שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו,
סימן שצ״ז, נלמד היום סעיפים ו׳, ז׳, ח׳.
לגבי
עירוב תחומינו, לגבי התחומים עצמם,
עד איפה בן אדם יכול להגיע,
אתמול ראינו שבעלי חיים וחפצים של האדם זה כמו האדם עצמו.
מה שמותר לו, לאן שמותר לו להגיע, מותר גם לאחרים.
סעיפיו אומר השולחן ערוך,
שור של פטם,
כן, מישהו שמפטם שברים כדי
שאחר כך ייתן אותם לשחיטה.
כי רגלי מי שלקחו לשוחתו ביום טוב,
וכן עם שחתו ובעליו ביום טוב ובכרור בשרו,
כל אחד מהלוקחים הולך מנתו למקום שהוא הולך.
ואז כשמותר לו ללכת,
לוקח את המנה שלו כראה טלטול, אין בעיה,
נכון?
אין הוצאה מרשות לרשות ביום טוב.
המרחק שאפשר לקחת, כמו אותם אנשים שקנו את הבהמה,
את חלקי הבהמה,
על אף שהבהמה עצמה הייתה של בעלים אחד,
ויכול להיות שהוא אסור לו ללכת למקום אחר.
טוב,
כסף ז',
שור של רועה כרגלי אנשי אותה העיר.
כי
הרועה הוא חלק מאנשי העיר.
ח',
כלים המיוחדים לאחד מהאחים שבבית, הרם כרגליו
של אותו אח
ושאינם מיוחדים,
אין יכולים להליכה ולמקום שכולם יכולים ללך.
זאת אומרת, אנחנו מדברים על מציאות שאדם,
אדם,
יש לו איזה שהם חפצים בבית,
לא קשורים לאף אחד ולא שייכים לאף אחד אחר.
ברגע שהם שייכים רק לו,
הכול הולך אחרי מה שהוא.
אבל אם שייכים לכל בני הבית, אני יכול להגיע איתם למקום שכולם יכולים להגיע. זאת אומרת, אני מצמצם גבולות.
לאן שהמינימלי יכול להגיע, לשם אפשר
להוליך את הכלים. בעזרת השם,
מחר אנחנו נמשיך.
