שלום, אנחנו בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
נסיים היום את סימן שפי וו.
אתמול סיימתו, נעשה ככה.
הקלטתי גם את ט' וזו טעות.
אז נחתוך את זה לפני סוף ט'
והיום נתחיל מט' מחדש.
בסדר, אליעזר, זה בשבילך.
טוב.
שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדי יום ביומו.
סימן שפי וו.
סעיף ט' היום מסיים את הסימן, ונתחיל סימן שפז,
סעיפים א',
סליחה, שפז סעיף א' הוא רק אחד,
ושפח רק אחד.
תראו מה זה, שלושה סימנים בשיעור אחד
אנחנו נלמד היום.
אז שפו, סעיף ט'.
אדם שאוסר על עצמו את הכיכר שצריכים להשתתף בה, אבל לא היום, מחר.
או שאוסר היום ומחר הוא רוצה שזה יהיה מותר לו.
הרי אמרנו אתמול שמה שאסור לאדם, אפשר להשתתף בו.
אפשר להיות שותף כשזה אסור עליו.
כן, ואחרים, קונם, לשון קודש.
אומר השולחן ערוך שפו, סעיף ט'.
אמר על כיכר היום חול ולמחר קודש או קונם,
משתתפים לו בו.
מדוע? שכמה שבין השמשות עדיין לא התקדשה,
כן, ודאי, הוא ראויה היום מבעוד יום.
אז לכן, כמה שזה ראוי מבעוד יום, אז השתתפו, אחר כך זה נעלם.
אבל אם אמר היום קונומו למחר חול, לא משתתפים בלובה, כאילו שבכניסת שבת לא היה שיתוף.
אי אפשר ליצור שיתוף באמצע השבת.
שאינה ראויה, שתחשך.
עכשיו בנושא החצרות.
חצר הפתוח לשני מבואות ושיתף עם כל אחד מהם,
מותר עם כל אחד מהם לטלטל ממנו לחצר או מהחצר לתוכו,
ואסור לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי אחר דרך החצר.
ואם לא שיתף עם שום אחד מהם,
הוא לא השתתף עם אף אחד, שום מבוי,
המבוי הזה.
אם הוא רגיל עם שניהם לצאת ולבוא בזה בכל דרך עליהם, זו הדרך הרגילה שלו,
אוסר על שניהם.
ואם הוא רגיל עם האחד, ואם השני אינו רגיל,
אותו שרגיל אוסר ושאינו רגיל אינו אוסר.
ואם שיתף עם אותו שאינו רגיל, הותר הרגיל לעצמו, הם שיתפו ביניהם.
וכן אם היה רגיל עם שניהם ושיתף עם אחד מהם,
מותר השני,
שהרי סילק עצמו ממנו.
ואם אבוי שרגיל בו שיתפו ביניהם, ואותו שאינו רגיל לא שיתפו,
והוא לא שיתף לא עם זה ולא עם זה, כי הוא בעצם אסור על כל המקומות כולם,
והם יכולים אחד עם השני,
אבל מה שמונע מהם זה זה שהוא עובר שם והוא רגיל
והוא לא משתתף.
דוחים אותו אצל שאינו רגיל והסתלק מאותו שרגיל כדי שיהיה מותר.
אתה יכול ליצור מצב
שאתה לא אוסר על אחרים כי אתה לא עובר באותו מבוי בשבת?
בסדר. למה? כיוון שהוא אינו מפסיד בדבר, שהרי לא יש שיתף עימם.
ויש רווח לאחרים שעל ידי זה יהיו מותרים.
זה נקרא, כופים אותו על מידת סדו.
אם הוא אומר, אני בכל זאת רוצה לעבור בדרך הרגילה, ידידי, אתה אוסר על האחרים.
אתה יכול ללכת ממקום אחר, ואז כולם יהיה להם מותר, חוץ ממך.
הרי אתה בכל מקרה אסור לך לטלטל במבואות אחרים, לא עשית שיתוף עם אף אחד.
לך במקום אחר, כדי שאחרים יוכלו להרוויח.
סימן שפז,
סעיף אחד יש בו.
א',
המשתתפים במבוי צריכים לערב בחצרות,
כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב.
הרי אם שיתפנו במבוי זה כולל כבר את הבתים שבחצרות ובחצרות עצמם.
לא, עירוב חצרות, עירוב חצרות, אחר כך שיתוף מבואי.
שהרי התינוקות מכירים מה נעשה במבוי.
לפיכך הם השתתפו במבוי בפת,
סומכים עליו והם צריכים לערב בחצרות, שהרי התינוקות מכירים בפת.
שאומרים שאם לא ערבה כל חצר לעצמה,
אין סומכים על השיתוף.
