תהריים טובים.
אנחנו במסגרת עבודת הנפש בדקות הפרשה.
רוצים ללכת, כמו שאומר אדמו״ר הזקן,
ללכת עם הפרשה שתהיה בעזרת השם כל השבוע.
ובלי ספק במרכז הפרשה עומדת קריעת ים סוף,
שהיא אירוע גדול מאוד, אנחנו מציינים אותה כל יום בתפילה.
וכמו בהרבה מאוד דברים, קריעת ים סוף היא יכולה להיות,
אפשר להתבונן עליה בשלושה ממדים.
שאנחנו אוהבים לסדר אותם לפי מה שלימד אותנו הבעל שם טוב,
בקטר שם טוב,
סדר של הכנעה, הבדלה והמתקה.
תהליך רוחני נפשי שבו פוגשים אירועים גדולים,
או כמעט כל תהליך רוחני יש לו את המבנה הזה של הכנעה, הבדלה וההמתקה.
בתוך התיאור של התורה לקרית ים סוף
מופיע ביטוי שהוא ביטוי דומה, אבל הוא מופיע בצורה הפוכה.
כתוב ככה, ויבואו בני ישראל, זה בציווי כבר, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,
וימים להם חומה מימינם ומשמאלם.
זה פסוק כד נדמה לי, אבל אחר כך בפסוק כט כתוב,
לשון עבר, ובני ישראל הלכו
ביבשה בתוך הים,
כמעט אותו פסוק,
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ואז מיד מתחילה שירת הים,
וישע אדוני ויאמרו את ישראל מיד מצרים, ויהר ישראל את מצרים ותנסת את הים,
ויהר ישראל את העד הגדולה וכולי,
ביאמין ובהשם ובמשה עבדו,
כן?
מה ההבדל בין בתוך הים ביבשה לבין ביבשה בתוך הים?
מה, למה התורה משנה?
מה ההבדל?
אנחנו ננסה לענות על זה בעזרת השם בהמשך השיעור,
אבל נתחיל אולי מההתחלה.
קריאת ים סוף,
הנחת העבודה שלנו היא שזה פשוט,
זה לא הייתה הדרך היחידה ללכת אלא הקב' בכוונה לקח אותם
לעבר הים כדי שיקרה שם איזה משהו.
התחולל שם איזה משהו.
ואנחנו רוצים להבין מה בדיוק התחולל בנפש של כל אחד מאיתנו, כי הדברים האלה בעצם מלווים אותנו
עד היום.
אז הדבר הראשון שחז״ל מצביעים עליו,
זה מה שאנחנו קוראים הכנעה.
כדי להסביר את זה,
אז קצת משלים, בסדר?
עם ישראל הם עבדים.
הם יוצאים ממצרים, אבל מצרים בתוכם.
ואתה יודע, אתה יכול להוציא את היהודים ממצרים, אבל קשה מאוד להוציא את מצרים מהיהודים.
אתה חושב שזה כל מיני דרכים, כל מיני אפשרויות.
אחת האפשרות היא לעשות איזה מין reset כזה, נכון?
תמיד כשמכשיר לא עובד, מה אומרים לך דבר ראשון?
תכבה, תדליק. תעשה לו reset.
אז יש גם איזה reset אישיותי מסוים
שאנחנו רוצים לעשות, וה- reset הוא להביא
את האנשים למצב שבו הם
הם מפסיקים לחשוב.
כלומר, הם מאבדים לגמרי את תחושת הכיוון,
תחושת היום והלילה,
תחושת זה, וזה משהו שמגיע לתחתית שבתחתית,
ומשם אתה יכול לבנות מההתחלה, בסדר?
להבדיל או לא להבדיל, זה קצת כמו טיפול כימותרפי.
מה עושים בטיפול כימותרפי? אומרים, אנחנו,
לפחות מה היו עושים? היום זה קצת השתנה.
לאדם לא עלינו, יש לו מחלה, יש לו סרטן,
אומרת הרפואה המודרנית,
אנחנו פשוט
נהרוג לו את כל התאים.
אנחנו מקווים שהחלק הבריא יהיה יותר חזק מהחלק החולה, הרי הכימותרפיה לא הורגת רק את הסרטניה, הורגת את הכול.
ואנחנו מקווים שאחרי הדבר הזה נעשה לו זיריסט לכל המערכת,
ואחרי זה נשקם אותו, ונקווה שהדבר הלא טוב לא יחזור.
עד היום הרפואה מתאמצת מאוד למצוא תרופה שתיגע רק בתאים החולים ולא בכל הגוף כולו.
זה, מי שמכיר, כל העניין הביולוגי.
כן, כל התרופות הביולוגיות שעובדים עליהן,
שבעצם רוצים שהגוף יצליח לזהות בתאים הסרטניים, אוהב, ויתקוף רק אותם.
אבל עד היום לא מצאו, אבל בצורה חלקית,
על היום הטיפול המקובל זה לתקוף את כל המערכת, להביא אותה למטב של ריסט ומשם לבנות אותה מההתחלה.
יש דברים כאלה.
יש דברים כאלה לשלילה,
אנחנו מכירים,
זה בעצם מה שקורה במחנות ריכוז, לא עלינו.
אתה כאילו לאט לאט שולל מאדם את האישיות שלו,
שולל מאדם את זה, הוא מפסיק לחשוב,
הוא מפסיק להתנגד, הוא נהיה זומבי כזה,
חינוך מחדש וזהו.
וככה הוא לא ימרוד.
בהפוך על הפוך זה מה שקדוש ברוך הוא רוצה לעשות לעם ישראל. כדי לעקור מהם את העבדות,
הוא מביא אותם לאיזה מצב כזה,
כאילו מכניס אותם למצב שאין להם ברירה,
כן? אין להם ברירה.
הם הלכו אחרי משה רבנו,
משה הוציא אותם, כן?
חז״ל מתארים את זה במדרש, בלשונם הזהב,
מתארים את זה ב...
הזכרתי בזה לא מזמן, היה סרטון של נחש בכותל, ראיתם?
לפני איזה חודש
מישהו שלח לי, היה נחש בכותל.
מישהו, הביאו לוחד נחשים שתפס,
עזרימו אותו זוחל והיא עונה בורחת.
ועכשיו זה היה לא מזמן. כמובן, המשיח מגיע, המשיח בדרך, נחש בכותל.
זה כמובן הולך ביחד עם זה.
