יופי, אנחנו רוצים ללמוד תורה
מהטעם הפשוט שאנחנו אוהבים ללמוד תורה.
ואנחנו לומדים מנפש הפרשה,
ואני מזכיר לכולנו שנפש הפרשה זה שיעור שהעניין שלו זה עבודת הנפש בעקבות הפרשה,
בעיקר בעקבות רבותינו מתורת החסידות.
והיום אנחנו כבר בהדר ורואים את פורים מעבר לאופק.
כן, הדר ראשון זה חודש שתמיד אומרים עליו, אם לא אז, אם לא היה הדר ראשון כבר היה,
כבר היינו בפורים.
אז צריך לקחת את הדל הראשון בכיף ולנשום אותו כמו שצריך, ולא
לדלג מעליו, יש לנו הזדמנות טובה להתכונן לפורים.
ופרשת תצווה עוסקת בעצם בסוגיות של פורים, בסוגיות של תחפושות
או לבושים בכלל, אתם יודעים שללבוש יש לו שני תפקידים, תפקיד אחד
זה להסתיר ותפקיד שני זה להדגיש.
תפקיד אחד זה להסתיר, אם אדם רוצה להתחפש להיות מי שהוא לא, אז הוא כאילו מסתיר את עצמו בתחפושת.
אבל תפקיד שני זה בדיוק הפוך, זה להדגיש מי אני באמת, כמו חייל, כמו קצין, אני רוצה שידעו מי הוא.
וגם כהן, גם הכהן הגדול, כהן רגיל, יש לו ארבעה בגדים, כהן גדול שמונה בגדים, זה בעצם מדגיש
את התכונות המרכזיות שנמצאות אצל הכהן. אז אנחנו היום ננסה טיפה לעיין בדרך אפשר
בבגדי הכהן הגדול,
אבל תשאלו בצדק, מה לכהן גדול ולנו?
כלומר,
אנחנו כאן, חוץ מישראל, שיכול להיות שיהיה כהן גדול מתישהו,
יש פה עוד כמה נגדים,
אנחנו ישראלים, אז מה אנחנו...
בסדר.
אבל אנחנו נראה בעזרת השם שחלק מבגדי הכהן הגדול
השתלשלו ונמצאים אצל כל אחד ואחד מאיתנו, ואז אם נבין מה התפקיד אצל הכהן הגדול,
נוכל גם להבין מה התפקיד של הבגד הזה אצלנו,
ואיך אנחנו עושים את העבודה הפנימית הזאת, בסדר?
אז אנחנו, כמו שאתם מבינים,
נתמקד היום בציץ,
סוד הציץ,
שמבין כל הבגדים הוא, תודה,
מבין כל הבגדים של הכהן הגדול הוא הכי שונה,
כי א' הוא לא בגד, הוא תכשיט,
והוא נמצא במקום מאוד מאוד מעניין במצח, כן, הכתוב אומר, ועשית ציץ זהב טהור,
ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה',
ושמתה אותו על פתיל תכלת, והיה על המצנפת, אל מול פני המצנפת יהיה,
והיה על מצח אהרון ונשא אהרון את ארון הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנות קודשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני אדוני.
יש פה ציץ זהב טהור וכתוב עליו קודש להשם והוא ודאי כלי מאוד מאוד משמעותי אנחנו ננסה רגע
מיד בהמשך טיפה להתעמק בו ולהבין מה הקשר שלו אלינו בסדר אבל כבר אתם יכולים לשמוע מהציץ
זה שם כזה מוזר
נכון ציץ
רק מהפסוקים אנחנו מבינים שיש כאן ציץ ופתיל תכלת
אז זה כבר מזכיר לנו מה?
ציצית.
והמילה ציץ
היא בעצם,
יש לה עוד משמעויות בלשון הקודש. מה זה ציץ?
כציץ השדה, נכון?
הרשעים כתוב כציץ השדה, נכון? אומרים בשבת,
מזמור של יום השבת, נכון?
מה זה ציץ? זה בעצם עשב שמציץ,
מציץ מהאדמה.
אז ציץ זה סוג של איזו הצצה, מציץ מן החרקים.
אז למה הציץ נקרא ציץ? מה מציץ עלינו בדרך הציץ? אז אנחנו ננסה ללמוד. בואו נתחיל קודם כל מתורה נפלאה של מי השילוח שעוברת על כל הבגדים,
כולם של הכהן הגדול,
ואחרי זה ננסה קצת דרך המאור עיניים
להעמיק בציץ עצמו ולראות למה זה שייך.
אומר מי השילוח
ואלה הבגדים אשר יעשו
חושן ואפוד ומעיל.
באלו הבגדים מראה השם יתברך לישראל באיזה נפש הוא בוחר.
כי מהבגדים יוכר ומובן היקרות
הנמצא בתוך נפש אהרון הכהן.
כלומר,
איך הוא מבין? מה הם הבגדים?
הבגדים הם לא בגדים שבאים לתחפושת פה, אלא בגדים שבאים להדגיש. אהרון הכהן אלה התכונות שלו.
הבגדים עוזרים לנו להבחין בתכונות של אהרון הכהן.
אהרון לא לובש את הבגדים סתם, כאילו לקישוט,
אלא הוא לובש את הבגדים
כדי בעצם לספר את התכונות שנמצאות בו. האמת שזה ממש פסוק מפורש, כי כתוב, ועשית בגדה קודש לאהרון אחיך לכבוד ולתפארת.
כבוד זה אנחנו מכבדים את הכהן הגדול. תפארת זה שכאילו במילה תפארת יש את השער פי רש,
שזה כאילו לפאר משהו, זה לספר אותו,
לספר אותו בחוץ.
זה היה משהו בפנים, אתה מספר אותו בחוץ, אתה כאילו מפאר אותו, נכון? לפאר, לרומם, להיעדר.
אז כאילו אהרון מפאר את עצמו קצת בזה שהוא מספר מיהו על ידי הבגדים.
בסדר?
עכשיו כל אחד, אתם יודעים, אם אדם לובש בגדים של קבאי, אתה מבין שהוא קבאי, הוא לא פסיכולוג, נכון?
אז כאילו הוא מספר לך, אני קבאי, זו התכונה שלי, בזה אני עובד.
יש בגדים שהם חסרי משמעות,
יש בגדים שהם...
יש לנו חבר שעכשיו באמצע החיים עושה שינוי
מקצועי ולומד סיעוד אח, להיות אח.
אז לומדים, זה מקצוע יפה מאוד, מקצוע...
והכל בסדר.
כן,
זה נשמע.
