בטח שאנחנו מהדרים נשים.
הדר הוא לכל חסידיו, נכון?
מהדרים, בהידור.
הם לא מבינים מה אתה מדבר.
אז יש, כן, יש גזל ויש אריות.
מה הדבר השלישי?
אחרי גזל ואריות?
הנהו איסור המאכלות.
במה זה מתבטא,
הנושא של התזונה?
בין בעניין הטרפות עצמן,
בשר טרף, בשר כשר,
בין בעניין תערובותיהם,
בשר חלב,
כשר טרף,
בין בעניין בשר בחלב,
ערבוב,
או חלב ודם, ועניין בשולי גויים,
ועניין גאולי גויים, ייני נסחם וסתם יינם.
איגד לנו פה הרמח״ל במסידת ישרים כל הסוגים
וכל האפשרויות מבחינת הנושאים
של אכילה,
של מכשלה באכילה.
אדם בא לו לאכול, ועכשיו אתה רוצה שאני אלך לא יודע לאן, בסך הכל מה קרה פה, מה היה פה? מזה אתה עושה עניין?
רוצה לאכול.
אתה ברגע זה
מונע ממנו אוכל.
אומר לנו הרמחל,
כל אלה,
מי זה אלה?
טרפות, תערובות, בשר וחלב, חלב, דם, בשולגוים, גאולגוים, יהיה ניסחם, סתם ינם.
כל אלה הנקיות בהם צריך דקדוק גדול וצריך חיזוק.
אמר לי הבוקר מישהו הרב העיקר הכוונה או הכוונה מה הכוונה ומה עם המעשה
העיקר הנשמה
טוב
אז הגוף לך הולך תישאר עם נשמה לבד
כשנשמה נשארת לבד איך קוראים לזה?
מוות
נשמה לבד לא בגוף
זה מוות נכון?
זהו העיקר הכוונה
טוב
כי יש את אהבת הלב המתהווה במאכלים הטובים
אדם רוצה מה זה כל כך טעים איך אני
אמרו לו שסטייק לבן, אין יותר טעים מזה.
צודקים או לא?
למה לא?
יכול להיות שכן, כן.
תן לי לטעום.
קודם כל רשי אומר, אל תאמר אי אפשי,
אני לא רוצה.
לא, זה מגעיל, אני לא רוצה, לא.
אפשי ואפשי, אבל מה אני אעשה? והקב' ברוך הוא גזרו עליי.
איפה אפשר לטעום בשר לבן?
עכשיו למה יש לזה? פה בשטח, חזיר.
בזמנו,
היום כנראה זה כבר קצת השתנה,
היה מה שנקרא בזוגלובק פסטרמה וינאית.
פסטרמה,
הודו.
בגרמניה, כשייצאו את זה, לא האמינו שאין שם חזיר.
זה ברור.
ועוד סוד אני אגלה לכם.
היה לי מגד
שהוא היה מנהל מעדניית מזרע.
אתה יודע מה מייצרים שם?
מעדניית מזרע?
לא.
בשרים, סטייקים, מנקניקים, הכל מחזירים, מגדלים שם חזירים.
והוא אמר שהטרפות של עוף טוב
של ההודים הם מכניסים אצלם.
זה ברור החיבור?
ברור.
קיצור, יש.
אפשר באיזושהי דרך לטעום את זה.
טעים.
איזה פסטרמות טובות.
בסדר.
כן, נכון שכתוב שיש איזה דג, אתה צודק.
אבל לפעמים יש לבן אדם, הוא רוצה, מה, אכל טוב, אני רוצה משהו מיוחד טוב. עכשיו זה לא נמצא פה, הוא רוצה.
וחסרו על הכיס,
בפרט בחוץ לארץ.
להשיג אוכל כשר צריך לשלם הרבה.
באיסורי התערובת וכיוצא בזה, טוב בוא נקל, זה רק נשפך קצת, נשפך הרבה,
חלב לתוך בשר, כל מה שקשור לזה.
אפילו תאם רבים ככל דיניהם הידועים והמבוערים בספרי הפוסקים.
והמקל במקום שאמרו להחמיר
אינו אלא משחית לנפשו.
שמים לב לאן הולך פה המסיד התשערים?
הרי מה בסדרת ישרים?
מה עניינו של בסדרת ישרים? ספר הלכה?
לא.
ספר הנגות האדם במידותיו.
מידות הנפש של האדם.
אז הוא אומר,
והמקל במקום שאמרו להחמיר אינו אלא משחית לנפשו. וכך אמרו בספרה,
לא תטמאו בהם ונטמאתם בם.
אם תראו בעמוד הראשון, ונטמאתם כתוב בתורה בלי א',
זה מה שהזכרנו בתחילת השיעור.
אם מטמאים אתם בהם, סופכם לטמא בהם.
והיינו כי המאכלות האסורות מכניסים טומאה בליבו ובנפשו של אדם,
עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ומתרחקת ממנו".
וזה מה שראינו בדברי רבנו בחיי,
שאומר בעצם, א' הסתלקה, מי הסתלק?
אלופו של עולם.
ולכן גם אם מישהו קדוש ולא מחבר שמיים וארץ,
עושה שטויות,
אז מה מסתלק?
הוו.
ומה זה הוו?
חיבור בין ו' וחיבור.
אז מהקדוש יסתלק כו, מה נשאר?
קדש.
מה אומרת התורה? לא תהיה קדש או לא תהיה קדשה
בבנות ישראל?
יודע פירוש המושג מה זה קדשה?
הנה קדשה בפתח עיניים.
תמר, יום יהודה.
בסדר? אם לא קדוש, אז קדשה.
פרוצה.
