טוב, צהריים טובים, מה שלומכם?
אנחנו בנפש הפרשה,
אבויד יעשה נפש עם הפרשה,
בעקבות הדברים של אדמו״ר הזקן, צריך לחיות עם הזמן,
הזמן זה זמן פרשת השבוע.
אנחנו בפרשת ויצא, פרשת ויצא במרכז נמצא יעקב אבינו,
22 שנים מקופלות בפרשה אחת, הוא גם יוצא וגם חוזר,
כמעט חוזר, תודה, באותה פרשה.
ואני רוצה היום ביחד ללמוד כנראה את אחת התכונות המרכזיות של יעקב אבינו ולנסות גם לראות איך היא יורדת ומשתלשלת עד אלינו, קשורה עד אלינו.
למדנו כמה פעמים, כשרוצים לעמוד על דבר,
על עניינו, על סודו ובטח גם על דמות, אז צריך ללכת אל הראשית,
אל התיאורים הראשונים,
שבהם פוגשים את הדמות, אלא התיאור הראשון שמתאר את הדמות
שאיתה אנחנו נפגשים. אז בעצם יעקב אבינו,
עיקר הפעילות, אנחנו קוראים על הפעילות שלו, זה בפרשת ויצא, אבל הראשית זה בפרשה הקודמת.
ושם כתוב,
כן,
ויגדלו הנערים, ויהי עשיו יישדה איתי עדי שדה, ויעקב ישתן יושב אוהלים.
ורש״י אומר, מה זה יושב אוהלים?
וזה פירוש מחודש מאוד של רש״י,
כי הפשט הוא אחר.
הפשט הוא עשו, איש יודע ציד, איש שדה, הכוונה חקלאי,
ויעקב הוא איש אוהלים, כלומר
רועה צאן. לא, רועה צאן.
ככה אומרים, החיזקוני והכלי יקר ועוד. שזה כאילו החלוקה, ולכן יצחק אוהב את עשו,
כי גם יצחק הוא איש שדה, נכון?
באזור היה יצחק, אז מי שעוזר לו בשדה זה מי?
זה עשו. כאילו, יצחק, הוא עשה סטארט-אפ.
הוא פתח תחום כלכלי חדש, שעד אז לא היה, אברהם היה רועה צאן. יצחק לקח,
אני אומר כאן בסוגריים, בסדר, זה לא הנושא של השיעור שלנו, אבל תסתכלו שאצל יצחק כתוב,
ויהיו לו מקנה צאן ומקנה בקר,
ועבודה רבה,
וצאן ושפחות וגמלים, ועבודה רבה ויקנו אותו פלישתים. מה חסר?
חסר כסף וזהב.
לא, עבודה רבה זה...
לא כתוב כסף וזהב.
מה עשה יצחק? הוא לקח את כל הכסף והזהב שהיה לאברהם שהשיג דרך ראיית הצאן וקנה עם זה אדמות.
ומי שעוזר לו באדמות זה עשו.
נשחק ויש שדה אתה, הייתי שדה, ולכן נשחק ויש שדה עובדים ביחד בשדה. יעקב נשאר לשמור על החקלאות הקודמת של אברהם אבינו, של ראיית צאן.
בסדר? אז זה פירוש אחד.
אבל רשי מביא פירוש אחר, שאותו אנחנו ננסה ללמוד היום על פי חסידות,
וזה יושב אוהלים, אוהלו של שם ואוהלו של עבר.
טוב,
זה מאוד מעניין.
למה זה מעניין?
זה מעניין כי הדמויות הללו של שם ועבר מלוות את ספר בראשית מרחפות מלמעלה בהרבה מאוד תחנות, הן כאילו מציצות ונעלמות. לא בדיוק ברור מי הם,
מה הם עושים,
אבל אנחנו פוגשים אותם.
פוגשים אותם פה,
פוגשים אותם גם בסוף הפרשה הקודמת,
שיעקב אבינו בעצם נעלם לארבע עשר שנה, אז אומרים שהוא הלך ללמוד תורה באמת נרשם של שם ועבר.
פוגשים אותם כשאברהם אבינו נלחם בסדום,
אז כתוב שהוא הוציא מלכי צדק מלך שלם יצא ואברהם הוציא לו לחם ויין והוא כהן לאל עליון, רשי אומר זה היה שם.
הם מלווים את ספר בראשית מלמעלה שם ועבר,
זה סבא ונין,
בסדר?
שם,
ילד את
מי?
הרפחשד,
שילד את
שלח שילד את עבר.
אז שם ועבר זה סבא ונין. היינו מצפים שהסבא והנין יהיה להם אותו בית מדרש, יהיה להם אוהל אחד, נכון? לומדים ביחד, זה נכון. אבל מה יש כאן? שני אוהלים.
שני אוהלים זה שני בתי מדרש, שונים כנראה.
אתם מכירים נכד שחלק על הסבא שלו?
אה?
רבנו תם ורשי, בדיוק.
כן, רבנו תם ורשי, זו דוגמה קלאסית, הסיפור אומר,
הסיפור אומר שככה, הסיפור, לא יודע מי היה שם,
זה הסיפור,
אתם יודעים שסיפורי חסידים,
גם אם לא היה,
גם אם לא היו, היה ראוי שהם יהיו.
אז לכן צריך לספר אותם.
אז הסיפור אומר שרש״י כתב משהו ורבנו תם, היה נכד השתעשע על ברכיו ואז הוא בא ושפך לו את הכסת של הדיור על מה שהוא כתב, ורש״י אמר, מובטחני בו שהוא כשהוא יגדל הוא יחלוק עליי.
באמת רבנו תם חולק על רש״י בכל מקום אפשרי,
שלאורך כל הש״ס וגם בסוגיה הידועה על התפילין, אבל בעוד הרבה מקומות.
אז גם כאן יש בתי מדרש שונים.
בתי מדרש
שכנראה יש להם שיטה שונה. מה יכולה להיות השיטה?
מה יכול להיות ההבדל בין בית המדרש של שם לבין בית המדרש של עבר? מה אתם אומרים?
מה יכול להיות?
חלוקה, מה?
או, יפה, אז יפה. אז עידו אומר,
עידו אומר, קירבת אותנו מאוד, עידו אומר,
שם,
מהשם שלו אתה שומע שהוא עוסק במה?
הוא עוסק במאויות, בשמות.
לתת שם לכל דבר זה בעצם לחדור למהות הפנימית שלו ולהגדיר אותו.
ואילו עבר זה מלשון,
מה שנמצא מעבר אליך ואתה עובר אליו ומטפל בו. אז בעצם אפשר לומר שמדובר בשתי בתי מדרש, אחד של תורה של נגלה ואחד של תורה של נסתר.
נגלה ונסתר, שתי בתי מדרש שונים.
מה יהיה ההבדל ביניהם? מעניין, ננסה להגדיר מהו ההבדל
בין בית מדרש של נגלה לבית מדרש של פנימיות התורה.
כן, מתנגד וחוסין.
אנחנו נצטרך להגדיר מה ההבדל, אבל אני מיד יאמר כאן, ההבדל הכי הכי ברור
בין בית מדרש של עבר,
שבו כל דבר הוא מוגדר לבין בית מדרש של שם,
הוא בעצם שבבית מדרש של הלכה, בסוף
צריך שתהיה הלכה אחת ברורה.
