טוב צהריים טובים אחי ורעי אנחנו בנפש הפרשה
עכשיו שבוע שעבר הייתה החתונה הקדושה של ביתנו
אז לא הייתי כאן אז אנחנו נלמד היום על פרשת משפטים הפרשה שהייתה
מתוך הנחת עבודה שפרשת תה רומה
שעוסקת במשכן יהיה לנו הזדמנות להשלים
גם בפרשת
גם בתצווה וגם בויקל
עוסקים בענייני המשכן, אז אנחנו נחזור אליהם, אבל פרשת משפטים
זה חד פעמי.
פרשה מלאה, מלאה בדברים, מלאה בתכנים, מלאה במצוות.
מוני המצוות מונים שם, נדמה לי, 53 מצוות, אם אני זוכר נכון.
בסדר?
אז מתאים לכם?
אם החתן אופק אומר יאללה, אז אנחנו עיצובים ועושים.
יש תורה נפלאה של אדמו״ר צמח צדק,
אבל התורה הזאת היא בעצם חלק מהרבה מאוד תורות, גם אורח חיים הקדוש בפרשם, הרבה מאוד לעסוק בזה,
בעל שם טוב עוסק בזה, הרבה מאוד עוסקים בזה,
בלדמות את עולם הנזקים שמופיע בתורה,
לא לדמות אלא בעצם להבין שעולם הנזקים שמופיע בתורה הוא העיבוי של תנועות נפש מאוד מאוד עמוקות שקיימות לכל אחד ואחד מאיתנו.
התורה מלבישה את זה בשור,
בחמור, בבור, דברים מהסוג הזה, אבל באמת
התנועות האלה הן תנועות נפש שקיימות אצל כל אחד ואחד מאיתנו,
שקשורות לדיני נזיקין.
תנועות בנפש שגורמות לנו להזיק. לדוגמה, אתן לכם דוגמה שהיא מאוד מאוד קרובה, לפני שאני אכנס כאן לתורה עצמה של האדמו״ר צמח צדק.
המשנה הראשונה של המסכת בבא קמא
מדברת על ארבע אבות נזיקין, שור, בור,
מבעה ואבער.
אז שור זה, יש קוראים לזה הכוח של
האמשלה בהמית, בור זה בורות של דיכאון ועצבות,
מבעי זה שן, זה כל התענוגות,
ויבאר זה אש, זה כל הכעס וכו',
אלה דברים יחסית ידועים.
הוא כאן טיפה מפרט את זה יותר על בסיס פסוק אחר,
וזה
נפלא מאוד, כי באמת,
מה, נפל פה?
אין בעיה, אני מצווה ועושה.
אז הדבר הזה הוא באמת קריטי, כי בסוף הדברים
החומריים שמדברים עליהם זה בסך הכל
זה לבושים של נזקים שקיימים, או תכונות חד לה של נזק
שקיימות אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ואז ברגע שלומדים על זה,
אפשר לתקן את זה מבפנים.
אותו דבר אור חיים הקדוש בפרשה מדבר לגבי דיני שומרים,
כן, כי יתן איש
אל רעהו כסף או כלים, לשמור.
אז אורחיים לפניו הזוהר אומר, כי יתעני זה הקדוש ברוך הוא,
נותן לאדם כסף או כלים ויכולות,
כישרונות, לשמור, כדי שיעשה בהם שימוש,
והוא פושע בשמירה,
משתמש בזה לצרכים, אז הוא צריך לשלם כיף. קיצור, סיפור שלם, נכון? אז בעצם את כל העניינים של השומרים אורחיים הקדוש לוקח שם בפרשה אל האדם עצמו. אז כאן יש לנו תורה,
שאני הבאתי אותה כי היא קשה לקריאה,
היא כתובה בצורה תמציתית וממש בשפת קוד, אז אנחנו ננסה לפענח אותה ביחד,
והיא נפלאה מאוד בעיניי.
כי הוא מדבר פה על נזקים,
אבות נזקים שבדרך כלל לא מדברים עליהם,
בצורה מאוד חדה.
אז התורה שלו הולכת על הפסוק
על כל דבר פשע,
זה פסוק שממנו לומדים את דיני שבועה,
שבועת השומרים,
על כל דבר פשע, על שור, על חמור,
ולשא על סלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלוהים יבוא דבר שניהם
אשר ירשיעון אלוהים ישלם שניים לרעהו.
כן?
אז הפשט של הפסוק על כל דבר פשע, כל דבר שיש להם איזשהו דיון,
בן איזה שור, חמור וכולי, צריכים לבוא עד האלוהים, עד אלוהים הכוונה כאן דיינים וצריכים להישבע ומי שהדיינים מרשיעים צריך לשלם
ותופסים אותו את הגנב
משלם כפל.
אומר האדמור הצמח צדק
שהוא נכדו של אדמו״ר הזקן, מהבת.
משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע השם.
זה על הפסוק הזה, כן? המשפטים הם תהום רבה, הם עמוקים מאוד. אל תחשוב שזה משפטים רק על שור, על חמור.
בוא תראה את העומק של המשפט.
השור זה לא רק שור, זה עוד משהו. החמור זה לא רק חמור, זה עוד משהו. תעמיק, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה,
כן תושיע השם.
משפט הבהמה הוא בעצם גם משפט של האדם.
האדם, אם האדם יבין את סוג הנזק ויצליח
לשייך אותו אליו.
משפטיך אתם אומרים, אדם עובד את ה' השם.
לכן משפטי התורה בדיני בהמה.
עכשיו,
זה בדיני בהמה כדי לתת לנו בחירה.
כדי שנוכל להגיד, טוב, זה לא מדבר עלינו.
נדבר על בהמות, זה לא, מה זה קשור אליי?
בסדר,
יש בחירה חופשית.
האדם יכול להתבונן האם זה נוגע אליי, לא נוגע אליי, תחליט.
ואז הוא מתחיל.
על כל דבר פשע, על שור.
