שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, כמדי יום ביומו.
מתקדמים בענייני עירובין, עירוב תחומין,
סימן שצדיח, סעיפים ו' וז'-ח'.
התחלנו לראות את העניין הזה, מאיפה מודדים,
איך מודדים,
מהתנאים למדידה
של עיר על מנת למדוד ממנה אלפיים אמה.
סעיף ו', אומר השולחן ערוך,
היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה,
ובית שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה,
ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה,
וכן עד מהלך כמה ימים,
הרי הכול כעיר אחת.
אני יכול לחבר עיר לעיר על ידי בתים,
שים בודקסט,
תצניח בודקסט,
כן?
400 על 400 כל אחד, שני מטר על שני מטר,
במרחק שפחות מ-35 מטר. רצף כזה,
35 מטר, לא פחות, 35 גם.
אני יכול לחבר שתי ערים ולומר שהכול עיר אחת.
זה פטנט נוסף, מעבר למה שאמרנו, שמי שרוצה ללכת
למקום שירחוק ארבעת אלפים, ממש עשה מרוב באמצע.
פה על-ידי הסוכות שומרים האלה,
כן, על-ידי הבתים הקטנים האלה, אני יכול לחבר שתי ערים.
כן, וכשמודדים, מודדים מחוץ לבית האחרון,
ושיהיה בית דירה זה ארבעה אמות על ארבעה אמות או יותר.
וכן בית כנסת שיש בו בית דירה לחזנים,
עובד עבודת אלוהים שיש בית דירה לקונאים,
כן, גם אפשר.
וההוצאות שיש בהם בית דירה, והגשר והקבר שיש בהם בית דירה,
שלוש מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהם 400 על 400. והבית הבנוי בים שתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה.
ומערה שיש בניין על פיה ויש בה בית דירה. כל אלה מצטרפים ממה?
הם היו בתוך שבעים אמה ושיריים.
ומאותו הבית היוצא רואים כאילו חוט מתוך על פני כל העיר ומודדים חוץ מאותו החוט אלפיים אמה, כמו שאמרנו בסעיף השני.
אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אף על פי שדרים ביניהם
והגשר והקבר ובית כנסת ובית עבודת אלילים והאוצרות
שאין בהם בית דירה והבור והשיח והמערה והשבח ובית שבספינה, הכולל ומכרצה בהם,
אין מצטרפים עמה לשבעים אמה ושני שליש. אומר הרמב״ם,
אם היו שני בתים כאלו נגד העיר, דנם כעיר העשויה כקשת.
ואז אני בא ומותח ריבוע לפי היתר.
סעיף ז', אומר השולחן ערוך,
היו שתי עיירות זו סמוכה לזו, 141 אמה ושליש,
כדי שיהיה שבעים אמה ושיריים לזו,
141 אמה
ושליש,
כדי שיהיה שבעים אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו,
חשבים שתיהם כעיר אחת.
ונמצאת כל עיר מהם, מהלכת את כל העיר השנייה, וחוצה לה עוד אלפיים ממש. שתי ערים סמוכות במרחק של 141 ושליש.
למה? כי אם היה 141 ושני שליש, זאת אומרת
142 ושליש, כן, כל אחד
שבעים אמה ושני שליש,
אז אי אפשר היה, מחברים אותם כאחד.
אומר הרמה, וכן חומת העיר שנפרצה משני רוחותיה,
זו כנגד זו, וחרבו הבתים שבניהם, עד 141 אמר שליש,
דינו כסתום.
אבל בית אחד אפילו גדול הרבה, ואין לו דין עיר,
לתת לו שבעים אמר ושיריים.
עיר כן,
אבל בית אחד, ברגע שהוא נפרץ, ברגע שהוא נחרב,
אי אפשר להחשיב אותו. סעיף ח' אומר השולחן ערוך.
היו שלושה כפרים משולשים.
אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מהחיצונים אלפיים אמר פחות מכאן,
או בין שניים החיצונים
283 אמות או פחות, אמות פחות שליש,
מלבד רוחב העיר האמצעי, כדי שיהיה בין כל אחד מהם ובין
האמצעי שתראה אותו כאילו הוא ביניהם 141 ושליש,
הרי שלושתם כמדינה אחת ומודדים להם 2,000 עמל חול רוח,
מחוץ לשלושתם.
ושאמרו שאינם מודדים מן האמצעי, רק מחומותיה.
במילים אחרות, ברגע שיש לי קבוצה,
כן, שלושה כפרים,
אני אקח שלוש
חוות
שגרים בהן,
אני יכול לחבר את כולם אם בין אחד לשני יש
פחות מ-141,
זאת אומרת יותר, 141 ושליש, זה מספיק.
142 ושליש זה כבר
פעמיים ואז זה כבר לא טוב, אלא 141 ומשהו,
זה עדיין טוב, ובזה אנחנו יכולים למדוד את האלפיים אמיים מחוץ לכולם
מריבוע של כל שלושת הכפרים הקטנים האלה. כל טוב, שלום.