אבל כשכל חצר ערבה לעצמה ואחר כך השתתפו במבוי
ולא ערבו דרך הפתחים שביניהם,
דרך פתחים שביניהם שסומכים על שיתוף במקום עירוב.
בסדר?
מסביב. ואם עירבו דרך פתחים שביניהם
ולא ישתתפו במבוי,
מותרות להשתמש בחצרות במבוי שסומכים על העירוב שעירבו חצרות דרך פתחים במקום שיתוף.
זאת אומרת,
יש לנו את השיתוף מבואות, סליח, יש לנו את העירוב חצרות ויש שיתוף מבואות.
ברגע שעשינו עירוב,
אז בחצרות אפשר להשתתף.
ברגע שעשינו שיתוף,
שיתוף אפשר גם מהחצרות, בין אחת לשנייה,
כן, למבוי להשתתף.
יש אמורים שסומכים השיתוף
במקום עירוב, אפילו לא השתתפו אליו ביין,
כי שולחן הרוחמה דווקא בלחם.
וכן סומכים העירוב במקום שיתוף.
ולעיל סימן שינסה מחווה וסעיפיו בהגאה כתבתי שאנו נוהגים לכתחילה שלא לעשות רק שיתוף אחד בקמח.
ונראה לי הטעם כי העירוב שלנו שכל אחד בבני החצר נותן שלי שיתוף,
אבה כעירוב, ושיתוף ביחד.
ומכתחילה אין לעשות יותר.
ואז שהצליחו שיתוף ועירוב, ראינו בזמן הגמרא שבני חצר לא נתנו לשיתוף,
רק כי חצר ערבו ביחד.
ואחד מבני החצר נתן לה שיתוף.
אבל בכלל, אגב, נהלכו לאן מאלנו, עושים רק שיתוף אחד, ויעביד יותר עובריך עליו, אבי ברכה לבטלה.
והיום,
הרי בסך הכל מזכים לבני העיר, אף אחד לא נותן כלום.
יש לנו את ההיקף
של צורת הפתח,
ורב העיר עושה את העירוב
בין כולם,
שהוא כולל עירוב חצרות, שיתוף רבות, הכול ביחד,
ובסופו של דבר הובכים את הכול לרשות אחת,
ואנחנו עצמנו לא עושים כלום.
ובאמת, מבחינה זאת,
משתכחת תורה בישראל.
אנשים לא יודעים בכלל שמעבר למה שעושים בצורת הפתח, צריך לעשות גם שיתוף.
עושים את העירוב חצרות.
בעזרת השם, שנזכה ללמוד תורה כהלכתה.
סימן של תחת.
סעיף 1. אם לא ערבו החצרות יחד וגם לא ישתתפו במבוא,
מותר לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו,
בין ירבו חצרות עם הבתים ובין לא ירבו.
ולרב רבנו משה בר מימון הרמב״ם דווקא בשלו ירבו חצרות עם הבתים,
אבל אם ירבו חצרות עם הבתים אין מטלטלים במבוי אלא בארבע אמות בלבד.
זאת אומרת ברגע שלא עשו לא שיתוף חצרות ולא שיתוף מבואות,
במבוי עצמו אפשר לקחת כלים שנמצאים שם. והרמב״ם אומר לא.
כן? ברגע
שירבו חצרות עם הבתים, לא מטלטלים במבוי אלא רק ארבע אמון. זאת אומרת, אם לא עשו כלום,
לא ערו ולא חצרות,
כן,
הרמב״ם אומר שאם יירבו חצרות עם הבתים, תמיד במבוי רק ארבע אמון. זאת אומרת,
אז זה לא סותר, בסדר? זה לא להריו.
לשים לב, אני חוזר על זה.
אם לא יירבו החצרות יחד וגם לא ישתתפו במבוי, זאת אומרת, לא עשו כלום,
כן, מותר לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו,
אם זה היה שם.
זה דבר ששייך למבוי, לא העברנו את זה מהבית לחצר ומהחצר למבוי.
בין ירבו חצרות עם הבתים, בין לא ירבו.
בסדר?
אם עשו עירוב חצרות בין לא ירבו,
בכל מקרה במבוי אפשר.
הרמב״ם מגביל,
הרמב״ם אומר שאם עשו עירוב חצרות עם הבתים,
אז לא מטלטלים במבוי אלא ארבע אמות.
ולפי הדעה הראשונה,
גם אם עשו עירוב חצרות, אם לא עשו שיתוף מבואות,
אז כן, אנחנו ראו שאפשר לטלטל בו בדבר שהוא שבת,
מחמיר יותר.
בעזרת השם שנזכה כולנו
ונשמור שהבטות כהלכתם,
גבוהו וחצרות, שיתוף מבוהק, כל טוב, שלום.