שנפש הבהמית בשורשה בפני שור התלהבות,
וכשנשתלשלה למטה שור נגח,
שופך דם, האדם באדם,
וכן כל הכועס. אתם רואים? זה כתוב בריכוז.
בואו ננסה לפרק את זה.
הכל כבר פשע, זה קשור על שור,
כן?
זה פשיעה בכוח השור. מה זה כוח השור?
נפש בהמית.
ששורשה בפני שור התלהבות.
מה יכול להיות בעייתי בהתלהבות?
כשמתלהבים מדברים שלא צריך להתלהב מהם, בסדר?
התלהבות זה כוח, כוח נפשי, מתעניינים, סקרנות, יש איזה לב דופק. רגע, רגע, תגיד, ממה אתה מתלהב?
מה מלאיב אותך?
שפת האמת אומרת, מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב? פעמייך זה פעמי הלב, ההתפעמות.
צריך נהלים, לשמור את התפעמות הלב.
ממה אתה מתלהב?
למה נתת לנפש הבהמית שלך להתלהב מדברים שהם חסרי משמעות,
שהם חסרי תוכן? עכשיו אני רוצה להגיד איזה משהו שהוא חשוב מאוד.
בדור שלנו יש כמעט אפשר להגיד סוג של עבודה זרה חדשה,
כמעט אפשר להגיד על זה, חלילה כן, אבל זה נקרא תרגש אותי.
אני רוצה להתרגש.
תרגש אותי, אני רוצה להרגיש.
וואו, זה היה מרגש.
רק לא שואלים שאלה אחת.
מה?
האם זה נכון או לא נכון?
לא משנה אם זה נכון או לא נכון, העיקר שזה יהיה מרגש.
לא משנה אם זה אמיתי או לא אמיתי, העיקר שזה יהיה מרגש.
וואו, איזה יופי.
האם זה אמיתי,
נכון, מקדם את האנושות, מקדם את האדם
להראות איזה מישהו שהשריט את עצמו כשהוא קופץ מאיזה מגדל?
מתאבד.
אמיתי או לא?
נכון או לא?
לא מזמן רכבת ישראל פרסמה סרטון
של אדם שהתאבד באיזה תחנת בית יהושע לפני איזה חודש.
קפץ למסילה, הרכבת העיפה אותו.
כל מי שנמצא בתחום יודע, הדבר הכי מסוכן
למתאבדים,
למי שחושב על אובדנות, זה לתת לו רעיונות.
כולם יודעים את זה, זה מסקנה מקצועית של שנה א', לא של...
סרטון כזה כנראה יעודד עוד אנשים לעשות פעולה. אז זה לא נכון, אז מה אתה עושה את זה?
מה?
זה מרגש.
זה וואו, זה יהיה צפיות, יהיה... אולי גם נשים את זה פרסומת לפני.
אז זה ממש נהיה, אבוי דזוריה כזאת.
העיקר שיהיה מרגש. רגע, אבל זה נכון?
זה לא נכון.
זה אמיתי.
נתנו כאן בעבר דוגמה שאני רוצה לחזור עליה, שנית.
חז״ל,
ברוח קודשם,
בנו מסלול נפלא מאוד של שיקום מאבל.
בנו, אדם, לא עלינו יש לו אבל, זה טראומה,
זה דבר קשה.
חז״ל לאט לאט נותנים לו, לא רק מוציאים אותו מהמצב הקשה שהוא נמצא בו.
נותנים זמן לאוננות, פטור ממצוות, אחרי זה זמן לבכי,
לשבעה, למספד, 30 שנה.
אחרי שנה,
אדם
יכול להמשיך הלאה.
מה שקורה, שברגע שמגיעים לדלג, ויצא לי כבר כמה פעמים להגיע לכל מיני אזכרות של שנה,
ואז מקריאים שם איזה סרט, באזכרה,
שאתה גומר אותו יותר מפורק מהלוויה,
עם מנגינות, עם שירים, כאילו סוחטים אותך רגשית, אבל זה לא הזמן עכשיו, עכשיו אנחנו,
שנה זה זמן להמשיך הלאה, כולם יוצאים מהלוויה, מהאזכרה גמורים,
בוכים מפורקים לגמרי.
מה עשית?
ריגשתי אותם.
אבל זה לא נכון לרגש עכשיו ככה באופן הזה. עכשיו זה נכון לדבר על תקווה, על המשך.
אז הוא אומר כאן,
הפגם בשור זה התלהבות או התרגשות במקום שאין קריטריון של אמת. אם זה אמיתי, אני גם רוצה להתרגש מזה. אם זה נכון, אם זה דבר משמעותי, אני רוצה להתרגש.
חשוב מאוד, אנחנו לא בריאה.
האדם הוא לא טכנוקרט, הוא לא מחשב.
אם זה דבר אמיתי, נכון, אני גם רוצה להתרגש מזה,
אני רוצה להרגיש שזה משמעותי.
אבל היום זה בכלל לא מעניין אם זה נכון או לא נכון. העיקר, זה מרגש.
מרגש, סבבה, אז אני צריך לזרום עם זה.
זה מה שחשוב.
לא שואלים בכלל את השאלה אם זה אמיתי או לא אמיתי.
אז זה פגם אחד, התלהבות לא במקום הצורך.
וכשזה עוד יותר למטה, כמובן זה נהיה פגם הכעס.
אדם כועס.
כל הכעסים זה משור.
אדם נהיה שור המזיק, כועס.
בסדר?
שור יכול לנגוח, שור יכול לבעוט, שור יכול... כל מיני...
אז גם אם אנחנו לא מרביצים לזולת,
אבל מתוך כעס נגחנו בו, דקרנו אותו עם איזה מדקירת חרב, איזה מילה לו במקום.
ככה פגענו בו, בעטנו בו, נתנו לו איזה,
השתקנו אותו. כל הדברים האלה הם תולדת הכעס, זה נזק.
