שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
סימן ת״ט, מקום הנחת העירוב,
התקלקל העירוב, עבד העירוב, זז במקומו.
זה הנושא שיש לנו פה.
נלמד היום את סעיפים ז', ח' וט'.
אומר לנו על שולחן ערוך, כיצד עשיית העירוב?
איך אנחנו עכשיו, תכלס,
בוא, נוהל, איך עושים עירוב?
אם רוצה ללכת בסוף התחום או בתוכו, להחשיך שם,
כן, להישאר שם כבר בלילה,
זהו עיקר מצוותו.
ואפילו לא אמר שביתתי ממקומי,
אלא החשיך שם ושתק,
לא ישנא מי שיוצא מביתו להחשיך על התחום, ולא ישנא מי שבא בדרך וחשכה לו,
קונה אלפיים אמה בלא אמירה.
אדם
שיוצא לדרך ויצא אלפיים אמה מהמקום, או לא משנה כמה הוא יצא מאיזשהו מקום, בדרך עצמה,
מהמקום שהוא נמצא בצד הכוכבים,
יש לו מסביב אלפיים אמה. לא צריך להניח כלום, לא צריך לומר כלום, לא מברך כלום,
לא עושה שום דבר.
ואם אינו רוצה לטרוח,
להגיע כבר לשם, לישון שם בלילה,
ילך מבעוד יום ויניח שם מזון שתי סעודות.
כל אחד ואחד, כפי מזונו.
אם הוא חולה אור האבטן, שהוא רואה שתי סעודות בינוניות,
כן, גם אם הוא אוכל הרבה,
שהן
כשישה ביצים.
בסדר? מפאת,
כי יוצא פה שכל סעודה היא שלוש ביצים.
זה הרבה.
או בכל דבר שמשתתפים בו שיתופי מבואות. ואם הוא נפטן,
בכדי לאכול בו שתי סעודות מספיק.
והוא אומר,
באיזה העירוב מותר ללך למחר אלפיים אמה וחוזר אליו בביתו?
אפילו אח הם מודדים לו תחומו במקום עירובו,
שביתו זה לא המרכז עכשיו,
המרכז הוא המקום שנניח את העירוב, משם מותר לו אלפיים אמה.
שאנו רואים כאילו דר שם,
אבל התלמידים האוכלים אצל בעלי בתים שבתיהם בשדה וחוזרים ולמים בבית רבם,
מודדים להם תחומה מבית רבם שמקום לינתם, שהוא להם עיקר.
הם לא יכלו לצאת לאכול אצל מישהו יותר מאלפיים אמה, יותר מקילומטר,
ששם היו חפצים גם לאכול אילו היה שם מזונם, אבל מה לעשות, הם אוכלים אצל בעלי בתים.
בסדר?
המקום שהנחנו את העירוב זה מקומנו.
סעיף ח', אם ירצה, ישלח העירוב על ידי שליח ויאמר, בזה העירוב יהיה פלוני אם מותר ללכת,
ובלבד שלא יהיה חירש שוטה וקטן או שאינו מודה בעירוב,
בן אדם שלא מודה בהלכות.
ואם השלחו על ידי חרש שוטה וקטן או עובד כוכבים או אחד שאינו מודה בעירוב, אינו עירוב.
כל זה דרבנן.
ואם אמר לאחר לקבלו ממנו,
השלחו על ידי אחד מאלו, אפילו השלחו על הפיל או על הקוף,
שלח אותו ברחפן,
וראה מרחוק כשהגיע השם ונתנו לו, אב ועירוב, אף על פי שלא ראה שהניחו האחר.
ושלחתי אותו על ידי רחפן,
הגיע למקום, הבן אדם האחר שם אותו,
הכול טוב.
לחזקה השליח עושה שליחותו. וכן רבים
שהשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלוח עירובם ביד אחר,
הרי אלו משרחים.
העיקר שהעירוב יהיה שם, ומי שיניח אותו זה יהיה בן אדם נאמן,
בר מצווה,
בריא בגופו ובשכלו,
שיכול לשים את זה,
זה שריח. סעיף ט',
אחד הרבים שאמרו לך, צא ערב עלינו,
וערב עליהם באיזה רוח שרצה,
הרי זה עירוב ויוצאים בו, שהרי לא יחדו לרוח.
לא אמרו לו, תערב לנו לכיוון מערב וכיוון נדרך,
תערב לנו. איפה שהוא יערב להם, זה תופס.
וממילא יוצא
שמקום בר שבב זה המקום שמונח העירוב, והם איבדו את כל הצדדים האחרים, כמו שראינו בסימנים הקודמים. בעזרת השם, מחר נמשיך.