בית מדרש הזה של עבר בורר את כל הדעות, ובסוף צריך הלכה ברורה ופסוקה במקום אחד,
נכון? אתה לא יכול להישאר, בסוף צריך לראות מה הפסיקה ומה עושים.
אתה לא אומר גם זה וגם זה. תגיד מה הלכה, בסוף, שולחן ערוך,
זהו. למרות שלפני כן שקראת בגמרא ובטור
היה הרבה דעות ראשונים כאלה ואחרות, בסוף זה צריך להגיע
לשורה התחתונה.
ולעומת זאת, באמת נדרה של שם,
של תלמידות התורה.
מה?
קודם כל הוא לא עוסק בהלכה, הוא עוסק במהויות, ובמהויות
זה נכון וזה נכון. זה צדדים שונים של אותו דבר. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
שבעים פנים לתורה, אפשרות כזאת, אפשרות אחרת,
בעצם
זו באמת תנועה שהרבה יותר רחב.
הצד הפנימי הוא צד הרבה יותר עמוק.
ויעקב אבינו הוא נע על שני האוהלים האלה גם יחד,
בסדר?
הוא נע על שני האוהלים, אז בעצם יוצא שיעקב אבינו מנסה לאחד מה?
נגלה ונסתר.
מנסה לאחד נגלה ונסתר.
עכשיו,
חובש, מה קרה?
כמה חובשים? נו יאללה, פניני, אתה היית עכשיו בקורס ראשי.
סקרנות, אה?
יעידו פיזיותרפיסט, יצאו פה צוות שלם, פרמדיקים.
טוב, תהיה לו רופאה שלמה.
נכניס אותו לשיעור, ישמע חסידות,
התעורר.
אני אתן דוגמה.
בסדר? זה היה איזו הגדרה קצת כללית, בואו רגע ניתן דוגמה, בסדר?
הרי כתוב שרבקה
הולכת
לבית המדרש השם והעבר כדי לשמוע מה יש לה, נכון?
או התרצו הבנים בקרבה.
מה אומרים לה?
שני גויים בביתנחו ושני לאומים ממאיכי פרדו, לאום ולאום ים עץ ורב יעבוד צעיר.
אבל זה ברור שהיא לא קיבלה את אותה תשובה בשני בתי המדרש.
אם זה בתי מדרש נפרדים, אז חלק אמר
בית המדרש של שם, וחלק אמר בית המדרש של עבר.
בסדר?
כלומר, יש תשובה בניגלה ויש תשובה בפנימיות.
אז תראו איך אפשר לחלק את זה.
שני גויים בביתנחו, שני לאומים ממאיכי פרדו, זה ניגלה או ניסטר?
זה ניגלה.
גברת, יש לך שני ילדים,
אחד נפרדים, אחד נשאר.
זה ההלכה.
זה ליבוד ההלכה. אתה כל הזמן נפרד מדעות,
עד שאתה בסוף נשאר עם הדעה שנשארת לך להלכה, נכון?
צריך כאן, תהיה כאן פרידה.
יהיה או-או.
זה ההלכה. או זה-או זה. אתה לא יכול לפסוק את שני הדעות גם יחד, נכון?
אבל המשך הפסוק השני.
ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר.
איך אני קורא את הפסוק הזה?
ולאום מלאום יאמץ, אני יכול להגיד,
לאום יהיה יותר חזק, אם יילחמו ביניהם ומישהו אחד יגבור על השני
אני גם יכול לקרוא את זה בצורה אחרת, איך?
הוא לאום מלאום ממה מתוך, מתוך הלאום הקודם
בסדר? הוא חי?
מה? מטפלים בו?
מתוך הלאום הקודם
הוא יאמץ את ה... כאילו שיתוף פעולה, בסדר?
לאום מלאום זה לא יכול להיות או ממה יתרון או ממה מתוך
לאום מלאום יאמץ, יכול להיות שלאום אחד יגבר על השני, אבל יכול להיות אפשרות אחרת שמה שהם יעבדו בשיתוף פעולה
וכל אחד יאמץ את חברו.
ורב יעבוד צעיר,
אתה יכול להגיד ורב,
נקודה, יעבוד צעיר, כלומר מי יעבוד את מי?
הרב יעבוד את הצעיר, ורב, נקודה, הרב יעבוד את הצעיר,
או שאתה יכול להגיד ורב יעבוד צעיר,
כאילו שהצעיר יעבוד את הרב.
כלומר המשפטים הם עמומים בכוונה באופן שאתה יכול לפרש אותם לא בצורה של או-או אלא גם בצורה של
גם וגם.
כלומר האם זה היה הכרחי שעשו ייפרד מיעקב?
האם זה היה הכרחי? תשובה, לא.
הייתה אפשרות שמה?
שיהיה גם וגם.
הייתה אפשרות שיהיה גם וגם.
באיזה דרך?
מי מנסה לעשות את זה?
יעקב בעצמו.
הוא מנסה ליצור מצב שיהיה גם...
כנראה הוא מכיר את הנבואה שרבקה אומרת לו.
אז הוא אומר, אוקיי, אז אני יושב אוהלים.
אני רוצה ליישב.
אני רוצה ליישב בין האוהל שלי לבין האוהל של עשיו. אני לא רוצה שיהיה פירוד.
אני רוצה שזה יהיה מחובר. אני רוצה שעולם העשייה של עשיו יהיה מחובר.
אז מה בעצם מציע יעקב לעשו?
הוא מציע לו,
בוא תן לי את הבכורה שלך.
תמכור לי את הבכורה. אם תסכים טיפה לזוז,
ואני אהיה זה שקובע את המסגרת המהותית, ואתה תהיה זרוע הביצוע שלי,
זה ילך.
אז גם אתה וגם אני נהיה ביחד. בהסכמה, תן לי את הבכורה. יעקב לא מנסה לנצל את עשו.
הוא אמר לו, תן לי את הבכורה, ואז גם נוכל לעבוד בשיתוף פעולה.
ואם עשו היה מוכר את הבכורה מרצונו ליעקב,
אז הכל היה בסדר.
מה היה קורה?
יעקב היה נותן את הרוח, את המהות, את הפנימיות, עשו היה הזרוע הביצועית של הדבר הזה, והם היו נהנים אחד מהשני,
מתברכים זה מזה.
מה הייתה הבעיה אצל עשו?
שכשהוא מכר את הבכורה,
מה הוא עשה?
ויבז.
הוא ניתק מגע מיעקב. הוא אומר, אתה לא מעניין אותי, אני לא... קח ועוף לי מהעיניים.
ואז כתוצאה מהדבר הזה, מה קרה לו?
הנה אנוכי הולך למות, ויבוא עשו מן השדה והוא עייף.
למה אתה עייף?
חומר שלא מחובר לרוח, מתעייף.
חומר שמחובר לרוח כל הזמן מוזן, כל הזמן מתחדש,
כל הזמן איזה, אבל חומר שמנותק מהרוח מתעייף.
אז עשו מתעייף.
הוא מאבד את החיבור שלו לאינסוף.
אבל אותנו מעניין בעיקר הניסיון של יעקב לחבר.
אגב,
בסוף זה הצליח.
בסוף החיבור הזה הצליח, תכף אנחנו עוד צריכים עוד לעבור דרך הפרשה שלנו, אבל בסוף
עשו כן מתחבר ליעקב.
דרך מי?