אז השבוע הם התחילו לעבוד במחלקות, אז הם קיבלו מדים.
הכול צריך להיות לבן,
עם New Balance לבן וכל המדים ככה לבנים, זה מאוד מרשים, מאוד יפה, מאוד מרגש.
הוא הראה את זה לבן שלו, הוא שואל את הקטן, הוא אמר, אבא, למה אתה לבוש בגדים של טבח?
זה לא טבח.
לא, זה טבח.
אז בגדים לבנים, זה מבטא, זה רוגע, זה ביטחון, זה פה, זה שם, נכון?
זה כל העניין.
אז אצל אהרון, הבגדים, אנחנו נעבור עליהם ונסרוק אותם, בעצם מבטאים את תכונת הכוהן הגדול. מה הם?
הציץ.
ומרמז עליו כי הוא דבוק בהשם יתברך.
כמצווה עליו שיהיה תמיד על מצחו.
ועל עציץ היה נחקק קודש להשם.
היינו בעומק מחשבתו היה תמיד דע את אלוקי אביך.
וואו זה הסביר ממש יפה.
תשימו לב, בראש מדעי המוח בקצרה כן בראש יש לנו כל מיני חלקים. החלק האחורי של הראש של המוח זה החלק שאחראי על
מרכזי החיים הנשימה פעימות הלב
נקרא המוח הזוחל.
החלק הקדמי הוא אחראי על ה...
כאילו החלק הזה משותף לבני אדם ולבעלי חיים.
בסדר? מרכז הנשימה, מרכז...
החלק הזה הוא חלק ייחודי לבני אדם.
חלק ייחודי לבני אדם.
כאן יש את התבונה,
את הדעת, היכולת להבין דבר מתוך דבר, בסדר? זה ה... ולכן תשימו לב, אומר את זה אדמור הזקן אפילו, ראיתי את זה באיזה מקום,
נדמה לי, שכשאדם הוא צריך להתרכז, מה הוא עושה?
ככה, נכון?
כאילו הוא לוחץ פה על החלק הזה של ה...
ונכון, או אם אדם שוכח, הוא עושה ככה, שוכח משהו.
אבל אם אדם מרגיש עם עצמו שוכח, אם הוא פתאום מתעורר, הוא כזה בהלם, אז הוא בודק כאילו האם הוא בחיים, כן?
אז החלק הזה, זה נקרא מצח הרצון.
זה מה שמביא לידי ביטוי את הרצון.
על הרצון של האדם, אצל הכהן הגדול נמצא ציץ
שאומר קודש להשם. כל רגע הכהן הגדול,
הדעת שלו מחוברת לקדוש ברוך הוא. כל שנייה, הוא לא מתנתק לרגע.
אנחנו מכירים בזה קצת מהלכות תפילין.
בהלכות תפילין כתוב שאסור שיהיה היסח הדעת. כשאדם מניח תפילין כל הזמן צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא איתו.
אז הכהן הגדול בעצם יש לו תפילין מתמידות שכתוב עליו,
כתוב עליו, אני כאילו ככה צריך להגיד, אני קודש להשם,
כביכול, אני,
אז זה עציץ.
החושן מרמז עליו, החושן זהה על הלב, כי לא נמצא בליבו שנאה לשום נפש מישראל.
כי היו שבטי ישראל חקוקים על ליבו, בסדר?
מה זה שמישהו חקוק לי על הלב?
מה הכוונה?
עוד פעם, זה קישוט, זה...
נכון, אצל אהרון קודם, מה הכוונה?
מישהו חקוק לי על הלב, זה אומר שאם הוא לא הגיע,
אז אני שם לב.
אני שם לב, הוא נמצא לי בלב, אז איפה הוא?
אני, כן, אז, עכשיו, כל אחד,
לפי היכולות שלו, לפי מה שקדוש ברוך הוא נתן לו.
אומרים שבפרשת יתרו, שרי עשרות, שרי מאות, שרי אלפים, זה לא מינוי.
היו בוחרים אנשים, האדם הזה,
הלב שלו יש לו מקום לעשרה אנשים.
האדם הזה יש לו מקום למאה אנשים.
האדם הזה, המקום שלו לאלף אנשים. לפי זה ממנים.
אז אהרון הכהן יש לו בלב מקום לכל עם ישראל.
כל עם ישראל חקוק על הלב שלו. אם אחד חסר, הוא ישים לב, הוא יצטער, הוא ישמח.
כל אחד מאיר.
אז הלב שלו נקי.
יש לו אהבה לכל אחד מישראל.
היו כאלה גדולי ישראל, אפשר לראות את הדוגמאות רבות.
בדיוק היום חשבתי על זה, כי אני מוצא את עצמי היום,
ולא רק היום, גם בעוד ימים. עונה להרבה שאלות ששולחים ב-SMS ובוואטסאפ,
כל מיני התייחסויות,
וזה בסדר, כאילו זה חשוב לענות לאנשים כמובן,
לפעמים זה מפריע ללמוד.
ואז
נזכרתי כמובן ברבי מלובביץ', שהיה אדם עסוק מאוד, כן, כידוע לכם,
והוא היה עונה לכל אחד בעצמו, הוא היה עונה.
אלפי מכתבים היו מגיעים אליו כל יום, בכל העולם,
והוא אפילו לא היה נותן למזכירים לפתוח לו את המכתבים.
הוא היה עונה בעצמו.
זה היה לוקח לו שעות.
בשלב מסוים, לא היה לו זמן, אז הוא היה עונה על המכתב עצמו.
הוא היה עונה, היו שואלים אותו כל מיני שאלות, אז הוא היה מוחק מילה,
מסמן מתחת המילה שנראה לו, ומוסיף עוד איזה מילה בצד ושולח את זה בחזרה. אבל כאילו, זה, עם זה אני מתעסק.
אז אתה רואה אדם שהוא כזה, אדם כזה גדול, וכל אחד, כל אחד, והקטע המדהים שהוא היה זוכר.
אדם היה מגיע אליו, קודם כל, אפשר לראות ממש מהאיגרות שלו שהוא כותב.
אתה רואה שהוא שולח, הבן אדם, כאילו, יש לו אלפי ומאות אלפי חסידים בכל העולם וקשורים אליו, והוא שולח מכתבים
לפלא בעיניי שמאז שנה וחצי לא הגיע ממך שום מכתב.
הוא זוכר מכתב שהגיע לפני שנה וחצי, והתפלאתי למה, ומה שלומך, מה שלום רעייתך, שדיברת איתי, שהיא חולה, ולמה לא מודיע לי מהטבת מצבה.
מאיפה יש לך?
