שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית,
כמדי יום ביומו,
נמצאים בסימן שצדיזין
מכל ענייני העירובין, אולי
סימן שצדיזין, כבר התחלנו אתמול,
כן, ששצדיו גם קצת,
מדבר על נושאים שהם באמת מעשיים לנו. אם בן אדם רוצה ללכת
לאיזשהו מקום,
מחוץ ליישוב,
כמה הוא יכול ללכת?
אז אמרנו שיש לכל אדם אלפיים אמה לכל רוח.
אומר השולחן ערוך בסימן ש״ז סעיפים ג״ד ו-ה״,
זה מה שנראה היום,
אומר השולחן ערוך כדלקמה.
כשם שאין עדיין רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא עלפיים אמה לכל רוח.
זאת אומרת, מחוץ לעיר אלפיים אמה
זה המקום שיש לו, ועוד לא עשינו את החשבון, אנחנו בדיוק עושים את החשבון הזה, אני אומר רק כללית,
שמרבעים מנקודות היישוב המרוחקות ביותר,
ומשם האלפיים אמה.
זה לא מהנקודה שיצאת.
זה קו כללית, איזה קו כללי שנבין.
אומר השולחן הערוך, שהצנזן לסעיף ג',
כשאם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טובל אלפיים אמה לכל רוח,
כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפיים אמה של בעליהם.
ואם ערבו בעליהם לרוח אחת,
אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת. אפילו פסיעה אחת
במקום שאין הבעלים יכולים ללך.
זאת אומרת, בעצם מה שיש לנו בסעיף הזה, השולחן ערוך אומר,
לא רק האדם עצמו, אלא כליו ובהמתו,
שגם הם מצווים על שביתה,
למען ינוח,
גם הם אסור להם שיצאו למקום שבעל הבית,
אותו אדם, אסור לו לצאת.
וכאן מכניס השולחן ערוך את העניין הזה שמישהו שובט באיזשהו מקום כדי להעריך
את
הליכתו ממקום היישוב שהוא נמצא בו.
יש את הנושא של שביתה, שמים באמצע בין שני הערים,
בסדר, לא ניכנס לזה עכשיו.
בעצם הוא מאבד את הצדדים האחרים,
איפה שהוא הניח את האוכל בערב שבת,
שם זה מקום יישובו המרכזי, משם יש לו אלפיים אמה.
אז מהעיר שהוא נמצא, את כל העיר, כי זה
כמו ארבע אמות,
למקום שהוא יגיע כל העיר כמו ארבע אמות, אבל הוא מאבד את שאר הצדדים,
בסדר? לכן גם בהמתו וגם כאליו לא יכולים
לצאת אפילו אמה אחת
מחוץ למקום שמותר לו לצאת.
אומר הרמה,
ואין לעיל, סוף סימן שהי,
אם מותר למסור בהמה לינו היהודים במקום שיש לחושיות, שיוצאנה חוץ לתחום.
הוא רוצה, טוב, אנחנו מכירים,
בהמה רצתה לשבות, למה?
כי הבעליב שלה שובת, בהמה צדיקה, הנה הקדוש ברוך הוא מביא את הקלה על ידי צדיקים,
אבל זה נושא אחר. אז סעיף ד', אומר השולחן ערוך,
המוסר בהמתו לבנו, הרי היא כרגלי האב,
כי הבעליב זה האב.
אמר לבן שלו כך,
זה כמו שיגיד למישהו אחר.
סעיף ה',
מסרה לרועה,
אפילו נתנה לו ביום טוב, הרי כרגלי הרועה.
והיא מסרה לשני רועים, הרי כרגלי בעליה, מפני שלא קנה אחד מהם.
כי אחריות הבעל חיים הזה, כל מה שקשור הוא על הרועה.
כן, לוקחים אותה כאילו לחודש, חודשיים, אז זה לא שייך
לבעלים.
בינתיים היא מונהגת על ידי הרועה, הוא מחליט מה לעשות.
אבל אם נתן לשני רואים,
תחלקו ביניכם, אין פה שום בעלות לאף אחד, יש את הבעלות הראשית.
טוב,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב, שלום.
