טוב, צהריים טובים, אנחנו בנפש הפרשה לפרשת תולדות
תשפ במכון מאיר.
יש המון המון אפשרויות לדבר על הפרשה, אבל אנחנו בדרכנו ננסה בדרכה של החסידות
ללכת
ולנסות לחיות עם הזמן,
שזה עבודת הנפש שקשורה עם הזמן.
אנחנו מתחילים בפרשה שלנו סדרה של תאומים בתורה
עד עכשיו לא היו תאומים.
מדרשים,
הבל נולדה תאומה, עם קין נולדה תאומה וכולי, אבל תאומים בפשט לא היה לנו.
ואנחנו מתחילים היום
בפרשה שלנו
לעסוק בתאומים.
יהיה לנו את יצחק,
את יעקב ועשו,
זה תאומים.
יהיה לנו את פרץ וזרח,
שזה תאומים.
וזה אומנם לא כתוב, זה כמעט כתוב אבל,
זה כתוב במדרש, יש תורה שלמה שאומר שרחל ולאה יהיו תאומות זהות.
מה שמסביר את היכולת להחליף ביניהם.
מביא את זה הרב קאשר בתורה שלמה,
והבחירה והצעירה, הכוונה זו שנולדה הראשונה וזו שנולדה השנייה.
והסיפור של תאומים,
יעקב ועשיו הם תאומים לא זהים, זה ברור שהם תאומים לא זהים,
אבל הסיפור של תאומים באופן כללי,
קודם כל צריך לדעת שיש כל מיני סוגי תאומים.
יש תאומים זהים לגמרי.
המדרגה הבאה זה תאומים זהים וזה נקרא תאומי מראה.
כלומר, הם זהים אבל אחד ימני, אחד שמאלי,
אחד השיער שלו גדל לכאן, אחד השיער שלו גדל לשם.
אם תראו פעם תאומים כאלה זהים דתיים ותראו שאחד נלך תפילין ליד שמאל ואחד ליד ימין, תבינו שזה תאומי מראה.
אחר כך יש תאומים לא זהים בנים ותאומים לא זהים בנות ותאומות עוזרות בנות ובן ובת,
שזה בעצם הכי רחוק כביכול.
התאומים, העיקר יש לנו תאומים.
רבקה מתעברת מתאומים,
ולפחות איך שזה מופיע בתורה,
זה נראה, עוד פעם, לא כתוב בשום מקום, אבל זה נראה ככה רשי מביא, לא הבאתי כאן את כל הרשי וכל ה... אבל רשי מביא שהצער,
הצער העיבור של רבקה היה יוצא דופן.
זה מה שהיא אומר, נכון, שהיא הלכה ושאלה נשים,
יש כאן כסף.
תעביר כיסא פה.
הלכה ושאלה נשים,
האם אתן מכירות, היה לכם כזה צער עיבור מעולם?
ואנשים אמרו לה, לא, בחיים לא היה לנו דבר כזה, מה שאת מתארת זה דבר שלא היה.
יש כאן איזשהו צער עיבור מיוחד.
ואז בפסוק הזה כתוב ככה
ויתר יצחק ה' נוכח אשתו כי הכרה היא ויתר לו ה' ויתר רבקה אשתו שנה שעברה עסקנו בפסוק הזה.
ויתרצצו הבנים בקרבה בתאמר אם כן למה זה אנוכי
בטלך ידרוש את ה' מה פירוש הביטוי למה זה אנוכי
מה שבעקבות הביטוי הזה שאמרים רבקה
נולדת דרישת השם וזה מעניין אותנו כי אנחנו הרי מנסים לדרוש את השם יתברך
נסים לבקש אותו
אז אם נדע מה זה למה זה אנוכי אז אולי נוכל לדעת איך דורשים את השם יתברך
אז לפעמים יש
כל מיני וורטים,
שזה וורטים ידועים, אבל הרבה פעמים יש בתוך וורט
מסתתרת אמת גדולה.
אז אחד הוורטים מופיע בספר קול מבשר.
שמעתי בשם הרב רבי בונים זיה דכתיב,
ויתרצו הבונים בקרבה, ותורנו אם כן למה זה אנוכי.
וברשי,
כשהייתה עוברת על פתחי בתי מדרשות, יעקב רץ ומפרכס לצאת.
עוברת על פתחי עבודה זרה, עשיו מפרכס לצאת. אז יש כאלה שאומרים שמפרכס הכוונה,
רוצה לצאת, ואחיו לא נותן לו.
אז כולם שואלים, אז זה מובן, למה אם עשיו רוצה לצאת לעבוד עבודה זרה, יעקב לא מאפשר לו. אבל אם יעקב רוצה ללכת לבית כנסת, מה אכפת לעשיו, שילך.
אומרים שעשיו, לא, אכפת לו גם שיעקב גם לא ילמד, לא רק שהוא...
טוב, כל פנים, מה היה העניין שלה? הוא אומר לה שני גויים מביטנך, צריך להבין, מה נרגיעה בזה שאמרו שני גויים מביטנך?
רק הפירוש הוא שרבקה פחדה, פיחדה כתוב כאן, שיש לה רק עובר אחד,
שלפעמים הוא טוב ולפעמים הוא רע.
ולכן פחדה
שכל הטוב שבו זה גם כלום.
ולכן משענו לה שני גויים בביתנך, היינו יש כאן שניים ואחד הוא טוב ואחד הוא רע, אז היא נרגעה.
זה וורט.
הוורט הזה הוא וורט ידוע.
הוורט הזה הוא וורט ידוע, כן.
אבל על גבי הוורט הזה ישנה איזושהי העמקה.
בסדר? ישנה איזושהי העמקה.
המילה אנוכי,
המילה אנוכי, כן, שמתחילים בהם בעשרת הדברות,
היא מילה שכשהאדם אומר אותה,
מבטאת את האחריות שלו ואת הבחירה החופשית.
כן?
ויש לנו קיום עצמאי,
יש לנו ישות, אנחנו בני אדם, קיבלנו שכל,
קיבלנו כוח, קיבלנו בחירה, ולכן כשכתוב אנוכי,
לא סתם התורה מתחילה,
הסרטים בתורות מתחילות מהמילה אנוכי השם אלוהיך,
כמו שהקב' ברוך הוא אומר אנוכי, גם אנחנו צריכים להגיד אנוכי.
באיזה הקשר?
האם בהקשר חלילה של כפירה? לא.