זה גדולי ישראל,
זה צריך לדעת, זה היה סדרי גודל, שהם זוכרים
גם אחרי חמש שנים, גם אחרי עשר שנים, הוא יזכור שהיית אצלו, ומה היה, ומה השיחה, אתה חקוק על לוח ליבו.
זיכרון,
בטח זיכרון אנושי, זה לא ג'יגה או בטה או מגה בראש,
זה בלב. אם יש בלב, אנחנו זוכרים.
אנחנו זוכרים. אז אהרון היה לו זיכרון לכל ישראל.
לכן כל ישראל היו מונחים על...
מעיל, דילגתי, אפוד.
אפוד היה רמוז בו, מרמוז על ביטחונו בהשם יתברך, שהוא תומכו תמיד, זה היה כמו מגרטל כזה.
אז היה לו איזה מין, הוא היה עזור, אזור, בוטח בהשם.
ומעיל מורה על גודל יראתו.
כי היה כולו מתכלת
שמרומז על יראה.
תכלת זה תכלית.
תכלית זה דין.
אדם צריך לחשוב את עצמו כל יום,
מה התכלית שלו?
למה באתי לעולם?
קל לנו מאוד לשכוח את התכלית שלנו. העולם הזה מבלבל, העולם הזה מערבב, זה הכל, זה, אני פה שם. אבל אדם יש לו פתיל תכלת,
הוא מעיל תכלת,
אז הוא כל הזמן מזכיר לעצמו, רגע, מה התכלית?
מה התכלית שבגללו באתי לעולם, או מה התכלית של המעשה שאני כרגע הולך לעשות,
או מה המשמעות שלו?
תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רקיע דומה לכיסא הכבוד וכו' וכו'.
והעניין ראובן זה לא לחייך,
כשאני אומר את זה, אלא לשים תכלת.
זה לא...
היום אני אדבר על זה עם ההורים שלך, אני אסגור את הפינה הזאת, והיו אמורים.
180 שקל, זה מה שמבדיל, בלכה לבין המצווה לדעתי.
עושה לך גיוס המונים.
אז בסדר, אז אהרון היה לו יראה, הוא כל הזמן היה דבוק בתכלית. מה התכלית? למה באתי לעולם? מה הייעוד? מה השליחות?
זה המעיל שהיה עשוי מתכלת.
ויפה.
ולאשר לא נאמרו בפרשה הזאת המכנסיים והציץ,
למרות שהוא
דיבר על זה מקודם.
המכסאים האלה נאמרו כי לא יחשבו עם מלבוש, כי לא היה רק לכסות בשר ערווה.
היינו להגן מחמדת עולם הזה. המכסאים זה כנגד יצרה. והציץ לא נאמר,
הוא על דרך מאמר, הזוהר הקדוש מצחה דרעותה מתי יתגלת
בשעתה דצלותה דשבת במלכה. זה זוהר מפרשת תרומה שקראנו השבת.
ולהיות כי הציץ ניתן לאהרון
לפי שהיה בו יראה גדולה,
כי בכל שבט לוי נמצא יראה, כמו שכתוב, ואתנם לי מורה, וביותר בכהן הגדול,
ומה גם כי שמו מורה על יראה, כי אהרון בגימטריה רנ״ו,
נגד רנ״ו כנפיים,
שיש לחיות הקדושים, וכנפיים מרמזים על יראה,
ונגד היראה הגדולה ניתן לו הציץ להחיות ולענג את נפשו,
כי הציץ מורה על אהבה שהשם יתברך אוהב את ישראל.
אני רוצה רגע לעצור כאן,
אולי רגע עוד משפט אחד, ובעת שאש המטבח מגלה גודל אהבתו אז כל היראות מסתלקין ונצמח גודל תקופות לישראל.
לכן קודם שנאמר עשיית המעיל,
לפני היראה לא יכול להיאמר עשיית הציץ,
כי מגודל תקופות יכול חלילה לצמוח קלות ראש.
אך אחר שנאמר עשיית המעיל שמורה על יראה יוכל לא יאמר עשיית הציץ כמאמר הזוהר הקדוש בשעתא דמנחה שהוא אחר גודל היראה מתגלה מצחא דרעותא היינו גודל תקופות.
אז אולי אני אסביר רגע את הזוהר,
ואחרי זה אני אסביר את זה.
זה זוהר על פרשת תרומה, אתם ודאי עברתם עליו.
והזוהר אומר ככה,
הזוהר אומר ככה.
כל יום בשעת מנחה
מתעורר דין בעולם.
דין.
למה מתעורר דין בעולם?
כי מנחה זה זמן של מעבר.
כי היום נגמר ומתחיל יום חדש. הרי היום ביהדות הולך לפי הלילה.
אז כשנגמר יום, בודקים. בוא נראה מה עשית ביום שקיבלת. קיבלת יום, בוא נראה מה עשית. ואז רואים שהבן אדם בזבז את הזמן ובטל ודיבר לשון הרע. זה דין. רגע, אז מי אמר שאתה עובר ליום הבא?
זה כמו מי שנוסע, לא יודע מה, פה במנהרות או בתרקומיה או המחסומים האלה.
אז אתה מגיע למחסום, עוצר.
מי אמר שאתה יכול לעבור? פותחים את החלון.
מה שלומך, אדוני?
נכון? אתה צריך לדבר, שישמעו שאתה מדבר עברית.
כאילו שהמחברים לא יודעים לדבר עברית.
לפעמים, פעם היה, חמדתי לעצור, אמרתי, כולו בסדר,
כולו, כולו,
כולו, וואלה, לא, אל תצחק.
בודקים אותך, מי אמר שאתה עבור, אתה יודע. טוב, כל יום הקדוש ברוך הוא מאמין בנו מחדש ונותן לנו בעזרת השם יום נוסף.
בשבת במנחה זה אותו דבר, אבל יותר עמוק.
כי בעומק הדין יש זכות.
הדין הרגיל זה חובה, אתה
התנהגת כמו שצריך או לא התנהגת, אבל אומרים שאם אתה לוקח יהודי
ושואל אותו לא מי אתה,
אלא מי אתה באמת.
אם אתה סוחט יהודי, מה יצא ממנו? אומרים יצא ממנו טיפה של אהבת ישראל.
אז במנחה, בשבת, בזמן מנחה, כל דינים מתעברים מינה ומגיעים לעצם נקודת הרצון שכל יהודי מוכן למסור את הנפש על אח שלו ושלחים פה לצבא ושיש מילואים וכל הדברים האלו, אז זה מעורר את עצם נקודת הרצון, זה מה שאומר הזוהר.
