שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, בענייני עירובי חצרות, שיתוף מבואות.
דיברנו לפני כמה סימנים בנושא של
גוי שיכול לבטל את השיתוף בין האנשים.
עברנו באיזה סוגים של סעודות, או מה האוכל שאנחנו
איתו מערבים, משתפים.
חוזרים חזרה על היחס אל הגויים.
כמובן שמחוץ לארץ זה הר קיים. גם היום בארץ
קיים שיש גויים.
אז נלמד היום סימן שפט שהוא סעיף אחד וסימן שצ' שהוא שני סעיפים.
שפט סעיף א',
כל הסימן אומר על השולחן ערוך, אינו יהודי הדר במבוי
ויש לו חלון אחורי ביתו פתוח לבקעה ולכרפף.
שזה כרמלית ולא מערבים בקעה וכרפף.
אפילו אין בו אלא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, אינו אוסר על בני מבוי.
אפילו אם מכניס ומציא גמלים וקורנות יהיה לך מבוי כל היום. למה?
כי יש לו אפשרות להיות מחובר לכרמלית. אז הוא חלק מהכרמלית.
אפילו שהדלת שלו היא דרך המבוי, ואז לכאורה, כמו שראינו בסימנים קודמים,
הוא יכול לאסור על בני המבוי.
שחפץ יותר באותו שפתוח לו מאחוריו לבדו,
ויש לו אוויר,
מאוד צריך דרך אנשים, יש לו יציאה פרטית.
והוא היה בפתחו למבוי, כמו שאינו רגיל ושאינו עושה, אפילו שהוא עושה את זה.
והוא שיש בבקעה ובקרפיו יותר מסעתיים.
אבל אם אין בו איל הסעתיים, קטן ולא נכלה בישראל,
שיש לו פתח למבוי או פתח מאחוריו לכרפף,
ושכח ולא עירב, אם הכרפף יותר מסעתיים הוא אוסר,
לפי שאינו ראוי לו ואינו מסתלק מן המבוי.
ואם הוא כף לדירה אותו כרפף אפלו יותר מסעתיים אינו אוסר,
כמה שראוי לו.
ואנחנו אומרים, טוב, אז הוא ילך לשם. בינתיים הוא לא אוסר עלינו מבפנים.
יש מי שאומר שאדרבה, אם הוא כף לדירה אפלו בית סעתיים אוסר,
שכמה שהוא כף לדירה אין בו אוויר ואינו חפץ בו להסתלק בשבילו מן המבוי.
למה? כי הוא כף לדירה, אז הוא כבר חלק מהדירה.
אז הוא עובר דרך המבוי.
כי זה לא משהו פתוח
שיכול לצאת החוצה בלי לעבור דרך אנשים.
טוב, סימן ש' צד, שני סעיפים.
מבוי, סעיף א', מבוי שצידו אחד אינו יהודי
וצידו אחד ישראל.
אנחנו רואים, צד יהודי, צד גוי.
ובית של ישראל אחר אצלו פתוח לרשות הרבים ולא לו המבוי.
מחלון בינו לבין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם. למה?
כיוון שיש שם מצד שני גויים,
ולא להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל, שכנו הפתוח למבוי.
אבל עם פתח ביניהם מותר.
יש מי שאוסר ופתח פתוח ביניהם.
למה? כיוון שזה כבר כאילו מחבר אותו לגויים, ושם אי אפשר לערב,
כי הגוי מפסיק את העירוב ומבטל אותו. סעיף ב',
מבוי שצידו אחד אינו יהודי וצידו אחד ישראלי,
אותו מקרה של הסעיף הקודם.
והיו חלונות פתוחות מחצרו לחצר של ישראל,
וערבו כולם דרך חלונות.
אף על-פי שנעשו כאנשי בית אחד,
או מותרים לא יוצאו לשדה חלונות, הרי אלו אסורים להשתמש במבוי
דרך פתחים עד שיזכרו מן העיני יהודים. וזה כמו הסימנים הקודמים,
שראינו בהם שכשרוצים לעשות עירוב
ויש גוי בסביבה,
גר שם,
צריכים לסקור ממנו את המקום.
כיוון
שיש לו פתח דרך האזור של הגויים,
הוא צריך
לזכור מהגוי על מנת שיהיה אפשר לעשות שיתוף.
כל טוב שלום.