אל תתקל רק על השור בחוץ, תתקל על השור בפנים.
על השור שלנו שאו מתלהב ממקומות שאסור להתלהב בהם,
לא נכון להתלהב בהם,
או חלילה מגיע למצב של כעס.
זה שור.
בסדר? אתם איתי?
חמור,
קרירה לו,
עינמי על דרך בשר חמורים.
הכל כתוב בשפת קוד, הנה האופק עושה פרצוף שהוא לא מבין.
שימו לב, מסכת שבת הגמרא אומרת,
דף, לא זוכר איזה דף, זה קטז, עמוד א' נראה לי למטה.
הגמרא אומרת, חמור
בימי תמוז קר לו.
כאילו, חמור הוא אוהב ששמים עליו מרדעת גם בקיץ,
כי תמיד חמור קר לו, חמור קר לו.
אומרים על, אפילו אתה רואה כל מיני אנשים,
כל מיני, לא יודע מה.
פעם אמרו את זה על נסראללה, ראו אותו באמצע מלחמת בנאדם השנייה, אוגוסט חם,
עם העילים שלו וזה, חמור גם בתמוז קר לו.
חמור לבוש כזה חם.
אז חמור, כאילו, אז מה החטא פה?
תראו, זו דוגמה לתורה חסידית.
זו דוגמה לתורה חסידית. בתורת המוסר כמעט זה לא יופיע.
בחסינות זה מופיע הרבה.
זה נקרא חטא הקרירות והאדישות.
בן אדם במקום, בן אדם לחברו.
בן אדם לחברו, נתחיל בן אדם לחברו.
חבר שלך,
יש לו איזה שמחה.
יש לו איזה,
יש לו איזה משהו, אתה,
אתה בא, וואלה אפילו, אתה אומר לו כזה שולם עליכם,
שקוייר, שקוייר, שיהיה מזל טוב, בניין עדיעד, וממשיך הלאה.
מה זה?
מה זה האדישות הזאתי?
איפה השמחה? איפה לשמוח באמת?
להיות איתו שמח בשמחתו, באמת? מלב שלם, עם חיבוק, עם ברכה כמו שצריך.
בסדר? אדיש, מה אכפת לי אם זה נוגע אליי? מה זה גדול ליד? עובר ליד.
קריר.
חטא הקרירות, חטא,
יש במקום אחר,
מי אומר את זה? לא זוכר.
מור הזקן אומר את זה באיזה מקום.
לא, רבי נחמן.
הוא אומר שיש דיבור,
הוא אומר מדבר צין, מדבר צין זה דיבור מצונן.
דיבור קר,
דיבור ציני.
זה גם כן, חמור, קר לו.
יש אדם, יש לו דיבור ציני, כולם כזה מתלהבים, זורק איזה הערה צינית, בום, מקרר את כולם.
מקפיא את כולם.
למה נראה לך שהוא,
נותן איזה דיבור ציני כזה.
חטא האדישות, חוסר האמפתיה,
חוסר ההתעניינות,
חוסר המגע, לעשות את זה בצורה נעימה, בצורה, כאילו, להתעניין באמת בחיים של השני, לשמוח, אומרים שההגדרה של חסידים,
חלק מההגדרה של חסידים זה שהם שמחים בשמחת החבר שלהם ומצטערים בצערו,
באמת.
מגיעים ובאמת שמחים, כאילו זה, כאילו זה, זה אחי, כאילו זה,
ולא מקלפים איזה ברכה מהאינטרנט, מאיזה אתר,
פתאום אתה מקבל מלא ברכות, אותו דבר.
אתר הבריאות הישראלי, כן, יש שם ברכה עם תיבת מגינה, כולם אוהבים אותה.
אתה מקבל אותה ברכה, פתאום אתה פותח, בראשונה אתה מתלהב, וואי, איזה ברכה יפה.
פתאום אתה אומר, יש, יש.
עוד דרך, אתה מבין שמישהו קילף את זה, קח את נייר, תכתוב אפילו בכתב יד משובנת, אבל תכתוב משהו מהלב,
אל תהיה אדיש.
אל תהיה אדיש.
וגם, כמובן, כלפי,
ותשבריחו כלפי בן אדם למקום.
בסדר?
יש פה איזה שמחה,
לא יודע, יש כאן איזה מצווה,
יש כאן איזה... הוא קיים אותה בצורה קרירה.
מה חובתי ואעשינה? איפה חום הלב?
איפה ההתלהבות? איפה השמחה?
איפה קצת ההתרגשות מהגעגוע למצווה?
זה על חמור.
על חמור קרירה לא, זו אפשרות אחת.
אינם היא על דרך בשר חמורים.
בשר חמורים בשר עם זה שאדם סתם היה בהם.
בסך אמורים זה מבטא את מצרים, שהוא משוך אחר החומר בצורה חזקה ועקשנית,
מתעקש להישאר חומרי.
גם זה צריך תיקון.
שא,
שא פזורה,
על דרך מה שכתוב על הפסוק צדקת פרזונות,
שפזרן שמבחינת גוי אחד מפוזר ומפורד בין העמים,
רבות מחשבות וההפך מבחינת ואגודתו.
כתב סתרים, נכון?
לא מובן לגמרי.
אבל זה נפלא מאוד אם מעיינים בזה.
זה קשור מאוד לדור שלנו, לכן ככה...
ש...
התכונה של ש... שהוא הולך בתוך עדר.
ש הוא אדרי.
אבל כאן הוא מביא פסוק, שפזורה ישראל, כן?
שפזורה.
השה הוא...
השה השובב,
הוא מתפזר,
בורח, כן?
עכשיו, יש בזה גם מעלה, לכאורה.
צדקת פרזונו,
זה פסוק בשירת דבורה.
צדקת פרזונו שפיזרן, שמבחינת דאחד, גוי אחד,
מפוזר ומפורד בין.
כן, כמו שהמן אומר, ישנו גוי אחד מפוזר ומפורד בין העמים.