דרך יוסף.
שימו לב,
יוסף הוא התהום הכפיל הזהה של עשו.
למה?
עשו איש שעיר, ויוסף
מסלסל בשיערו.
עשו איש יודע הצעד, איש שדה, ויוסף אומר, הנה אנחנו מאלמים עלומים
בתוך השדה.
עשו, אבא שלו אוהב אותו, ויאהב יצחק את עשו,
ויוסף בן זקונים מולו.
עשיו יש לו בגדים מיוחדים, בגדי חמודות, יוסף יש לו קטונת פסים.
יוסף ועשיו זה בעצם תאומים זהים.
שניהם בעלי כישרונות מאוד מאוד מעשיים של שדה,
של פעילות, של כלכלה, של... נכון?
מה ההבדל בין עשיו לבין יוסף?
ההבדל הוא שיוסף נלחם על האחווה.
יוסף לא מוותר על האחווה.
יוסף נלחם להיות קשור ליהודה, לבנימין, הוא לא מוותר. למרות שהם דוחים אותו, הם באמת, זה מסביר למה האחים
רצו לגרש את יוסף, כי הם אמרו, זה עשו, הנה עשו, הוא כמו הדוד.
דוד עשו, ובן זה יוסף. אז אנחנו יודעים מי זה עשו, יודעים מי זה שלום, שלום.
כן, יש להם גם, יש להם סין בשם.
אז הם מרחיקים אותו.
אבל הוא לא מוותר, הוא אומר, אני חייב להיות מחובר אליכם, לא רק כדי להציל אותם, מה שהם עשו, אלא הוא אומר, גם בשבילי,
גם לי לא תהיה תקומה לעולם העשייה אם אני לא אהיה מחובר לאוהל יעקב.
אז יוסף מתקן את עשיו בדבר הזה.
שמעתי בשם הרב אלחנן בן-נון דבר מאוד מאוד יפה שמאוד אהבתי אותו.
הוא אומר ככה,
הוא שואל למה יוסף לא התגלה מיד אל האחים. אתם איתי עד עכשיו?
אנחנו קצת היום מסתובבים בהרבה מקומות אבל נגיע. מה אתה אומר רידו? זה בסדר?
אתה עוד היית בחוץ וכן.
כן, בסדר.
שרת כאן את האור המקיף שלך.
אז הוא שואל למה יוסף לא התגלה מיד לאחים.
האחים הגיעו, שבו חזרה, אני יוסף, העוד אביחי.
אז יש כאלה שמסבירים שיוסף רצה לתמרן אותם לכך שהם יעמדו עוד פעם באותו מבחן ואז הם ימסרו את הנפש. כן, זה הפירוש המקובל, שעוד פעם הוא מביא אותם למצב שבנימין בסכנה והוא רוצה לראות שהם באמת חוזרים בתשובה.
הוא אומר, לא, לא, ברור ליוסף שהם חזרו בתשובה.
איך שהם הגיעו,
הוא ראה שהם נורא נורא מתחרטים על המכירה שלו.
הוא גם שמע אותם,
נכון. איכשהו לקח את שמעון, הוא כבר שומע שהם התחרטו על המכירה וכל זה, אז למה להמשיך את המשחקים האלה?
אז הוא אמר,
כי אם יוסף היה מתגלה אליהם מייד,
אז הם לא היו מאמינים לו שהוא צלח להם.
בסדר, הוא אומר, אבל הם לא היו מאמינים.
רק אחרי שהוא נתן להם הרבה מאוד זמן, שבו הוא נתן להם מציאות להוכיח את זה,
כאילו לא הייתה, כביכול,
אין לו ברירה אלא להאמין להם, רק אז הוא התגלה. כלומר, הוא נתן להם מספיק מרחב כדי שהם יוכלו להאמין שהוא מאמין לסליחה שלהם.
משהו כזה.
טוב, כל פנים,
זה רק הבאתי בתור דוגמה,
לכך שיעקב הוא יושב אוהלים.
יושב אוהלים, הכוונה, נמצא גם בבית המדרש של שם וגם בבית המדרש של עבר,
גם בבית המדרש של הפנימיות, פנימיות התורה, וגם בבית המדרש הנגלה,
ומנסה לחבר ביניהם.
מנסה שלא יהיה או-או, אלא שיהיה גם וגם.
אני אתן לכם עוד שתי דוגמאות
לאיך אפשר במקום או-או לעשות גם וגם, להיות יושב וואלים.
קודם כל, הדוגמה הכי פשוטה זה,
ניקח לדוגמה את דוד המלך, בסדר?
דוד המלך.
דוד המלך הוא, שמואל מושך אותו.
אז הוא יודע שהוא צריך להיות מלך, נכון?
הוא גם יודע ששאול מודח מהמלוכה.
זה הוא גם יודע.
אז על פניו,
לפי תורת הנגלה, מה צריך להיות?
זה או אני או שאול.
נכון?
זה הנגלה.
אבל אם אתה מחובר להיות יושב אוהלים,
ויש לך גם תורת הפנים,
אז אתה תרצה ליצור מצב שזה לא יהיה או-או, אלא יהיה
גם וגם.
מה הדרך לעשות גם וגם?
הוא אומר דוד, אם אני אתחתן עם הבת של שאול, מיכל,
הוא בהתחלה רוצה את מירב, אחרי זה את מיכל,
אז קודם כל אני גם אדיח את שאול וגם לא אדיח אותו. אני גם אדיח אותו כי אני אהיה המלך,
אבל אני גם לא אדיח אותו, כי הבן שלי ממיכל הוא יהיה המלך אחריי, וזה הנכד שלו.
אז מה בדיוק ה...
בסדר, אז כאילו נכד דרך הבת, זה לא כזה הבדל.
בסדר? ואם יהונתן יהיה גם משנה לדוד המלך,
אז אנחנו נצטרך מיקרוסקופ מאוד מאוד חזק כדי בכלל להבין מה בדיוק העונש לשאול.
שאול נשאר כמעט הכל אותו דבר, זה...
דוד מאוד מאוד מתאמץ ליצור מצב שזה לא יהיה או או אלא יהיה גם וגם. הוא רוצה להיות גם באוהל של שאול וגם באוהל שלו.
הוא מאוד מעריך את שאול.
מי הרס את זה?
שאול בעצמו.
שאול שרדף אחרי דוד ופירק לו את המשפחה שלו עם מיכל, הוא לא יודע שבמו ידיו הוא הורס את האפשרות שלו להמשיך את המלוכה.
כי התוכנית המקורית הייתה שדוד התחתן רק עם מיכל, לא תהיה לו עוד אף אישה נוספת, הוא יהיה נשוי רק לאישה אחת.
כמו הרבה מאוד מגדולי ישראל בתנ״ך שהיו נשויים רק לאישה אחת.
אהרון נשוי לאישה אחת, משה נשוי לאישה אחת,
יצחק נשוי לאישה אחת, אברהם רצה להיות נשוי רק לאישה אחת,
יוסף נשוי לאישה אחת, כולם נשויים לאישה אחת. גם אם דוד היה אמור להיות נשוי לאישה אחת, מיכל,
ממנה היה אמור לעמוד בן, והבן הזה היה צריך בעצם להיות שלמה,
לאחד את כל הממלכות, והוא חצי מדוד וחצי משאול.
זה נקרא להיות גם וגם, יושב אוהלים.