בסדר?
ברור.
טוב.
וכדי ל... איפה זה?
שהעבירה, והוא מה שאמרו בשס גם כן ביומה ונטמתם בם, אל תקרא ונטמתם, אלא ונטמטם
שהעבירה מטמטמת ליבו של אדם
כי מסלקת ממנו הדעה האמיתית
ורוח השכל שהקדוש ברוך הוא נותן לחסידים
כמו שאמר הכתוב, כי השם ייתן חוכמה
אז אם מסתלקת ממנו רוח הקודש
סייעתא דשמיא שהקדוש ברוך הוא נותן מסתלקת ממנו, אז מה הוא עושה עכשיו?
רצף של שטויות.
טוב, אז איך אני יוצא מהפלונטר?
אכלנו משהו לא טוב, מה עושים עכשיו?
מתנקים.
איך הניקיון שלנו?
תשובה.
תשובה.
לא, לא, אנחנו לא עושים דיאטות מים 40 יום וזה, לא עובד ספרנו.
בסדר, אבל לעשות תשובה.
להתחיל, כן, אין מים ואין תורה.
בסדר?
והוא נשאר, אם אין לו את הקדושה,
הוא נשאר בהמי וחומרי, משוקע בגסות העולם הזה.
זה לגבי תערובת והמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורים,
כיוון שנכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו.
הסברנו בשיעור הקודם ואמרנו,
כשבן אדם אוכל משהו, מה נשאר אצלו בגוף?
הנפש של האוכל.
מינרלים, ויטמינים, חלבונים, חלבון מן הצומח, חלבון מן החי,
כל דבר שיש טוב באותו דבר,
התמצית שלו, הנפש שלו,
נשאר באדם, נהפך לחלק מהאדם.
אז אם הוא אכל משהו לא טוב,
חלק ממנו.
הוא אוכל יותר דברים לא טובים, וחלק יותר גדול ממנו שהוא רע.
והתפקיד שלנו זה לסנן, לברור
רק את הדברים הטובים,
ולא לקחת איתנו דברים רעים.
זה כל תהליך העבודה שלנו בעבודת השם שלנו.
לכנס אלינו את הדברים הטובים.
וכדי להודיענו
שלא הבהמות הטמאות או השקצים בלבד הם הטמאים,
אלא גם הטרפות שבמין הכשר עצמו,
הן בכלל טומאה,
אמר הכתוב להבדיל בין הטמא ובין הטהור
ובא הפירוש לרבותינו בתורת כהנים,
אין צריך לומר בין חמור לפרה.
למה נאמר בין הטמא ובין הטהור?
בין הטמאה לך ובין הטהורה לך,
בין נשחת רובו של קנה לנשחת חציו.
שים לב לנקודה הזאת.
מה מדגיש פה הרמח״ל?
בין טרף לכשר, בין נבלה יותר נכון,
לכשרה,
בין חלק לבין נבלה,
חוט השערה.
כי אם שחט רוב
קנה ווושט בבהמה זה כשר.
אבל אם נשחט רק חצי זה מבלה.
מה ההבדל בין רוב לבין חצי?
חוט השערה,
קנה ווושט.
השחיטה, בואו נסביר,
שחיטה של בעלי חיים
צריכים לשחוט בסכין הכשרה, הראויה,
קנה ווושט.
אתה יודע מה זה?
יפה.
גם קנה וגם ושט.
אבל אם לא שחטתי את כל הקנה והוושט כשר בתנאי
אם זה עוף זה או רוב קנה או רוב וושט
ואם זה בהמה
רוב קנה וושט
רוב של שניהם
ברור
אבל אם שחט חצי של שניהם לא שווה
מה המרחק בין חצי לבין רוב
חצי זה 50%
רוב כמה זה?
50.0000001. זה כבר רועה.
איך אני בודק את זה?
סתם עכשיו, ככה, אנחנו לומדים קצת שחיטה.
אתה מוציא את הקנה,
מוציא את הוושט,
ובודק את המקום של השחיטה על-ידי
שני חוטים.
מותח, הרי זה עגול.
מותח לשני הצדדים.
שני חוטים.
מכניס חוטים פנימה ומותח.
אם החתך בא לשני הצדדים, זה רוב.
אבל אם השלם מגיע לשני הצדדים פנימה,
אז זה מירד.
זה ברור?
זו מתמטיקה פשוטה, אבל מעשית.
אם אני לוקח משהו עגול,
אני לא יכול לדבר, יש פה עוד שתייה.
אני לוקח משהו עגול ומקפל אותו לשניים.
בסדר?
תמיד עפוי.
בוא הנה, לקחתי.
זה הקנה.
בסדר? זה הקנה.
אם אני מורך אותו לשניים,
לוקח חוט, מכניס מפה לפה, לוקח חוט, מכניס מפה לפה ומותח את שניהם.
שני הצדדים.
אם החתך הוא מגיע מצד לצד,
סימן,
טיפה יותר נו, בקיצור,
זה יותר מחצי.
אבל אם זה מגיע, כמו שאתה אמרת, בדיוק,
אז זה חצי.
אז מה ההבדל בין
כשר לבין טרף?
חוט השערה.
זה בדיוק ההבדל בין טוב לבין רע.
נקודת חיתוך.
טוב, הרב, תשמע,
זה בסדר, רואים שזה חתוך.
רב ידידי, זה לא רואים שזה חתוך.
צריך שיהיה רוב.
מצד שני,
גם לא פוסלים סתם.
אה, אני רוצה רוב 70%. מי אמר לך 70%, מה פתאום?
אסור להפסד ממון לישראל?
שני הדברים הנכונים.