בהקשר של אנוכי וקיבלנו כוח וקיבלנו בחירה כדי לבחור בטוב. כל התורה בעצם בנויה על יסוד הבחירה החופשית, נכון? זה יסוד התורה.
כשאדם יש,
יש לו כוחות, יש לו יכולות, יש לו טוב ויש לו רע, הוא צריך לבחור בטוב ולהימנע מן הרע.
כשרבקה
רואה את הבלגן הזה שיש לה בתוך העיבור שלה,
היא אומרת,
אם כן, למה זה אנוכי? זה נראה שאין שום משמעות לבחירה,
שהיצור הזה שנמצא בתוכי לא מצליח לבחור.
הוא נמשך גם לזה וגם לזה, כאילו יש כאן איזה, נכון?
מבהיל אותה אפשרות שהיא הולכת ללדת ילד שאין לו בחירה.
שהוא לא מצליח להכריע, נמשך בעת ובעונה אחת לשני הצדדים.
למה זה אנוכי? איפה נקודת הבחירה? איפה הוגדת האנוכי?
ואז מה עונים לה?
עונים לה, תקשיב, לפי הוורט הזה, האמת שזה לא, בתורה כתוב אחרת.
שני גויים בבית נאכוי שני לאומים ומעייכי פעלה ידועו,
נכון, אולאו מלאו מאמץ, ורב יעבוד צעיר.
אז עונים לו תשובה עוד יותר גרועה. סליחה שאני אומר את זה, כן? לפי הוורט הזה, עונים לו, תקשיב, אחד יהיה רשע, אחד יהיה צדיק.
איפה הבחירה?
מה מרגיעה בזה?
האם יכול להיות אדם שמראש נולד רשע?
זה ההפך כל התורה.
זה סותר את הבחירה החופשית.
מה שמסב, אם כך?
בסדר?
שאלה חמורה מאוד. מה מרגיעה אותה בזה?
כלומר, רבקה שואלת שאלה על הבחירה,
ואתם יודעים שהחסידות מאוד עוסקת בזה, בסוגיית הבחירה החופשית, מול ההשגחה.
רילקה שאלת שאלה על הבחירה החופשית. אני רוצה לראות מה קורה כאן. יש לי כאן איזה עובר שהוא מפרקס לצאת
לכאן ולשם, ונראה שהוא נמשך בעת ובעונה אחת גם אל הקדושה וגם אל הטומאה. זה לא בחירה ההוא! זה משהו מוזר כזה.
כן? למה זה אנוכי? איפה קנה הבחירה? איפה קנה?
ואומרים לה, תיאגי, אחד רשע, זה שניים, אחד רשע, אחד צדיק, ואז היא נרגעת.
מה מרגיע בזה?
וזה מעורר כמובן שאלות חמורות מאוד על יסוד הבחירה החופשית.
האם אדם יכול לטעון טענה להגנתו? נולדתי רשע.
הנה, כתוב בתורה.
והתשובה היא שכאן,
בדרך הוורט הזה, אנחנו בעצם מעמיקים מאוד מאוד ביסוד הבחירה.
ואולי זה הסוד הכי גדול שצריך לגלות אותו במשך החיים.
מה אומרת התורה?
מה אומר
השם לרבקה?
שני גויים בבטנך ושני לאומים ממאיך ייפרד.
הוא לא מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר.
לא כתוב על אף אחד שהוא רשע,
וגם לא כתוב על אף אחד שהוא צדיק.
כתוב שיש כאן באמת שני אנשים
עם משיכות שונות.
זה מה שכתוב.
ושיהיה ביניהם איזשהו עימות מסוים,
וגם את הפסוק עצמו אתה יכול תמיד,
אפשר להבין אותו בצורה דו-משמעית, ורב יעבוד צעיר, האם הרב יעבוד את הצעיר, או ורב,
פסיק, יעבוד צעיר.
גם הפסוקים הם דו משמעיים.
ובעצם מה שרוצים להגיד לכולנו,
שבאמת הבחירה החופשית שלנו היא לא מוחלטת.
היא לא מוחלטת.
אנחנו לא באים על דף חלק,
אנחנו נולדים עם נטיות.
אנחנו נולדים עם נטיות, אנחנו נולדים עם משיכות. עשיו, איך שהוא נולד,
ראו שהוא סופר סתם לא יהיה,
בסדר?
וגם לא יהיה צורף.
ראו עליו מגיל צעיר את היכולות ואת המשיכה לעולם העשייה,
ואת העוצמות, ואת ה... יצחק אוהב את הדבר הזה.
ראו את זה עליו.
ועל יעקב ראו מגיל צעיר שהוא איש תן, יושב אוהלים. ראו את זה, את הדבר הזה עליו. ראו אצל כל אחד את הנטייה.
אז איפה הבחירה?
מה אתה עושה עם הנטייה הזאת?
אנחנו כאילו מצמצמים את הבחירה,
אבל אנחנו באמת מדייקים אותה.
מה אתה עושה עם הנטיות שקיבלת אותן?
במידה ונאמר, עשיו היה בוחר להיות בשיתוף פעולה עם יעקב, בתיאום עם יעקב,
הוא יהיה היישום של יעקב.
הוא היה מביא לעצמו ברכה עצומה.
אבל עשו בחר בחירות אחרות.
עשו בחר למכור את הבכורה,
עשו בחר לבוז לבכורה. לא סתם עשו הוא בכור, יש לו כוח, יש לו עוצמה אדירה.
בסדר?
עשו מעוניין בברכה, אבל הוא לא מוכן לקחת את האחריות על הברכה.
אז רבקה, בתחילת הפרשה, בסיפור הזה של התאומים,
מבררת לנו את סוד הבחירה.
כן, נולדים תאומים.
נולדים שניים, עם נטיות שונות זה מזה.
אחד עם נטייה מאוד מאוד מעשית חזקה, אחד עם נטייה מאוד מאוד רוחנית חזקה,
וכל אחד מהם יכול לבחור את הבחירות שלו. כדי להבין מה עשו,
איך עשו היה יכול להיות, אנחנו צריכים לעקוב אחרי יעקב.
בסדר?
בואו נראה את יעקב.
מי זה יעקב?
יעקב אשתם יושב אוהלים, נכון?
אז אנחנו מבינים,
מה אומר רשי
על אשתם יושב אוהלים?
אין הרבה מקורות על הדף, הרבה נגיד בעל פה.