בסדר?
יש כאן, הבאתי כאן כל מבשר,
תראו אותו אחר כך, כי זה לא לפי הרצף שלנו, אבל הוא היה כזה מקור מתוק, אז הבאתי אותו, אבל אחרי זה תראו אותו בעצמכם.
בואו נדלג רגע לשם משמואל.
ויש לפרש,
הדה יעקב אשתם יושב אוהלים,
פרש רשי בית מדרשו של שם ועבר.
זה שם ושלמות השכל,
ועבר ושלמות הגוף.
בסדר?
שם זה הפנימיות, שלמות השכל, אפשר לקרוא לזה, ועבר זה הגוף.
יפה, אז לפי זה, איך היה צריך לקרוא לנו?
שמים, שומים.
אין.
יש אנטישמי, כן, זה שמי.
למה קוראים לנו עיוורים?
כי מה החידוש של עם ישראל נגיד את זה במילים שלי ואחרי זה נקרא. מה החידוש של עם ישראל?
לפי שכל ופילוסופים וזה יש מלא החידוש של עם ישראל שדבר כזה יורד לאוהל
המעשי. לכן יעקב רוצה את החיבור עם עשו.
כי יעקב יודע שדרך עשו תהיה לו את היכולת להוריד את כל החוכמה הזאת לעולם המעשה.
אז לכן אומר השמי שמואל על כן יקראו ישראל עיוורים.
על שם עבר ולא שמים על שם שם,
כי היית במערל שהטובים שבאומות אין להם אחיזה אלא במצוות שהשכל מחייבן,
כמו כיבוד אב,
ובזה פירש דברי השס דמא בנתינה,
שמו,
כן, המהרל אומר על דמא בנתינה,
שהיה מאוד מאוד מכבד את ההורים, הוא מפרש את השם שלו דמא בנתינה זה כסף תמורת, הוא נותן משהו כי הוא יודע שהוא יקבל.
הוא אומר כיבוד הורים אני מבין, אני אכבד את אבא שלי,
הילדים שלי יכבדו אותי, דמא בנתינה, אני נותן פה ומקבל שם,
אבל תגיד לו מצווה שלא לפי השכל, זה הוא לא יודע.
ועל כן ניכרת יותר מעלת ישראל במה שגופם נמשך אחר השם יתברך,
וישלמו את הגוף.
על כן נקראו בשם עיוורים.
בסדר?
אז מבין שם ועבר, האוהל של הנין הוא יותר מפתיע.
של הגוף.
האמת שרשי אומר,
אתם איתי, כן?
כן או לא?
של העומר של הדברים.
כן.
תראה, זה קצת הגדרות,
אנחנו תכף ניתן דוגמאות, ואז זה יהיה יותר מובן.
אולי כבר עכשיו זה מובן, אבל זה יהיה עוד יותר מובן.
אני רק בא לומר
שרש״י בסוף פרשת תולדות אומר שלפני שיעקב אבינו הלך
ללבן הוא נטפן 14 שנים.
לא, זהו, זה מה שמפתיע.
רש״י אומר רק עבר,
הוא לא מזכיר את שם.
תסתכל,
זה ממש הרש״י האחרון על פרשת תולדות,
ושפתי החכמים אומר, למה הוא לא מזכיר את שם? אולי שם נפטר.
ככה הוא רוצה להגיד.
יש? אתה מאשר לי עידו.
הרב ימשיך ודאי, גם אני אמשיך, לא רק הרב ימשיך.
אז יפה.
והנה יעקב יושב אוהלים בית מדרשו של שם ועבר,
ויש לפרט שזהו עניין חיבור הגוף והשכל,
שמהם מתאחדים לעבודת השם יתברך.
והרי זה היפוך מבחינת מפוזר הנאמר בעשו.
כן?
נכון?
עבר.
למה רש״י אומר רק עבר? למה יעקב, לפני שהוא הולך לבית לבן, הוא יושב רק בבית עבר?
כאילו יעקב מרגיש ששמה יהיה לו מבחן, איפה?
בענייני הגוף, בענייני המעשה.
אז הוא מתחזק בתורת ה...
כן, תכף נראה איך זה בא לידי ביטוי.
עוד אמרו חז״ל, צורת יעקב חקוקה בכיסא,
ויש לפרש דיני כיסא וממוצע בין עולם לעולם,
וכיסא של עולם העליון הוא כתר לעולם שלמטה ממנו, כידוע ליהודים,
ובאשר יעקב הוא מחבר את כל העולמות ונקרא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, על כן צורתו חקוקה בכיסא.
וזהו היפוך המפורד הנאמר בעשו.
אני אסביר גם את זה.
הנין של עשו, מי זה?
הנין של עשו?
עמלק, נכון?
זה הנין או הנכד?
אליפז בן
בן תמנה.
אחות לוטן הוא הנכד ועמלק זה הנין.
יפה. אז הנין, יפה. עכשיו מה עושה עמלק?
מה עושה עמלק? זה בדיוק מה שהוא אומר כאן.
עמלק רוצה לפגוע בכיסא.
הכוונה, הוא רוצה,
כתוב ככה, נכון? כי יד על כס יא, מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
מה עושה עמלק? הוא רוצה שיישאר רק יא.
יא, יוד קא זה שם קדוש.
אבל זה למעלה. אתה רוצה, תלמד תורה בבית מדרש,
תתפלפל כמה שאתה רוצה, אל תיכנס למציאות.
אומר הקב' ברוך הוא יד על כס יא, מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
כס יא, זה אומר שהוא גם את האלף של הכיסא לוקח, וגם את ה... איזה אותיות הוא לוקח לנו?
לא.
א' הוא לקח וו״ה, נכון?
על זה אנחנו אומרים כי בחר אדוני בציון עיווה למושב לו.
א', וו״ה זה הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה מושב שהקדושה תהיה בארץ.
וזה עמלק זה בעצם למלוק משהו, לנתק את החלק העליון מהחלק התחתון.
בחלק העליון הוא לדבר, מתפלסף אבל זה לא יורד למטה.
אנחנו רוצים ליצור חיבור.
זה יעקב אבינו הוא כיסא.
יעקב הוא כיסא.
הצורה שלו חקוקה על הכיסא, ולכן הוא יושב אוהלים, מנסה לחבר אוהל באוהל.
את הפנימיות עם הנגלה.
עוד פירוש
שנאמר על יושב אוהלים,
זה מה שאומר השפת אמת.
הנה יעקב אשתם יושב אוהלים,
אומר יושב אוהלים שתי אוהלים על שם רחל ולאה.
כמו שאמרו, אוהלו
זו אשתו.
אה,
זה כבר סיפור חדש.
זה כבר סיפור חדש.
יושב אוהלים כבר קובע את העובדה מראש שיעקב התחתן
עם שתי נשים.
יהיה לו שני אוהלים.
זה ממש פשט בפרשה, נכון? יש אוהל רחל ואוהל לאה.
למה? מה הסיבה?
מי זאת רחל?
ניגלה.
פשט.
לא עכשיו פנימיות. פשט. הוא רואה אותה, אוהב אותה, יפה בעינה, יפת תואר, יפת מראה וכולי וכולי.
התחתן איתה. מי זאת לאה?
נסתר.
נכסה. הוא לא יודע מי היא בכלל.