אז זה כמובן הזכיר את המדרש, מדרש חז״ל,
על איזה מדרש?
על יונתי בחגבי הסלע, יפה.
שלמה הייתה דומה כנסת ישראל באותה שעה ליונה,
שרדף אחריה הנץ,
והיא נכנסה לנקיק הסלע, ובתוך הנקיק יש שם נחש.
אז אין לה מה לעשות.
אז עם ישראל הלכו בתמימות, כן, אחרי משה רבנו אמר להם, ואללה, צאו אחריי.
אפשר להניח שהם העריכו שפרעה לא ירדוף אחריהם, אחרי שהוא חטף כאלה פיצוצים,
אז מה, הוא ירדוף אחריהם? לא האמינו שזה.
ויהפך לבב פרעה ועבדה בלעם ואז הם מתחילים לרדוף אחרי בני ישראל ואז משה רבנו עוד מנווט אותם
יכול היה לנווט אותם למדבר הפתוח ואז זה לא הוא ניווט אותם איזה ניווט לפי החירות שזה איזה מין מעבר הכרחי כזה ופתאום יש להם ים ופרעה מאחור והים לפניהם וזהו
עכשיו ברגע הזה כאילו אין להם
אז מה נשאר?
להיות בהכנעה גמורה
לעשות reset למערכת
ולהגיד את המילים הבאות
אומר המדרש
הפסוק אומר, דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים. כלומר, הקדוש ברוך הוא מתחיל להגיד, תעשו הפוך ממה שאתם חושבים,
זה חלק משבירת האישיות, נראה לך שאתה צריך לברוח.
הפסוק לא יש לפניכם, אני אומר לכם אותו בעל פה.
ירדן, בכבוד,
כאן יש לך מקום של כבוד ביציע המכובדים.
כן? אתה מכיר אותו, ישראל? את ירדן?
חדש במכון.
בסדר?
אז איפה היינו?
אה, כן, אז לך נראה שאתה צריך לברוח. לא, אמר הקדוש ברוך הוא, תגיד להם שיחזרו אחורה,
לסובב מיליונים.
כאילו לעשות להם אחורה פני קדימה צד זה מטורף.
ואז כתוב ויעשו חן, מה זה ויעשו חן? אומר המדרש המכילתא
להודיע חוכמתם של ישראל.
שלא אמרו איך נחזור לאחורינו
שלא לשבור לב טף אנשים שעימם.
דבר אחר, ויעשו חן, אמרו רוצים או לא רוצים?
אין לנו לעשות אלא דברי בן אמרם.
כלומר, היו חכמים, אם הם היו מתחילים להתלונן, איך לחזור אחורה וזה, היה נשבר לב האנשים והילדים. אז זה כאילו, הם עשו שיקול, אבל הדעה השנייה במדרש אומרת,
מה?
נגמר הסיפור, אנחנו, זהו, אין לנו, אין, זו הכנעה גמורה, אנחנו,
מה שמשה יגיד, אנחנו עושים.
אבל כדי ל...
אתם מבינים? זה סוג של הכנה נפשית עמוקה
לקבלת תורה.
אני רוצה להגיד לכם משהו מעומק סגור ליבי.
הכלי המרכזי שרב עובד איתו,
לא משנה אם הוא רם,
כמו שאני עכשיו מלמד אותו, אנחנו כאן לומדים ביחד,
או רב קהילה, לא משנה מה,
מאז משה רבנו ועד היום זה מילה אחת. מה?
אמון.
אמון.
כלומר, אמון בכלל זה מילה חשובה בעולם, כן?
אבל אמון.
כלומר, אנחנו סומכים, אני סומך על הרב שלי שהוא מלמד אותי לשם שמיים, ואתם סומכים ואני מקווה עליי, ואתם
יסמכו עליכם. אמון.
לכן כשיש חילול השם וכשנכשלים אנשים, זה פוגע באמון, זה לא רק פגיעה מקומית באירוע הספציפי, זה מערער על כל היסוד של מתן תורה, בסדר?
אז כדי לבנות את האמון הזה,
הקב'ה כביכול מכין אותנו למתן תורה דרך בניין האמון,
עם ישראל אומרים, אין לנו בריאה, אנחנו חייבים לסמוך על משה רבנו. אין לנו אלא דברי בן אמרם.
זה לא רק בשביל קריעת ים סוף,
זאת הכנעה שנועדה כהכנה למתן תורה.
זהו, הכנעה.
מסורים עליו לגמרי, מאמינים לו לגמרי. אתם יודעים, הרי
מגיע משה רבנו מהר סיני ואומר, הקב' אמר שבת.
הקב' אמר מילה. הקב' אמר שמי שעושה את זה ואת זה, הורגים אותו. מי אמר? אולי אתה משקר.
מי אמר לך? אתה
רמה עלינו.
בסדר, היינו במעמד הר סיני, ראינו עשרת הדברות, מי אמר כל ההמצאות האלה?
יכול לשאול מי שזה, נכון?
הכל בנוי על מה?
זה משה רבנו, מה השאלה? אנחנו מאמינים לו, מה? הוא נתן את התורה, הוריד את המן, אנחנו
ואנחנו סומכים על הדורות הקודמים שהעבירו לנו את מעמד הר סיני עד לכאן. אז הכל בנוי על אמון, ויש משהו באמון שהוא יסוד של הכנעה, ולכן בהר סיני, שזה מיד אחרי,
יש שם יסוד של כפה על ימר כגיגית. אחרי שהתאמנו בהכנעה בקרית ים סוף,
אפשר לתת לנו תורה.
זה לא הכנעה כאילו שאני
נכנע, כי הוא חזק ממני.
זה הכנעה שאני מתבטל אל משהו שהוא יותר גדול. אני סומך לגמרי על הדבר הזה, בסדר?
זה כמו להבדיל או לא להבדיל משחק...
אתם מכירים כאלה שלא מסוגלים לא לנהוג?
חייב להיות עלייג.
לא מסוגלים לא להיות עלייג, חייב להיות עלייג. שב ליד, לא, חייב לנהוג.
בעיה, נכון? זה כמו המשחק פרה עיוורת, נכון?
עוצמים למישהו את העיניים,
ועכשיו
הוא מכוונים אותו בתוך חדר עם דיבור. לא, לך קדימה, לך ימינה, לך אחורה.
אתה צריך מאוד מאוד לסמוך על מי שמכוון אותך.
