שלום, אנחנו שוב בהלכה היומית, קביעת עיתים לתורה מדי יום ביומו.
ברוך השם אנחנו זוכרים,
ענייני עירובין,
הוצאה מרשות לרשות.
עכשיו אנחנו בסימן שסג,
בתוככי סימן שסג הארוך.
אמרנו כבר שיהיו ל' ו'
36 סעיפים.
אנחנו נלמד היום את סעיפים י',
יא' ויב'.
אלה הסעיפים שאנחנו בעזרת השם נלמד היום. אומר השולחן ארוך,
הרחיקו מהכותל ג'
או שהגביאו מהארץ שלושה. זאת אומרת, הדם שם מחיצה,
סליחה, לחי.
הלחי הזה אמור לארגן לנו את
הצד הרביעי של המבוי של החצר שנפרצה על מנת שנוכל לטלטל בתוכה,
אבל הרחקנו את הלחי, את הקורה הזאת, את העמוד הזה, הרחקנו שלושה
טפחים מהכותל.
זאת אומרת, זה לא צמוד ממש לכותל.
יש יותר משלושה טפחים ואומר אין דין לבוד,
או שיקבעו את זה שלושה טפחים מהארץ. זה צריך להיות מהארץ עשרה טפחים.
זאת אומרת, מעל 24 סטימטרים מהארץ. זה כבר לא מונח בארץ, בסדר?
שני הדברים האלה,
מדין לבוד אפשר תוך שלושה,
גם מהצד של הקיר וגם מהצד של הרצפה. אבל מעל שלושה זה נקרא
דבר תלוש מהמציאות.
אז או-או,
ירחקו בהכות שלושה או שיקבעו מהארץ שלושה,
פסול.
ואם יגביאו פחות משלושה, אף על פי שאין בו אלא שבעה ומשהו, הוא כשר.
למה? כי החלק התחתון זה דין לבוד, מחובר כאילו לקרקע,
ועד עשרה טפחים הוא מגיע,
כן, זה דרך אגב כמו דיני מחיצות סוכה,
שברגע שיש לי פחות משלושה טפחים,
יש לו דין לבוד, וזה נחשב כדבר המחובר לקרקע.
אז אם יש לי עשרה טפחים,
זאת אומרת, שבעה טפחים ומשהו דופן,
ושמתי אותה בגובה של טיפה פחות משלושה טפחים,
יש לי בסך הכל
עשרה טפחים,
סוכה כשירה, אותו דבר כאן, בלחי של המבריא.
סעיף יא אומר לשולחן ערוך, אפילו לא עשהו לשם לחי,
אלא שהזדמן לו שם מאליו כשר.
אתה אומר, במקרה הוא רואה שם איזה מין עמוד בולט, עומד שם עד צמוד לקיר, יופי,
הנה יש לי.
זה קורה, לפעמים מגיעים ממקומות
שאין בהם עירוב.
אין לנו הרבה כאלה, אמרנו בארץ בפרט.
ופתאום אדם אומר, אה, יש פה עמוד בכניסה ליישוב מצד ימין, מצד שמאל, בואו נשים מעליו חוט, כי זה מעל עשר אמות, זה לא פרצה,
יותר מעשר אמות.
הזדמן לנו שם העמודים האלה, למה לא? תשימו מעל צורת הפתח.
אפשר להשתמש בכל דבר שנמצא בשטח,
בתנאי, אומר השולחן הערוך, שיסמכו עליו מערב שבת.
זאת אומרת, שמערב שבת אני אגיד, אה, הנה, מצאתי,
במילים אחרות, לעשות סיור בערב שבת כדי לראות.
במקומות שאנחנו יודעים שאין מי שבודק
כל ערב שבת, או לא בודק בכלל,
כן, אם יש שם גדר שלמה, אם יש שם מחיצה או בדומה.
לעבור לראות, ואם יש, אני סומך על זה,
עשה קדימה,
הכול טוב.
אבל הם לא סמוכו עליו מערב שבת.
כגון שהיה שם לחי אחר,
ונפל בשבת,
ובאים עכשיו לסמוך על הלחי הזה,
היו שם שניים, כן? אז זה אסור.
אבל לא היה שם הלחי אחר מערב שבת,
כאילו סמכו עליו.
טוב, אומר הרמב״ם, כן, אם היה שם איזה לחי אחד, זה אני...
לא היה עוד אחד שנפל, זה היחיד היה, אבל לא עשיתי סיור.
אומר הרמב״ם, אפשר לסמוך על זה. מה אמר השולחן הערוך?
צריך לבדוק מערב שבת.
אומר הרמב״ם, אם זה היה כבר,
אפשר לסמוך גם אם לא עשיתי סיור במקום.
במילים אחרות בשעת הדחק, לסמוך על הרמב״ם.
סעיף י״ב אומר על שולחן ערוך, לחי העומד מאליו נמצא שם.
מי שם אותו? לא יודע.
אפילו שמחו עליו מערב שבת,
אם המבוי רחב יותר משמונה אמות,
אם הלחי בולט לתוכו ארבע אמות, אינו נידון בשום לחי,
וצריך לחי אחר להתירו.
זה כמו קיר,
יותר משמונה אמות, חצי ממנו סגור בתור לחי.
אז זה כבר נחשב כקיר, זה לא נחשב כהיכר,
זה נחשב ככותל שנמצא במקום,
ואז יש לנו פה פרצה,
צריך לעשות.
לכי
ויעמידנו ברוח שכנגדו.
מהמקום הבולט, תעמיד בצד השני,
לכי. אם ירצה להעמידו אצלו, יעשינו מעט עבודה כיותר מהבליטה, כדי שיהיה ניכר
שהוא לשם לכי. לא כהמשך הקיר, אלא משהו יותר דק ויותר עבה,
זאת אומרת, יותר רחב ויותר צר,
על מנת שישימו לב, כל מי שעובר שם ישים לב
שמשהו פה מונח לא בגלל בניין, אלא בגלל הלכות שבת.
אומר הרמב״ם, והם העמידו לחי לשם לחי,
דאית לקאלה שתקנו לחי למבוי זה,
אפילו רכב ארבעה אמות עבה לחי. זאת אומרת, אם הוציאו מפה,
יש לנו פה לחי,
העבירו ברשת, יש לחי לשבת,
גם אם זה יותר מארבעה אמות אפשר,
כי כולם יודעים שזה ממועד לשם לחי.
בקיצור, הרבה פה, בגלל שזה דין דה רבנן,
הרבה פה
זה עניין של המודעות שלנו,
מה אנחנו עושים.
אחד הדברים החשובים, ולכות שבת תמיד, בפרט בהלכה הזאת,
הנושא הזה של מודעות, של מחשבה, מלאכת מחשבת עשרת תורה, זה לא מלאכה פה, זה לא משהו אחר. בכל מקרה, בעזרת השם שנזכה לשמור שבתות, כהלכת עם.
הכל טוב, ואחר כך נמשיך.
שלום.