כלומר, הוא לא תכף מתחתן איתה, אולי הוא אפילו לא דיבר איתה לפני כן, הוא לא הכיר אותה. אולי הוא ידע שיש לרחל איזה אחות, אבל הוא לא הכיר אותה, פתאום.
יש ליעקב שני אוהלים.
אוהל נגלה ואוהל נסתר.
שתי קומות.
אני חייב להגיד לכם וורט.
אפשר וורט?
באמצע השיעור?
וורט נפלא.
תרוויחו אותו.
אבל זה סוגריים.
בסדר? אפשר סוגריים?
אתה מסכים לי, אלי?
התקשרת אליהם מלא פעמים, לא?
כתוב ככה על יעקב אבינו,
כתוב שהוא אמר ללבן,
עבודך שבע שנים ברחל בתך הקטנה,
ואז כתוב, ויהי בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה.
אתם מכירים את הפסוק הזה?
עכשיו אנחנו יודעים שזה בדרך כלל הפוך,
נכון?
כשאתה מחכה למשהו,
הזמן עובר יותר מהר או יותר לאט?
יותר לאט
הזמן עובר.
ככל שהציפייה שלך יותר גדולה,
ככה הזמן, יותר מסטיק,
נכון?
אם רוצים ש... לא יודע, נכנסת לאיזו הרצאה ואתה רוצה שהשיעור ייגמר,
כי זה משער מהם, זה לא נגמר, זה נמרח.
מחכים, יש כאלה מאורסים, מחכים לחתונה, כל יום נראה להם נצח.
יואו, עד שיגיע חודשיים.
אם זה משהו שהוא כיף, כן, החופש הגדול, הילדים אומרים, אה, כבר נגמר החופש, לא הספקנו, כלום, נכון, זה הכול.
אז אם יעקב אבינו מחכה, תחתן עם רחל ואוהב אותה,
איך הזמן עבר לו מהר?
היה צריך לעבור לאט.
אז יש כאלה אומרים, ויהי בעיניו כי ימים אחדים באהבתו ואיתו, אין הכוונה מהר או לאט, אלא היה לו סיבה.
היה לו מטרה, מאוחדים.
כי האחדים, הכוונה מאוחדים.
כיוון שהייתה לו סיבה, אז הוא יכול היה לשאת
הרבה זמן.
אדם שיש לו, יש לו איך, יש לו סיבה, יש לו למה, הוא יכול לשאת את האיך.
אבל קראתי באיזה מקום, לא זוכר איפה,
ממש פשט,
ממש פשט.
להיות רועה צאן זה עבודה קשה או קלה?
עבודה.
יעקב אבינו לא חושב כמוך.
יעקב אבינו אומר, הייתי בא יום, אכלני חורב וקרח בלילה, ותדד שנתי מעיניי, גנובתי יום וגנובתי לילה, זאבים,
עריות, דובים, שודדים, רמאים,
בחום, בקור וכולי. זו בוודאי עבודה קשה.
קשה מאוד.
חוץ מזה, עבודה של מי זה? אתה כל היום בשטח, אתה כל היום בחוץ.
הלאה, אתה מגיע למים, מה קורה שם, בתוך המים? מריבות, דחיפות, מה היה עם משה רבנו ובנות מדיין, שהרוהים יקרו אותם?
מישהו הולך לשם ילדה?
למה לבן שולח את הבת שלו להיות רועה צאן?
כי אין לו בנים.
והוא רשע גם.
אז הוא לא ילך בעצמו, שלח את הבת שלו.
מסכן, יעקב רואה את רחלקו אותי מסכנה וכל הרועים, אז הוא אומר, אני אציל אותה.
הוא אומר ללבן, אני אהיה רועה צאן כדי שהיא לא תהיה.
וככה כל בוקר שיעקב אבינו קם מוקדם, הוא אומר, אני קם, אבל היא ישנה.
ולכן, הוא לא מרגיש את האהבה רק בעוד שבע שנים.
כבר עכשיו הוא מרגיש את האהבה כלפיה.
כבר עכשיו הוא פועל כלפיה באהבה, כי הוא כבר עכשיו מציל אותה.
נכון פשט?
סגרו סוגריים.
אומר אדמו״ר הזקן,
יש לו דרוש על הפרשה,
ללבן שתי בנות.
הנה רחל ולאה הן אותיות המחשבה ואותיות הדיבור.
רחל זה דיבור ולאה זה מחשבה.
חבר בין מחשבה לדיבור.
שהם אלמדית קסיה ואלמדית גליה.
כן?
עולם מכוסה ועולם גלוי.
וזהו עניין, את הלך לפני ה' בארצות החיים.
מה זה ארצות החיים? יש ארץ אחת, מה זה?
שתי ארצות.
שבזמן שבית המקדש קיים היו שתי בחינות מהירים בארץ ישראל.
בזמן שלם, בזמן טוב,
שתי הבחינות מהירות.
גם הבחינה הגלויה וגם הבחינה המחוסה.
גם מה שאני מדבר ויודע, אבל גם עולם המחשבה הפנימי, גם הוא מהיר. ויעקב אבינו יודע לנוע בין שני המקומות,
לחבר בין סתירות,
לחבר בין דברים שנראים מנוגדים זה לזה, הוא מחבר ביניהם.
העיקר היה רחל,
כי המחשבה מתלבשת בתוך הדיבור, והדיבור היה מתגלה.
ולפי שרחלי, לבחינת הדיבור, הוא אלמדי איתגליה,
לכך היה אז בארץ ישראל גילוי אלוקותו יתברך,
שהיו חכמים גדולים, בעלי רוח הקודש הנביאים, זה היה הכל בגלוי.
ובפרט בית המקדש והשראת שכינה בקודש הקודשים, ואורים ותומים ועבודת הקורבנות שהיורד יש מלמעלה. כלומר,
בזמן בית המקדש הכל היה בגלוי.
האם לא היה רובד פנימי סמוי שהיה קיים גם אז? היה.
מה שאין כן אחר חורבן בית המקדש הגלוי ישראל וגלתה עם הים השכינה,
שהיא בחינת רחל, שהיא עכשיו בגלות,
ואינה מאירה כלל מערך הגילוי שהייתה מאירה בזמן הבית, שהיה דיבור מתגלה,
מה שאין כן עכשיו כתיב,
כי רחל לפני גוזזיה נעלמה, ואז הוא ממשיך ואומר, לא הבאתי את זה כאן מקוצר המקום,
שעכשיו בגלות מאירה בחינת לאה.
מה זה בחינת לאה?
הוא אומר, זה כל המקובלים, רבנו הארי, רבי שמעון,
כאילו כל תורת הפנים.
זה לא בגלוי, אבל זה נמצא בסמוי, בפנימיות.
איך שלא נסובב את זה,
יעקב אבינו לא רק חי בשני אוהלים של שם ועבר, אלא גם מתחתן עם שני אוהלים,
עם אוהל נגלה ועם אוהל פנימי.
איש תם
יושב אוהלים, הכוונה, אדם שמחפש שלמות
מחפש את שני האוהלים. אני רק אסביר מה הכוונה, בסדר?
אני אסביר מה הכוונה.
אתן לכם דוגמה,
טוב?
על פי נגלה, אנחנו מתקרבים לחנוכה. על פי נגלה,
השולחן ארוך מביא שצריך להדליק נרות.
חנוכה במה?
בשמן זית.