ולכן,
וזה נקודה של אהבה גמורה כאילו הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו וזה אהבה בלי תנאי ואין חטאים במקום הזה ואין כל דילים מתעברין מינה וכן גם זה הדרך.
ככה הוא רוצה להגיד זה המבנה בין המעיל לבין הציץ.
הציץ
זה איזה מין הצצה אלוקית שהקדוש ברוך הוא מציץ עלינו ומגלה לנו כמה הוא אוהב אותנו.
קודש להשם, אנחנו הקודש שלו.
לפני הציץ חייבים להתמלא ביראה, לכן יש מעיל, הציץ לא יכול להיאמר לפני כן.
כן? אחרי שיש מעיל, אומר המאה השילוח,
אז אפשר לגלות לנו את הסוד של הציץ, בסדר? אז זה... עכשיו אני רוצה להגיד לכם עוד משהו,
ומכאן לעבור למאור עיניים, כי זה בעצם מקביל לזה.
זה הולך ככה.
מה מציץ עלינו?
אמרנו שהציץ זה לשון התצה.
מה מציץ עלינו?
יש פסוק בשיר השירים,
כל דודי נזו באה, מדלג על ההרים, נכון?
מציץ מן החרקים, נכון? זה עומד אחר כותלנו. הנה יפה, או, או, יהודי שורשי שאומר שיר השירים,
הנה זה עומד אחר כותלנו,
משגיח מן החלונות, מציץ מן החרקים.
חרקים, חרקים, זה בכף שם.
ומפרשים שזה בדיוק הסיפור. כלומר,
אני אסביר את זה בלשון מובנת לכולנו. לכל אחד מאיתנו יש עשר כוחות בנפש,
מחוכמה עד מלכות.
חוכמה, בינה דעת,
חסק גבורה תפארת, נצח עוד יסוד, מלכות. אלה כוחות
בנפש
זה עשר ספירות אבל זה גם כוחות בנפש שכל אחד מאיתנו עובד איתם.
מעל הכוחות האלו יש ספירה שנקראת כתר.
וכתר זה האל-מודע שמרחף מעל כל אחד ואחד מאיתנו.
אפשר לקרוא לזה על-מודע, אפשר לקרוא לזה שורש הנשמה, אפשר לקרוא לזה השליחות שלנו, הנקודה הפנימית העמוקה. אנחנו לא מודעים אליה אבל היא קיימת.
בדיוק כמו בצד השני, כמו שיש לנו תת-מודע שאנחנו לא מודעים אליו, כי הוא תת-מודע אבל הוא קיים, והוא קיים מאוד והוא מנהל אפילו
לעיתים את האדם, בסדר?
הוא בא להגן עליו, הוא בא... התת-מודע הרי עושה חיבורים שהם לא קשורים אחד לשני, אבל הוא... ככה זה בחוויה שלו. דוגמה,
אם אדם היה באיזה מקום, והוא עבר חוויה לא נעימה,
ובסדר, היה לו איזה מורה שכל הזמן היה צועק עליו בתור ילד, והמורה הזה היה הולך עם אב תרשף פולו ירוק.
בסדר?
נגיד, אתם מכירים מה פרק? זה סוג של כזה, נגיד.
אז עכשיו, בתור ילד קטן, התת-תמודה חיבר אצלו, פולו ירוק, ללא נעים, ואז לאורך השנים, כל פעם שבא לידו מישהו,
אהב תחשב כזה,
הוא לא נעים לו, כאילו, מה זה קשור?
לא, כי
זה תת-תמודה.
צריך לפרק את זה איכשהו,
יש כל מיני שיטות, NLP, CBT, כל מיני עניינים, אני לא מבין בזה הכי זה, אבל יש שיטות שיודעות
להציף את זה או לשנות את זה או להחליף את זה, כל מיני דברים כאלה. זה תת-תמודע.
כמו שיש לנו תת-תמודע, ויש לנו תת-תמודע,
יש לנו גם על-מודע.
התת-תמודע זה גם הגויים יודעים, זה גילה את זה פרויד, הוא היה פסיכולוג יהודי, אבל גם הגויים מודעים לזה. העל-מודע זה המצאה יהודית, זה שרק שלנו.
זאת אומרת שמעל כל אחד מאיתנו מרחף איזה כתר,
זה מעל הראש,
כל מיני ברקים,
כל מיני נגיעות כאלו, מציץ לנו מבין החרקים. זה מאוד מאוד דומה, בדיוק לזה, לאיזה שהוא וילון או תריס כזה,
שמדי פעם נפתח ומציץ,
אנחנו קולטים, לא קולטים, מבינים, לא מבינים,
הרושם הזה נכנס, ופתאום הוא נהיה, אנחנו ככה קולטים אותו וזה נהיה שלנו.
הציץ זה בעצם העניין הזה.
זה מה שנקרא שהקדוש ברוך הוא מציץ עלינו, זו ספירת הכתר.
לכן הוא באמת נראה כמו כתר על הראש.
הדבר הדומה ביותר, הוא לא יודע אם דומה, זה בעצם זה זה.
הכהן הגדול הולך עם כתר על הראש, ועל הכתר הזה כתוב קודש להשם.
וזה בעצם אומר שלכל אחד, אנחנו מיד נראה,
לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות הזאתי
לחוות מתי הקדוש ברוך הוא מציץ עלינו.
אנחנו לא חווים התגלות אלוקית, זה לא בא לדבר השם על משה לאמור, אין פה איזה נבואה, אבל יש פה איזה,
יש פה איזה תובן, איזה אינטואיציה, איזה תחושה.
פתאום האדם מרגיש מעצמו שככה צריך להיות ולא אחרת,
שזה הכיוון ללכת.
הוא פתאום מקבל איזה רמז, הוא מקבל איזה...
וזה ממש נגיעה אלוקית, זה מתוק מאוד.
זה היה לכהן הגדול,
וזה יש גם לכל אחד ואחד מאיתנו,
כי הציץ
משתלשל ומתלבש
עד לציצית שבה כל אחד מאיתנו הולך.
עכשיו, אני רוצה להגיד פה משהו מאוד מאוד מעניין.
יש מצוות,
שלמרות שהן מאוד מאוד חשובות,
התורה לא מכריחה אותנו לעשות. לדוגמה, שבת חייבים לעשות.
בסדר גמור.
סוכה, אם אדם אומר לא תשב בשבת בסוכה,
הרמב״ם אומר מלקים אותו עד שישב בסוכה.
לא רוצה לטעול ארבעת מילים, נותנים לו מכות עד שישים ארבעת מילים.