זה כינוי גנאי.
יש בזה איזושהי מעלה שככה אי אפשר להרוג את כל עם ישראל.
לא נהיה במקום אחד, אבל בנפש
זה חטא פיזור הדעת.
הנה עוד דבר מאוד מאוד חסידי.
חטא פיזור הדעת, הכוונה שאדם לא מרוכז במה שהוא עושה.
עכשיו אנחנו מסיימים את ימי השובבים.
וזה פגם היסוד.
פגם היסוד,
כדי שהיסוד ישפיע,
מדברים על זה הרי לאיבר ההולדה, כדי שהיסוד ישפיע צריך להיות מרוכז.
אחד הדברים שמפריעים לתהליך של הפרייה וריבי היחסי האישות זה חוסר ריכוז, אם אדם לא מרוכז.
יש ריכוז, אדם מרוכז, זה משהו שהוא יכול להשפיע אליו.
מה נאמר ומה נדבר אנחנו בדור שלנו,
שאדם מדבר איתו ותוך כדי הוא שולח הודעה לאור, ותוך כדי הוא עושה שלום לזה, ותוך כדי הוא חושב על הפה,
הכל מבולגן בראש.
שא פזורה, על שא, זו הכוונה שנהיינו כמו שא פזורה. במקום שיהיה אגודתו,
שיהיה, כן, אגודתו על ארץ יסדה,
שיהיה גוי אחד בארץ, אנחנו שא פזורה, מפוזרי דעת.
ופיזור הדעת הזה,
אם יורשה לי להגיד לכם על זה מילה קצת פנימית.
אתם יודעים שיש,
אני אומר כרגע נתון,
אני לא מפרשן אותו עדיין,
אבל יש עלייה גדולה מאוד
בכמות הילדים שסובלים מהפרעות, קשב, ריכוז,
כאילו מלא מלא נכון, ופעם לא היה כל כך הרבה,
כמעט כל ילד מחזיק בכיס איזה אבחון,
נכון?
בצבא, כשאתה מגיע לצבא לצו ראשון, הם קוראים לך, תביא את האבחונים איתך,
שניתן לך את כל ה...
למה? מה קרה? אז יש כאלה שתולים את זה בתזונה,
יש כאלה שתולים את זה בתזונה הלקויה,
יש כאלה שתולים את זה בסטרס,
המציאות הרבה יותר לחוצה.
אבל לפי דברי חז״ל זה קשור לזה.
כי חז״ל במסכת נדרים,
זה קשור עכשיו לשבוע היסוד, כדאי לדבר על זה,
לתקופת השובבים.
מסכת נדרים אומרים שיש מחשבות
שעלולות לפגום בוולד בזמן העיבור.
זה נקרא בני תשע מידות.
נגיד אם אדם נמצא עם אישה אחת וחושב על אישה אחרת.
זה פוגם.
אם אדם נמצא עם אישה והוא שונא אותה.
אם אדם נמצא עם אישה והוא לא יודע מי,
כן? לא אכפת לו מי. כל הדברים האלה נקרא בני תשע מידות, וכאילו, ואז כתוצאה מהדבר הזה יש
נולדים ילדים עם עוברות עימי כן וכו' וכו'.
המכנה המשותף לכל מה שיש שם, לכל התשע מידות, זה שנמצאים איש ואישה ביחד, הם לא מרוכזים אחד בשני ובמעשה שהם עושים, אלא הדעה שלהם מפוזרת. כתוצאה מהדבר הזה יש לזה השלכות.
אז שם הגמרא מדברת על דברים מאוד מאוד קשים.
כלומר, אדם נמצא עם אישה אחת, הוא חושב על אישה אחרת, זה חמור מאוד.
אבל אי אפשר להכחיש שכולנו,
כולנו נמצאים בסוג של הצחת דעת כוללת, כי האדם כל היום, הראש שלו מתערבב באלף ואחד כיוונים. ואז כשהוא מגיע להיות בחיי משפחה עם אשתו, האם הוא מצליח לעשות את התוק הזה ולנעוד את המוח ולהתרכז רק
בזוגיות שלו ושל אשתו, שהמוח שלו עדיין מפוזר.
אם המוח מפוזר, יש לזה השלכות.
יכולות להיות לזה השלכות. אם אנחנו במצב של ספט פזורה,
אז נולדים
מושפעות נשמות או כאלה, או הנשמה, אף פעם אפשר לקלקל אותה,
מושפעים כוחות מפוזרים. הרי מה זה בעד קשר וריכוז? זה בדיוק הדבר הזה.
שהכל מפוזר, אנחנו צריכים להתרגם.
עכשיו זה לא חלילה איזה,
זה פוטו מציאות, צריך להכיר בעובדה שאנחנו נמצאים במציאות מאוד מאוד מפוזרת.
וצריך להילחם נגד הדבר הזה. אדם צריך לפחות שהבית שלו יהיה מקום שבו אפשר להתרכז איש ואשתו ולדבר ולשוחח ולהגיע לקרבה ולקירוב דעת ואז גם להגיע לריכוז אחד בשני ולא לטיול באלף ואחד מקומות.
צריך לשמור בטח על הבית ובוודאי על החדר הזוגי ולשמור על זה שזה יהיה מקום שמור.
אז זה אחד החטאים, זה פזורה, פיזור הדעת.
איך מישהו אמר לי וורט יפה.
וואי, אהבתי את הוורט הזה. אני לא זוכר מי אמר לי. רציתי להביא גאולה לעולם ושכחתי, לא בסדר. אבל זה לא וורט שלי. בסדר? מתחיל מזה, מישהו אמר לי.
כתוב, אם דומה הרב בעיניך למלאך ה' צבאות, יקבלו תורה מפיהו.
נכון?
בוא'נה, זה סטנדרט מאוד גבוה.
הרב דומה למלאך,
חוץ מהרב ביגון, קשה למצוא עוד.
נכון?
אבל אין...