מה אומר רשי על אשתם יושב אוהלים?
איך?
לא.
לא.
מה אומר רשי?
נו, אייל, אתה חידונאי של רשי הרשי פה.
לא יודע לשקר, לא יודע לתחמן. תודה רבה, אבל תגיד את זה בלשון רשי.
לא זוכר.
רשי אומר, אינו חריף לרמות.
ככה לשון רשי.
אינו חריף לרמות, הביטוי חריף, בלשון חזל,
יש במסכת בבא המציע, בפרק רביעי,
הזהב קונה את הכסף, הכסף קונה את הזהב. מי חריף?
חריף זה כאילו זמין.
זמין.
מי, מי, מה זה?
יש כאלה שהשקר הוא זמין להם. הדבר הראשון שיוצא להם הפה זה שקר. אה, רגע, רגע, אולי נגיד את האמת. שנייה, רגע. מחשבה שנייה, אולי כדאי להגיד את האמת, נכון? שמי שאומר לך תגיד, שמע, את האמת, אז אתה יודע שבעצם לפני כן
הוא רצה להגיד לך משהו שהוא לא אמת.
אצל יעקב, מה שיוצא דבר ראשון זה האמת.
הוא תמים.
תמים, איש תם, שב אוהלים, יוצא לאמת דבר ראשון.
זהו, זה מה שהוא...
זה מי שיעקב, זו התכונה שלו.
יושב אוהלים, אוהב את כל האוהלים.
הוא לא מחפש עימותים. אוהלים אומרים, זה כאילו אוהלים,
למה כתוב אוהלים? למה כתוב לא יושב אוהל?
והוא לומד בישיבת שם ועבר.
למה לא בישיבת שם או עבר? מה זה הדבר הזה?
יעקב, בגלל שהוא מחפש את האמת,
אין לו בעיה לפגוש דעות שונות ולחבר ביניהן.
הוא לומד גם בהר המור וגם בהר עציון. בסדר? אין לו בעיה עם שני הערים האלו,
יומיים פה, יומיים שם, הוא מחבר בין האוהלים.
איש תם יושב אוהלים.
גם שם וגם עבר. הוא לא מחפש את העימותים, הוא איש של חיבורים.
הוא איש של שיתוף פעולה.
בסדר, בסדר. הוא מצליח ככה.
איש תם יושב אוהלים.
בסדר?
זה מישהו יעקב, זו הנטייה שלו.
אז קודם כל,
הוא הולך עם הנטייה שלו, זה דבר אחד. אבל דבר שני, מה עושה יעקב
כשהוא נתקל במציאות עוינת, מציאות קשה,
לנטייה הטבעית שלו?
מה הוא עושה?
בבית לבן,
הוא עושה בחירות.
הוא עושה את הבחירה שלו. הוא מפעיל את הבחירה.
הוא אומר, אוקיי, אני הרי,
הוא לא הופך את עצמו להיות רמאי כמו לבן. הוא לא נהפך להיות עכשיו, אוקיי, הבנתי, פה כולם רמאים, גם אני אהיה רמאי. לא. הוא אומר, אני שומר על התמימות שלי.
אני שומר על העזה שלי, ואני מתנהל פה כמה שאני יכול, כדי שלא ירמו אותי, והוא מצליח.
מפצל מקלות, מפצל פתלות במקלות, עושה, ושומר על הנאמנות שלו, ושומר על היושר שלו. כלומר,
יעקב בעצם עובר אותו ניסיון כמו עשו, רק הפוך.
בסדר? עשו, יש לו כוחות עצומים,
והוא נתקל במקומות שצריך בהם עדינות, וצריך בהם רגישות.
אתה יכול לבחור,
אתה יכול להתעדן, אתה יכול לקבל על עצמך איזה מישהו שיעזור לך.
כמו שיעקב נמצא במציאות עוינת והוא בוחר.
גם יעקב בוחר כל הזמן. גם יעקב הוא לא נמצא רק בסביבה סטרילית שתומכת אותו, ועוזרת לו, ומוחאת לו כפיים.
יעקב נמצא עשרים ושתיים שנים בסביבה שכל הזמן מאתגרת אותו, והוא נצטרך לבחור כל יום מחדש איך הוא מתנהג.
כשיש לו מלא מלא הצדקות להגיד, אוקיי, הבנתי לבן רמאי, אני אהיה רמאי פי מאה ממנו. והוא לא עושה את זה.
זה מה שמצפים מעשו.
אף אחד מהם לא יהפך למישהו שהוא לא.
יעקב לא יהפך לעשו, ועשו לא יהפך ליעקב. כל אחד מהם יש לו את העוצמות שלו. אבל מה אתה עושה, מה אתה בוחר עם הכוחות שניתנו לך? האם אתה עשו
איש מלא כוחות, איש שיודע צייד, איש שיודע לשנות את המציאות לפי הערכים נגיד של יעקב,
שזה בחירה,
או שאתה עשו שלוקח את הכוחות שלך והופך אותם לעולם תוהו, בסדר? האם אתה יעקב שנהיה בטלן?
כאילו בעצם הבחירה של יעקב האמיתית
זה האם להיות בטלן או להיאבק.
יעקב יכול להגיד, מה, אני עכשיו אכניס את האדם שלי בתוך כל המציאות המעשית הזאת, ואתה אומר, לא, לא מתאים לי, אני אשב לי באוהל, שירמו אותי עד מחרתיים.
לבן דווקא אין לו בעיה עם זה.
לבן אומר ככה, אני אעשה
שתי אפשרויות ליעקב.
אני ארמה את יעקב בלי להפסיק, ואז או שיעקב ירמה אותי בחזרה,
ואז
הוכחתי לכולם שאין דבר כזה צדיקות בעולם, ויעקב הוא כמו עשיו,
או שיעקב ייתן לי לרמות אותו ואז הוא כזה בטלן אז אני לא מפחד ממנו. בטלנים אין בעיה, שישבו כמה שהם רוצים, ילמדו עד מחרתיים, הם לא מאיימים לי על המציאות.
מה יעקב עושה?
בחירה שלישית.
הוא לא מרמק מועיסה הזו.
הוא לא הולך אל הנטיעה הטבעית שלו להיות יושב אוהלים ולהגיד, טוב, אני יכול לעשות, תנעמך, רימו אותי, אין לי מה לעשות.