זה מה שהוא מביא.
על פי נגלה. למה שמן זית?
מה לשון מרן?
שעורו
עורו צלול ביותר.
אז אתה אומר, זה הנגלה, נכון?
מרן כתב שמן זית, עורו צלול ביותר.
אני הולך כאן למכולת,
למטה או למעלה, מסתכל במדפים, רואה שמן זית מספרד בתשע תשעים,
כזה למאור, שאסור לאכול, אם תשים את זה בסלט זה אשפוז.
אבל זה לא מאור.
ואני אומר, אני יצאתי דחובות ההלכה. יצאת או נצאת?
נצאת, הכל טוב, הכל סבבה, הכל טוב.
אין לי מה להגיד לך.
יש חביע על השולחן ערוך.
אבל אם אתה אומר, רגע, רגע,
הרי לכל הלכה יש לה גוף ויש לה נשמה.
יש לה חלק נגלה ויש לה חלק פנימי.
מה החלק הפנימי במצווה, בהדלקה, בשמן?
אפשרות אחת כמו בית המקדש, ואז אם זה כמו בית המקדש,
האם, מה, מה?
אם היית מביא לבית המקדש שמן שלא ראוי למאכל, מה זה?
קראנו את זה בהפטרה.
הקריבי אונה לפחתיך,
הירצך או הישא פניך? היית מביא איזה מתנה לאיזה מישהו.
הבאתי לך בקבוק שמן זית, כשאתה בא להתארח באצל שבת, הוא פותח, רואה תשע תשעים, בקבוק כזה מפלסטיק, זורק לך את זה על הראש.
אתה מביא לו בקבוק שמן זית, משק אחיה, ז'נגלר.
נכון? פעם אחת. פעם שנייה עוד. מה זה שמן?
מה זה שמן? ביטוי למה?
שמן זה, נו אותיות,
נשמה.
שמן זה הנקודה הפנימית שאתה ממצה מהיין, שהיא המקבילה לנקודה הפנימית הקיימת אצל כל יהודי, נר, השם, נשמת אדם וכו' וכו'. דרושים שלמים שנקודת השמן באדם זו נקודת הנשמה שבו.
אז אתה רוצה להדליק את האור המבטא את הנשמה באיזה שמן זית עכור?
זאת טובה לך דעתך?
זה כל כך רחוק מכוונת המצווה מפנימיותה.
בפנימיות המצווה אתה תדליק רק בשמן זית הכי מובחר שיש, מארץ ישראל כמובן,
ולא מכל מקום אחר.
זה יעלה לך 50 שקל במקום 9.90. אבל ברגע שנכנסים לפנימיות המצווה,
אז הכל מואר באור אחר.
הכל מקבל, זה נקרא להיות בשני אוהלים,
גם וגם.
עכשיו, מי שיהיה רק באוהל הפנימי, אז הוא ידליק בשמן זית ב-12 בצהריים אולי, בסדר? הוא לא יודע מה, ישים, לא, צריך גדרי הלכה,
מתי מדליקים, מה הזמן וכו',
אבל מה פנימיות המצווה, מה ערכה, מה עניינה?
זה נקרא להיות גם באוהל הנגלה וגם באוהל הפנימי.
יש את המצווה, היא הגוף,
מה הנשמה של המצווה הזאת?
מה העניין שלה?
מה המהות שלה?
בסדר?
טוב,
אחד הדברים המשונים מאוד בפרשה זה השכר שיעקב מבקש מלבן
על שנות הראייה האחרונות, נכון?
הרי יעקב, הנה, הוא עובד 14 שנים בשביל שתי נשים,
שבע בשביל רחל ועוד שבע בשביל לאה.
כאילו, שבע בשביל
רחל ואז הוא קיבל את לאה, ואז עוד שבע בשביל רחל.
ואז לבן אומר לו, בוא, אתה כזה מוצלח, אז בוא, תעבוד איתי עוד שבע שנים.
והוא אומר לו, אין בעיה, ואז הם מנסים לסכם את השכר ביניהם. עכשיו, אם אני הייתי עובד מול לבן, הייתי יודע שמדובר ברמאי הכי גדול בעולם, נכון?
אז הייתי סוגר את ההסכם בצורה שהוא לא יכול לרמות אותי.
מה הכי נוח?
מה הכי נוח? איזה צורת שכר הכי נוחה?
אגיד לו, אדוני, כל יום ראייה,
400 שקל.
נגמר הסיפור, אין פה מה לרמות. אתה סופר ימים, נגמר הסיפור, אחרי זה, זהו.
ככה אני רגוע.
תשלם לי בכסף.
מה יעקב מבקש ממנו?
הדבר הכי גרוע שיכול להיות בעולם. הוא עושה איתו עסקה סיבובית, מסובכת, עקודים, נקודים, ברודים. עכשיו, בקלות למה אני יכול לרמות אותו
על הדבר הזה. קודם כל יכול כמובן להתווכח איתו, לא, זה עקוד, זה נקוד, זה היה לפני.
הרי הצאן של לבן מעורבב, נכון? יש לו ללבן גם עקודים, גם נקודים וגם לבנים.
אז יעקב אומר לו, תוציא עכשיו את כל העקודים והנקודים מהצאן,
קח אותם הצידה, אני אראה את הצאן שלך הלבנים,
וכל מה שיהיה מעכשיו עקודים, זה יהיה שלי.
לבן יכול להגיד לו, זה היה לפני כן,
זה לא בדיוק עקוד, זה לא בדיוק לבן. הוא יכול לערבב אותו אלף פחד.
והוא עשה את זה גם, נכון? הרי יעקב בפרשה אומר לזה,
כל הזמן אבא שלכם החליף לי את המשכורת. כל פעם אמר לי, פה לא, עקודים? לא אמרנו עקודים, אמרנו נקודים.
סבך אותו.
למה הוא עושה את זה, יעקב?
מה הסיבה?
למה הוא בוחר צורת שכר?
ויותר מזה אני אגיד,
יעקב לכאורה גם מביא את עצמו לידי ניסיון.
כי כמו שקל ללבן לרמות,
אז גם למי קל לרמות?
גם ליעקב קל לרמות.
יעקב לא מרמה, יעקב חלילה, הוא עושה שם ניצול, ניצול הזדמנות,
מפצל במקלות, אבל מה הבעיה של יעקב בקלות, בלילה,
ללכת לצאן של לבן,
לקחת משם איזה טייש נקוד ושירביע את כל הכבשים הלבנות כדי שיהיה לו טלאים עקודים ונקודים ולהחזיר את הטייש הזה בלילה ללבן? יכול לעשות דבר כזה, נכון?
כלומר, מראש הוא בוחר צורת שכר שלבן יוכל להאשים אותו שהוא מרמה. למה הוא עושה את זה?
מה הסיבה?
אז זו אפשרות אחת, שאתה אומר, תשמע, הוא כאילו אומר, אני אראה ש...
אני אראה ש... אני אעמיד את עצמי בניסיון הכי הכי גדול,
ובכל אופן אני אשאר ישר.
זו אפשרות אחת.
אני רוצה להגיד אפשרות נוספת.
אפשרות נוספת.
בסדר?
זה ברור שמבחינה עסקית,
האפשרות שיעקב אבינו מציע היא הכי יצירתית.