יש גדולים, בסדר, הרב פה, הרב שם, הרב אליהו, אבל זה לא כל אחד.
כל פנים,
אני לא חושב שאני נמצא במקום הזה.
אז בעיה פה עכשיו, אתם לא יכולים להישאר בשיעור, אתם צריכים לצאת באופן דחוף ביותר.
אז אומר, מי שאומר שאני לא זוכר מי הוא,
הוא אומר,
מלאך עושה,
יכול לעשות רק שליחות אחת.
נכון? מלאך לא עושה שני דברים במקביל. אם תלמיד,
אה, הוא גם שואל, הרסתי את הזה.
הוא אומר, רגע, מה זאת אומרת, יקבלו תורה מפיו? מה, בסדר, ואם הרב לא דומה למלאך ואני רוצה ללמוד ממנו, מה הבעיה?
אז הוא מסביר, זה לא,
זה לא כאילו הוראה, זה פשוט מספר לך מה קורה. אם התלמיד רואה שהרב מרוכז רק בו, כמו מלאך, מלאך יכול לעשות רק
שליחות אחת,
אז הוא יקבל תורה, אז זה יעבור.
אבל אם הרב מדבר איתו ועסוק עם ההוא ומסמס לזה ושולח לסמס להוא, אז התלמיד לא יקבל, כי זה לא יעבוד, כי אתה לא מרוכז, אתה לא יכול להשפיע.
זה אומר שהבעיה של סבסורה זה גם שייך גם לרבנים, אולי בעיקר לרבנים, בסדר? כאילו, אתה מפוזר, זה דבר נורא נורא קשה.
כשמספרים על הרב אלישע, זכר צדיק לברכה,
שאתם יודעים, בליל שבת באים להגיד שבת שלום לרב, גם בקטנותי, גם אליי באים, משום מה.
אז באים להגיד לך שבת שלום, פתאום מישהו רוצה לשאול אותך שאלה, פתאום.
באים לך שלושה אנשים ומקבילים לשלושה כיוונים.
אז אתה מנסה, זה כמו ג'אגלינג כזה, להחזיק את כל הכדורים שלי בלי שאף אחד ייפול.
אז אתה עונה להוא, ואתה מדבר עם ההוא, ואף אחד לא מקבל תשובה. במקום להגיד לשניים, רגע, תמתינו שנייה לרגע איתו,
אני אגמור, אני אחזור, אני אדבר אליכם.
אז אומרים, הרב אלישע, ככה מספרים, אני פחות או יותר,
כאילו אומרים שבת שלום, בליל שבת, אם איזה מישהו היה רוצה לדבר איתו, אני מדבר איתו.
עשר דקות, היה אומרים שצריך, שבע שעה. התור בינתיים היה מחכה, הוא, עכשיו הוא איתו.
מרוכז איתו.
עושה פזורה זה להימנע מפיזור הדעת. עכשיו, אנחנו גם יודעים שהדבר הזה אצלנו זה פיקוח נפש ממש.
פיקוח נפש ממש. אנשים בגלל פיזור הדעת שוכחים ילדים ברכבים.
אנשים בגלל פיזור הדעת הם שוכחים דברים, הדעת שלו מפוזרת והוא שוכח שיש לו ילד מאחורי באוטו.
עד כדי כך זה יכול להיות.
זה ממש, כי הוא חטא של הדור שלנו.
הדעת המפוזרת.
השבוע פגשתי איזה חבר שלמדנו ביחד בישיבה לפני הרבה שנים.
אז הוא אומר לי משפט,
איזה ימים היו, אה? בלי פלאפון.
זה כאילו, עכשיו, באמת,
נעשינו, אני למדתי בגולן,
היינו יורדים פעם שלוש שבועות הביתה, זהו.
אין פלאפון, אין בטיח, יש התרעה, אתה והספרים והישיבה,
וטלפון ציבורי שיש שם תור של 200 איש לפניך,
פעם וכמה ימים אתה מגיע עם אסימונים.
אז זה יוצא ריכוז, אתה מצליח לייצר איזה משהו.
אני מדבר אליכם, אני מדבר אל עצמי. כלומר, אנחנו היום נמצאים במצב שכל רגע קופץ לך איזה פופ כזה, כמו פופקורל, כל רגע קופצים לך גירויים.
עושה פזורה.
ההפך מבחינת ואגודתו.
אתם מתחילים?
מעניין אתכם?
לווריד, נכון?
אופיר, אתה רוצה את התה שלי?
שיריי.
מהצדיק.
הלאה.
ואל סלמה.
ריח שלמותייך, ריחא דלבושיך הוא ריח בגדיו.
אבל ההפך, בגד בוגדים בגדו,
לבושים צועים וכולי,
וכתיבו ופרסו את השמלה, נקודה.
כאן זה צריך לעצור. הנה זה ממש שפת קוד,
אבל זה יפה מאוד.
לבגד
יש שני תפקידים הפוכים.
אפשר... מה?
בדיוק.
וזה בא לזה ביטוי בשתי המילים של בגד, לבוש ובגד.
בגד מצד אחד מבטא.
אם אני הולך לצבא,
יבקשו ממני לשים מדים כדי לבטא שאני חייל.
להדגיש את הנקודה.
כבאי, שוטר, לא משנה.
נכון, נועם?
מה?
היה לך מילואים עכשיו?
שבוע הבא.
תבואי מדהים.
נכון, שלחתי לכם את ה-14 דברים על מילואים, שבכל מילואים יהיה איזה רוסי אחד שיעביר את כל המילואים עם קאטרפילר כזה, עם נעליים אזרחיות.
אז זה בסדר גמור. אבל מצד שני, הבגד גם נועד להסתיר.
אם אתה רוצה להסתיר מי אתה, אז אתה יכול ללבוש לבוש ולהסתיר.
אז את השמלה, כן, על סלמה,
במקום שהבגד שלנו יבטא מי שאנחנו,
ידגישו שאנחנו רוצים להיות, מה אנחנו עושים?