עכשיו, תשים לב לדיוק.
אני מחויב בכל הנושא הזה, כמו שמסביר פה הרב חנין, אני מחויב בדיוק.
אני לא יכול לעשות מה שאני רוצה.
כשר טרף זה חוט השערה.
בסדר? בואו נקרא בפנים.
אין צריך לומר בין חמור לפרה למה נאמר בין הטמא ובין הטמא.
בין טמאה לך ובין טהורה לך. בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו.
וכמה בין רובו לחציו?
מלוא השערה.
עד כאן לשונם.
בסדר? זה מה שהסברנו.
ואמרו לשון זה בסיום מאמרם.
וכמה בין רובו
להראות כמה נפלא כוח המצווה,
שחוט השערה מבדיל בין טומאה לטהרה ממש,
בין מה שטוב לך לבין מה שמזיק לך.
והנה מי שיש לו מוח וקודקודו,
למי יש מוח מקודקודוש פה? מי יש מוח.
בסדר.
יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים,
או כמאכל שיתערב בו איזה דבר ארסי.
כי הנה אם דבר כזה יערה, יקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם יישאר לו באיזה בית מיחוש?
ואפילו חששה קטנה?
ודאי שלא יקל.
איך אמרנו, הכוזרי אומר,
יש פה מאה בקבוקים.
כולם שתייה.
מיץ
פטל טבעי.
אחד, פרטיון.
אתה יודע מה זה?
רעל.
בסדר? יפה.
שמע אני צמא, עזב, רק אחד פה הוא לא בסדר, תביא, תביא לשתות.
זה אחד שיש לו מוח וקודקודו? אין לו.
אין לו. יפה.
מה אומרים חכמים?
סכנת חמירה מאיסורה.
אם היית אומר לי יש פה טרף כשר
ביטוי ברוב,
טוב אם אני מוציא משם יצא היה סיפור אחר.
לא ניכנס לפרטים.
אבל יש ביטול.
אחד בשישים.
ישימו פה 200 בקבוקים.
כשאחד מהם,
מי שייקח, מה יגידו לו?
העולה את הרוסית.
נכון? אתה יודע מה זה?
זה יותר טוב שאתה לא יודע.
היתה תקופה גם פה בארץ, שאנשים שמים כדור אחד באקדח תופים, מסתובבים ויורים.
בסדר?
או שכן או שלא.
אחד משמונה, אחד משלוש, תלוי איזה גוי.
ברור. היה דבר כזה, מי עושה דבר כזה?
עדיין שכל,
ברגע שיש פה אחד רע, לא נוגע בכלום.
מי התיר? לא מתירים.
אין דבר כזה.
לא קיים.
איסור והיתר.
סיפור אחר.
פה מדובר פה על רעל, על סכנה.
אתה לא יודע מה אתה מדבר, אני יודע מה מסוימת שאני מדבר.
ותחשוב שיש פה רעל,
אז אתה היית מסתכן ולוקח?
תרחק מאיסורים.
בסדר?
והנה מי שיש לו מוח בקודקתו יחשוב איסורי המאכל כמאכלים ארסיים
או כמאכל שיתערב בו איזה דבר ארסי
כי הנה אם דבר זה ירע יקל אדם על עצמו לאכול ממנו
אם יישאר לו בו איזה בית מחור שאם הוא יחשוש וחשש כלשהו
הוא ילך לאכול
ואפילו חשש קטן
ודאי שלא יקל
ואם יקל הוא יהיה נחשב על אלה שותה גמור
אף איסור המאכל כבר ביארנו שהוא הרס ממש ללב ולנפש
עכשיו הוא עוד לא מדבר על הצד ההלכתי
בכמה כבר אין איסור במאכל.
נדבר על העניין הערכי, הנשמתי.
אדם משפיע על נפשו.
שים לב, כל מה שאנחנו עושים עכשיו בעצם,
מכינים את עצמנו לקראת לימוד ההלכה.
להבין שכשבאים ואומרים, שמע, זה מותר, זה אסור,
זה לא סתם ככה.
אנחנו דואגים לנפש האדם מישראל.
אנחנו רוצים אנשים בריאים בנפש ובגוף.
לא רוצים נזקים.
וברגע שאדם מכניס לפה דברים לא ראויים,
אז יש בו תהליכים לא ראויים.
זה צריך להיות, מה שנקרא, מול העיניים.
כל הזמן.
הופה, אני בא לנגוע?
לא, לא, זה רק.
בסדר? אם כן,
מי אפוא יהיה מקל במקום חששה של איסור
אם בעל שכל הוא?
הדבר הזה נאמר במשלי,
ושמת הסכין בנועיך
אם בעל נפש אתה.
בן-אדם שהוא,
יש לו שכל, כמו שאומרים.
יכניס סכין גילוח לפה?
סכין יפני?
קוסם, הבנתי.
אדם נורמלי לא מכניס סכינים לפה.
אל תכניס מאכל לא טוב.
עכשיו, מה שמדבר פה מסילת ישרים זה כמובן
בצד הרוחני,
וזה נכון גם בצד הגשבי,
מאכלים מקולקלים וכל מיני דברים.
לא בריא.
בסדר, שים לב לנקודה הזאת
שכל מה שאנחנו מדברים
על העניין הזה של חיזוק הנפש,
ונקרא לזה כך יצובה בצורת תקינה כדי שתוכל לקבל את רצון השם,
שיהיה חיבור לבוראי, כי ברגע שאדם
אוכל דברים שאינם ראויים,
הוא נמצא במקום אחר,
הוא יעשה עוד כמה שטויות כמה.