הוא נכנס לתוך המציאות ומתחיל לתקן אותה ונאבק בלבן, אבל הכל בדרך היושר, הוא בוחר.
וה-22 שנים שיעקב נמצא, רועד צאן, זה כאילו נגד הטבע שלו,
והיה רוצה ללמוד תורה.
אותו דבר היינו מצפים מעשיו.
אז הקדוש ברוך הוא אומר לה ואומר לכולנו,
שלכל אחד מאיתנו יש איזשהו מקום, זה נקרא ברח לך על מקומך בפרשת בלק,
הזוהר אומר את זה, כל אחד יש לו איזשהו מקום, איזושהי תכונה,
תכונות,
סט תכונות שנולדנו איתם.
לפעמים אנחנו רואים איזה מישהו אחר ואנחנו רוצים להיות כמוהו.
למה אני לא עדין כמו הזה? למה אני לא צדיק כמו ההוא?
כל מיני, אנחנו כאילו מקנאים או רוצים להידמות לאנשים אחרים לא טוב.
כל אחד מאיתנו יש את המקום שלו,
כל אחד מאיתנו יש את העניין שלו, כל אחד מאיתנו יש את הכוח שלו.
הבחירה היא מה אתה עושה עם הכוחות שיש לך.
זו הבחירה.
מה אתה עושה איתם?
לאן אתה לוקח אותם?
וידע ציפו באופן שווה גם מעשו וגם מיעקב,
ולא ברור למי העבודה יותר קשה.
לא ברור שזה היה יותר קשה לעשו יותר מליעקב.
ויעקב גם כן עמד במבחני בחירה קשים ביותר.
אז שני גויים בבטנך ושני לאומים מהייך ייפרדו, זה מרגיע.
זה מרגיע, תדעי לך. יש לך אחד שיש לו משיכה כזאת,
רוחנית מאוד,
אחד שיש לו משיכה מעשית חזקה מאוד,
והם יצטרכו לבחור בחיים.
שמרנו על יסוד הבחירה.
זה מה שצריך לבאר
במילים הללו.
אפשרות נוספת לצמד המילים,
לשלושת המילים למה זה אנוכי,
מביא רבי שלוי ממרדנסק,
טיפה כיוון אחר,
על המילים הללו.
בואו נראה.
ויתר יצחק להשם נוכח אשתו כעקרה היא, ותאמר אם כן למה זה אנוכי, ותלך לדרוש את השם.
הנראה בזה לרמוז
על סדר תפילת האדם בעת צר לו חלילה,
לבלתי אשים אל ליבו לצעוק אל השם עבור עצמו כאב בשרו וצער נפשו בענייני העולם הזה.
אך רק יישא לבבו השמיים לתקן פגם העליון אשר על ידו.
ואז אחר כך, ממילא ושם ורפא לו,
כמאמר הראשונים על הפסוק אל נא רפא נא לה,
לה רמז לשכינה הקדושה.
וכמו שכתוב, היזעקו אל השם בצר להם,
רצה לומר לתקן את כבוד השם.
ובוודאי אחר כך,
ממצוקותיהם יושיעיהם.
כי אמנם, כי כל מקרה בפגע חלילה, איני דוגמתו בשורשם למעלה, כמו שאמרו אבותינו,
דע מה למעלה ממך.
הפירוש אם תרצה לדעת אתה מה למעלה, תראה ותדע ממך, ממך.
ולכן גם יצחק כזה העתיר להשם לנוכח אשתו,
רצה לומר הוא שם אל ליבו על השכינה אשר היא לנוכח אשתו,
כי רבקה רומזת את השכינה כידוע לידי כן, כי הכרה היא
ההי למעלה.
וכן רבקה,
כאשר התרוצצו הבנים בקרבה, ידעה את כל זה אשר נעשה, ואמרה אם כן למה זה אנוכי?
רצה לומר למה זה הביט על אשר אני בצער למטה?
ותלך לדרוש את השם לתקן כבוד השם יתברך שמו.
זה שכתוב ויעתר לו השם, שם יאחד השם בייחוד גמור למעלה,
ועל ידי זה היה עושה פרי למטה, להיות פועל ישועות בקרב הארץ,
ותהא רבקה אשתו. זה פירוש חסידי קלאסי,
אבל גם הוא מספק לנו ציר נפלא מאוד לעבודה.
קודם כל, הפירוש הזה מגדיר את עולם התפילה,
קודם כל, בסדר?
בדרך כלל אנחנו מפרשים,
וגם את זה רשי אומר על הפרשה,
אנחנו מפרשים שהתפילה היא באה לספק איזשהו מענה על איזשהו צורך,
כן?
כלומר, חסר לי משהו? פרנסה, בריאות, רפואה, אני מתפלל לקדוש ברוך הוא.
אבל הפרשה שלנו אומרת בדיוק הפוך.
למה היו האימהות עקרות?
כי הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. כלומר, העיקר זה התפילה.
והחיסרון הוא בעצם איזה, איך היא תמציא? להביא לידי תפילה.
העיקר זה התפילה, זה הקשר בינינו לבין השם יתברך. זה עיקר הסיפור בינינו לבינו.
ומכיוון שזה לא תמיד קורה מעצמו,
ולא תמיד קורה לבד,
ותנסו לחשוב מתי הרמתם פעם אחרונה טלפון להורים שלכם,
כשלא הייתם צריכים משהו.
כשאנחנו צריכים משהו אז אנחנו בוודאי מרימים טלפון, נכון? צריך את האוטו, צריך כסף, צריך זה, זה.
כשלא צריכים, אז יכולים לעבור כמה ימים, והיא, לא התקשרנו, נכון? אז כשצריך משהו,
אז מתקשרים יותר.
כן,
אני ממליץ לכל ההורים שלהילדים שלהם יהיה להם רישיון.
כי הם צריכים לך אז הרבה דברים.
אפשרת אוטו.
אז אתה אומר, שלום, נעים מאוד, איך קוראים לך? תזכיר לי.
איך קוראים לך?
דרך ה...
אז איפה היינו?
אה, זה בעצם ה... יפה. זה הקשר.
זה פעם אחת.
פעם שנייה,
עיקר התפילה של האדם, תחשבו שהקדוש ברוך הוא שלח אותנו כאן לאדם כמו סוכנים שלו,
כדי שנסתכל על דברים שחסרים ונבקש ממנו.
בסדר?
אבל עיקר החיסרון זה החיסרון,
מהו החיסרון המרכזי במציאות?