יש מצוות שאתה רוצה, תעשה, אתה לא רוצה, הפסד שלך.
לדוגמה, מצוות עונג שבת.
אם אדם רוצה לעבור מלאכות, אז יתנו לו מלכות שלא ימנע, אבל אם אדם לא רוצה להתענג, ולא רוצה להתענג, ולא רוצה לאכול סעודות,
לא רוצה, לא רוצה, בעיה שלך,
לא מכריחים אותו.
עוד מצוות זה מצוות ציצית.
מצוות ציצית מנוסחת באופן חיובי.
אם אתה הולך עם בגד ארבע כנפות, תשים ציצית. אני לא רוצה ללכת עם בגד ארבע כנפות, אל תלך, לא מכריחים אותך. לא לוקחים בן אדם וכופים אותו, מרביצים לו,
תלך עם בגד ארבע כנפות. אם אתה לא הולך, אז זה הפסד שלך, בסדר?
למה זה ככה?
כי יש דברים שהם מתנה.
ומתנה לא נותנים בכפייה.
הגמרא מגדירה שבת בתור מתנה.
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמע. אם זה מתנה, ואתה כופה את זה, זה לא מתנה, זה מתנה.
רק מי שמבין יקבל.
וגם ציצית זה מתנה.
היכולת ללכת עם איזשהו בגד,
שמדי פעם, כשאני אסתכל עליו, יזכיר לי
איזה הצצה מעולם עליון יציץ עליי מלמעלה ויזכיר לי את התכלית יזכיר לי את השליחות זה מתנה אתה לא רוצה לא חייב הכל בסדר לא מכריחים אותך פה הקדוש ברוך הוא אומר לך אני נותן לך מתנה כמו הכהן הגדול תראו אומר את זה המאור עיניים זה נפלא מאוד
ועשית ציץ זהב טהור ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש להשם
אמר בזוהר הקדוש ציץ
לכהן ציצית לשאר בני אדם כלומר הציצית שכל אחד מאיתנו הולך ואני מקווה שאתם מבינים
מבינים דבר מתוך דבר בעצמכם שאם על הציץ כתוב פתיל תכלת
ועל הציץ כתוב פתיל תכלת, אז זה אומר שצריך ללכת עם פתיל תכלת. כן, כמובן.
אז ועשית הציץ זהב תרוף פיתחת לה פיתחת אותם כולל ויובן על פי פשוטו.
כי הציץ מכפר על עזות מצח.
כן, הציץ נמצא על המצח.
המצח יכול להיות גם ליפול חלילה במקום של עזות מצח, של חוצפה, כאילו שאני אעשה מה שבא לי.
אני, המצח זה הבחירה החופשית,
אני אבחר מה שבא לי, אני אעשה מה שבא לי.
עכשיו, התורה נותנת לנו בחירה חופשית, אבל זה קצת... נותנים לנו בחירה, אבל מצפים שנבחר במה?
במי שאנחנו באמת.
כלומר, הבחירה, כשאדם בוחר, הוא לא באמת בוחר.
זה לא שיש לי כאן שני דברים שווים,
לא יודע מה, יש לי כאן במבה ויש לי כאן ביסלי.
עכשיו אני מתלבט מה לבחור, טוב, בחרתי בבמבה.
זה לא הכוונה.
יש כאן, זה משהו אחר, יש כאן משהו שהוא שלי באמת,
שהוא אני,
ויש כאן משהו שהוא לא אני והוא מזויף
ואני צריך לבחור וכשאני בוחר נכון בעצם בחרתי בתכונה הפנימית שלי.
בחרתה בחיים זה נקרא.
וכשאדם מתעקש ואומר אני אבחר מה שבא לי לא אכפת לי אני אעשה מה ש... אז זה נקרא עזות מצח ועל זה בא הציץ לכפר.
ויובן על פי פשוטו כי הציץ מכפר על עזות מצח דהית מרבה מצח אישה זונה היה לך וכבר ידוע ממאמרם בעניין אותו גבר אותו אדם ששמע שזונה בקרחי הים ובאו ארבע הציציותיו וטפחו לו
על פניו זה סיפור מאוד מעניין במסכת מנחות דף מ״ד וזה נמשך מזה שעל ידי הציץ של הכהן שמכפר על מצח אישה זונה נמשך הכוח אל הציצית
של שאר בני אדם להצילם מיד אישה זונה.
אתם מבינים שאישה זונה זה לא דווקא אישה זונה אלא זה רומז למשל המפורסם משל הזונה בזוהר הקדוש
שמי שלמד איתנו תניה יודע אותו
אבל למי שלא אני אזכיר אותו יש משל הזונה בזוהר הקדוש הוא משל חשוב ועמוק מאוד
המלך היה לו בן והמלך מאוד אהב את הבן שלו וגידל אותו שיצליח במשימות וכל זה ויום אחד המלך רוצה לנסות לבן שלו לראות אם הבן הזה הוא באמת
באמת רציני אז הוא סוחר זונה
שתלך ותכשיל את הבן הזה
בסדר?
זה המשל.
עכשיו בואו נבדוק את המשל
האם המלך רוצה שהבן ייכשל?
לא.
האם הבן רוצה להיכשל?
האם הזונה רוצה שהבן ייכשל?
גם לא.
היא גם לא רוצה.
היא לא רוצה.
היא רוצה שהוא יעמוד בניסיון.
היא תעשה הכל כדי שהוא ייכשל, אבל היא רוצה שיצליח לא להיכשל,
בסדר?
אז ככה נוער הזקן אומר, זה המשל לנפש הבהמית,
שכאילו בא לאתגר את האדם, אבל היא הייתה רוצה שבאמת מה? שהוא יעמוד בניסיון.
אז אנחנו מוקפים, סליחה על הביטוי, במין נשים זונות כאלו, שבאים בעצם להטות אותנו מהדרך,
ולהשכיח, בעיקר להשכיח מאיתנו מי אנחנו באמת. שאדם יחשוב שהמשמעות של החיים שלו היא תלויה בעניינים חומריים רק,
ושאדם יחשוב שאם הוא ידבר לשון הרע זה יקדם אותו,
שאדם יחשוב שאם הוא מקנא בחברו אז באמת הוא יצליח להשיג יותר הישגים, כל מיני מחשבות כאלה של זנות בהקשר הזה של מזינות אותנו בדברים לא טובים.
איך אנחנו יכולים להתמודד? אז התמודדות אחת זה ללמוד תורה ולמוסר וזה, אבל יש עוד אפשרות, מה? מדי פעם,
מדי פעם מציץ עלינו בעל הבירה.
