שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית.
התחלנו אתמול את הסעיף הראשון מהלכות תחומין.
אמרנו שתחומין זה לא נושא של קלטולה, זה נושא של עד להיכן אפשר להגיע. נלמד היום את סימן ש״ו וסעיף ב׳,
וש״ז, סעיפים א׳ וב׳.
אומר לנו השולחן ארוך בש״ו וסעיף ב׳,
בכל מקום שקדש עליו היום, אם הוא מוקף לדירה,
אפילו אין בו התא דיורים.
מקום שהוא מוקף לדירה, חשוב כולו כ-400.
ואם אינו מוקף לדירה, עד צעתיים הוא חשוב כולו כ-400.
ואפילו שבת בתל גבוה ובקמה קצורה ושיבולים מקיפות אותה, חשוב כ-400 עד צעתיים.
זאת אומרת, ברגע שאדם נמצא במקום, אם זה מקום יישוב,
כל המקום המיושב הזה, אפילו שהוא לבד, נטוש.
מקום יישוב נטוש.
הוא נמצא שם, כל מקום היישוב נקרא 400. לגבי טלטול, אם הוא לבד,
אם צריך שיתוף, כל זה, כבר דיברנו.
אנחנו מדברים עכשיו לגבי ההליכה שלו. זה 400. משם יש לו את המשך הדברים, שנראה עכשיו
בסימן ש״צ״ז.
בסימן ש״צ״ז, אומר השולחן ערוך,
כל אדם יש לו אלפיים עמל לכל רוח,
חוץ מארבע אמותיו,
או מהמקום ששבת בו. כי מה ראינו בסעיף הקודם?
שברגע שיש מקום יישוב, אפילו שאין בו אף אחד,
כל היישוב נקרא 400. משם והלאה,
יש לו אלפיים עמל
לכל רוח.
קדש עליו סעיף ב', קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת,
מהלך 2000 פסיעות בינוניות
שהן תחום שבת.
לא יודע כמה, הוא נמצא לבד, החליט שהוא רוצה לזוז מהמקום,
2000 פסיעות בינוניות,
שזה בערך תחום שבת, זה 2000 אמה, אני רוצה לקרוא את ההלכה שצעד זה חצי מטר.
בסדר, אז 2000 צעדים
יש לו ללכת וזה המקום
שהוא
הוא יכול ללכת. כמובן שצריכים לומר שכל הנושא הזה של האלפיים אמה
זה תקנת חכמים.
אמרנו לנו משנה ברורה שמהתורה מותר ללכת י״ב מיל,
כי זה שלוש פרסאות, שזה גבול מחנה ישראל.
מחנה ישראל במדבר שהחזיק י״ב מיל, ויותר מזה אסור.
כי תכתב אל יצא איש ממקומו,
והאי ממקומו כאי על המחנה.
הרבה פוסקים חולקים, אומרים שגם חוץ מי״ב מיל אינו אסור מן התורה,
ואל יצאנו אל ההסדרה לעניין הוצאת כלים מרשות לרשות ולא לגבי ההליכה האישית שלו,
אבל יש בזה דעות שונות.
יש מי שאומר שבאמת הי״ב מיל׳, שזה שלוש פרסאות,
אנחנו אומרים שיש שם את האיסור תורה שאסור לצאת.
אבל אלפיים אמה זה דין דרבנן ולכן אנחנו נותנים לו ללכת
כפי
שהסבירות אומרת שיכול להיות, זוהי תקנת חכמים. בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
כל טוב ושלום.