אם לא תסמוך עליו, אל תזוז מהמקום.
אז אנחנו מתבטלים אל הגודל, אנחנו מבינים, כמו שאומר הרמח״ל, יש גדולי עולם, יש גדולי ישראל,
הם נמצאים בעמדת תצפית אחרת, אנחנו
מתבטלים אליהם.
בסדר?
זו ההכנעה.
במובן?
אתם איתי?
זה מעניין אותכם בכלל?
כן, היה. יופי, הבדלה.
מה זה הבדלה?
היה יהודי חשוב שקראו לו נתן אלתרמן, שמעתם עליו פעם?
היה משורר,
משורר התחומה.
הוא מופיע על איזה שטר?
על המאה? אין בעיה. תביא לי אלתרמן, קח רחל המשוררת.
אה?
מופיע על המאתיים, חבוב.
אתה אומר את זה כל מוצאי שבת.
למה נשאזר? היסטוריה, זה בשטרות הקודמים.
באדומים, עכשיו.
אתה אומר את זה כל מוצאי שבת.
זרענו וכספנו ירבה כחול,
ירבה כחולים.
הוא כתב שיר מאוד מאוד יפה,
שבשיר הזה הוא בעצם מתאר איך
עם ישראל בוקע את הים שנית
אחרי השואה.
התגיעי בליל שערה, אך תגיעי חיי רם ונורא
על בגדייך כותנת צי, ורצח ירדפו הצבא והצי.
כולם יעידו,
איך, זה שיר יפה, אני כמובן הורס אותו כרגע,
איך בקעת את הים בשנית.
יש לו שם כזה משפט, והחוק ינצח את החוק.
איזה חוק
ינצח את איזה חוק.
בסדר?
חבל שאני לא...
תכף אני אזכר בשיר הזה בעל פה.
אני צריך להתחיל אותו מההתחלה, אבל מההתחלה זה ארוך.
התגיעי בליל שערך תגיעי חי רם ונורא, אם מגדר עד תיל תצאי, ירדפוך הצבא והצי.
משם הוא ממשיך ואומר, על כתפייך פת כאבר,
שאונרא נתנה למחר.
ואז הוא מתאר איך כוכב מרחוק יעיד,
איך בקת את הים בשנית,
והחוק ינצח את החוק,
ואם לילה ימרטט אישון, ינצנץ בך הצחוק הראשון.
כלומר, הוא מתאר, אחרי שהבית הראשון מתאר את השואה,
את ה...
כן, ילדה, כן, ידיים דקות, כן, מלאך כתוב פריסים ושיער, כן, עכשיו כבר מותר, כבר מותר, כבר הלילה רוגע וצח, כבר הדוד יוסף קרמר הלך, כבר רדיו ספר ומנה, מה עשו לך, כבשה מעונה,
וכולי וכולי, הוא מתאר שם את כל התולדות בשואה, ואז איך עם ישראל מנצח את הצבא,
את הצי הבריטי, והחוק ינצח את החוק. איזה חוק
מנצח את איזה חוק?
אז עכשיו, קצת כמו שאנחנו מכירים בכנסת, נכון?
יש חוקים רגילים,
יש חוקי יסוד.
מה ההבדל בין חוק רגיל לחוק יסוד?
שאלה טובה, לא ניכנס כאן אלא ברוב המשפטי, אבל נגיד שחוק יסוד זה חוק שחוקק ברוב של 61 ולא ברוב רגיל,
וזה חוק שהוכרז עליו שהוא חוק יסוד, שאי אפשר לבטל אותו אלא ברוב מיוחס של 61,
וכאילו הוא חוק מרכזי, חוק עקרוני.
בסדר?
חוק יסוד מנצח חוק רגיל לפי המהפכה השיפוטית שאנחנו כמובן מתנגדים אליה, אבל אתה לא יכול לחוקק חוק רגיל אם הוא מתנגש עם חוק יסוד.
החוק יסוד הוא עקרוני והפרטים צריכים להתאים אליו.
בסדר?
יש חוקים,
אני צריך לצאת?
אה?
אני צריך לחתום. דקה הפסקה רבותיי, קחו קפה, תשתו משהו.
רגע, כשאתה שום את הטלפון שלך עם משהו, לא תשכח.
אז גם בבריאה, יש כל מיני חוקים בבריאה.
חוקים
איזה חוקים אתם מכירים?
חוק התרמודינמיקה הראשון,
חוקי התנועה, חוקים של איינשטיין, של ניוטון,
חוקי הפיזיקה, חוק האנומליה של המים, מכירים? כל מיני חוקי טבע כאלה, חוקים, נכון?
יש שני גופים השווים לגוף שלישי שווים ביניהם.
וחוק החוקים זה חוק
האנטרופיה, שמעתם עליו?
חוק האנטרופיה זה אומר שכל דבר שואף למוות.
כל דבר שואף למוות.
אם תיקח את השולחן הזה,
כמו שהוא, כלה כמונשין, שים אותו בחוץ,
נחזור בעוד מאה שנה, הוא לא יהיה.
בלי שזה, מה קרה? זה שמש, החיידקים, האוויר, הלחות, טה-טה-טה-טה,
התמוסס.
בסדר?
100, 200, 300,000, לא משנה, בסוף זה יקרה.
זה החוקים.
יש חוקים קטנים,
שמדי פעם יש להם חריגות כאלה ואחרות,
סטטיסטיות, נכון?
יש חוקים שאין מהם חריגות. לדוגמה, יש חוק המספרים הגדולים. אתם מכירים אותו?
לא מכירים?
חוק המספרים הגדולים זה חוק של חברות ביטוח.
חברת הביטוח אומרת, מתוך מאה אלף מבוטחים,
לפי חוק המספרים הגדולים, לפי סטטיסטיקות,
אני יודע שיהיו לי עשרת אלפים תאונות
עם תביעות כאלה וכאלה, ולכן זה הפרמיה שאני צריכה לגבות
מהלקוחות שלי, וזה מבטיח לי רווח כזה וכזה.
אם אתה מתעסק עם בן אדם אחד, או שתהיה לו תאונה או שלא תהיה לו תאונה, אבל מתוך מאה אלף איש,
זה החוק.
והוא עובד, בום, כמו שעון.
עובד, אין סטיות מהדברים האלה. חוק המספרים הגדולים, עובדים.