אתה מקבל 400 שקל ליום,
זהו, אתה
נוסע לשלום. 400 שקל, השכר שלך מובטח. כשאתה אומר
אני אקבל חלק מהכבשים,
אז אתה יכול להיות, זה להיות איש עסקים בעצם.
זה קצת ההבדל בין שכיר לבין עצמאי.
בסדר? זה לא קצת, זה ההבדל בדיוק.
אז אומר יעקב אבינו,
אני רוצה לחבר בין אוהלים.
יש שני אוהלים,
או אל העסקים ואו אל היושרה והאמינות.
האם הם יכולים ללכת ביחד,
האוהלים הללו?
או שנגיד,
או שאתה ישר וצדיק ואז תהיה שכיר,
או שאתה תחמן ורמאי ואז תהיה עצמאי.
כן, תהיה איש עסקים כזה.
האם יכול להיות גם וגם
שאני אהיה איש עסקים,
אני אהיה מאוד מאוד אמין, והאמינות שלי היא גם תואילי לעסקים ותביא לי ברכה, ברכה אלוקית.
יפרוץ האיש מאוד וכו' וכו'.
עד כדי כך שאפילו בני לבן, אחרי זה יגידו,
וואו, איזה מוצלח יעקב.
בכוונה הוא הולך על ציר של שני אוהלים.
אוהל תורה,
ואוהל עסקים, כאילו, בסדר?
ותראו, יש כאן פסוק מאוד מאוד מעניין.
ויאמר מה אתן לך?
ויאמר יעקב, אל תיתן לי מיומה, כי זה הפסוקים של השכר.
ואז ויאמר לבן, אין לו יהיה כדבריך, לבן לא מאמין מאיפה נפל עליו המפעל הפיס הזה.
הוא אומר, הלוואי שאתה... הוא אומר, אין לו יהיה כדבריך, הכוונה הלוואי שאתה תתחרט.
כי לבן כבר מריץ אחורה את הזה חבר'ה שתפסנו כאן פראייר, אין אפשר לערבב אותו, חבל על הזמן, אתם לא מאמינים מה הוא ביקש ממני שכר.
במקום שיבקש ממני משכורת שאני לא יכול לרמות, הוא ביקש ממני עקודים, נקודים. אני הולך ללמד אותו מה זה נקודים,
מה זה ורודים,
מה זה ברודים,
הוא לא יודע מאיפה זה הולך להגיע לו.
לבן מבסוט.
יעקב כאילו שיחק לו לידיים.
הן, לו יהי כדבריך, הכוונה הלוואי שלא תתחרט,
שלא תהפוך אותי לשכיר, כי בתור עצמי אני יכול לערבב אותך.
ובהעטיף, הפסוקים ממשיכים, ואז כתוב, ובהעטיף הצאן לא ישים, והיה העטופים ללבן והקשורים ליעקב.
מה זה הקשורים ליעקב?
זה התכונה המיוחדת של יעקב לקשור כל דבר.
עטוף זה אטום בתוך עצמו,
סגור רק בתוך עולם אחד.
קשור זה מי שיכול לקשר בין עולמות של נגלה ונסתר,
של חול וקודש,
להיות בשני אוהלים.
יש מאמר ארוך של אדמו״ר האמצעי שנקרא מאמר והיה עטופים ללבן. והוא אומר,
והיה עטופים ללבן והקשורים ליעקב,
הנה יש שתי מיני נשמות.
אחד נקרא עטופים והשני נקראים קשורים.
כידוע שהנשמות נקראות צאן, כמו צאן מרעיתי,
כן?
זה כמו כן יש נשמות מרדות, עטופים וקשורים במלאכים עליונים. בהפרש, מה ההבדל בין נשמות של עטופים לנשמות שקשורים?
בהפרש בין עטופים לקשורים בנשמות יש בזה שני דברים. האחד,
שמן הנשמות הנקראים קשורים יוכל להיות תולדה.
כשאתה פוגש שני עולמות, מה יכול לצאת לך?
עולם שלישי. אתה יכול, אתה מופרה.
יש לך את העולם הנגלה, ויש לך את העולם הפנימי.
אתה מחבר ביניהם, ואתה נוצרת איזו תולדה.
כשאתה עסוק רק בעולם שלך, עטוף רק בעצמך,
אז זה אתה.
אתה זה אתה.
זה הרי מה שקורה כשאיש מתחתן עם אישה, נכון?
אז נולדים ילדים.
כשאיש מתחתן עם אישה, זה בעצם עולמות שנפגשים ונוצר משהו שלישי.
כשאדם נשאר בתוך עצמו,
האדם בתוך עצמו הוא גר, אז אי אפשר להוליד מהדבר הזה. זה עיקר הזעקה כנגד כל הצורות החיים שהם לא איש ואישה, נכון?
שזה לא מוליד.
אה, אז אפשר ללכת ולהביא כל מיני דברים עקומים מחוץ לארץ וכו' וכו'. בסדר, לעשירים בלבד וכו' וכו'. זה עקום.
זה לא מוליד. אתם לא... אי אפשר להוליד מהדבר הזה. כלום.
עם הדומה כל הזמן ולא יודע לנוע בין אוהלים הוא לא יכול להוליד ולכן איש מתחתן עם אישה ולכן זה נכון נפגוש גם עולמות רוחניים שונים שזה מפרים אותך
ובראש ובראשונה החיבור בין עולם הפנים לעולם הנגלה ללמוד הלכה ולהגיד אוקיי מה פנימיות ההלכה מה הנשמה שלה
וליצור חיבור ביניהם בסדר?
הנשמות הנקראים קשורים יוכל להיות תולדה
שהוא בחינת השפעה וריבוי לחוץ ממש ובנשמות שנקראים עטופים
לא יימצא מהם השפעה וריבוי לבד מה שהוא בעצמו.
אדם בתוך עצמו, הוא גר, תקוע בתוך עצמו,
מכיר רק את עצמו, ואין שום הפריה.
אחד הדברים שהכי הכי מפריעים
זה התנגדות.
כל מי שלומד כאן חבותה בגמרא יודע, נכון?
שכשהחבותה שלך מקשה, איך אומרים,
הסברתי לחבותה פעם אחת והוא לא הבין,
הסברתי לו פעם שנייה והוא לא הבין, הסברתי לו פעם שלישית ואני הבנתי.
ככה זה הולך, נכון? וככה יש כאן איזו הפריה כזאת.
המפגשים בין עולמות
הם לא טעות ולא תקלה, אלא הם ברכה.
ובמיוחד בעלי תשובה נמצאים ויושבים כאן, שגם ככה הם שייכים בכל מיני עולמות,
צריכים לדעת שהתפקיד הנשלח אליכם בדור הזה המיוחד,
זה לא להיטמע בעולם הדתי באופן שמעולם אף אחד לא ידע לכם שהייתם פעם בעלי תשובה.
וגם להחליף, חילונים, ולהחליף גם את השמות, לשמות כאלה שזה,
יש כאלה שמות שאתה אומר, הבן אדם הזה בטוח הוא נועד דתי, כן, מה זה,
כל מיני שמות, עופר, זה, לא יודע, כל מיני שמות כאלה שאתה אומר, לא קוראים את זה ככה.
אז פתאום בית הרב אתה מחליף שם, אברהם, יצחק, כל מיני, אייזי, כל מיני, זה, לא יודע, וולף, זאב, כל מיני.
