שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כי מדיום ביומו
מתקדמים בענייני עירובין.
אנחנו עכשיו נמצאים בנושא של עירובי תחומין,
ואומר יציאה מחוץ למקום היישוב,
לאיזה מרחק אפשר לצאת
עד
בשבת, עד להיכן אפשר להגיע מחוץ למקום היישוב, כמובן בלי לטלטל
שום דבר.
אנחנו בסימן ש״ז בסעיף י״ח,
ונתקדם היום לסימן ש״צ״ח, סעיפים א׳ וב׳.
אז מסיימים היום בסימן שייצא דיזיין, וסעיף יח אומר השולחן ערוך
מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב,
לא מדובר על שבת, ביום טוב, לא יליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול ללכת בו,
אלא אם כן זיכה להם ערב יום טוב על ידי אחר במנות אלו.
למה? כי אם הם מוציאים אותם למקום, הרי טלטול אין ביום טוב, מתוך שהותר לצורך, הותר שלא לצורך, ופה מדובר על אוכל, אז אין שום שאלה.
אפשר לטלטל, זו לא בעיה של הטלטול,
הוא לבעיה של יציאה מחוץ לתחום.
מקום שבעל הסעודה, שהוא הבעלים, ובכניסת החג,
אי אפשר היה שהאוכל הזה יגיע על ידי בעל הסעודה,
במקום הזה הם יכולים לקחת את הסעודה שלהם, את האוכל שהוא נתן להם, אני לא יודע מה,
את עדה לדרך, תפוחי עץ, בסדר?
יפה.
אבל אם מראש כבר
הוא זיכה להם על ידי מישהו אחר, כמו שהוא מזכה את העירוב,
זיכה להם על ידי מישהו אחר את כל המנות שלהם לפני החג,
אז הם יכולים ליוצא אותם למקום שהם רוצים, למקום שלהם, כי זה שלהם.
אבל במקרה ולא,
רק במקום שבעל הבית יכול להגיע, לשם פירותיו גם יכולים להגיע.
סימן שצדיח, סעיפים א'-ב'.
איך מודדים את האלפיים אמה?
הרי אנחנו יודעים שעיר בדרך כלל היא לא בנויה כריבוע.
אולי יש מקומות כאלה מתוכננים,
אני לא יודע מה, בירושלים,
איפה ריבוע? הכול, אחד נכנס בשני.
יש שכונה אחת מהוותיקות
שמתוכננת אורך רוחב, אבל ממש
מסודר כריבוע,
שכונת הבוכרים.
כל השאר השכונות שנבנו מחוץ לירושלים,
מחוץ לחומה,
אחד נכנס בשני, צר מרחב, מתפתל.
בקיצור, אין סדר.
איך אנחנו מודדים? הרי יש לנו קרן לצד ימין, איזה רכס לצד שמאל.
קחו למשל את שכונת רמות בירושלים
לכיוון נבי-סמואל מצד אחד, מצד שני אין שם שום שכונה קרובה,
כן, כל השאר פנימה יותר, רמת-שלמה זה יותר מערבי,
צפוני.
איך מודדים?
אומר לנו השולחן לרוח שם צדיחת סעיף א',
הבא למדוד אלפיים אמה של תחום העיר,
אם הייתה עיר עריכה וקטינה,
או שהייתה מרובעת ולא ריבועה העולם,
הואיל ויש לה ארבע זוויות שוות, מנחים אותה כמו תשיעי ומודדים לה אלפיים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה.
ברגע שיש לי ארבע זוויות שוות, 90 מעלות,
ארבע זוויות,
אני מרבע את כל בתי העיר מסביב ומודד אלפיים אמה.
אבל אם היא הייתה עגולה,
עושים לה זוויות ורואים אותה כאילו היא בתוך המרובע,
ומודדים חוץ מלצלות אותו מרובע אלפיים אמה לכל רוח.
עיר שהיא עגולה או כל צורה אחרת,
אני עושה אותה כעיגול חסום, אני חוסם אותה בריבוע.
נכון שבפינות של הריבוע יהיה מרחק יותר גדול בין הבית האחרון לבין תחילת מקום ספירת האלפיים אמה. זה בדיוק הרעיון שיש פה.
אני לוקח את קצוות העיר,
אני אומר את זה בצורה יותר רחבה ממה שכתוב גם, לוקח את הארבע הקצוות הכי רחוקות של העיר,
משם אני מותח ארבעה קווים, הווה אומר, מרבע,
לאחר הריבוע, משם אני מודד אלפיים אמה.
לא מהבית האחרון בכל בית שאני נמצא בו, אלא מריבוע העיר.
נקרא את הסעיף סעיף ב',
הייתה עגולה, עושים לה זוויות ורואים אותה כאילו היא בתוך המרובע.
מודדים חוץ מצלעות אותו מרובע, אלפיים אמה לכל רוח.
שנמצא המשתכר הזוויות,
כן, יש שכר יותר גדול לזוויות, וכן אם הייתה עיר משולשת,
או שיש לה צלעות רבות, מרבים אותה, ואחר כך מוציאים חוץ למרובע אלפיים אמה לכל רוח.
זה בעצם הכלל, כלל ברזל.
כשאני מודד אלפיים אמה מחוץ לעיר, לאן אפשר להגיע?
הרי אלפיים עמל זה לכל הדעות תקנת חכמים.
החכמים אמרו, קודם כל אתה מרבע.
לאחר שריבעת, אתה תספור עכשיו אלפיים עמל לכל רוח, הווה אומר ריבוע גדול בתוך ריבוע קטן, שהוא מרבע את העיר, שהיא בצורות שונות, עם כל מיני שפיצים,
קרניים,
קרנפים, לא יודע מה. כל עיר לפי משיח שהיא בנויה על פי תוואי השטח. בעזרת השם, מחר אנחנו נמשיך.
שלום.