מדי פעם אנחנו מקבלים איזה הערה מהכתר, ואתם יודעים מה קורה כשמקבלים הערה מהכתר?
הכל נהיה ברור בשנייה אחת.
אתם מכירים חוויה כזאתי?
שאדם כאילו מסתפק בזה, ופתאום יש לו איזו התבהרות, והוא מבין.
אמרו לי את זה כמה אנשים, ואני האמת, חוויתי את זה בעצמי,
כשאתה נמצא במקומות,
או בציוני צדיקים,
או ברבי שמעון בל״ג בעומר,
או בכותל באיזה...
יש מקומות שאתה נמצא, וכשאתה נמצא שם,
אין לך ספקות, הכל ברור.
כאילו אתה, זה הערה, הכל ברור, עם ישראל בגאולה,
הכל זה,
זה צריך לעסוק בדברים טובים ולא בדברים רעים,
התורה איננה, הכל ברור לך, פתאום דברים שאתה כל השנה ככה מסתפק,
הכל ברור.
ברגעים האלו זה אומר שהציץ עלינו הכתר.
וזה הסוד של הציצית,
לאפשר לעצמנו שיציצו עלינו כל מיני הערות מלמעלה.
ומזה נמשך הכוח אל הציצית של שאר בני נשה להצילה מיד אישה זונה, וכמעשה שעבוד יבר על פי דרך הנעלם.
כי ידוע גדול מעלת שיביתי השם ונגדי תמיד,
שזה הוכר גדול בתורה.
וכל שכן שיבין האדם שמלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הוא מלך גדול ונורא ועומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה כמובן שולחן ערוך
הרי האדם המבין שקודש אבריחו רואה כל מעשיו תמיד מציץ עליו ובטוח שלא ימרה את פיו והוא יזוז מעבודתו
קירתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שורה עליו
ויודע שמלוא כל הארץ כבודו ואין אתר פנו מיניה וזהו ועשית ציץ
לשון הסתכלות
שתעשה לך מדרגת ציץ.
שאדם יהיה לו מדרגה שהוא מבין שהקדוש ברוך הוא מדי פעם מציץ עליו.
מציץ!
ספירת הכתר מדי פעם מאירה לנו, מציצה עלינו בין החרקים,
ואנחנו מצליחים לקלוט ממנה רשמים.
ותדע ותבין שהקודש הבריח הוא מציץ מן החרקים עליך, ואין דבר נסתר מנגד עיניו.
אז האדם יהיה זהב טהור. זה מה שיפה בחסידות, שקוראים את הפסוקים תמיד בצורה קונספירטיבית. ועשית ציץ זהב טהור.
ועשית, תעשה את עצמך. תעשה את עצמך מדרגה.
מהי המדרגה? מדרגת ציץ. תבין שהקב' מדי פעם מציץ אליך ומציץ אליך. זה כמו משחק מחבואים.
הקב' מתחבא לנו, מדי פעם הוא מציץ שנראה את הכיוונים שלו.
ככה שלא נחפש באפלה. מציץ ונעלם.
דומא דודי לצבי. מה צבי נגלה ונכסה? הקב' נגלה ונכסה. הציץ, ראינו, אה, זה הכיוון, הולכים. עוד פעם הוא נסתר, עוד פעם הוא מציץ.
יש כאלה משחקים עכבואים, הקדוש ברוך הוא מתחבא, טוב יאללה אני כוח חפש, הולכים לאכול שווארמה ואיזה.
והוא ממשיך להתחבא.
ואין דבר נסתר מנגד עיניו.
אז אם בעשית עציץ, אז האדם יהיה מה?
זהב טהור.
זהב טהור, זהב היראה. אתם יודעים שזהב זה מידת היראה, למה?
זהב זה קודם כל אדום, זה דין.
דבר שני, בניגוד לכסף שזה עולה, כ', ספ', 20, 60, 80,
זהב יורד, 7, 5, 2. אז כאילו,
הדין הולך ומצטמצם, החסד הולך.
אז הזהב זה דין.
אה, אז אדם יהיה לו יראה טהורה ונקייה בלי שום תערובת.
כמו שכתוב, יראת השן טהורה.
אמנם לא כל אדם יוכל לאחוז בזה,
להיות כל רגע דבוק בקדוש ברוך הוא וברצון הזה, כי הם בני אליה והם המועטים.
ואי אפשר תמיד להיות בדבקות הנפלאה הזה,
ונופל האדם ממדרגתו ושוכח בו חלילה,
אך כי שבע יפול צדיק וקם. נפלנו מהמדרגה הזאת, לא נורא, קמים.
עוד פעם נזכרים שהקדוש ברוך הוא מציץ עלינו.
וכמבואר למעלה וחוזר ומדבק אל השם כי אפילו הרשעים מלאים הרהורי תשובה מתחרטים.
אף כי איש הישר הנופל ממדרגתו כל עוד ועוד כלל השם וממליך קודש ובריחו על ידי זה במדרגות תחתונות.
וזהו כבודו יברח שנאמרתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו'.
רצה לומר תמליכו אותי על כל דרגים כמבואר וזהו נקרא ציצית על שם וייקח הנה בציצית ראשי כמו שאוחז בציצית ראשו ומעלה וממטה למעלה.
אז עכשיו זה עוד הסברות,
ציץ מציץ, אבל ציץ גם כמו ציצית ראש, ציצית ראש זה איזה מין שוונס כזה,
שכשאנחנו נופלים והקדוש ברוך הוא שולח יד ומרים אותנו.
תן לנו כוח.
כמו שרמי נחמן אומר נכון, שמי ש...
למה הברסלבים מגדלים גוזמבות?
שולח אותם מהגיהינום, כן.
אז גוזמבות ערבות כאלה, כי שם לפעמים צריך לשלוח את היד עמוק.
זה נכון, תוציא אותי משם.
אז הקדוש ברוך הוא שולח לאדם, שולח לו רצונות.
יש לפעמים,
פעמים שאדם אומר, איך אני אצא? לבד אני לא יכול לצאת מזה.
תעזור לי.
תעזור לי. כמו 12 הצעדים, 12 הצעדים.
הקדוש ברוך הוא, תהיה איתי.
ואז הקדוש ברוך הוא שולח יד לאדם ועוזר לו לצאת. דברים שמעצמו הוא לא הצליח, אבל רק כשהוא התפלל וביקש וזכה לאיזושהי נוכחות אלוקית,
הוא הצליח.
ולכן ציץ לכהן גדול.
מחשבה עליונה זכה ודבוקה בשורשה ביראת השם שעומד עליו ורואה היום את ציץ נקרא ציץ.
