שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
ממשיכים בסימן שצדיחה. התחלתי אתמול את שני הסעיפים הראשונים, נלמד היום סעיפים ג', ד' וה'.
התחלנו לדבר בעניין הזה של איך מודדים אלפיים אמה מהעיר,
כבר
נתנו את מרכז הדברים, שתמיד אני מרבע מהקצוות הכי רחוקים של העיר
יוצא ריבוע, ומשם אני מודד אלפיים אמה, כך שיוצא שהמקומות שהן יותר מובלעות, הן מרוויחות יותר מאלפיים אמה. טוב, סעיף ג',
או כשמרבה,
מרבהה בריבוע העולם,
כדי שתהיה כל רוח ממנו משוחקת כנגד רוח מאורחות העולם ומכוונת כנגדה. אני מרבה קו לצפון,
קו לדרום, קו למזרח, קו למערב,
ומשם אני סופר את האלפיים המאסיף ד',
הייתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד, רואים אותה כאילו כולה רחבה.
הייתה עשויה כמין גם,
ואומר חב סופית,
או כקשת,
אם יש בין שני ראשיה,
פחות מ-4,000 המאמודים למן היתר.
ורואים את כל הרוחב שבנה היתר והקשת כאילו הוא מלא בתים.
ואם היו בין שני ראשי 4,000, אין מודדים אלא מן הקשת.
ושומרים מן המקום שמתקצר שם הקשת, שאין בו 4,000 אמה,
כל זה שיש בין הקשת ויתר יותר מאלפיים אמה. אבל אם אין ביניהם אלפיים אמה,
מודדים בכל עניין מן היתר.
וכן נראה להקל. כל הדין הזה של המדידה,
הוא הולך להקל, כיוון שכל הדין של התחום מן אלפיים אמה זה דין דרבנן.
סעיף ה',
כל בית דירה שהוא יוצא מן העיר,
זה שפיץ, מישהו בנה לו בית, וסוף הרחוב אחרי הבתים האחרונים.
אם היה בינו ובין העיר 70, אמרו שני שלישים,
הווה אומר 35 מטר ו-16 סנטימטר,
שהוא צלע בין סעתיים המרובעות או פחות מזה, הרי מצטרף לעיר ונחשב ממנו.
כשמודדים לאלפיים אמה לכל רוח, מודדים חוץ מבית הדירה הזה. זאת אומרת, הוא נחשב חלק מהעיר,
אבל מודדים ממנו והלאה.
יש אומרים שאין מתחילים לדמות מיד בני הבית, אלא מותחים חוץ על פני רוחב העיר
נגד הבית, ומחוקקים שם שבעים אמה ושיריים ומתחילים,
וכן בכל מקום שמודדים, וכן נראה לי להקל.
לא רק שאני לוקח את הבית האחרון
וממנו אני מודד אלפיים אמה, אלא מהבית האחרון עוד שבעים אמה ושני שליש,
ואחרי שבעים אמה ושני שליש, הווה אומר, 35 מטר,
וכמה זה שני שליש מ-48?
שמונה,
שלושים, בסדר, שלושים ואחת סנטימטר,
שלושים וחמש,
שלושים וחמישה מטר ושלושים ואחת סנטימטר.
משם אנחנו מודדים.
בעזרת השם,
שנזכה להמשיך הלכות תחומין,
כדי שיוכל ללכת לדבר מצווה.
כל טוב ושלום.