על מה צריך להתפלל?
מה הדבר המרכזי שהוא לב התפילה שלנו?
זה חיסרון בהופעת שכינה.
זה הדבר המרכזי, שהמציאות היא כאילו חסומה.
אין גילוי ישיר
של הבורא יתברך בעולם. העולם מסתיר, העולם האלים,
וזה בעצם עיקר התפילה שצריך להתפלל.
יגלנה, כמו הפיוט של רבי אלעזר אזכר,
יגלנה מפרוס חביבי עליי את סוכת שלומך, שתהיה התגלות,
שתהיה, זה בעצם עיקר התפילה.
טוב, זו תפילה גדולה מאוד, נכון?
אז כל יום אני יכול להתפלל, הקב' יתגלה.
החוכמה בתפילה, וגם בהלכות ברכות, שהתפילה היא תפילה מדויקת.
אז כשרואים איזה משהו,
כשרואים איזה מציאות,
החוכמה היא לדעת, להבין שמה שאני כרגע רואה
זה לבוש,
זה איזה קצה חוט או קצה קרחון של חיסרון הרבה יותר עמוק, שקשור לאותו נושא שקראנו לו,
הופעת שכינה.
בסדר?
ניתן לדבר הזה כמה וכמה דוגמאות.
הוא אומר כאן כמה דוגמאות, אבל בוא נתחיל מדוגמא בתנ״ך.
כתוב אצל חנה שהיא עקרה,
גם היא עקרה,
גם היא חלק מהאימהות עקרות, גם רבקה, גם חנה, גם שרה, גם רחל,
גם לאה הייתה קצת עקרה.
אפילו לאה, שהיא ילדה שישה ילדים, ותראה לאה כי עמדה מילדת. גם היא חוויית עקרות מסוימת.
חנה עקרה.
אין לה ילדים, לא כתוב כמה שנים, אבל...
כלומר, הפשט הוא שיש לה הכרות שלה נמשכת לא מעט זמן.
ואז,
האמת שזה דבר שממש התחדש לי רק השנה, רק השנה שמתי לב לב.
היא מגיעה לשילון, נכון, יחד עם בעלה, ואז כמו כתוב,
והיא מרת נפש.
לא, לפני כן, מה כתוב?
ולחנאי יתן מלאך את אפיים, כי אתחנא האב,
בה' סגר רחמה. ואז כתוב, ויאמר אל קנה לחנה,
אנא למת עבקי ולמלא תאכלי ולמי רע לבבך.
הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים.
נכון?
עכשיו,
כלומר בעצם מה הוא מנסה להגיד לה,
אלקנה?
כלומר מה הוא מנסה להגיד לה?
די, תוותרי, חלאס. ניסינו, התפללנו, התחננו, לא הולך.
מספיק, את נשואה ולא רווקה.
יש לך אחותי שאני אוהב אותך.
זהו, בואי תשלים. הוא כאילו מנסה להציע לה להשלים.
עם העבודה שלא יהיה לה ילדים.
היא מסכימה או לא מסכימה?
אני גם חשבתי ככה כל השנים,
אבל השנה גיליתי שהיא הסכימה.
כי מה כתוב אחרי הפסוק הזה?
ותקום חנה אחרי אוכלה ואחרי שתה.
כלומר, הוא אומר לה, בואי תאכלי, ובאכילה שלך את בעצם
מקבלת את הגזרה, נכון? זהו, מדינה שתהיי, לא יהיה לך יותר ילדים, ולכן בואי תאכלי.
אם היא הייתה מסרבת,
והייתה זורקת אותה, צלחת אותה ואומרת לזוז, אני לא מוכנה ורצה להתפלל. אבל היא לא עושה את זה, מה כתוב?
שהיא אוכלת ושותה. כלומר, היא קיבלה את דעתו.
היא אכלה ושתתה ואמרה, אני מבינה, נכון, לא לכל האנשים יש ילדים. לי אין ילדים, יש לי את בעלי,
יש לי הרבה מאוד תלמידות.
היה לה את החולפנת חלחנה,
כל התלמידות שעלו איתה לרגל וכולי, היא לא האישה היחידה שאין לה ילדים בתנ״ך, גם השונמית לא היה לה ילדים ועוד ועוד.
אבל משהו מתחדש אצלה אחרי שהיא אוכלת ושותה, היא פתאום כנראה נופל לה איזה משהו, איזה אסימון,
והיא קמה וכן מתפללת.
מה התחדש אצלה?
המשך הפסוקים.
והיא מרת נפש.
זאת אומרת, רק המחנה הכי אוכלה בשלו ואחרי שתו.
ויהי מרת נפש
ותתפלל על אדוני ובכות יבכה.
זה הפסוק.
מה היה צריך להיות כתוב שם?
אל. מה כתוב? אל. היא מבינה.
ברגע אחד היא מבינה שהסיפור של העקרות שלה,
בגלל שבעלה הוא אדם חשוב, הוא מנהיג,
הסיפור של העקרות שלה
הוא הקצה קרחון של עקרות הרבה יותר גדולה. כביכול, כן, כביכול, כביכול, בדמיון, גם הקדוש ברוך הוא מנסה להוליד ולא מצליח.
מה הוא מנסה להוליד?
את המלכות, ולא מצליח.
ואז היא אומרת, ריבונו של עולם,
אם רעות תראה בעוני אמתיך, הכל זה דיבור כפול,
אם רעות תראה בעוני אמתיך, נכון?
ותדור נדר ובערכות תבכה, אם רעות תראה, היא כל הזמן מדברת עליי ועליך.
אני מבינה שהצרה שלי זו הצרה שלך.
אני מבינה שהעקרות שלי זו העקרות שלך,
ולכן אם רעות תראה וכו', אז אני אקח את הילד הזה ואני אתן אותו לך.
כלומר, היא עוברת להתפלל על צער שכינה.
היא לא מתפללת על עצמה, או לא רק על עצמה, אלא
על צער שכינה.
ותאמר אם כן, למה זה אנוכי?
בא לאדם איזשהו צער,
מה אתה חושב, שרק אתה הכתובת?
אתה איזה מין מסך שעליו מוקרנת קרן העור שיש צער כזה בעולם.
ואתה מרגיש, לא כדי שתתפלל רק על עצמך,
אלא כדי שתתפלל על מה?
על כל הצער הזה שקיים בעולם.