טוב, זה הפסקאות האלה שראיתי פה, ועכשיו
עוד כמה פסקאות בעניין,
בנושא הזה של מה האוכל עושה,
שלקחתי אותן, תראו בעמוד 4,
ארבע, ארבע עד שבע,
בסדר?
ארבע עד שבע, זה מתוך רבנו בחיי.
רבנו בחיי, ספר כד הקמח,
ותוך ספר כד הקמח יש שם השולחן של ארבע.
שולחן של ארבע, הכוונה היא שולחן שבו אוכלים.
סתם ככה לגבי השולחן של ארבע,
בזמנו, או לפני שנים,
רצינו לקנות שולחן לבית,
פעילת אוכל.
אנחנו נחפש. אז הייתה מודה שיש לך שתי רגליים באמצע עם פס ביניהם וזה יוצא לצדדים.
כאילו מזה,
שולחנות כאלה שהם כאילו
מצד ימין מצד שמאל באמצע רגל ומתפצל לשניים.
לא אמיר אני, לא אמיר אני. זה יפה, זה יפה, זה מוכרים,
זה מה הולך היום, זה מה זה. עד שבסוף הגענו לאיזה מקום,
מצאתי שולחן, ארבע רגליים, ככה מסיבי, טוב,
עד היום הוא בבית.
לפני שנים, אז אמרתי, טוב, שולחן חדש,
סעודת שבת ראשונה,
נפתח, נלמד קצת בנושא של סעודת שבת.
פותחים כף החיים,
נושא של סעודת שבת לשבת.
הוא כותב שם
שקבע שבשבת מגיע כל השפע
ושולחן הוא דומה למזבח,
האוכל זה כמו קורבן,
אז השולחן צריך להיות עם ארבע רגליים,
שולחן של ארבע,
כמו קרנות המזבח.
כשאני קניתי את זה לא ידעתי את הכף החיים הזה. עכשיו אתם יודעים, נכון?
כבר אתם יודעים יותר ממה שאני ידעתי.
כשאתה הולך לקנות שולחן,
אתה כבר יודע את זה עכשיו.
מה?
אני יודע, כשאתה תלך לקנות שולחן, בעזרת השם, התחתנת מכך עכשיו, בעזרת השם.
ברור,
שולחן של ארבע.
זה שולחן של ברור, אז
החיבור של רבנו ברכה נקרא שולחן של ארבע.
אבל לא, בנוכח ככה.
כותרות עשיתי ונראה אם הכול מסתדר.
והביאו איכות האכילה מהי שהתכוון בה האדם אל תכלית הראוי המבוקש ממנו.
חיוב גדול יש על האדם
להתבונן באיכות האכילה,
כבר התחלנו לראות את זה בפסקאות שאני הבאתי,
ולהתבונן לתכלית הראוי, והוא
כי איכות האכילה היא כליון הדבר הנאכל והנפסד,
הכנראית אכילה,
לשון כליה,
פרשת וירא.
איפה זה מוזכר?
וייקח את
המאכלת.
מה זה מאכלת?
סכין.
יפה. כי מה עושה המאכלת?
מכלה.
נכון?
אוכל זה כילוי.
מאכלת היא מכלה.
זה הסכין.
ואכלתם את כל הוגים באשר סביבותיכם.
מישהו נראה שאנחנו קניבלים?
מה זה לכלות?
ואכלתם?
לכלות.
בסדר.
אבל בדרך כלל כשאנחנו אוכלים
מכלים את החומר אבל
מוצאים ממנו את
הטוב שבו.
אחר כך הוא הולך לאבדון.
כבר אמרנו פעם קודמת.
רוב מה שאנחנו אוכלים, מה זה רוב? רובו ככולו,
98-99% לפחות,
זה השפעה.
מה שאנחנו קולטים אלינו זה אחוז קטן.
כמה קילו אתה אוכל כל יום?
אחד?
בוא נאמר אחד.
אם היה נכנס היום ה-70-80%
כמה היית שוקל בסוף השנה?
זה ברור?
כלום.
אתה מבין מה קורה פה?
אוכלים, אוכלים, אוכלים, אוכלים, ובסוף
מיליגרמים.
רואים את הטבלת...
טוב.
זה חיוב גדול לאדם להתבונן באיכות האכילה, ולהתבונן לתכלית הראוי, והוא כי איכות האכילה היא כיליון הדבר הנאכל והנפסד,
ולכן נקראת אכילה מלשון כליה, כי הוא מתאכל בעץ תומכה.
ושלושה האיברים המיוחדים שהם מלכים וראשים לכל שאר איברי הגוף,
הם ייקחו חלקם בתחילה.
מי הם שלושת האיברים שהם בעצם שולטים על הגוף?
מוח,
לב כבד.
לכן אומר הרב בן ישראל,
למעט באכילת מלך
של בעלי חיים.
מה זה מלך, ארשות תיבות?
מוח, לב כבד.
זה המלך שלהם.
כי זה כל הנפש שלו, התמצית של הנפש של הבעל חיים.
אתה רוצה ליהנות מהבשר שלו, בסדר.
אבל מה שולט, כתוצאה ממה פועל בעל החיים?
מותר לאכול, אין בעיה.
מותר.
הוא מדבר על המיעוט
שלא יסתלט עליך הנפש של הבעלי חיים.
כבד בכלל, הוא אומר, אפילו אישה בהיריו שתמאש.
כן.
איך מתנהלים חיים של בעלי חיים?
בואו נדבר.
מה גורם לכל החיות?
המוח
שנותן פיקוד ל...
והכבד.
והכבד.
הרי מה עושה הכבד?
מנקה,
ולא רק מנקה,
והלב, המשאבה,
זה הקרבורטור.