משתמשים בו כבגד שמספר סיפור של בגידה.
כלומר, אנחנו מסתירים
את הנקודות האמיתיות שלנו ומתחפשים למי שאנחנו לא.
נכון?
אז במקום שהבגד ידגיש, כן, ריח סלמותייך,
ריחא דלבושייך הוא,
ריח בגדיו, איזה משהו שכאילו יש לי איזו תכונה ואני מדגיש אותה.
אתם יודעים, מספרים על חסיד גור,
שהיה מגיע, היה פעם בשנה מגיע לרבה מגור.
כשהוא מגיע לרבה מגור היה מתלבש כמו שצריך, אבל יש פרק ארוך, שם כובע והכול.
כי ככה ביום יום הוא היה לבוש בגדים רגילים.
אז פעם אחת הוא אמר לעצמו, מי אני עובד?
מה, אני מגיע לרבה, אני מתלבש כזה?
הוא בא איכשהו,
בגדים רגילים.
אז הרבה אמר לו, מה זה?
הוא אמר לו, תשמע, אני כל היום, כל השבוע, כל השנה אני הולך ככה רגיל. אז אמרתי, מה, כשאני אבוא לרבה אני אתחפש?
אז הרי באו מעניין, אני הייתי בטוח הפוך,
שכשאתה בא אליי, זה מי שאתה באמת,
וכל השנה אתה מתחפש.
מי אני באמת? מה אני בוחר להדגיש?
אז האם הבגדים שלנו מבטאים מי אנחנו באמת?
מבטאים.
או שהגדים שלנו באים להסתיר?
מאוד מאוד קל.
לשים על עצמך איזה משהו, וזהו.
לא צריך תיקון פנימי ולא שום דבר, שמתי כובע מעיל זקן,
ואני מחלק ברכות.
לא.
שהבגד מבטא איזשהו,
יש לי איזשהו מקום, אני רוצה להגיע לאיזשהו מקום,
אני מעוניין, אז אני עוזר לעצמי עם הבגד, או שאני נמצא באיזשהו מקום, אז אני תומך את זה עם בגד.
קוראין, הגדול יש לו בגדים, למלך יש בגדים, אנשים,
אבל, כן, הוא אומר, פרסו את השמלה. בסוף,
זה אולי הדבר הכי טוב, בסוף,
יבדקו אותך.
היה כאן פעם מישהו במכון,
לפני ארבע שנים שהגיע,
הוא בא לדרך לדבר איתי, הוא חזר בתשובה, דבר ראשון שהוא עשה,
קנה מעיל כובע וגידל זקן, ארוך. היה לו גם זקן כזה, לא כמו שלי, היה לו זקן ארוך.
הוא לא ידע כלום.
אז הוא אומר לי, אני הולך בחנות,
פונים אליי נשים, כבוד הרב, זה כשר, זה לא קשור. אין לי מושג, אין לי.
גם היה לו עסק לבגדים של נשים בכלל.
אז הוא הבין שהוא הגזים, כאילו, הוא ראה תשובה, אז תתחפש, זה לא הוא. אז הוא הוריד את כל הגרדרובה הזאתי וחזר להיות מי שהוא. ובאתי להתחיל מההתחלה.
הרבה פעמים קראתי בכמה מקומות בעלי תשובה, שחזרו בתשובה ולבשו את כל ה...
אני מסתכל והוא אמר, בואנה, זה לא אני, כאילו, אני מסתכל שאני לא מזהה שם.
אוריד את הכל,
חזר להיות מישהו, בוא נתחיל מההתחלה.
פרסו את השמלה, הכוונה, יום יבוא ומישהו יוריד לך את הבגדים ויבדוק אותך מי אתה באמת.
ואם מה שנמצא מתחת לבגדים לא תואם את מה שמאחורי הבגדים, לא טוב.
אמרו לי בחתונה של ביתנו הקדושה,
אמרו לי, הרב תלך עם עניבה?
עניבה זה לא אני.
אני רוצה להרגיש עני.
חונק אותי פה, אני לך עם גרטל, זה בסדר, זה כאילו עניבה, אבל זה לא.
לא, תעשי איזה ח... לא, לא רוצה. אני מרגיש כאילו זה.
אז כל אחד צריך להרגיש מיהו,
ולפי זה הבגד מבטא, מדגיש, לוקח אותך עוד מדרגה למעלה, מבטא אירוע, זה מאוד חשוב להתלבש,
תקבלו איזושהי אירוע משמעותי, תתלבש כמו שצריך,
אבל שלא יצא זיוף, בסדר?
לא יצא זיוף.
היה לנו איזה קטע בלבנון השנייה,
זה משהו הזוי.
בשטחי כינוס
והייתה הסתובבה איזה חיילת אחת, קצינה
מגבעתי,
עם נשק כזה, משהו מטורף, פלאט-טופ כזה, עם כוונות ועניינים, וכאילו,
וכל החבר'ה אצלנו התעצבנו, כי לחלק מהלוחמים לא היה כזה, והסתובבו עם ארוכים בכלל,
והיא הסתובבה, לא הבנו מה הקטע.
אחרי שנכנסנו ללבנון, יצאנו, הגענו במלון צפון,
ופתאום אנחנו רואים אותה נכנסת למלון והיא עם תרבושת.
כאילו היא נפצעה ומשהו כזה.
זה היה ברור.
אחרי חודש וחצי אני קורא כתבה בעיתון שהייתה מתחזה.
בחורה משוגעת
שקנתה נשק בחנות צעצועים. זה היה צעצוע כל הסיפור הזה.
אני זוכר אפילו בני גנץ. בני גנץ הגיע אלינו, היה אז מפקד מאזי.
נתן לנו שיחה והחיים צעקו עליו. מה זה הציעוד הזה? מה זה זה? יש פה איזה אחת קצינה מסתובבת עם זה ואיך אנחנו בלי?