הרצון שלנו לשייך כל דבר רק אל עצמנו, רק אלינו, הוא הטעות כאן.
והחוכמה היא לפתוח.
לפתוח ולהבין שאם ראיתי איזה משהו,
חוויתי איזה משהו,
יש בי איזשהו קושי,
מראים לי, הקב' הוא מנסה לשתף אותי, נו, מה אתה אומר? אולי תתפלל על צער שכינה.
עוד כמה סיפורים בהקשר הזה,
כדי שטיפה נוכל לרכוש את העניין הזה.
בקיץ, זה היה בקיץ, חודש, תמוז, אב, אחד החודשים באיזה יום חם כזה, משהו לוהט,
פצצה.
יצאתי בבוקר מהבית לתפילה, אחרי זה לאוטובוס,
לא זוכר מה היה.
אה, נזכרתי, זה היה הימים של כנס בניין שלם.
או איזה כנס שהיה פה בירושלים,
ואמרתי לעצמי, אני כבר יודע איך האוטובוס מגיע, מלא נשים מתלהבות לכנס וזה, אני אלך תחנה אחת קדימה.
אז כבר הלכתי,
הקדמתי, אז כבר הגעתי לתחנה, כולי לוהט,
ומחכה לאוטובוס, מחכה, מחכה, מחכה, הטובוס לא מגיע.
אני מסתכל בעדכונים וראות מה קורה, אני רואה שיש איזה, תודה רבה, ברוך תהיה ניצן.
אה,
ברוך הוא אומר ועושה.
תודה.
אני רואה שיש דיווח שברחוב ז'בוטינסקי,
מול בני הברק, נפער בור בכביש.
בגלל שיש שם עבודות של הרכבת הקלה,
הרכבת, לא הקלה, הרכבת התחתית שם.
אז נהיה בור.
עשיתי חשבון, מה הקשר בין ז'בוטינסקי לביני? אני לא, אני בקטה שני שפתחתי, אני ז'בוטינסקי, אה, וגם הבור הוא בכלל בכיוון היה לתל אביב.
כאילו, לא ל...
כאילו, לא, נכון, צווי דינים, לא קשור אחד לשני.
זה בור, הוא אלה שנוסעים לתל אביב, ואני נוסע לירושלים.
חכה, חכה, חכה, חכה, ואני כבר, והשמש, הרי יש מהנדס מיוחד לתחנות האוטובוס,
הוא דואג שהם יהיו בכיוון של השמש.
מכירים את זה? יש כל מיני מהנדסים כאלה.
הוא דואג שאתה...
בסוף איכשהו, הרמתי טלפון למה שהתברר,
שהאוטובוס
שאמור להגיע להיות האוטובוס של ירושלים, זה בעצם אוטובוס שאמור להגיע,
הוא עושה איזה קו לפני כן לתל אביב,
ואז שם הוא מסתובב.
בקיצור, הוא נתקע עוד מוקדם מאוד בבוקר, הוא בכלל לא יכול לעבור.
אז דבר ראשון, מה אתה עושה? אתה אומר, אנוכי, איזה בוסו,
איזה דפוק, רגע אלה, למה הם יכולים להוציא אותנו מפתח תקווה? אתה כאילו ישר מתחיל לגלגל את התלונות,
נכון?
ולכן עשיתי רגע, אם כן, למה זה אנוכי?
בוא נעשה רגע איזה תפילה.
והאפשרות הזאת היא אפשרות מאוד מאוד מרגיעה, מאוד מנחמת.
חווית כאן איזה חוויה,
נכון?
די מבאסת, עכשיו גם היה חם.
אפשר להוריד מזה איזושהי תפילה.
ופתאום
באה לי איזו תובנה כזאת,
שאומרת לעצמי, תקשיב, צדיק,
אתה נוסע לירושלים, נכון?
איזה יופי,
איזה כיף, פסול על ירושלים וזה, הכל על ירושלים.
אם יש בור בתל אביב,
זה תוקע גם את מי שנוסע לירושלים.
אנחנו כאן ביחד.
זה פתאום התובנה שבאה לי.
אם יש בור לאלה שנוסעים לתל אביב,
גם מי שנוסע לירושלים לא יגיע.
אמרתי לעצמי, על התפילה הזאתי
היה שווה האיחור.
כולנו רקמה אנושית אחת פקוקה.
למה צריך להגיד?
נכון?
אם יש בור במי שנוסע לכיוון תל אביב בכלל, לא קשור אליך, כאילו לא קשור אליך, זה יתקע גם אותך.
אז תפסיק לנסות לרצות, דיברתי על עצמי, דיברתי על, מדבר כאילו על כולנו,
כן?
לרצות לעלות לירושלים לבד. אם אנחנו נעלה לירושלים בלי תל אביב, אז זה לא זה.
מה אתם אומרים?
אותי זה ניחם, לא יודע, אותי זה ניחם.
היכולת לקחת חוויה שאתה חווה,
ולתרגם אותה לשפת תפילה,
ותפילה לא רק על הצער שלך,
אלא על איזשהו צער כללי, על איזשהו צער ציבורי.
היא דבר גדול.
וזה מה שרבקה אומרת כאן. בסדר, כואב לי, למה זה אנוכי?
כואב לי, יש לי זה, אבל מה,
כל הכאב זה רק בשבילי?
יש כאן איזה צער בעולם.
צער של עימותים בין כוחות, בין טוב לרע, בין אמת לשקר. יש צער כזה בעולם, אני רוצה להתפלל על הצער הזה.
עכשיו, יש לזה המון המון דוגמאות. למעשה, אנחנו עוד זוכרים,
עוד מעט,
עכשיו עובר חודש מהחגים הקדושים, נכון?
אז אמרנו בהושענות, אני והוא הושיענה.
אני והוא הושיענה זה ממש זה.
אני והוא, ו, ה, ו זה שם קדוש. אנחנו מתפללים, הקדוש ברוך הוא תושיע אותנו וגם אותך, גם אתה.
גם אתה כביכול בצער.
אנחנו מתפללים גם עליך.
אז עכשיו תחשבו שכל אחד מאיתנו הולך ברחוב,
וכשאנחנו פוגשים איזושהי מציאות מצערת, אנחנו מנסים לראות,
בסדר, אני יכול להתפלל שזה לא יצער אותי,
ויכול להתפלל שזה לא יצער את העולם, שלא יהיה צער במציאות.
כל אחד מאיתנו נהפך ליצור מתפלל על צער שכינה.