נכון?
אני צודק באבחון?
הכבד זה הקרבורטור, נכון? הוא מסנן.
נכון, מה התפקיד הקרבורטור?
מסנן.
נכון, אני צודק?
מה אתם מבינים בזה? מה, אני רב, מה אני יודע?
בסדר.
ואז הכבד זה הקרבואטור, והלב, מה זה?
המשאבה שדוחסת.
ברור.
לכל האיברים.
ככה יש תנועה.
זו המלכות, עכשיו למה זה גם מלך?
כי זה האיברים היחידים שהם בודדים.
אין שני מלכים בכתר אחד.
כל דבר אחר יש לך שניים.
לב אחד,
כבד אחד ומוח אחד.
אם המוח מתפקד בנפרד,
אומרים מסכן הבן אדם.
מכירי הקל סכיזופרני, ברור, זה המלכות.
זה בעצם השאלה. ולכן הוא אומר, בבעלי חיים תמייט בזה, זה עניין פנימי יותר.
הלכתי, אין בעיה, מותר.
צריך לדעת איך להכשיר, בסדר, אפשר ללמד את זה גם.
איך מכשירים מוח,
כבד, לב, זה שונה מכל שאר איברי הבעלי חיים,
נכון?
מוח חייבים לפתוח וחייבים להוציא את הקרומים ואני יודע מה.
לב חייבים לחתוך לאורך שני חדרים ולהוציא את כל הדם מבפנים.
כבד בכלל רק בצליעה,
אי אפשר להוציא ממנו את הדם,
אלא רק בצליעה. המלח לא עוזר.
אבל זה כבר פרטים.
רואים שהם עוצמה.
זו העוצמה של בעל חיים.
ולכן הוא אומר ככה
שלו יש את האיברים המיוחדים שהם מלכים ורשים לכל שאר איברי הגוף, והם ייקחו חלקם בתחילה
והם המוח הלב והכבד,
והתמצית שלהם משתלח ומתפשט
לשאר האיברים שהם משרתים ומשועבדים להם.
כי עניין העבדים הניזונים על שולחנו של המלך ומתברכים בברכתו.
והנה הם שלושה מלכים
והם אחדים
לא נבראו כפולים כשאר איברים.
כי תכבד פעולה הבאה משני פועלים ופעולה הבאה מפועל אחד.
ועל כן אמר החכם
אין טוב ברבות השרים".
כמה שרים צריכים להיות בממשלה?
כמה שפחות.
ברגע שיש 30 שרים,
מסמס הוא בעל, אי אפשר לתפקד.
אז יש דברים שהם בודדים.
ולזה היה סיבת הקול האחד, והוא עבורי יתברך.
כבר ידעת כי עם קיום הנפש בגוף
ואין פעולותיה הנגלות, אלא באכילת הגוף.
שים לב לדבר שאמרנו אותו,
אי אפשר לזוז, אי אפשר לעשות כלום בלי אוכל.
ואפילו הנשמה מחזיקה מעמד בתוך הגוף בזכות האוכל.
זאת אומרת, הצד הרוחני מחזיק בגלל,
בזכות
הצד הגשמי.
אבל אם רוצה שהרוחני יחזיק בגשמי בצורה בריאה,
מה אני צריך לאכול?
אוכל בריא.
ואוכל בריא הוא מתפרץ משני צדדים, גוף, נפש.
צד גשמי, צד רוחני.
מה היה החטא אדם הראשון אומר הרב בן-עזרא?
התוצאה של חטא אדם הראשון, העונש.
שהאדם יאכל את הערב
ולא את המועיל.
בעלי-חיים, מה אוכלים?
מה שמועיל להם.
בני-אדם, מה אוכלים הרבה פעמים?
מה שטעים? ערב.
שים לב, הוא לא אמר מתוק, חמוץ, חריף.
בסדר?
לפעמים אדם אוהב מלוח, לפעמים מתוק, חברים. מה שערב לו.
מזה באים הרי הקלקולים.
אם היינו אוכלים מה שבריא לנו, הכל היום נראה אחרת.
והכר מביא הרב ימין עזרא.
טוב.
לכן הוא אומר, וצריך שתדע,
זה פסקאות מתוך השולחן של ארבע.
כן, צריך שתדע, כי אין אכילתו של אדם
אלא דמיון.
אין, אין דבר אמיתי, ולא פעולה ודאית.
כי הוא דבר כוזב,
ועניין משתנה ועובר באיברים הנמצאים בסיבה אחר סיבה.
אך הרעיונים הזכים בחוכמה ובדבקות המחשבה באור השכל ובחוכמה העליונה
היא האכילה הקיימת הוודאית.
כעניין שדרשו חז'ל
ויחזו את האלוהים
ויאכלו וישתו.
רבי יוחנן אומר אכילה וודאית
שנאמר באור פני מלך חיים.
מה זה אכילה?
כילוי של משהו תוך כדי קבלתו.
אז יש אכילה שהיא אכילה דמיונית.
מהי אכילה דמיונית?
לא עש,
טועם, בולע.
מה יש בזה?
מה עשינו בזה?
האכילה הרוחנית הגבוהה ביותר זה לראות את כל המציאות כמבוררת.
מה אמרנו שעושים באכילה?
בוררים את טוב לרע, טוב קולטים, רע,
זורקים החוצה.
לברור את כל המציאות וכתוצאה מזה לעלות למדרגה רוחנית גבוהה.
אז זה אכילה ודאית. ויחזו, כמו הכתוב שם,
את אלוהים ויאכלו ואשתו.
אז יש מישהו שאומר אכילה ושתייה
שלנו ושאומר ודאית.
מה זה ודאית?