לא,
המיוחדות בשבט הזה בעם ישראל, שהוא בכוונה נע על כל מיני עולמות,
אתה יכול לחבר ביניהם.
יכול לחבר.
בצורה מיוחדת, בהפריה.
מי אמר?
מי אמר שמה שאני אומר זה נכון?
אולי זה רק יעקב אבינו, מדרגה מיוחדת, ואנחנו לא.
ואנחנו, כל אחד צריך להסתגר בעולם שלו. אולי אנחנו צריכים להיות עטופים.
מי אמר?
לפני הרב קוק, אתם אומרים את זה כל יום בתפילה.
כל יום בתפילה.
יש יג מידות שהתורה נדרשת בהן.
יש לנו זמן, כן? יאללה.
יש יג מידות שהתורה נדרשת בהן.
והמידות האלה זה 13 מידות, אז אתם מבינים שזה 13 מידות כנגד 13 מידות של רחמים וכולי,
וכנראה המידה האחרונה היא הכי חשובה והיא רומזת לזמן הגאולה.
בזמן הגאולה תנהג המידה האחרונה.
מהי המידה האחרונה?
כולם מכירים אותה כי אומרים את זה בקול. מה?
וכן שני כתובים המכחישים זה את זה,
עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם.
נכון?
פה צריך לשאול שתי שאלות. מה זה קודם כל וכן?
מה זה וכן שני כתובים? תגיד, שני כתובים המכחישים זה את זה.
אומר הרייבד, וכן שני כתובים, הכוונה,
בכל מקום שתמצא
כתובים הסותרים זה את זה,
גם אם אין כתוב שלישי שיכריע ביניהם, שתכף נבין מה הוא,
תעשה את זה אתה.
לכן כתוב וכן, או וכאן, יש גרסאות.
כלומר,
זו הוראה לכל אחד מאיתנו להיות כזה.
להיות כזה, לכן כתוב את המילה וכן. אבל מה זה, מה הכוונה שני כתובים, המכרישים זה את זה,
עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם? מה עושה הכתוב השלישי?
מיישב את שניהם. הוא לא בא להגיד אחד נכון ואחד לא נכון,
אלא הוא בא להגיד שניהם נכונים, רק לא הבנת איך.
מה הדוגמה? הנה רשי אומר כאן לפנינו, הבאתי כאן דוגמא אחת
או שתי דוגמאות.
שני כתובים
המכחישים זה את זה וכו', דיברתי איתך מעל הכפורת,
ובמקום אחר הוא אומר, וידבר השם אליו מאוהל מועד לאמור,
לאמור זה המשכן מחוץ לפרוכת,
נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה,
כן? האם הקב' מדבר עם משה מעל הכפורת
או מחוץ לפרוכת.
בא הכתוב השני ויחיה ביניהם, ובא משה לאוהל מועד,
מה ישמע את הקול מידבר אליו מעל הכפורת. משה נכנס למשכן,
וכיוון שבא בתוך הפתח,
קול יורד מן השמיים לבין הכרובים,
ומשם יוצא ונשמע למשה באוהל מועד. אז מה זה?
זה או-או, גם וגם.
זה גם וגם.
שני כתובים שהכחישו אחד את השני,
בא הכתוב השלישי ואומר, לא הבנת, שניהם נכונים.
רק, זה הולך בצורה מסוימת. או,
דוגמה נוספת, כיצד כתוב אחד אומר וירד השם על הר סיני וכתוב אחר אומר מן השמיים השמיעך את קולו בא הכתוב השלישי והכריע אותם אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם ולמד שהרקין הקדוש ברוך הוא שמיים ושמיע השמיים העליונים על הר סיני ודיבר עמהם וכן דוד הוא אומר וית שמיים וירד אז גם כן השמיים ירדו אל הארץ ומשם דיבר איתנו הקדוש ברוך הוא שני כתובים המכחישים זה את זה זה כמו שני אוהלים
וחן שני כתובים זה להיות בחינת וחן שעושה שלום בין שני אוהלים. איך כתוב אצל יעקב? ואחרי חן יצא אחיו ויודעו אוחז את, כלומר יעקב יוצא עם מידת וחן,
וחן שני כתובים.
הוא כל הזמן עסוק בליישב בין העולמות,
בין העולם הפנימי לעולם הנגלה,
ויש לו, הוא נשוי לשתי נשים,
יש לו שני אוהלים,
יש לו בן כזה יוסף שמחבר בין העולמות.
זה הסוד.
אני אומר, אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד מיוחדת בעם ישראל,
שבה, כמו שאמרנו, יש שבט חדש בעם ישראל של בעלי תשובה,
שנמצאים,
בלי שהם רוצים, הם נמצאים בשני עולמות, לפעמים יותר.
זהו, אתה לא יכול, את העולם הקודם אתה לא יכול למחוק.
מה,
תמחק את הבני משפחה, את ההורים, את האחים, את מה? מי תמחק?
ונמצאים גם באוהל אחר חדש של תורה, של תשובה,
האם האוהל הקודם איננו,
או שיש כאן איזו שליחות מסוימת להיות בשני אוהלים.
יש לנו, בזווית אחרת, שני אוהלים באירופה,
היה שני ענפים,
תלמידי הגר״א והמתנגדים מול החסידות. אנחנו כאן בארץ ישראל,
כולם מכירים את כולם, כולם מתברכים מכולם
להיות בשני האוהלים גם יחד. כותב את זה הרב קוק, זכר? אמרתם את זה במלחת השיעור.
בדורות האחרונים יפה לנו מאוד שיחתם של תלמידי הגר״א,
יחד עם תלמידי הבעל שם טוב,
שהיו עומדים במצב כל כך ניגודי, זה לעומת זה. היו מלחמות, תכף יד קיסלב, היו מלחמות, היו הלשנות.
בדור הזה מה צריך? להיות יושבי אוהלים.
לחבר את האוהלים הללו לאחד,
זה תכונתו של יעקב אבינו.
לכן הוא הולך דווקא על צורת השכר הזאת.
לכן הוא נשוי לשתי נשים, נגלית ונכסית.
לכן הוא יושב אוהלים, מתחיל מבית המדרש של שם ועבר, הוא מתמחה גם בתורה הנגלית וגם בתורה הנסתרת, אבל הוא יושב בשני האוהלים והוא איש תם,
אז הוא מבקש לחבר ביניהם כל הזמן,
וזאת השליחות של הדור שלנו, ליצור חיבורים.
זו השליחות, ליצור חיבורים, לא פירודים,
לא רק כיוון אחד,
וזה לדעתי הגודל הגדול של הרב קוק, שזה מה שהוא עשה בעצמו,
ליצור חיבורים בין העולמות, בין קודש לחול, יש הרבה שירים בזה עכשיו,
בין קודש לחול, בין אור לחושך,
בין פנימיות לנגלה, בין כל הדברים כולם,
להיות לנוע בין נפש לבין התורה, בין מדע לבין תורה לבין חכמה. כל הסוגיה היא ליצור חיבורים בין האוהלים שבעבר רבו אחד עם השני ועכשיו גדלים תלמידי חכמים שהיו מסוגלים להיות בשני האוהלים בעת ובעונה אחת ולחבר אותם בבחינת שני כתובים
שהכחישו זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי שאולי כל אחד מאיתנו ויכריע ביניהם לטובה.
ברוכים תהיו.