עוד סיפור,
לפני שנלמד את זה עוד פעם.
בקיץ תשס״ה היה הגירוש מגוש קטיף.
אנחנו גרנו בנצרים,
והייתה תקופה באמת לא קלה, כמובן, בהרבה מאוד הקשרים,
אבל עוד פעם, אדם קרוב אצל עצמו,
אז קודם כל קשה לך ברמה המשפחתית.
אם גרנו בנצרי, עברנו לאריאל, אתה נמצא במקום אחד, הציוד שלך במקום אחר, הכל בלאגן, הכל. גרים באיזה קרבה.
בסדר, וכמובן יש את הצער הכולל של
היישובים ושל האנשים, וזה אירוע, אירוע.
ואני זוכר שהגיע לבקר אותנו חנן פורת, הרב חנן פורת, יחד צדיק לברכה.
הוא בא לבקר אותה, הוא היה ממש צמוד והעביר כמה שיעורים.
ראית את הצער שלו?
צער שכינה ממש. ראית איך הוא...
הוא אמר בנצרים,
הוא דיבר על רחל אימנו,
שהקב'-הוא אומר לרחל,
ושבו בנים לי גבונה, מלי כולכי בכי, ועכשיו ירקנו בפרצוף של רחל. ככה הוא דיבר ממש, הוא רואה את זה מול העיניים.
חנן פורת.
והגיע ראש השנה.
הלך והתקרב ראש השנה, ואני זוכר קצת עם מחשבה,
קצת בעקבות השיעורים שלו, של הרב חנן פורת,
או הרבה בעקבות השיעורים שלו, אני זוכר פתאום איזו מחשבה שמטפסת לי בראש.
אני אומר לעצמי, אוקיי, הולך להגיע ראש השנה, ויש לי המון על מה להתפלל.
כי אתה לא יודע כלום מה יהיה איתך. אתה לא יודע איפה תגור, איפה הילדים ילמדו,
מה תעבוד, כלום. הכל כאילו, תחשבו שבן אדם, לוקחים אותו באמצע החיים ומפרקים לו את כל המערכות,
אין בית ספר לילדים, אין מקום עבודה, אין מקום מגורת. אתה לא יודע כלום, זה לא מצב.
נו, זה כאילו מזכיר כמו אחרי מלחמות עולם, משהו כזה, כאילו מבחינה...
ואז יש לך הרבה מה להתפלל, שיהיה איפה לגור.
אבל אז אמרתי לעצמי,
תקשיב, יש פה הזדמנות חד פעמית, שאתה מקווה שלא תחזור, לא לך ולא לאחרים, אבל יש פה הזדמנות חד פעמית.
כי מתי יצא לך עוד פעם בחיים, בתור אדם מבוגר,
להיות בכזה מצב שאתה תלוי ועומד ואין לך כלום, ומהמקום הזה להתפלל?
המקום הזה מאפשר לך להזדהות בצורה הכי הכי עמוקה, עם מי?
עם השכינה, שגם היא אין לה בית כבר הרבה מאוד שנים.
גם היא אין לה בית.
גם היא בצער.
עכשיו, המושגים האלה, צער שכינה,
אלה מושגים שאנחנו מכירים אותם, נכון?
תיקון חצות, והמקובלים יושבים, וצער שכינה. אני אגיד לכם את האמת,
אני רחוק מזה, לצערי, זה לא בסדר.
צריך יותר, אבל אני רחוק מזה, אני לא אומר תיקון חצות בלילה,
ולא,
לא, לא יודע, אנחנו, אולי אתם גם ככה, הרב אליהו היה אומר תיקון חצות, היינו רואים אותו,
אנשים בסדר גודל הזה, הרב עדס, אבל אולי אני צריך לעשות תשובה, בסדר, אני מקבל, אבל אני אומר לכם את האמת.
והרגשתי צער שכינה.
אמרתי, ככה זה מרגיש
שאין בית.
ככה זה מרגיש שאין לך איפה לשים את הראש. ככה זה מרגיש שאתה לא יודע איפה תהיה מחר. ככה זה מרגיש, לשכינה.
והיה יומיים של ראש השנה, גם ככה, הרי בראש השנה אומרים שאתה לא צריך להזכיר את ה... זה, אבל היו יומיים אדירים.
ממש.
הצלחתי להרגיש שאני מתפנה לגמרי לגמרי לתפילה על הכלל.
צער שכינה. אם כן, למה זה אנוכי?
וזה בקלה קלות אתה יכול לגלוש כאילו לאנוכי.
ורצה,
לפעמים הקבוצה שלך נותן לך קריצה.
מכירים את זה?
כאילו ש...
קריצה חיובית כזאת, ככה אומרים,
שנס חנוכה,
עיקר הנס בחנוכה היה נס הניצחון, נכון?
אז מה צריך את הנס של הנרות?
הוא אומר שהנס של הנרות זה קריצה אלוקית למכבים,
שהקב' ברוך הוא רואה בעין יפה את העלמות שהם כהנים, הם נלחמו.
אז אני גם הרגשתי איזו קריצה, מה השם יתברך, כי
ממש באותה תקופה, מיד אחרי ראש השנה,
עשיתי שידוך.
הראשון.
הרגשתי שאני כאילו התפללתי על שער שכינה ולא על הבית שלי, אז הקב' אמרתי לבנות בית אחר.
משהו כזה. ככה הרגשתי את השילוך הזה מגניב שהצליח, קיצור.
מאז לא הרבה הצליחו, הצליחו עוד קצת, אבל זה היה הראשון. כל פנים,
ברוך השם.
ללכת
ברחוב
ולראות דברים, בין אם זה דברים שנוגעים אלינו הכי טוב,
גם עם דברים שלא נוגעים אלינו,
ולהתפלל לצער השכינה.
המצב הכללי עכשיו,
שאנחנו נמצאים בתוכו,
אז אפשר להיכנס לפרשנות, וביבי, ובפרקליטות, והכול ה...
ואפשר לנסות לתרגם את זה,
להגיד, אם כן, למה זה אנוכי? לתרגם את זה לצער השכינה.
אני מתרגם את זה
לצער השכינה, וגם לצער שלנו, על הצמאון למדרגה הבאה במנהיגות,
שתהיה מנהיגות,
מנהיג צדיק,
מנהיג שכשיתפסו אותו,
שיתפסו הדלפות, אתם מבינים, נכון יש הדלפות?