אכילה ושתייה?
באור פני מלך חיים ראו מחזה נבואי.
זה אכילה ודאית.
אבל מה שאנחנו עושים כשפותחים את הפה
ולא עושים זה אכילה דמיונית.
דרך אגב אני אומר,
תשימו לב,
אדם אוכל,
עכשיו, יושב ואוכל.
לועס, לועס, לועס, בולע.
מה הוא עשה בזה?
לועס ובולע.
מה יצא מזה ברגע זה?
מה הוא עושה?
כלום.
הוא הכשיר את עצמו לידי אכילה.
כי מה זה אכילה?
כאילו החומר תוך כדי ניצול.
זאת אומרת, נצל את האנרגיה שבחומר.
נכון?
מתי זה קורה?
מתי באמת הגוף שלנו מפרק את האוכל,
לוקח את הטוב ופולט את הרע?
אחרי האכילה.
יפה.
כשאני כבר בעבודה.
אפילו לא במודעות.
אני עכשיו מרגיש בתוך הבטן איך,
אתה יודע אוסמוזה?
איך אני ברגע זה קולט את הוויטמין
ואתה תכיל כבר את ה...
שים לב שהדברים הגדולים האמיתיים הם בכלל לא מסליטתנו.
אני יכול לשלוט מה אני מכניס לפה, אבל
לזה נכון קוראים לזה גם אכילה דמיונית.
אז יש אכילה דמיונית ואכילה ודאית פיזית,
ויש אכילה אמיתית,
שהיא רוחנית,
למצוא ולהיות מחובר לדבר הרוחני הגבוה ביותר,
זה מה שקרה שם, ויחזו תלוי ויאכלו וישתו.
אנחנו מבינים לאיזה רמה אנחנו עולים?
מה אני עושה כשאני אוכל?
כשבעצם עיקר יסוד האכילה הממשית, המציאותית, האמיתית,
הוודאית, כלשון רבנו בחיי,
היא כבר נעשית לא בקו ולא בטווח שלי.
אני לא נמצא שם.
בואו נראה.
וצריך שתשכיל בפסוק זה למה הוא צריך לומר ויחזו ולא כתיב למעלה ויראו
אלא כדי שהזכיר ויראו כדי שלא תבין ראייה ממש בחודש העין
לכך הוא צריך מיד ויחזו ללמדך שאין ראייה זו אלא בנבואה
וזהו ויחזו את האלוהים מלשון מחזה
ומעתה העניין ויאכלו וישתו
אינו אומר אלא לעניין האכילה הוודאית
או לעניין אכילת המן
שמהו המן בעצם?
למה אמרו
בבני ישראל, הייתה לחם הקלוקל.
מה היה קלוקל בלחם הזה?
אוכלים אוכלים ולא הולכים לשירותים.
כן, אבל אמרו לחם קלוקל. במה הוא קלוקל?
אנחנו יודעים, מאז שנולדתי ככה היה, 70 שנה.
עכשיו אתה תשנה אותי, אתם מכירים את זה?
אני כבר רגיל, זה אני.
אני רגיל אני אוכל, הולך לקראת שירותים.
פתאום מביאים לי אוכל,
אוכל אוכל אוכל,
סגור, נעול.
מה, תפרו משהו? מה קרה?
אלא מה היה במן?
אוכל דיירקט מלמעלה, בלי חיבור של הסיגים של העולם הזה.
מה שנקרא תבליות לאסטרונאוטים.
היה בו הכול
בלי סיגים,
בלי גשמיות.
כל מה שטוב, כל הוויטמינים שאתה צריך,
מולטי ויטמין.
עוד פעם, לא אמרנו שיש רע בזה, זה היה טוב,
אבל אנשים שיש להם תלונות,
זה לא טבעי, זה לא נורמלי.
זה מה שהוא אומר פה. מעתה עניין ויאכלו ויאשתו,
כן,
או לעניין אכילת המן שהתולדות האור העליון,
שהיא אכילה ודאית.
ועל כן האיש הירא ראוי לו שתהיה מחשבתו מתקשרת עם העליונים,
ושתהיה אכילתו לקיום גופו בלבד,
ולא להימשך אחר התענוגים.
כי יימשך אחר התענוגים סיבת אובדן הגוף והנפש,
וסיבת שישכח את העיקר.
כי מתוך האכילה והשתייה יקבע ליבו
לבוא לידי מכשולות וחטאים גדולים ולעשות מעשים אשר לא נעשו".
האדם בא,
פתח שולחן, פרס.
מה אתה רוצה פה?
עכשיו עוד פעם נשים לב, אני
מדגיש את זה,
אנחנו לא אומרים לבן אדם
לאכול כמו
בעלי חיים.
תאכל קש,
תאכל חיטה,
תאכל, ידידי, תעבד.
כי תפקיד האדם בעצם הוא לתקן.
אכילה טבעית נטו,
חיטה כמו שהיא,
ירק כמו שהוא, הכול כמו שהוא,
זה בעלי-חיים.
תפקיד האדם הוא לשפר.
אשר ברא אלוהים לעשות.
תמיד אתה צריך לתקן לשפר.
זה תפקידו של האדם.
אז זה לא נגד אכילה טבעית,
וזה לא נגד אכילה של דברים כמו שהם.
אבל צריך לדעת שלתקן את האכילה.
יש, אתן לכם דוגמה,
שבת
הופיעה בספרים
על הכוונות והייחולות.
יודעים
שיש
במליכת הדגים לכבוד שבת.
מי מולך דגים לכבוד שבת?
הצדיקים הגדולים.
היום בבית מי מולך דגים?