יש חוקי ההיסטוריה, עובדים כמו שעון. מה חוק ההיסטוריה, אומה קמה, מתפתחת, מתפתחת, מתפתחת, עולה, מגיעה לשיא, יורדת, מתפרקת, נעלמת.
עובד כמו שעון.
רומא, בבל, פרס, יוון,
האימפריה העות'מאנית, ברית המועצות, אנגליה הגדולה.
אין חריגות.
אין חריגות.
אין חריגות.
עולה,
מולך, 100, 200, 300, 500 שנה, מתחיל ירידה, קריסה, התפרקות, היעלמות.
חוקים,
יש חוקים בבריאה.
כשאתה רוצה לבטא בטבע את חוק החוקים,
אז או חוק האנטרופיה או חוק הים והיבשה.
בסדר?
כשהקב' ברוך הוא ברא את העולם, מכיוון שכל העולם היה מים, והקב' ברוך הוא
רכה ארץ על המים, אז הוא שם חוק החוקים,
שקוראים לו שהמים לא יעברו את היבשה.
גבול שמת בל יעברון,
בל ישובון לכסות ארץ, נקודה.
איפה שיש ים, יהיה רק ים.
אולי הים מדי פעם ייתן איזו זוגייה לכיוון היבשה, צונאמי כזה, צונאמי אחר, אבל הים לא הולך לשום מקום,
הים לא נעלם.
בסדר?
הוא פה. זה חוק החוקים.
אם אני רוצה לבטא את ההבדלה העמוקה ביותר,
את החוויה הנפשית הקיומית של מה שאנחנו קוראים את המילים נצח ישראל, שאנחנו בנים לעם נצחי,
ששום חוק לא יכול לנצח את החוק שלנו.
החוק שלנו הוא חוק החוקים.
קיום ישראל, נצח ישראל, מה אני צריך לעשות?
לקחת את חוק עם ישראל, לעמת אותו מול אחד החוקים החזקים,
זה חוק יסוד כזה,
ולראות מי גבר, מה שנקרא, מי מנצח.
עשר המכות
זה מחילה מכבוד תורתכם.
אין שם באמת ניצחון על החוקים.
בעשר המכות הקב' הוא משחק עם החוקים.
הוא לא משנה את החוקים.
דם ביור,
מה, לא ראיתם פעם מקור מים מזוהם? יכול להיות, נכון?
קינים, הרבה, המון, בזמן מסוים, אבל עדיין זה קינים, זה צפרדע גם,
ערוב גם,
דבר גם, זה הכול דברים שהם בתוך הבריאה, כמובן.
העובדה שהם מגיעים בכמות מסוימת, בזמן מסוים, בעיתוי מסוים,
הופכים את זה לנס.
אבל אין פה שבירה של חוקים, הקדוש ברוך הוא לא אומר לשבור את החוקים שלו.
גם לא חושך,
יכול להיות שזה ענן עבה כזה של איזו התפרצות גשית, ובטח לא בחורות,
כמו שהגדרנו מקודם, זה החוק הטבעי הכי בסיסי.
אלא מה, זה בדיוק הבכורות ולא האחרים. ברור, אבל יש כאן משחק עם החוקים.
הפעם היחידה שהקדוש ברוך הוא שובר חוק למען עם ישראל זה בקרית ים סוף.
למה זה כל כך חשוב?
זה כל כך חשוב כדי להשריש בתוכנו את העניין של נצח ישראל.
אומר המדרש.
מה?
ים, לבקוע ים?
ים אין, ים לא מבקע, ים נמצא.
ים זה חוק החוקים, ים לא עוזב לשום מקום.
מה אם להם חומה, ממינה משמאלה?
אמר רבי יוחנן,
תנאי ניתנה הקדוש ברוך הוא עם הים,
שיהיה נקרא לבני ישראל.
עד עוד הכתיב, וישב הים לאיתנו,
לתנאו שהיתנה עמו.
אמר רבי ירמיה בן אלעזר, לא עם הים בלבד ניתנה הקדוש ברוך הוא, אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית.
עד עוד הכתיב, אני ידיי נטו שמיים וכל צבעם.
ציוויתי מידי נטו שמיים וכל צבעם. ציוויתי את הים שיהיה נקרא לפני ישראל.
ציוויתי את השמיים ואת הארץ שישתקו לפני משה,
שנאמר האזינו השמיים ואדברה,
ציוויתי את השמש ואת הירח שיעמדו לפני יהושע,
שנאמר שמש בגבעון דום,
ציוויתי את האורבים שיכלקלו את אליהו, שנאמר והאורבים מביאים לו לחם,
בשר, ציוויתי את האור שלא תזיק החנינה מישאל ועזריה,
ציוויתי את האריות שלא הזיקו את דניאל, ציוויתי את השמיים שיפתחו לכל יחזקאל,
ציוויתי את הדג שיקיע את יונה, שנאמר ויאמר השבע דג ויקיע את יונה. או במילים פשוטות,
ציוויתי על חוקי הטבע להיות כפופים לחוק נצח ישראל.
עם ישראל חוצה את כל החוקים החמורים ביותר.
חוק האנטרופיה לא קיים. תחילת המתים כבר הייתה, לא תהיה, הייתה כבר. עם ישראל זה תחילת המתים.
כולנו תחילת המתים.
אנחנו צריכים את חוק המספרים הגדולים.
אוכלוסייה של 10 מיליון, 12 מיליון, מפוזרת בכל מקום, כל כך הרבה ארצות.
מפוזרת.
והיא לאורך חלפי שנים,
זה מאה אחוז סטטיסטית שהיא תתבולל בתוך פרק זמן מסוים. אין מזה סטייה, לא יכול להיות, אין לזה שום דוגמה, חוץ מעם ישראל.
אין מצב שאומה תחזור לארצה אחרי אלפיים שנה.
אתה תחזור להקים את שפת... אין, זה הכל חוקי ברזל, לא קיים, אין שום דוגמה אחרת בהיסטוריה,
חוץ מעם ישראל.
זה התחיל מקרית ים סוף. כשאתה רוצה להשריש בתוכנו, ולכן זה גם חשוב,
כי היום, אתה יודע, יש כל מיני כאלה שאומרים לך, תקשיב, אם לא נעשה כך וכך, אז בעוד עשרים שנה יהיה פה רוב כזה ורוב אחר. שנייה, רק רגע, אנחנו עשינו כמה, דבר אחד או שניים בהיסטוריה.