ולשאר בני האדם זה נקרא ציצית.
נמשך למטה למדרגת בחינת ציצית.
רוצה לומר לאחוז בציצית ראשם. הקב' אוחז לנו בראש
ומעלה אותנו לעלות משם ולעלות עם המדרגות של למטה.
להמליך הקב' בכל אתר.
כמו שאמר הבעל שם טוב נשמתו בגנזי מרומים.
וביקשת משם את השם אלוהיך ומצאת.
משם דייקה. מה זה משם? מקום שהוא באיזושהי מדרגה, אם גם אדם נמצא במקום הכי נמוך.
אבל הוא מבקש משם את הקדוש ברוך הוא, ימצא אותו.
הקדוש ברוך הוא ימצא לו.
זה גם מדרגת הציץ שמשתלשלת לציצית. אז הציץ,
יש כאילו ציץ של הכהן הגדול שזה למעלה,
זה להיות קרובה דבוק וכל הזמן זה, אבל אנחנו לא תמיד שם. אז אצלנו זה ציצית שהיא משתלשלת למטה,
אבל מהציצית הזו יכול הקדוש ברוך הוא לתפוס אותנו והופ להרים אותנו למעלה יש במה להחזיק יש במה לאחוז כן
ונמשך למטה למדרגת תחילת ציצית רוצה לומר לאחוז בציצית ראשם לעלות וכו' כמו שאמרנו הבעל שם טוב ביקשתם משם משם די כבד מקום שהוא באיזושהי מדרגה שיהיה
משם תמצא את השם אלוהיך ויוכל להידבק בהשם
ולכן אמרו חזל שבהציצה היה כתוב קודש להשם בשני שיטים
ואמר רבי יהושע בן לוי אני ראיתי ברומי וכתוב קודש להשם בשיטה אחת
אתם מבינים?
המחלוקת בגמרא, הציץ היה מין חצי עיגול כזה,
מזהר,
עם כזה כתר,
והיה כתוב עליו קודש להשם.
איך היה כתוב?
דעה אחת בגמרא אומרת היה כתוב קודש,
ולמטה היה כתוב להשם.
דעה שנייה אומרת,
כתוב בשורה אחת. אגב, במכון המקדש, בגלל זה הם עשו שני ציץ,
אחד לשתיהם ואחד ל...
מחלוקת משונה, מה יסוד המחלוקת הזאת?
אז הוא אומר,
ודאי לא ייתכן שהבריתא יחלוק על האמת,
אך שניהם אמת.
אומר אמר חדא, אומר אמר חדא ולא פליגי.
כי האדם אשר נפל למדרגות תחתונים ואחר כך שב אל ה' הוא נרמז קודש לה' בשני שיטים.
כן?
הוא נפל למדרגתו והקדוש ברוך הוא העלה אותו.
אך אמת,
אמת כקודש לה' נכון, אך בשני שיטים היה.
כי בתחילה היה הקודש למטה ובהתחלה הוא נפל והקדוש ברוך הוא העלה אותו.
אחר כך העלה הוא למעלה לה' ולכן אמרו קודש לה'
ולכן אמרו קודש למד למטה,
כן, קודש להשם, הלמד היא למטה,
כי סוד למד מורה על זה, למד, כן, שהוא נופל, ודאי יחכימא.
ולכן אמר רבי יהושע, אני ראיתי ברומי, רצה לומר,
אותם שמבני עלייה ברום המעלות,
במחשבה עליונה, אינו עושה את התבקות השם, כתוב בקודש להשם בשיטה אחת,
שלא היה הקודש למטה, רק דבוק תמיד להשם באמת, ועלתה לו.
כן, אז זה...
אז בואו נסכם, מה ראינו?
קודם כל ראינו בהתחלה עד כאן שכל הבגדים של הכהן הגדול מבטאים תכונות.
יש תכונות של הכהן הגדול, אנחנו לוקחים וממרקרים את התכונות האלה, מדגישים אותן.
כן, את כל האהבת ישראל שלו.
ובתוך כל הבגדים יש את הציץ.
הציץ רומז לנו על אפשרות להיות פתוח לכך שהקדוש ברוך הוא יציץ עלינו, על העל מודע,
על ספירת הכתר שנמצאת אצל כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו מודעים לזה שמדי פעם הקדוש ברוך הוא מציץ עלינו,
והדבר הזה הוא אפשרי.
אלא מה?
להיות במצב שאדם כל הזמן דבוק וכל הזמן קודש לה' זה ודאי מדרגת מעלה. אז הציץ מתעבה ומשתלשל לציצית.
והציצית עושה בדיוק את אותן פעולות. א', היא מזכירה לנו את התכלית.
היא מזכירה לנו את הייעוד, היא מזכירה לנו שאנחנו קודש לה'. ציצית תכלת,
שוב פעם, תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רקיע דומה לכיסא הכבוד.
והציצית גם מאפשרת לקזו ברוך הוא למשוח אותנו אליו
כשאנחנו נופלים.
הוא מציץ עלינו ומושך אותנו אליו.
אז זה בגד מאוד מאוד מיוחד.
למה ספירת הכתר היא כל כך חשובה?
בגלל ששאר הספירות,
אפשר לקלקל אותן,
אפשר לחסום אותן אולי,
אפשר שהן לא יאירו מספיק.
ספירת הכתר, אי אפשר לגעת בה.
היא קודש קודשים.
מספירת הכתר נובעת נקודת המסירות נפש הכי עמוקה של היהודי.
אומרים שלכתר יש שלושה ראשים, אמונה, תענוג ורצון.
נקודת האמונה הכי הכי פנימית,
נקודת הרצון הכי הכי פנימית, נקודת התענוג הכי הכי פנימית של יהודי,
זה מספירת הכתר וזה לא משתנה. אתה יכול לראות יהודים מוסרים את הנפש.
מוסרים את הנפש על אמונתם.
יש להם את התענוג הכי פנימי והכי עמוק מלעזור למישהו אחר.
זה מגיע מהכתר.
לכן מודעות לזה שכל יהודי שאתה רואה ברחוב, לא משנה איך הוא נראה, תסתכל לו מעל הראש,
יש שם הכתר שכינה
שאי אפשר לטמא אותו,
ואי אפשר להסתיר אותו, ואי אפשר ל... הוא שם.
נותנת לנו איזושהי איכות חיים אחרת לגמרי, וכמובן גם שהאדם מודע לזה בעצמו,
שכמו שיש תת מודע,
וכדאי להיות מודעים זה יש לנו תת מודע,
ולא כל הדברים שאנחנו עושים זה בגלל איזשהו שכל, חלק מהדברים זה התת מודע מנהל אותנו, יש לנו גם על מודע.
