שלום, אנחנו שוב בהלכה יומית, כמדיום ביומו,
קביעת עתים לתורה, סימן שפ״ב,
סעיפים ח׳, ט׳ וי׳.
שלושה סעיפים קצרים,
בואו נראה מה יש לנו שם. עוד פעם, אנחנו בתחום הזה של גוי שנמצא במקום שיש יהודים.
האם יש אפשרות לערב,
מה זה לערב?
לשתף,
לערבב
ביחד את כולם כשיש שם גוי. אז אמרנו, בבסיס
גוי מבטל.
אם יש גוי באזור, אי אפשר לעשות עירוב.
אנחנו צריכים לקחת איזושהי מציאות שהקרקע שלו היא לא בבעלותו.
שכירות,
הפקעה, זה מה שהם משתמשים בו היום.
אילולא הייתה אפשרות למדינה להפקיע שטח של כל אחד בארץ,
טוב, תראו, יש בגצים היום,
מה לעשות, בעיה.
אבל באופן עקרוני יש אפשרות, אחרי הבגצים,
אז כפי שיש אפשרות להפקיע,
וזה עדיין בא מהשלטון המנדטורי,
החוקים לשעת חירום,
ולכן יש אפשרות היום לעשות עירוב גם במקום,
בעיר, בשכונה שיש בה גויים.
טוב, אנחנו נמצאים בסעיפים, אמרנו,
ח'-ט' וי'
סליחה, ט', י' וי' א',
בסדר? אני חוזר בין. סעיפים ט', י' וי' א', שפ״ב, סעיף ט'.
חמישה הדרים בחצר.
אחד, סוחר מה אינו יהודי בשביל כולם,
כי ברגע שאינו יהודי ביטל את רשותו,
הרשות הזאת עברה למי?
ליהודי אחד.
היהודי הזה משתתף עם כולם, אין לנו שום בעיה. הוא לא צריך להזכיר את זה לכולם.
מספיק שהוא הזכיר ליהודי אחד, ויהודי משתתף עם שאר חבריו
בעירוב
ובזה אנחנו יכולים לקיים את העירוב. בסעיף י'
הם שכרו ממנו בעל כורחו אינו מועיל,
אף על פי שהיה רגיל להזכיר מקודם.
זאת אומרת, אם באו עליו, איומו עליו.
רגע, רגע, מה אמרתי מקודם?
איימו עליו, תשמע, אתה תזכיר לנו. קצת, אני מסכים.
פחד שכפפו לו אצבעות, ירדו לו רגליים,
בסדר? בעל כורחו, לא תופס.
אבל פה אנחנו מדברים על סדרי שלטון.
לגבי ההפקעה שדיברנו על סדרי שלטון.
זה לא איומים.
כל אחד יודע שסדרי שלטון זה סדרי שלטון. זה שהוא לא מקבל את השלטון,
איך אומרים ביניהם, טורקי, ארוי סינדגט שיצא החוצה מהמדינה.
בינתיים במדינה זה החוק. ברגע שיש חוק במדינה,
אז זה קובע.
סעיף יא,
אבל מאשתו
ומשכירו
ולכיתו סוחרים אף על פי שהוא מוחה.
בסדר?
ברגע שמבקשים מאשתו
לסחור והיא מסכימה,
או מבקשים מסוחר
והוא מסכים,
או אפילו ממישהו שבא לחודשיים,
לקיץ,
לכיתו זה נקרא,
לקיץ,
והוא מסכים להזכיר,
אפילו שבעל הבית לא מוכן, זה בסדר.
יש אפשרות.
בדרך כלל אנחנו אומרים אצל יהודים,
מה שקנתה אישה קנה בעלה.
טוב, צריך לבדוק את העניין הזה לדורנו.
אבל באופן עקרוני, ופה על שולחן ערוך אנחנו רואים שהוא אומר, לא,
אצל גוי אישה לעצמה.
גם אם הבעל מוחה, אפשר לזכור ממנה.
אומר הרמה, ושכירו של שכירו
ולקיתו של בעל הבית הוא כשכיר בעל הבית עצמו.
בסדר?
שכיר ששכיר גם זה אותו דבר.
זה היה כאילו סוחר ראשון, וסוחר ראשון גם יכול לתת למישהו אחר.
זאת אומרת, גם אם הוא לא רוצה,
ויש מישהו אחר שיש לו איזושהי חזקה בבית שמוכן
להזכיר לנו,
יש אפשרות
לעשות את העירוף. וזאת אשר
נמשיך מחר בענייני העירוף.
כל טוב שלום.
