שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדי יום ביומו. התחלנו אתמול לסימן ת׳ט.
מיקומו
של העירוב,
אותו אוכל שאנחנו שמים על מנת
לעבור
תחום שבת,
להגדיל את תחום שבת לכיוון אחר.
נראה היום את סעיפים ד' ה'-ו'.
השולחן ערוך בסעיף ד' בת׳ט אומר,
ניתנו במגדל
ונעל בפניו ועבד המפתח מבעוד יום.
איך תיכנס?
או שנפל עליו גל,
או עדת אדמה,
מלא אבנים מעל.
אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה דאורייתא, הרי זה עירוב.
כמו שאמרנו, שבדרבנן אנחנו מתירים. סעיף ה',
כל המניח עירובו במקום, יש לו במקום עירובו 400. האדם שנמצא במקום, מסביב יש לו 400 לטלטל את העירוב.
כי הרי אין שם עירוב חצרות,
בין
עיר לעיר, בין מקום למקום, על פעמים אמר מחוץ.
לפיכך המניח עירובי תחומים שלו בסוף התחום,
ונתגלגל בתוך 400, הרי זה עירוב.
חוץ ל-400 מהמקום שהניח,
אינו עירוב. שם אותו על איזשהו מקל, על איזה אבן,
ומגיע בשבת בבוקר, רואה שהוא התרחק משום מה מהרוחות,
מישהו ניסה למשוך אותו, איזה טאן, איזה זאב,
ניסה למשוך אותו,
מרחק של יותר מ-2 מטר ממקום הנחתו,
זה לא עירוב, כי הוא לא יכול פה עכשיו להביא אותו למקומו.
סעיף ועובר לשולחן ערוך, אבד עירובו או נשרף.
איננו.
או אם היה בסוף התחום מתגלגל חוץ לארבע אמות,
או שהייתה תרומה ונטמאת
לכהן ואז הוא לא יכול לאכול אותה.
מבעוד יום, אינו עירוב.
מי שחשכה, הרי זה עירוב.
למה?
שקניית העירוב הייתה בין השמשות. טוב, עכשיו אין לו מה לאכול, אבל העירוב כבר
היה כשר בין השמשות.
אם ספק,
ספק אם זה
בשבת, או ספק אם היה לפני כן.
כשר.
למה?
שספק עירוב כשר,
כיוון
שזה דה רבנן, ספק דה רבנן לכולה.
והוא שיהיה לו חזקת כשרות,
כגון זה שניחוס שם ורב או ספק.
אבל אם לא היה לו חזקת כשרות,
כגון ספק אם מונח שם בכלל, אם לאו, אז זה אסור.
קיצור, ספק אם בכלל היה עירוב, זה היה עירוב פה, אבל ספק אם הוא התקלקל לפני כניסת שבת או אחרי כניסת שבת,
התחרות שהתקלקל אחרי כניסת שבת, ממילא שהיה עירוב.
ספק דרבנן לכולם.
בעזרת השם, מחר נמשיך.
כל טוב.