יש לנו גם איזה, הקדוש ברוך הוא מלווה אותנו, איזה מלאך מעלינו, ומדי פעם זורק לנו איזה כל מיני הערות, וצריך להיות קשוב
ולקלוט אותם.
וכמו בהרבה דברים שלפעמים אמיתות גדולות מתגלגלות בכל מיני סיפורי ילדים וכל מיני מעשיות כאלה ואחרות,
גם של חול וגם של קודש. רבי נחמן אמר שהרבה מאוד מהסיפורי חול של הגויים יש שם אמיתות גדולות שהתלבשו והסתתו.
אז לדעתי כל השיעור שלנו נמצא מקופל
בתוך שיר
שנקרא משחק לפורים שכתב לוין קיפניס.
לוין קיפניס זה בעצם המשורר הילדים הגדול, חלק גדול משירי גני הילדים זה הוא כתב בתחילת המאה הקודמת.
והנה כאן כל מיני בתים. אחת, שתיים, שלוש.
במקום להגיד אחת, שתיים, שלוש, מה אפשר להגיד?
אתם מכירים את השיר הזה, כן? אחת, שתיים, שלוש, אני... חבר'ה, זה קצת לפורים, קצת צחוקים, אל תהיה איזה, כבדים אתם.
מותר, אדר, אז אפשר גם ללמוד את זה בעיון.
מה, אופיר?
זורם, נכון?
אל תהיו כבדים, אל תהיו דוסים.
אז זה אחד, שתיים, שלוש. נכון, אחד, שתיים, שלוש אפשר לקרוא. במקום להגיד אחד, שתיים, שלוש אפשר להגיד חוכמה בין הדעת.
חוכמה בין הדעת.
אני אחשורוש.
מה זה אחשורוש? אומרים חש בראשו.
אני מרגיש
שיש לי משהו מעל הראש.
זה לא רק חוכמה בין הדעת. יש לי איזה, אני מרגיש, יש לי איזו תחושה מסוימת
שמשהו מלווה אותי מלמעלה, אני לא יודע להסביר אותו, אני לא יודע לתאר אותו,
אני לא יודע לכמת אותו, אבל אני מרגיש שהוא,
אני חש אותו.
שרביט זהב לי ביד, זה הבחירה.
שרביט זהב לי ביד, זה הבחירה, זה גם רומז לזין תחתונות, זהב, שרביט, כאילו מה שאני בוחר.
אבל אז פתאום היהודי הזה, הילד הזה בא אומר,
זה כתר על הראש.
עכשיו אני מבין שיש לי גם כתר על הראש.
שמא תגידו, טוב, זה איזה צדיק אחד,
אחשוורוש, אח של ראש.
וואו, הצדיק הוא אח של הקדוש ברוך הוא, אח של הראש.
אז הוא מרגיש כתר על הראש. חלילה מלומר כן, אומר המשורר,
אלא אומר הפזמון,
לכולנו, לכולנו כתר על הראש.
כל אחד מאיתנו הוא אחשוורוש.
לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות לחוש את הראש ואת מה שנמצא מעל הראש ולהתוודע לספירת הכתר, בחינת ציץ. אגב, כתוב שאחשוורוש
לבש את הציץ.
המזרש אומר שאחשוורוש יצא בבגדי מלכות, הוא לקח את הציץ ולבש אותו.
אז כולנו, יש לנו כתר על הראש.
כן?
אם כבר התחלנו, אז אני אגיד לכם גם את הבית הנוסף. אני מלכת אסתר, ועל ראשי יש זר.
יודעים אתם מי דודי, מרדכי היהודי, זה כבר נדבר גם על זה.
אני מלכת אסתר, אנחנו מלכי האסתר.
מלכי האסתר. אנחנו יודעים להסתתר, והקדוש ברוך הוא נסתתר מאיתנו.
ועל ראשי יש זר.
במקום כתר, זר. זר זה זר.
יש כאילו, מעל הראש יש איזו חציצה, אני לא מצליח
לפגוש את הקדוש ברוך הוא.
יודעים אתם מי דודי?
אני דודי ודודי לי, מרדכי היהודי.
יש לנו דוד אוהב בשמיים. גם אם זה נראה מנותק ומרוחק, יש לנו דוד אוהב בשמיים.
בסדר?
כמובן, הבית השלישי, אני ומרדכי,
ותכלת בגדיי,
אוזני המן ורעשנים הבאתי לי ילדיי.
בסוף כל אחד מאיתנו הוא מרדכי, והוא נהיה מלא בתכלת, מלא בתכלית.
הוא מצליח לנצח את הרוע, את אוזני המן,
מביא את זה דווקא לילדים, לבחינת התמימות הכי הכי פשוטה,
מנצחת את העמלק, עמלק זה ספק, עמלק זה ליצנות,
עמלק זה עצלנות,
עמלק בגימטריה עצלן,
עמלק בגימטריה דולר,
עמלק בגימטריה מס הכנסה.
באמת, תבדקו.
ככה אומר הדרשנים.
אז מס הכנסה הם יודעים שכל שנה בפורים, כל הדרשנים מסתלבטים עליה,
אבל הם עושים עבודה חשובה.
אז אתה בודק, אה? אתה סופר, אני רואה.
אבל תבדוק כשזה יוצא.
אז 240, 240, עמלק זה 240 וכל, דולר 240. אז
מרדכי מביא את אוזני המן לילדים, התמימות הילדותית אוכלת את עמלק, יש עוד בית אחד
שנשאיר אותו לשיעור אחר. אבל לגבי העניין שלנו,
לכולנו, לכולנו כתר על הראש.
כל אחד מאיתנו
הוא אחשוורוש. כל אחד מאיתנו יכול לחוש את הציץ המציץ עליו את היערות האלוקיות ולקלוט אותם ואז יש איזו התבהרות ויש איזו ברירות וזה נותן המון המון כוח ללכת
עד התחנה הבאה.
כמו אליהו הנביא שאכל עוגה והלך ארבעים יום.
הוא כמו אדם שהולך בחשיכה פתאום מבריק לו איזה ברק ואז בבת אחת הוא מבין את כל הקונסטלציה והוא יכול ללכת עוד מרחק בתוך החשיכה.
ככה גם אנחנו כשאנחנו פתוחים לאפשרות של הציץ שמתאבע ויורדת
עד לציצית וכמובן גם הציץ וגם הציצית
מצוידים בפתיל תכלת הכי טוב לפי שיטת הרמב״ם אבל כל שיטה מקובלת.
ברוכים תהיו!