סיפרנו פעם
שרב-לב יצרק ברדיצ'ר נסע לי לשבת,
איזה צדיק אחר, לא זוכר את השם.
עכשיו, מתי היו מגיעים בזמנו?
יום חמישי כבר.
כי יום שישי לא נוסעים, וכתודה תיתקע בעגלה או אני יודע מה.
יום שישי
כיבדה הרבנית המארחת את הרבנית מברדיצ'ב לכלועת החלות.
אתם יודעים מה זה כבוד?
אנחנו עושים כבוד שהיא תקלה את החלות.
מסתכלת על הרבנית ברדיצ'ב המארחת, מה את עושה פה?
אמרה לה,
ולוואי שרב לוי יצחק
ייחד חלק מהייחודים בבציעה, מה שאני מייחדת בכלייה.
אתם יודעים איזה אוכל מדובר?
איפה אנחנו נמצאים היום? מה?
צריך לדעת שכשאדם מתקן את האוכלים,
וגם ראינו בחוד שבת,
רב חיסדא, רבא,
כל הרבנים היו מתקנים את האוכל.
מה לך שיבוטה? רבא, מה לך שיבוטה? מה זה שיבוטה?
דג.
היה מולח דגים,
והוא פורם את הסילקה, עושה סלט.
תיקון המאכלים זה עבודה, עבודת השם.
זה לא סתם.
טוב, מי עושה את עבודת השם הכי גדולה
בקיום העולם?
בדרך כלל,
האישה.
מי עולג?
האישה. האישה גם מבשלת.
כי זה חלק מהכיוב.
בסדר, לפעמים גם בעל מבשלת.
אין בעיה. ללדת לא ראיתי שנתנו לאף גבר, אבל בינתיים לאישה.
בסדר, יש את התפקידים.
בכל מקרה זה מה שהוא אומר פה.
שלא יימשך אחריו התענוגים.
ולכן הוא אומר, ותדע באמת
כי אדם על שולחנו ייבחן.
מי הוא?
ושם יתגלו ויתפרסמו מידותיו.
וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה
בשלושה דברים האדם ניכר בכיסו ובחוסו ובכעסו.
כי ימשך אחר היין ויתר התענוגים.
הלוא הוא נופת צופים.
נמשך אחר סם המוות.
או היותו אוחז הדרך הזה אמות מיתה עולמית.
או תן לו אוכל. הייתי פעם באיזשהו מקום. אתה מבין, אני אגיד, ישבתי בצד ונדהמתי.
היה איזשהו אירוע עסוק.
הזמין אותנו שנגיע לשם. אני יושב.
להביא ולאכול, ברוך השם באמת באיכות.
פתאום מביאים מגש כזה גדול,
ככה, מגש כזה.
אכלו כבר, אכלו בשר,
דגים כזה, בשר.
מה יש במגש הזה?
כתף, בסדר?
כתף כבש, כתף לא יודע מה,
עם העצם ככה, משהו משהו נראה.
והיית צריך לראות את האנשים.
מביאים את זה ביחד, וכל אחד צריך,
אני ארשם.
והם אומרים, מה קרה?
אתה הבנת מה קרה?
כן או מה?
אתה הבנת מה קרה?
מה לא קרה פה?
זה כבר אחרי ככה אוכל.
כנראה ידעו מה להביא.
כתף על האש, לא יודע בדיוק מה, עם איזה
תבלינים ומה.
מה זה?
גירדו את העצמות.
הייתה לו מישהו שם על שולחן ככה גדול.
הרב, לא אכלת.
אני לא ראיתי פה אף אחד שאכל.
מה?
אף אחד לא אכל.
אבל למה?
הם אומרים לו, טרפו, לא אכולו.
אני לא רואה את מי שאוכלים.
אמרנו פעם שהחידק כותב, שאלו אותו,
איך בודקים את
ה... שבתאי צבי, שרעי,
אם הוא בסדר או לא בסדר.
אחד הדברים שהוא כותב שם, תראו איך הוא אוכל.
אם הוא אוכל בעדינות, חתיכה חתיכה,
אז יש פה כוחות של קדושה.
אבל אם הוא אוכל, טורף אוכל,
מכירים בתל אביב שטורפים אוכל?
מה?
רואים את זה לפעמים ב...
מקומות מסוימים.
תדעו לכם שזה רוחות של טומאה.
אני חושב שסיפרתי את זה, נכון?
איך אני הייתי בודק
חבר'ה לצוות,
באים בתחילת מילואים, נו, מי הצוות שלך?
אחרי ארוחת צהריים.
נו, רוצים לסגור?
אחרי ארוחת צהריים.
ואז אתה נכנס, אתה מסתכל.
עכשיו תשימו לי מה אני עושה.
יש ערי לחם. אנחנו כולם מתנפלים בשם על הלחם.
צבא.
יש כאלה שפותחים את הלחם ככה,
ככה, יש כאלה ככה.
ההבדל ברור.
את מי אני לוקח?
למה?
הוא יבוא בזמן.
הוא לא יאכר לשמירות ויחזור מהבית בזמן.
בדוק.
בסדר?
לא ניסית. אל תסתכל עכשיו על כל אחד בחדר האוכל, מה הוא עושה.
אבל
יש לו את המתינות,
יש לו את השליטה.
הוא לא בא ישר ומתנפל על האוכל,
קורע שקיות.
זה הבדל.
אתה לא רואה לפעמים בחתונה,
מביאים כזה קערה, מסתובב, לא יודע מה.
עד שמגיע לשניים,
לשלישי כבר אין כלום.
כי מי בדרך כלל לוקח ראשון
שיודע כמה לקחת?