המילים נצח ישראל לא זרות לנו, הם עברו איזה אלפיים שנה של ניסיונות, אנחנו גם לא נבהלים תחזית דמוגרפית של עוד עשרים שנה.
מישהו כאן, לקחת בחשבון איזה שמונה מיליון יהודים מאמריקה שיעלו לפה?
אה, לא, למה שהם יעלו? למה שהם יעלו?
כי אנחנו מעל החוקים.
המון דברים יכולים לקרות.
צריך לקחת את זה בחשבון.
חצינו את הים כדי שבנפש תחקק לנו תכונת נצח ישראל.
היהודי, עם ישראל, הכלל, יהודי באופן פרטי יכול להיעלם, אבל כלל ישראל, נצח ישראל לא יכול להיעלם.
זה חוק החוקים.
מה אומר הנביא ישעיה?
הוא אומר ככה, בשצף קצף השתרתי פנה רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך אמר גואלך אדוני
כי מי נוח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נוח עוד על הארץ,
כן נשבעתי מקצוף עלייך ומגעור בך.
כלומר, כמו שנשבעתי, אומר הקדוש ברוך הוא, שלא יהיה יותר מבול,
ככה אני נשבע שאני לא אכעס עלייך. טוב, אז יש כאן איזה השוואה. אבל אחרי זה,
בפסוק הבא, הנביא אומר, לא, יותר מזה.
כי הערים ימושו
והגבעות תמותנה
וחסדים איתך לא ימוש וברית שלומי לא תמות, אמר מר ה' יזוזו ערים, בקעות, רעידות אדומה. המציאות השתנה. רק דבר אחד לא השתנה. מה?
עם ישראל.
יש איזה יהודי אחד, עתידן.
אז הוא כתב פעם איזה מאמר יפה, הוא אומר, תראו, המקצוע העתידנות זה לא חיזוי העתיד, זה לפי מה שקורה כרגע בהווה, להגיד,
לפי איך שזה נראה עכשיו, זה יגיע לשם בעוד עשר שנים.
ברור לכולם שבעוד עשר, חמש עשרה, לא יודע, עשרים שנה לא יהיו נהגים.
המקצוע הזה יבוטל כנראה מהעולם, כי הכל יהיה אוטונומי והרכבים ידברו אחד עם השני, ויהיה,
נכון? לשם זה הולך, על פניו.
אבל הוא אמר,
אבל בעוד חמש מאות שנה קשה לנו לנבות מה יהיה, נכון?
אני רוצה ללבות מה יבוא עוד 500 שנה.
נשים יהודיות ידליקו נרות שבת.
ילד יהודי יניח תפילין
ויעלה לתורה בבר מצווה.
יהודים ישבו בסוכה
וידליקו נרות בחנוכה ויקראו מגילה.
נכון?
נתח ישראל.
אמריקה תהיה, אמריקה לא תהיה, יעלו, ירדו, לא יודע, הכל יכול להשתנות.
מי תהיה האימפריה הבאה? אבל נרות שבת ידליקו.
בשבת, פרשת, בשלח,
תש, תת,
ק.א, לא יודע מתי זה קורה יהיה,
ידליקו לי רמת שבת, אנחנו יודעים את זה, זה ודאי, נצח ישראל.
זה הבדלה.
תבדיל בין עם ישראל לבין כל החוקים האחרים שאתה מכיר.
הכל יזוז, הערים, הגבעות, המותן, הכל.
נצח ישראל לא יזוז.
וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם אמור להנחם.
לא יתבטל.
אנחנו מלאים בהכרה הזאת.
מלאים בהכרה הזאת, ואנחנו בעצמנו ההוכחה לזה, כן,
כל מי שהגיע לכאן,
אני לא אעשה כאן רשימה סטטיסטית, אבל אם אני אבקש פה מכל אחד להרים את היד ולהגיד מאיפה הגיעו הסבא והסבתא משני הצדדים,
אנחנו נשים פה בחדר הזה כנראה מאה ארצות כמו כלום.
וגם צוות שונים של הגלובוס. ואנחנו הנה כולנו כאן בירושלים לומדים תורה.
זה הגיוני? זה מסתדר? זה מתקבע על הדעת?
זה הבדלה.
אבל אנחנו התחלנו את השיעור בלנסות להבין מה ההבדל בין בתוך הים ביבשה לבין ביבשה בתוך הים, וזה קשור לממד ההמתקה.
וכאן יש דרוש נפלא מאוד של אדמו״ר הזקן,
שאנחנו צריכים ללמוד אותו,
אבל כדי ללמוד אותו נצטרך להגיד
כמה מילות הקדמה, ואז ננסה לחדור אליו. טוב,
אנחנו מכירים שתי מציאויות חיים מקבילות זו לזו,
אבל גם קצת שונות.
זאת מציאות החיים שנמצאת על היבשה,
ומציאות חיים שנמצאת בתוך הים.
והקדוש ברוך הוא כל כך דאג להבדיל בין המציאויות הללו,
עד כדי כך שבעלי חיים של יבשה לא יכולים להתקיים בתוך הים,
אלא אם כן באופן ארעי עושים איזה קורס צלילה, אבל בן אדם לא יכול להיות, נכון?
יונקים, בני אדם לא יכולים.
ולהפך, גם בעלי חיים שבתוך הים, אם הם יוצאים ליבשה, הם מתים.
יש מעטים שזה דו-חיים,
לא יודע, צפרדעים, ראשנים, כאלה ברמה הזאת, אבל רוב בעלי החיים,
זה המצב שלהם.
הם גם כל מיני כלבי ים וכאלה, אז בסדר, הם יכולים לצלול, אבל אם הם יישארו מתחת למים שעה, הם ימותו.
הם לא יכולים באמת.
יש כאילו איזו הבדלה.
על כל פנים, הדגים וזה.
בסדר?
מה ההבדל בין יצורי יבשה ליצורי ים?
ולמה האדם הוא יצור יבשתי?
אז ההבדל הוא כזה.
וכמו שאני אומר לכם, זה לא, זה הכל אדמו״ר הזקן, אני רק מתרגם את זה לעברית שלנו.
כשאדם הולך ביבשה,
אז המציאות שלו נפרדת.
אני יושב,
על הכיסא,
דורך על הארץ, אני פה ואני דורך על הארץ.
אני נמצא מעל המדיום ולא בתוכו.
בסדר?
דגים בתוך הים הם בתוך הים והים בתוכם.