אחרי חודש וחצי תפסו אותה שהיא התחזתה הכל התחזות משוגעת
והיא עם נשק וזה והיא מתחפשת והיא לא כלום והכול היה קטשופ משהו הזוי זה כמו שאתה קורא בסרטים
אני זוכר את זה כמו היום.
טוב
הלאה הלאה תורה חשובה מאוד על כל דבר פשע
ודבר שפתיים אח למחסור בחינת מדבר העמים בסדר על כל דבר פשע
אני מתרגם לכם את זה על כל דבר פשע על כל דיבור
שופע לא במקום, דיבור מיותר. שימו לב, לא דיבור אסור.
לא דיבור אסור, לא מדבר על לשון הרע.
זה ברור, הוא מדבר על דבר פשע. דיבור של במקום שיהיה שפע, הוא נהיה פשע. מה זה שפע שנהיה פשע? בזבוז.
מדברים סתם, מבלבלים את המוח. בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה. דבר פשע.
אומרים שהמצורע צריך להביא עץ ארז ושנית הולעת
ואזוב ושתי ציפורים חיות.
למה ציפורים?
עץ ארז זה מובן, כי הוא התגאה כמו ארז, עזוב, כי הוא צריך להיות
שפל כעזוב. מה הקטע של הציפורים?
הוא אומר, הציפורים מפטפטות.
והמנגנון אומר ככה,
אדם לא מגיע לדיבורים אסורים ישר.
הוא מתחיל בדיבורים מותרים, עובר לדיבורים בטלים,
וגומר בדיבורים אסורים.
הרמב״ם אומר, יש חמישה סוגי דיבורים בפרקי אבות.
דיבור, מצווה,
מצווה לדבר, דברי תורה וכולי,
דיבור שהוא מותר,
ענייני פרנסה וכולי אבל למרות שזה מותר נכון למעט בו דיבור אסור שזה
ראשון הרע וכולי דברים בטלים
שזה אומר הרמב״ם זה גם כן אומר החסידים במיוחד נזהרים מדברים בטלים יש פסקה באורות הקודש הזהירים מדברים בטלים
הנזהרים מדברים בטלים דברים בטלים זה פוליטיקה ומה עשה המלך האור ומה עשה המלך האור וספורט כל הדברים האלה של דברים בטלים שאנשים מדברים עליהם לא אומר הרמב״ם מזה החסידים הכי
נזהרים.
כי זה בזבוז כוח הדיבור. זה נקרא על כל דבר פשע ודבר שפתיים אחלה מחסור. חבל, אתה מבזבז את כוח הדיבור שלך.
ושכחתי מה החמישי.
מה אמרתי? אסור, מותר, מצווה, רשות, יש לו עוד אחד נראה לי,
לא זוכר.
מה?
אסור, מותר,
רשות,
בטלים. יש חמישה, אני זוכר רק ארבעה.
ומצווה. ומצווה, כן, נכון.
אז זה מה שהוא אומר כאן, כל דבר פשע, דבר שפתיים אחלה מחסור.
מה זה? בחינת מדבר העמים, כן? דיבורי העמים, דיבורים של מה שהעמים מדברים עליהם, כל מיני פוליטיקה וספורט וביבולי מוח ופרשנות.
כן, אנחנו נוסעים באוטו,
אז אני מדליק את ה... עד שאני מעביר לדיסק,
אז זה עובר ברדיו גם לפעמים.
אז הילדים אומרים לי, אבא, אנחנו לא מבינים.
לא דיברו על זה אתמול, על...
כל פעם טוחנים את אותו דבר,
הם צריכים למלא שעה, אז היהודים צריכים להתפרנס.
אז מה לעשות, זה גמח.
עוד פעם, ואם יוגש נגדו כתב אישום, ואם לא יוגש נגדו כתב אישום, האם תפרשו לפני? לא, אני כבר אמרתי, אני אגיע, לא חראם על המילים.
שימו שירים בינתיים, שימו איזו הרצאה בעלת תוכן,
שימו את כל הזה על הפאוזה, ונתפגש בבחירות.
הלאה.
עכשיו זה הדבר הכי נפלא פה, אולי.
אשר יאמר כי הוא זה.
על דרך שמים אור לחושך וחושך לאור בישעיהו סימן ה',
הוא היינו הוא היה גיבור ציד, הוא עשו אבי אדום,
מה שאין כן זה בחינת אור.
אשר יאמר כי הוא זה, כלומר,
לוקחים דבר שהוא בעצם הוא ואומרים שמה הוא?
שהוא זה.
מה זה הוא?
הוא זה גוף שלישי נסתר, כן?
וזה זה נוכח.
הוא זה גיבור ציד, עשו אבי אדום.
זה
מבחינת אור. למה?
הנה אלוהינו זה קיווינו לו.
כן, זאת הפעם יוצא מעצמיים.
אז מה הוא בעצם רוצה לומר כאן? מהו הפגם? הפגם הוא שאדם לוקח
דבר שהוא חסר משמעות
ומעניק לו משמעות
כאילו הוא התכלית, בסדר?
הענקת משמעות לדברים שבאמת הם חסרי משמעות.
אשר יאמר כי הוא זה.
במקום להגיד על זה, זה, שטעם החיים באמת זה התורה והאידיאלים וכולי,
וכבר דיברנו כאן כמה פעמים על כך שזה מה שמוכרים היום, אף אחד הרי לא מוכר מוצר, מה מוכרים לך?
חוויה,
תחושה,
משמעות.
אתה לא באמת הולך עם מעיל, אתה הולך עם נורדפייס.
זה אומר שכשאתה תטפס עליה עם עליה,
במפנה הצפוני,
לא יהיה לך קר.
אפילו שתראו אותו בקושי עולה את המדרגות של מכון מעיל,
הוא הולך עם נורדפייס.
אתה לא באמת נוסע עם וולבו,
עם וולבו,
כי כבר מזמן לא מדובר רק במכונית.
זה אומר עליך משהו.