אתה שומע הדלפות מהשיחות של המנהיגים,
אתה שומע ההוא מדבר על זה, הכל מלא לשון הרע ולכילות,
אתה תשמע אותו בהדלפות, אומר,
כמה אני לא ראוי לעם הזה, איזה עם כדור שאין, אני לא מסוגל,
אני חייב להשתפר, אני חייב לתקן את המידות שלי,
מה יהיה איתי,
תקרא רגע לאיזה מישהו,
תגיד לי מה אני צריך להשתפר עוד, מה אני צריך לתקן,
זה יהיה ההדלפות.
יכול להיות דבר כזה?
מה?
הרי יש לנו ספר מלא הדלפות.
אתם יודעים, אתם מכירים את הספר הזה?
יש ספר מלא הדלפות של דוד המלך.
תהילים.
מישהו התפלח מאחורי דוד המלך,
שם
איזה מקליט,
איך קוראים לזה,
שמקליט היום? פעם קראו לזה טייפ, היום יש לזה שם אחר בטח,
M.P. משהו, זה מה?
מפג,
מ.פ.ג.
והקליט את דוד המלך, מדבר בינו לבין עצמו.
מה יהיה איתי? צמר נפשי לאלוקים, אקרד חי, באתי שתוכחי נפשי, מה תאמי עליי? אוכילי נפשי כי יהודודינו. זה הכל דוד מדבר עם עצמו.
מישהו הקליט והדליף. לא יפה, לא אסור. צריך לתקן חוק נגד הדלפות.
מזל שהוא הדליף.
אחרת מה היינו עושים?
צער שכינה.
זה מה שאנחנו רוצים שיהיה.
שכשיתפסו את המנהיג על כל מיני הדלפות, זה מה שאנחנו נשמע.
ולא כל מיני מה הוא... עזבו עכשיו מי צודק, מי לא צודק, מי זה...
זה לא הנושא שלנו כאן.
איך שאתה לא מסובב את זה,
זה לא מריח טוב, בסדר?
גם אם הוא...
אז אני מרגיש כאילו צער שכינה על זה שעם כזה חכם ונבון, הגוי הגדול הזה,
יש לו מנהיגות שמתעסקת במשחקים של גן ילדים,
ובמשיכות כאילו לכאן ולשם. צער שכינה, על זה צריך להתפלל.
ותאמר אם כן, למה זה אנוכי? ובמיוחד הדברים אמורים בתורה הזאת על דברים שקוראים לאדם.
הדברים שקורים לאדם, נשים את זה גם על השולחן, גם הרווקות שהיא ארוכה,
והרבה פעמים היא מייסרת,
האדם רוצה כבר להקים את ביתו וכולי,
כאילו זה בעצם בדידות,
כביכול גם הקב'-הוא.
הקב'-הוא, אני מתפעל לגבי הבדידות שלך.
גם הבדידות שלך. אני רואה את זה, כן, אנשים, בנות שרוצות להתחתן, בנים שרוצים להתחתן, את הצער הזה, את הקושי, את הבדידות הזה.
במקור הזה לתרגם את זה גם לבדידות של השם יתברך, גם הוא בודד.
גם הוא אין לו,
כן, קודשא בריחו הוא שכינתא, זה צמד, זה זיווג כזה, כן, הקדוש ברוך הוא ושכינתו, ויש פירוד,
יש פירוד כביכול ביניהם, כל חתונה מקרבת איזה טיפה,
אז מהמקום הזה להתפלל, בעצם זה מה שאנחנו עושים בכל טקס חופה,
אנחנו מנסים לצאת רגע מהספקטרום שלנו ולהיפתח לאיזשהו צער יותר רחב של חורבנה של ירושלים, וכן עם זה הדרך.
זה הסוד,
כן, יצחק העתיר להשם לנוכח אשתו,
הוא שם אל ליבו על השכינה,
אשר היא לנוכח אשתו, כי רבקה רומזת לשכינה, כידוע, ליהודה חן, ואתם הרי יהודה חן,
כי הכרה היא ההי למעלה.
כן. מי הכרה?
השכינה.
אז אומר יצחק, יחד עם רבקה, שתלד, יהיה רצון שגם השכינה תלד.
וכשהשכינה יולדת, הכוונה שיש גילוי אלוקות בעולם.
וכן רבקה,
כאשר יוצאו בנים בקרבה, ידעה את כל זה, אשר נעשה,
ואמרה, אם כן, למה זה אנוכי?
רצה לומר, למה זה אביט על אשר אני בצער למטה ותלך לדרוש את השם לתקן כבוד השם?
ככה נראה יהודי חסידי,
שמכל דבר, זה הרי יסוד היסודות בעבודת
החסידות של הבעל השם, טוב שמכל דבר אדם צריך ללמוד משהו לעבודת השם יתברך. אז אם בא לך איזה צער,
בא לך איזה כאב, בא לך איזה קושי, למה זה בא?
רק כדי שתתפלל לקדוש ברוך הוא שיסיר לך את זה?
זה בא להראות לך משהו אחר.
זה בא להראות לך משהו נוסף, זה בא להראות לך כדי שתוכל להתפלל מהמקום הזה בצורה הרבה יותר אמיתית על צער שכינה, שעכשיו אתה מרגיש אותו, בין אם זה צער שכינה של פרנסה,
בין אם זה צער שכינה של בדידות,
בין אם זה צער שכינה של היעדר גילוי, בין אם זה צער שכינה של מנהיגות, כל אחד לפי מה שהוא רואה בעיניים.
ריחות אדיר.
זה שכתוב, ויעתר לו השם,
שם יאחד השם בייחוד גמור למעלה, ועל ידי זה יעושה פרי למטה להיות פועל ישועות בקרב הארץ, ותער יבכה אשתו.
אבל זה רווח צדדי.
בסוף גם הבעיה נפתרת.
כי הקדוש ברוך הוא אומר, אתה התפללת עליי,
תודה, ריכיתי.
אז קודם כל,
הקלת מצער שכינה.
וחוץ מזה גם לסדר את העניין הזה שאתה רוצה, מה שאמרת זה
לפתור גם את הבעיה הזאת.
אבל העיקר זה שאנחנו נרים עיניים למעלה.
איננו נתפלל רק על עצמנו, אלא נתפלל גם
עליו יתברך ועל גילוי מלכותו.
שנזכה, רבותיי, ברוכים תהיו.