אי אפשר להבדיל בין הדג לבין הים ובין הים לבין הדג.
הרי הדג שוחה בתוך הים אבל גם הים שוחה בתוך הדג,
נכון?
הים נכנס לדג בפה ויוצא לו מהזינים.
זה אותו אחד, זה נמצא, זה בתוך המדיום.
לגמרי.
או ניתן דוגמה אחרת, זה בדיוק ההבדל בין עובר בתוך הבטן של אימא שלו לבין תינוק שנולד.
תינוק שנולד הוא כבר ישות נפרדת.
עובר בתוך הבטן של אימא שלו, אומרת הגמרא, עובר ירך אמו, הוא לגמרי חלק מהאימא.
הוא שוחה בתוכה, אוכל בתוכה, אוכל מה שהיא אוכלת,
הוא חלק מהאימא.
יש כאלה שהיו נורא רוצים לחזור למצב הזה.
אבל הקדוש ברוך הוא דאג שאנחנו נהיה עם מציאות נפרדת.
בסדר?
יש משהו
כשאנחנו מפסידים בתור אנשי יבשה.
למה? כי יש עוד הבדל
בין הים לבין היבשה.
מהו?
כשאני מסתכל על היבשה אני מיד רואה הכל.
אני רואה ערים, גבעות, אני רואה את הכל.
אני יכול לעשות גם גוגל,
הרף,
להיכנס לכל מיני מקומות ולראות את הערים, הכל בתלת מימד.
כשאני מסתכל על הים
אני לא רואה כלום.
אני לא רואה כלום.
מלמעלה זה פלטה כחולה.
בפנים, בתוך הים,
עושר גדול של בעלי חיים יותר מהיבשה.
עושר גדול של צבעים, עושר גדול של טופוגרפיה,
הרים, עמקים, רמות.
המקום העמוק ביותר בים הוא יותר עמוק מהמקום הגבוה ביותר על פני היבשה.
בסדר?
אבל לא רואים את זה.
כלומר אפשר להגיד בגדול שעולם היבשה הוא עולם הנגלה ועולם הים הוא עולם הנסתר.
מכיוון שעולם היבשה הוא עולם הנגלה, אז גם החוויה היא חוויה חיצונית.
נגלה, בסדר, אתה פה, אני שם, אני הולך עליך.
מכיוון שעולם הים הוא עולם הנסתר, החוויה היא חוויה פנימית.
אני נמצא בתוך משהו.
אני נמצא בתוך משהו.
זה קצת כמו, ההבדל כמו ללמוד משהו לבין לחיות,
יפה אמרת, לבין נגיד לשיר אותו.
מה קורה כשאני שר משהו? נגיד פסוק. אני אומר פסוק? אמרתי לו, אני שר, אני מרגיש שאני נכנס לתוך הפסוק. הפסוק נהיה אני, אני נהיה הפסוק, נכון? בכלל אם אדם חיבר איזה משהו.
בהתחלה,
בני ישראל עוברים בתוך הים, ביבשה.
מה הנושא?
הם ממשיכים להיות מה?
ביבשה.
במקרה, היבשה בתוך הים.
אבל הם ממשיכים להיות אנשי יבשה.
בגמר התהליך הם הולכים ביבשה,
אמנם זה ביבשה, אבל איפה הם נמצאים?
בתוך הים.
הם עברו איזה תהליך.
מהו התהליך?
העולם הפנימי נהיה אצלם גלוי. הם חווים אותו בצורה העמוקה ביותר.
תכף נבין את התרגום של זה, מה המשמעות.
ודבר נוסף, הם לא יודעים את זה, הם לא למדו על זה, זה הם.
הם נהיים בתוך הדבר בעצמו.
איך קוראים לזה?
במילה אחת?
אמונה.
אתם יודעים מה זה אמונה?
אמונה זה לא אני מאמין ב.
אמונה זה חוויה.
זה כמו אדם שראה צבע אדום.
אמרנו, תגיד, אתה חושב שקיים צבע אדום?
הגעת למסקנה הגדולית, הוא אומר, חבר'ה, תקשיבו, אני לא חושב ולא בטיח, אני ראיתי צבע אדום, חוויתי את זה, זה אמונה.
זהו, זה בפנים, זה בילד אין, זה קיים. לא צריך לספר לי, אני לא צריך
קורסים, אני לא צריך ספרים.
הייתי, חוויתי, ראיתי.
עם ישראל הכירו את הקדוש ברוך הוא, ראו את ידו,
שמעו את שמעו,
בקרית ים סוף, הם התאחדו איתו.
נכנסו, המציאות הסמויה,
כל העם, כמו בהר סיני, רואים את הקולות.
אין פה מה לדון, חווינו את הקדוש ברוך הוא, ראינו אותו.
נהפכנו להיות אחד איתו.
ולכן מיד אחרי שהם הולכים בתוך הים, ביבשה,
מה קורה להם?
אומרים שירת הים.
הם מאמינים קודם כל בהשם ובמשה עבדו.
עוד פעם, מה זה מאמין?
אה, עכשיו אנחנו סומכים עליך, עכשיו הקדוש ברוך הוא אתה...
לא, אמונה, הכוונה הם חוו חוויית התגלות עמוקה, ראתה שפחה על הים.
ולכן הם מאמינים בהשם ובמשה עבדו, ומיד התוצאה של זה,
זו התפרצות טבעית, פשוטה, זורמת,
של שירה. הרי לא חילקו להם טקסטים,
ואז חילקו אותם למקהלות, ומשה עשה ככה, נכון?
זו הייתה איזו התפרצות טבעית
של שירת הים.
עוד משפט אחד, לפני שאני אנסה לקרוא פה כמה משפטים.
בזוהר הקדוש,
הצדיקים הכי גדולים, כמו רבי שמעון, כמו הרב אמנונה,
שהם כל הזמן חווים את העולם הפנימי מול העיניים,
נקראים נוני דיימה,
דגי הים.
גם משה רבנו בעצמו,
מאיפה הוא מגיע?
הוא מגיע מהים, הוא מגיע מהמים.
משה הוא לא איש יבשה, הוא מהשייטת.
הוא מגיע מהים.
אצל משה רבנו המציאות הפנימית היא המציאות.
הוא כל הזמן שם.
היה רגע מסוים שבו אנחנו כעם ישראל התרוממנו למדרגת משה רבנו.