הוולבו והמעיל שלך, אף אחד לא צורך מוצר.
דרך המוצר אני מגבה זהות.
אז לא, המוצר צריך לשרת אותי עבד כנעני.
והזהות שלי מורכבת מהתכנים האמיתיים, ואסור לומר על דברים שהם הוא, שהם זה.
צריך לשמור את עולם המשמעות למשמעות ולהשאיר את העולם הפרקטי לפרקטיקה.
ובני אדם מבלבלים, מחליפים אחד בשני.
ממה מורכבת המשמעות שלך? אני, זאת אומרת, רק דברים הטובים ביותר.
אני אלך עם שעון קאסיו?
מה, אני רק סייקו.
אני איכותי.
כאילו, אדוני, זה לא כל כך משמעותי, זה עובד, זה מספק את הזה, לא משנה.
יש כאלה, כאילו, אתה יודע, אם זה לא המקורי,
המדונדס, הוא כאילו,
זה לא זה.
אז גם זה איזשהו פגם כזה של בלבול המשמעויות.
אנחנו רוצים ללכות בעולם מדויק, שבו דבר משמעותי הוא משמעותי.
ודבר שהוא פחות חשוב, הוא פחות חשוב.
אפשר לומר כי הוא זה.
עכשיו, אנחנו הרבה דוגמאות מהחתונה.
מה משמעותי בחתונה? צריך שגם יהיה אוכל טוב, וצריך, הכל בסדר גמור.
אבל בסוף,
האוכל זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה, מה?
הצילומים, התמונה, זה מה ש... בדיוק, זה מה שחשוב, כן.
אמר לנו הצלם,
שהוא אומר בחתונות שהוא עושה, מה הדבר הכי חשוב בחתונה?
של עם ישראל בכללי,
לא של דווקא דתיים, לא הטבעת, הכוס.
הוא אומר, אם, הוא אומר, טבעת, אני יכול לפספס, אין בעיה. אבל אם אני מפסס את הכוס, הוא,
אתה מבין, למה? כי זה, כאילו,
צריך לדעת מה העיקר מטפל, לא לבלבל בין המשמעויות.
אז זה,
זה הפגם האחרון. אז אתם רואים איזה יופי?
על כל דבר פשע, שור,
כעס או נפש בהמית, חמור, אדישות וחומרנות,
שא, פיזור דעת, צלמה, זיוף, בגידה,
על כל אבידה, על כל אשר הוא אומר, כי הוא זה. החלפת המשמעויות,
כל הדברים האלה הם תנועות של נזק בנפש.
צריך להישמר מהם.
אני רואה שתנועת שילוח, לא יודע אם נספיק אותו,
אבל רק להגיד שאפשר גם ללכת לכיוון ההפוך.
בהרבה מקומות חז״ל מדמים את התכונות החיוביות שלנו בעבודת השם,
גם כן לבעלי חיים. לדוגמה,
שור אצל יוסף,
בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו,
בהם עמים ונגח יחדיו ואפסי ארץ, כן? יש ליוסף כוח, פריצה,
הוא לא מפחד,
הוא יוזם, הוא
רוצה להתקדם בעבודת השם. אפשר להגיד שכוח ההתקדמות והרצון לא להישאר במקום קשור ליסוד השור.
אוי שכר, חמור גרם,
רובד זין המשפטיים,
רבי נחמן אומר שצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם.
הנה, נגיד משהו פרשת תרומה,
הוא אומר את זה על הפסוק שהמנורה צריכה להיות מקשה זהב.
מה זה מקשה זהב?
איזה נוקשות כזאת שלא מוותרת.
אז על זה הוא אומר, צריך להיות עקשן בעבודת השם.
אל תוותר, תתעקש. עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. מקשה זהה.
כאילו, עקשן יש לו נקודת קושי כזו, הוא לא מוותר.
עוד פעם ועוד פעם.
אז לפעמים אנחנו לא מוותרים בדברים שהורים כהוא זה.
לא מוותרים בענייני כבוד או כסף או לא יודע מה.
שם דווקא טוב לוותר.
אבל בעבודת השם, בשאיפות, שם תהיה עקשן.
כמו חמור.
מסחר חמור גם רובץ בין המשפטיים.
בעצם הולכים לסבור, אני מוכן לסחוב, מוכן להתאמץ.
אנשים רוצים לרכוש ידיעות בתורה, אבל בלי להתאמץ.
זה ככה, יזרום לי חופשי.
זה לא עובד ככה.
ואצל דוד,
תהיתי כסה עובד, בקש עבדיך כי מצוותיך לא שכחתי.
סה פזורה,
נכון?
אבל הסה, כשהיא טועה,
אז היא פועה.
מה?
מחפשת איפה האדון.
אז גם דוד המלך אומר, אני מחפש אותך, הקדוש ברוך הוא. טעיתי כזה עובד, איפה אתה?
זה טעיתי בת', לא בט', זה לא טעות 1 ו-1, 9 ו-3. זה טעיתי, אני מרגיש שהלכתי לאיבוד.
עשה חלק מהתכונות שלה, שכשהיא הולכת לאיבוד,
היא מרגישה שהיא הולכת לאיבוד, היא מבקשת לחזור.
אז אפשר גם לקחת את התכונות האלו למקום חיובי.
הכל דבר פשע, על שור, על חמור, על שא.
אפשר להיות שור דקדושה, חמור דקדושה,
שא דקדושה.
נכון, אחת התורות היפות של רבי נחמן זה איה.
כשאדם צועק, איה, הקדוש ברוך הוא, איפה אתה? אני הלכתי לאיבוד.
ווייז, נאבד לי, תעזור לי.
כמו פרויקט מוסה.
טעיתי כסה עובד, כי מצוותיך לא שכחתי טוב. את המאה שילוח נשאיר לשנה אחרת. תעשו אותו שיעורי בית, בעזרת השם.
חזקו וימצאו כל טוב.