הכל הסתכלות, הסתכלות אמיתית, שלמה,
מה זה עבודת השם שלנו.
והאכילה זה עבודת השם.
זה ממש עבודת השם.
לכן הוא אומר ככה,
כן, כי אם השייח אחר היין והרוצה לחיות,
יש לו להתרחק מן הדרך הזה, ואכל וחיי לעולם,
תאכל ותחיה.
לא אמרנו לא לאכול.
גם לא אמרנו לא לאכול טעים, תאכל טעים.
וכן אמרו רבותינו זל, במסכת גיטין,
שעודת הנעתך משוך ידך ממנה.
ודומה לזה אמרו, קדושים תהיו, פרושים תהיו, קדש את עצמך וראוי לך.
דרך אגב זה מופיע במשנה ברורה, מופיע בעוד מקומות,
כן,
כמובן להלכה, אבל זה מופיע במסכת גיטין מלכתחילה.
בן-אדם, הביאו לו ארוחה כמו שצריך.
מה זה? רוצה לאכול.
מזיז הצדה את הצלחת לאוכל.
תיקון של יום שלם טענת.
קיבלת צלחת יפה,
משהו שמתאים לך, והזזת הצדה.
אז ברוך הוא, זה מה שיפתה אותנו.
רק אני מזהיר לא לעשות את זה זוג צעיר בבית, כן? גם זוג מבוגר.
תכין כל כך טוב, תזיז הצדה,
באותו רגע הדלים מתמלא בדמעות.
בסדר?
אז צריך לזהר.
אל תהיה צדיק גדול בבית.
צריך מאוד זהירות.
בסדר אומר כך, כי איברי הגוף שהם כלי הנפש יקבלו כוח ואומץ בסעודה,
והנפש בכוחותיה תתעורר להם ותאמץ אותה במחשבה הזאת,
ונתלבש גופו במחשב את נפשו,
ושניהם כאחד טובים, ראויים,
שתשרה השכינה ביניהם.
וזו הייתה כוונת משה והזקנים בסעודת יתרו, שכתוב
ויבוא אהרון וכל זקני ישראל.
וכן יצחק אבינו במטעמים ששאל,
גם בשאר המקומות שמצינו שודות לצדיקים זו הייתה תכלית כוונתם.
מה תכלית כוונתם?
למצות להוציא את הברכה והטוב מתוך
המציאות של אכילה, של חיבור הנשמה לגוף.
ולכן גם אצל משה,
אצל אהרון,
אצל יצחק אבינו שביקש שתביא לי לאכול.
אני אברך אותך.
אכילה של הצדיקים מרוממת,
מחברת למציאות עבורנו.
זה בעצם היסוד הראשוני.
הראשוני,
בעזרת השם, בשבוע הבא
נמשיך את העניין הזה של רבנו בחיי ונתקדם להלכה המעשית.
כל טוב ושלום.
כי זה דינים של ביטול כבר. זה כבר הצדדים מעשיים.
לגבי מתי מבחינת איסור אכילה הוא בטל.
המסעדת השירים דיברו איתך בצד המוסרי.
יש כל דה פריש מרובה פריש.
אם מצאתי משהו ברחוב,
תשע חנויות טרף,
סליחה, כשר ואחד טרף.
לא, לא.
נגיד תשע
טרף ואחד כשר,
תשע כשר ואחד טרף,
אסור לי להיכנס לאף אחד מהם,
כי כל הקבוע כמחצה על מחצה דם.
כל מה שעומד במקום,
כאילו חצי-חצי, 50% כשר, 50% טרף.
אבל אם מצאתי חתיכת בשר,
שני מושגים יש.
כל הקבוע כמחצה על מחצה דם.
תשע חנויות כשר, אחד טרף,
זה 50% כשר, 50% טרף. אל תיכנס.
אבל אם חתיכת בשר נמצאת על הרחוב
וזה יצא באחדות אחת
כל דה פריש
מרובע פריש
אם יש לי חצי חצי
לא אפשר
חצי חצי?
כן סליחה אם יש לי שש וארבע אפשר לאכול את זה אבל רגע אמרנו מקודם שאפילו עם אחד טרף אסור לאכול הכל
עכשיו שיש לי ארבע טרף
ושש כשר מותר כל דה פריש מרובע פריש אין להם כללים
לא, אם מצאתי חתיכת בשר בכביש
זה יצא מאחת החנויות.
מאיפה זה יצא?
כל מה שפורש הוא פורש מהרוב.
אבל אם עכשיו יש לי פה עשר חנויות,
תשע כשר ואחד טרף,
אני לא יודע איזה,
אסור לי להיכנס לשום חנות.
אמרנו שתשע כשר.
למה?
כל הקבוע,
כמחצה על מחצה דמי. מה שעומד במקום זה חצי-חצי.
אני לא יכול לצפור את זה. אין על זה לדבר.
למה? הכל דה פריש. שמרו בפריש.
אבל מה זה יצא? עכשיו אתה אצלך. אתה רואה את זה עכשיו פה. מה זה יצא? למה? רעיון. לא חשבתי על זה אף פעם ככה. כן, לא אתה הוצאת.
עכשיו הוא יודע.
נגיד אתה לא יודע מי מישהו הביא לך לפה,
שם על השולחן.
אבל אם אתה יודע מי... מאיפה לקחת את זה?
כשאי אפשר לברר אז אנחנו מדברים על רובה. תמיד רוב
וחזקות זה כשאי אפשר לברר.
כשאפשר לברר
חייבים לברר.
היום הדבר כזה, אם יש לך חנות כשרה, אתה הולך לקשר, תערף את ה...
אני אגיד בצד הזה מישהו מבין, סליחה, סליחה.