עברנו
בתוך הים. זו המתקה.
זה אומר שלא הלבישו עלינו איזה אמונה חיצונית.
הכריחו אותנו.
פשוט חווינו חוויה כל כך עמוקה, פנימית גדולה,
שוואו,
התוצאה היחידה מדבר כזה זה שירת הים.
בואו נראה את המילים.
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת להשם, ואמרו לאמור השירה להשם כי גאו גאה,
סוס ורוחבו רמה בים. הנה להבין קריעת ים סוף.
וגם הלא לפי דרך בני ישראל ממצרים לארץ ישראל,
לא היה להם דרך על הים. הם היו יכולים ללכת גם בדרך שהיא לא על הים, אם אפשר ללכת בדרך אחרת.
אלא שציווה השם וישובו ויחנו לפני פיה החירות.
וגם לא עברו את הים מעבר לעבר, אלא באותו צד שירדו, באותו צד עצמו עלו. כן, אתם יודעים, זה החשבון.
הם לא חצו את ים סוף
מקצה לקצה, הם נכנסו, נגיד, זה הים, זה החוף,
זה החוף, כן,
וזה הרי מפרץ, כן?
אז הם יכלו לעבור מפה לפה,
לא, הם לא אמרו, הם נכנסו מפה ויצאו מפה.
אז באמת הם, מה, חייב להיכנס.
נמשיך ללכת על החוף.
עתם כתיב וידעו מצרים כי אני השם.
מה הכוונה?
זה צריך להבין, מה זה ידעו מצרים?
הכתיבה יכנסו מים צריהם, אחד מהם לא נותר.
אלא העניין,
כי הנה יש מצרים בכל אדם ובכל זמן. בחינת מצרים שנמצאת אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
צמצום האמונה, הספקנות, החולשות.
כל אחד מאיתנו זה קיים.
ולכן אמרו בכל דור ובדור חייב אדם לראות את עצמו כי הוא יצא ממצרים וכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך
ואיתה בתוספתא שצריך לזכור גם כאל קריעת ים סוף
והעניין כאמרו חז״ל על שלושה דברים העולם עומד על התורה, על העבודה ועל בנות חסדים
עבודה עם קורבנות
שזה אש
ומשכב את המקדש תקנו תפילה כנגד הקורבנות
דהיינו למסור נפשו הבימית שתוכלל באש על מעלה
מבחינת העבר הבא הבא מלמעלה בהתערות דלעילה.
ולהבין כתדורמרות בתפילה וכולי, אני מדלג פה קצת, כן, הוא מעריך כאן על ידי התפילה וכולי,
אבל אז אני מדלג לפסקה שלי, העניין כאמור רזל,
כל מה שיש ביבשה יש בים,
אבל ים הוא בחינת עלמא דאיטקסיה, מה שאמרנו, הים זה בעצם בחינת הפנימיות, הנשמה,
והיבשה הוא בחינת
עלמא דאיטגליה.
הוא באור העניין, כן,
קפץ לי.
והנה ההפרש שבין יבשה לים בגשמיות הוא שהברואים שבים אינם נראים לחוץ
כי הים מכסה עליהם
וגם חיותם וקיומם בתוך הים דווקא ויהיה אפשר להם לחיות ביבשה שמיד מתים.
מה שאין כן ברואים שביבשה הנה הארץ תוציא צמחה ועושה פרי למעלה
והגם שנקטה ממנה הם נראים כאילו הם יש ודבר בפני עצמו. כשאני הולך על היבשה אני הולך על היבשה.
בים אני נמצא בתוך הים בתוך המדיום אני נמצא לא מעליו.
ועל דרך זה יובן ההפרש ברוחניות למעלה ההפרש בין אלמא דאיטקסיא לאלמא דאיטגליה.
כשאני לומד נגלה, אגב זה גם ההבדל,
אם זה מעניין אתכם,
בין לימוד פנימיות התורה לבין לימוד הנגלה שבתורה.
כשלומדים נגלה, אז זה בצורה ליניארית. אתה לומד, מבין, לומד משנה, הבנת,
מתקדם לגמרא, הבנת, מתקדם לראשונים, הבנת. זה כאילו טור הגיוני-חשבוני.
כשלומדים פנימיות זה קטע משונה כזה, אומרים לך תקשיב תלמד בלי להבין
אתה צריך להיות בפנים
צריך להיות בפנים, ללמוד, לא להבין אבל תמשיך ואז בשלב מסוים זה מתבהר
זה מין לימוד מעגלי כזה שאתה צריך לשרות בתוך העניין
להיות בתוכו ואז זה מתבהר, זה לא קווים מיניאריים כי הכל תלוי בהכל, אתה מבין? אני יכול לומר בלי שלב בלי גמרא, נכון?
אחרי זה הגמרא תרחיב אותי בפנימיות
כדי להבין מה זה כתר אני חייב להבין מה זה מלכות,
כי יהיו כתר יהיו מלכות, אבל לא, אני צריך להתחיל,
תקשיב, תתחיל, אתה לא מבין,
תוך כדי זה תוך כדי זה יובן. זה מין צורת לימוד אחרת.
זו צורת הלימוד של העולם הפנימי.
ועל דרך זה יובן ההפרש ברוחניות למעלה,
ההפרש בין אלמדית קס אל אלמדית גליה. כי הנה מבשרי אחרי זה,
שיש בנשמה שכל ומידות.
והשכל נחלק לשלוש מידות
ולשבע ויש עליהם גימל לבושים, מחשבה, דיבור ומעשה וגם הם מתחלקים לפרטים רבים.
כן, יש כאן הרבה מאוד פרטים, מדרגות וכולי, וגם בנשמה יש מדרגות, וכל הנשמות האלו המדרגות נעלמות מאיתנו.
כשאנו נמצאים במצב שבו אנחנו רואים את הנשמה, חווים חוויה עמוקה של התגלות החלק הרוחני,
זה לא מישהו סיפר לנו, זה לא משהו חיצוני, זה נקרא שנכנסנו לתוך הים.
אנשים שהם כל הזמן בטלים מהצד הפנימי שלהם,
אלה האנשים שנקראים נוני דיאמה. תראו, הוא אומר ככה,
הוא מביא כאן כל מיני מדרגות, נכון? וחיתן שמה בפני עצמה בגן עדן יש כמה בחינות, אך יש מהן בחינת אלמא דאתגליה,
שנראים במדרגות מופרדים בגילוי, ויש מהן שהן אלמא דאתגליה,
שהם בטלים במציאות במקורם,
שהוא בחינת סובב כל עלמין דכולי קמא קלח אשיב,
ומבחינה זו הייתה מדרגת משה רבנו שנאמר עליו, מה?
כי מן המים השיתיהו,
מבחינת ים אלמא דא איתקסיה ולכן היה כבד פה
שבחינת הדיבור והתגלות נמנע ממנו. למה משה רבנו כבד פה? הוא מתקשה לגלות את העולם הפנימי שלו לאחרים. הוא נמצא כל כולו בתוך עולם פנימי אבל הוא מתקשה להעביר את זה למושגים נגלים. משה הוא כולו פנימי.
כן, דיבור והתגלות נמנע ממנו לפי שהיה לו יתרון ומעלה בבחינה ומדרגת ביטול במציאות ממאוד.
כמו שכתוב, הנחנו מה.
וזה עניין הברכה ברוך אתה ה' מן העולם ועד העולם שהיו מברכים בית המקדש
שעד בחינת אלמדי אית קסטיה ובחינת סובב כל המין
שהוא מבחינת ביטול דקולה קמק אל החשיב נמשך וגילוי גם באלמדי אית גליה וכו'.
אז
כשעם ישראל הולכים בתוך,
כן, ביבשה בתוך הים
זה אומר
שלרגע אחד או יותר מרגע אחד
חווינו התלכדות.
אתם יודעים מה זה התלכדות?
לא אני פה והאמונה שם, אני פה והתורה שם.
התלכדות.
אני והקדוש ברוך הוא, אנחנו והקדוש ברוך הוא נמצאים באותו מדיום,
שוחים ביחד,
נהיים נ' עד הימה, ולכן כשבני ישראל יוצאים משם,
התחדשה אצלם מדרגת האמונה.
האמונה היא, כמו שאומר הוא אומר, רק הוא, לא שכל ולא רגש,
אלא היא החוויה היותר עמוקה שבנפש.
כאילו, עברתי משהו!
עברתי משהו! מה אני... אני רק יכול לשיר את זה, אני לא יכול אפילו לתאר, אני רק יכול לשיר את זה.
בדיוק.
זה הקדמה למעמד הר סיני.
בסדר?
עברת משהו.
זה כמו להבדיל, להבדיל, להבדיל, להבדיל, כן?
כן.
מה?
אני רציתי להביא דוגמה יותר נורמטיבית,
יותר מוסרית, מי שלקח סמים,
כן?
ועכשיו, החבר שלו אומר לו, חכי, תסביר, תסביר, מה היה להסביר לזה, להסביר?
הוא אומר לו, תשמע, מה אני אסביר לך?
הוא אומר לו, מה הרגשת, מה הרגשת? הוא אומר לו, תקשיב, הרגשתי טוב, אה, הרגשת טוב, גם לי פעם, אכלתי חצי מנה פלאפל והרגשתי טוב.
אחי, אתה לא בכיוון, זה לא כאילו משהו אחר, כן? עכשיו זה כמובן דבר גרוע ואף אחד לא יקבל פה רעיונות.
אבל תבינו מה קורה כשאדם חווה איזה חוויה, נכון?
לא משנה, היית בהופעה.
ניקח דוגמא יותר, הלכת לאיזה הופעה. איזה הופעה היית, מה? בשביל מי היית? הופעה שלו.
תגידו, אתם, אחי, לא יודע, מי?
אריה בן חנן, אז הוא אמר לזה, כן, לא, זה, זה, אה, אני מכיר אותו, הוא שר את השירים בדיסק, אני אעשה, לא, לא, לא, אחי, לא הבנת כלום, אתה לא יודע מה היה, איזה אנרגיות, איך אני אעביר לך את זה? הייתי שם, הייתי שם.
אז משתמשים במילים, היה מטורף, היה שואה, כן, היה רצח, היה כל מיני דברים, אמא, היה, נכון, כאילו להעביר את ה...
זו הייתה קריאת ים סוף,
וזה מימד ההמתקה בקריאת ים סוף, המקום אליו הגענו.
אז אם כך, ניסינו להבין,
לפי דרך הבעל שם טוב,
שלושה ממדים בקריעת ים סוף.
ממד אחד, הכנעה.
ביטול למשה רבנו כהכנה לקבלת התורה וקבלת האמונה
ממשה רבנו דרך כל הרבנים עד לכאן.
משה קיבל תורה מסיני, ומסרה, ומסרה, ומסרה.
ממד שני, הבדלה, להבדיל בין חוק החוקים שנקרא נצח ישראל
לבין שאר החוקים.
אתם מכירים, שמעתי את זה מהרבי אורן גלמן.
אתם מכירים את השאלה,
האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
מה התשובה?
הוא יכול.
מי?
אבן ישראל.
משם הוא רואה אבן ישראל.
הוא ברא עם והוא לא יכול לבטל אותו.
כן? הוא גם לא רוצה, אבל נצח ישראל.
והמימד השני המתקה.
לא שמענו על הקדוש ברוך הוא. לא רק ראינו אותו,
חווינו אותו כמו דג
ששוחה בתוך הים.
הלכנו בתוך הים,
ביבשה, אבל היינו בתוך הים.
ומשם התגובה הטבעית,
שירה, הרי שירה זה לא משהו שהוא... אגיד, אני זוכר את ה...
אני לא רוצה להשתמש במילה אכזבה,
אבל אני אקרא לזה הפתעה, בסדר? שהייתה לי,
כשהבנתי שאת השיר קטונתי מכל החסדים,
קטונתי מכל החסדים, כן?
הייתי בטוח שיונתן רזל פשוט ישב על הפסנתר
ובא לו מוזר, הוא פשוט כתב את זה ו...
אבל הוא עבד על השיר הזה המון ותכנן אותו, וכזה, זה שיר ככה.
אבל בסדר,
בסדר, אבל יש שירים שנכתבים ככה בדריף. על כל פנים, שירת הים זה ברור שהם לא עשו להם איזה כל מיני חזרות והכנות.
התפרצות עמוקה של שירה מאוחדת שכולם מרגישים איזו חוויה עצומה, ווואו,
יוצא איזה משהו.
זו תולדת חוויית האמונה העמוקה. אין חוויה מתוקה מזאת.
זו המתקה בקריעת ים סוף.
שנזכה לזה, אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
